פריצת דרך בטרשת נפוצה | חיידקי המעי שמעלים את הסיכון למחלה

פריצת דרך בטרשת נפוצה | חיידקי המעי שמעלים את הסיכון למחלה. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © AZPBS Now. הערוץ הוא המקום המושלם לשיחות על אירועים אקטואליים באריזונה, כולל "Arizona Horizon" ו-"Horizonte" מ-Arizona PBS. הסרטון הפעם על הקשר בין המעי-מוח ומה זה אומר בטיפול עתידי. מחקר מצא שחיידקי E.Tayi ו- Lachnoclostridium עשויים לגרום למחלה. שני המינים של חיידקי המעי הדק עשויים להיות קשורים לטרשת נפוצה. המחלה האוטואימונית כרונית פוגעת במערכת העצבים המרכזית. מתוך 51 חיידקים שנבדקו, נמצא כי E. Tayi ו-Lachnoclostridium מחלישים באופן פוטנציאלי את מחסום המעי, חושפים את מערכת החיסון ומשפיעים על המחלה.

ד"ר בארי הנדין, נוירולוג במרכז הרפואי של אוניברסיטת באנר בפניקס, הצטרף לטד סיימונס מ-'אריזונה הורייזון' כדי לדון בממצאי המחקר הזה ובמשמעותם על טיפולים עתידיים והבנה של טרשת נפוצה.

באנר בפניקס היא שותפות רפואית-אוניברסיטאית בין מערכת הבריאות "באנר" לבין בית הספר לרפואה של אוניברסיטת אריזונה. השותפות הזו מכונה 'באנר רפואה אוניברסיטאית'(Banner University Medicine)

תרגום הראיון

טד סיימונס:

פריצת דרך רפואית. מדענים חושבים שהם מצאו שני חיידקים מרכזיים הגורמים לטרשת נפוצה (MS). הממצאים התמקדו במחקר תאומים, שבו אחד האחים חולה והשני אינו חולה. אנחנו מברכים את ד"ר בארי הנדן, נוירולוג מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת באנר בפיניקס. תודה שהצטרפת אלינו.

ד"ר הנדן:

תודה רבה.

טד סיימונס:

אנחנו מדברים כאן על טרשת נפוצה. מהי טרשת נפוצה?

ד"ר הנדן:

אנחנו מגדירים טרשת נפוצה כהפרעה בתיווך המערכת החיסונית (Immune Mediated Disorder), שבה המערכת החיסונית מתוכנתת באופן שגוי. במקום לתקוף את הפתוגנים שהיא אמורה לתקוף, כמו חיידקים ווירוסים, היא מפרשת באופן שגוי ותוקפת את המיאלין (Myelin) של מערכת העצבים המרכזית: עצב הראייה, המוח וחוט השדרה.

טד סיימונס:

מה גורם לה ללכת לכיוון הזה?

ד"ר הנדן:

אנחנו מתקרבים יותר ויותר להבנה. זה שילוב של רגישות גנטית הכרוכה במספר גנים, וגורמים מעוררים (Triggers) שפועלים על אותם אנשים רגישים.

טד סיימונס:

ואנחנו מארחים אותך כאן כי ייתכן שיש קשר, או שאולי כבר יש קשר, לחיידקי המעיים. ספר לנו על זה.

ד"ר הנדן:

זהו גורם מעורר נוסף. הזכרת את מחקר התאומים. זה היה מחקר גרמני אלגנטי באמת, שבו הם בדקו שמונה זוגות של תאומים ומצאו שאם לקחו את המיקרוביום, כלומר את החיידקים מהמעי של התאומים שחלו ב-MS והזריקו אותם לעכברים פגיעים, שישה מתוך שמונה עכברים פיתחו תמונה עקבית של מחלה דמוית MS. אם הם לקחו את אותם מיקרובים ממעי של זוגות תאומים שלא חלו ב- MS, העכברים לא פיתחו MS. זה באמת הצביע על משהו שאנחנו יודעים כבר זמן מה. המיקרוביום, במיוחד במעי, יכול לייצר אפקט דלקתי יותר או אפקט מרגיע יותר על המערכת החיסונית.

טד סיימונס:

ושוב, החיידקים האלה נמצאים, ככל שאני מבין, באזור שבו יש הרבה תאי T פרו-דלקתיים ודברים שקורים. זה רמז שהם לא כאלה טובים בסביבה.

ד"ר הנדן:

זה נכון. המיקרוביום של המעי הוא ידידנו ואויבנו בו זמנית. כשהוא מתנהג יפה, הוא ידידנו, והוא מדבר עם המערכת החיסונית באופן פרודוקטיבי עבור המיקרובים והמערכת החיסונית כאחד. אבל לפעמים הוא מתנהג רע ויוצר תגובה דלקתית יותר וזה כנראה מה שגורם להחמרת המחלה.

טד סיימונס:

אוקיי, האם זה יכול להיות אוכל? האם זה יכול להיות גורמים חיצוניים? חשיפה? מה גורם לו להתנהג בצורה כזו?

ד"ר הנדן:

כל הגורמים שציינת. אנחנו יודעים שיש גורמים מעוררים מרובים באוכלוסייה הפגיעה. חוסר באור שמש, חוסר בויטמין D, אולי השמנת יתר בילדות. בצד הזיהומי, חשוב מכל, יש את הנגיף אפשטיין-באר (שגורם למחלת הנשיקה). הדיון הזה נוגע למיקרוביום האנושי, ושם נראה שיש רכיבים דלקתיים ודברים שאנחנו עושים שמגבירים את זה ודברים שמפחיתים את זה. לדוגמה, איך שאנחנו אוכלים, מה אורח החיים שלנו, כל הדברים האלה יכולים לשנות אם ניצור סביבה דלקתית יותר או פחות דלקתית.

טד סיימונס:

איך אנחנו צריכים לאכול כדי ליצור סביבה פחות דלקתית? איך מצמצמים את זה?

ד"ר הנדן:

הרעיון הוא שאולי אם נאכל יותר מזונות טבעיים, פחות מזונות מעובדים, עם יותר סיבים, נעשה משהו שייצור סביבה ידידותית יותר במעי. אני חושב שחלק מבריאות כוללת עושה את אותו הדבר. האם אנחנו מתעמלים? הפסקנו לעשן? אנחנו צורכים אלכוהול באופן מתון? איך שאנחנו אוכלים, איך שאנחנו מתעמלים, איך שאנחנו חיים באורח החיים שלנו – כל אלה יוצרים שינויים במיקרוביום.

טד סיימונס:

אבל אפשר לעשות את כל זה והחיידקים האלה עדיין יכולים להיות שם, והם עדיין יכולים לצאת ולגרום נזק.

ד"ר הנדן:

זה ממש נכון. הכול קשור לרגישות. אני לא חושב שאפשר ליצור סביבה מושלמת שבה אי אפשר לחלות ב-MS וגם לא סביבה שבה חייבים לחלות ב-MS. אבל האם אפשר לשנות את הסיכויים? וזה מה שאנחנו מנסים לעשות כקלינאים, לשנות את הסיכויים.

טד סיימונס:

ממש בקצרה, האם זה יכול להיות מיושם על מצבים אחרים?

ד"ר הנדן:

כן, זה יכול להיות מיושם על מצבים רבים אחרים. זה כולל רבות מההפרעות האוטואימוניות או ההפרעות בתיווך המערכת החיסונית.

טד סיימונס:

דברים טובים. ד"ר בארי הנדן, חדשות מעודדות וטוב לשמוע. תודה שהצטרפת אלינו.

ד"ר הנדן:

תודה רבה.

 

תגובות פייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *