כך תתקוף ארה"ב את איראן. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © TheMilitaryShow. הערוץ מעלה סרטונים יומיים המציגים את החידושים האחרונים של צבא ארצות הברית וצבאות אחרים בעולם.
מבוך של בונקרים תת קרקעיים
דמיינו את עצמכם מול אויב שמסתתר מתחת לאדמה ופותח במתקפות ממעוזים בלתי נראים. זה האתגר איתו תצטרך ארה"ב להתמודד אם אי פעם תפרוץ מלחמה עם איראן. צבא איראן הפך את הנוף האיראני למבוך של בונקרים תת-קרקעיים. מחסה לטילים וכלי טיס שנראים בלתי ניתנים לחדירה. אבל הנה הטוויסט: ארה"ב כן מוכנה. עם פצצות מתקדמות להריסת בונקרים, הצבא האמריקאי יכול להפוך את ההגנות הנסתרות של איראן למטרות. ועם הדומיננטיות שלה בלוחמת סייבר ובכוח אווירי, ארה"ב יכולה לפגוע בבסיסים התת-קרקעיים של איראן עוד לפני שהם יבינו מה קורה.
איך נראים הבסיסים התת-קרקעיים
לפני שנצלול לתוך האסטרטגיה של ארה"ב, עלינו לענות על שאלה מכרעת. איך בדיוק נראים הבסיסים הצבאיים התת-קרקעיים של איראן? זאת שאלה שקשה לענות עליה, איראן בדרך כלל חשאית לגבי הצעדים הצבאיים בהם היא נוקטת. אבל עדיין, איראן לא מסתירה את כל מה שהיא עושה. בפברואר 2023 איראן מיהרה להשוויץ בחשיפת בסיס תת-קרקעי של חיל האוויר "נשר 44". מכון וושינגטון דיווח על הבסיס החדש הזה שמיועד למשימות ימיות במפרץ הפרסי.צוין שאיראן בנתה את המקום כנגד תקיפה פוטנציאלית של הצי החמישי של ארצות הברית, הפעיל במפרץ הפרסי.
הבסיס ההיברידי Oghab-44 (נשר 44)
הבסיס בשם Oghab-44 ממוקם כ-75 מייל צפונית-מערבית לעיר בנדר עבאס עבאס במחוז הורמוזגן באיראן. זאת מפלצת בטון שבהתחשב במטרות הימיות שלה נבנתה באופן מפתיע בפנים הארץ..בכל מקרה יש יכולת להשקיף משם על נתיבי שייט מרכזיים במצר הורמוז ובמפרץ הפרסי. איראן מכנה את הבסיס "היברידי", לפי מכון וושינגטון הנימוק הוא שהבסיס יכיל נכסי אוויר מאוישים ולא מאוישים.
צבא מזל"טים הולך וגדל
במילים אחרות, איראן יצרה בסיס צבאי תת-קרקעי בו תוכל להשתמש לשיגור צבא מזל"טים הולך וגדל. איראן השקיעה רבות בייצור מזל"טים. לפי פרסום ב- The Iran Primer לאיראן יש למעלה מ-20 סוגי מזל"טים, כל אחד עם מטרות משלו. זה כולל מזל"טים מתאבדים כמו השאהד 136 המסוגל לשאת חומר נפץ במשקל 100 קילו. המזל"ט הזה הפך לחביב על רוסיה לביצוע תקיפות אוויריות נגד אוקראינה. לאיראן יש גם צי גדול של מזל"טים ללחימה ומעקב המסוגלים לטוס הרבה יותר מהר מהרחפנים המתאבדים. השאהד-149.לדוגמה יכול לטוס עד לטווח של 1,240 מייל תוך נשיאת עד 1,100 פאונד של תחמושת או ציוד אלקטרוני. איראן יכולה בהחלט להשתמש בו בלוחמת סייבר.
מסלולי נחיתה מקורים
זהו בסיס אוויר טקטי. יש בו מסלולי נחיתה מקורים והוא ממוקם ליד רכסי הרים מצפון ומדרום. המיקום הזה הוא בחירה טקטית. האיראנים מאמינים שההרים מציעים הגנה נוספת מפני פגיעות פצצות וטילים. ארה"ב תוכיח שהם טועים. הבסיס רחוק מלהיות הבסיס התת-קרקעי היחיד שיש לאיראן. ארגון האבטחה העולמי NTI מדווח על עוד כמה בסיסי טילים כולל בכתרן (bakhtaran) ואימאם.
בסיס הטילים בכתרן
הבסיס נמצא באזור כרמאנשאה..לטענת NTI משמש כנראה לשיגור טילים בליסטיים. מעבר למתקן התת-קרקעי הראשי,יש שם מחסני אחסון לנשק ותחמושת. הדבר ידוע מאז 1985, בתקופה ההיא סוריה סייעה לאיראן לשגר טילי שיהאב-1 לעבר עיראק. זה המקום ממנו נעשה השיגור הראשון של מערכת הטילים הבליסטיים זולפיקאר ב-2017.
בסיס אימאם
בסיס אימאם המרשים לא פחות נמצא בח'ורמאבאד, מדובר בעצם במערכת בונקרים עם לפחות 15 משגרי טילי שיהאב-3. כמו בבכתרן גם באימאם יש מתקני אחסון תחמושת ומתקני שיגור טילים. לפי ה- NTI איראן פורסת מדי פעם משגרים ניידים.
ערי טילים
הרשת התת-קרקעית שאיראן מכנה "ערי טילים" כוללת בונקרים הפרוסים על פני מחוזות ועריםהבונקרים מגיעים לעומקים של עד 1,640 רגל. אם הטענות של איראן מדויקות, קיימים מאות אתרים מבוצרים שנועדו להגן על הטילים והמטוסים שלה. אבל לא מדובר רק בלוחמה קונבנציונלית. איראן בונה מתקן בהרי זגרוס כדי להגן על פעולותיה הגרעיניות מפני מעקבים וחבלה אמריקאים. תמונות לוויין עדכניות מציגות מערכות מנהרות המובילות אל ההרים ליד האתר הגרעיני נתנז. המקום היה יעד קודם לחבלת סייבר של ארה"ב. הבסיס הזה, בעומק של 300 רגל מתחת לאדמה. המיקום האסטרטגי משבש זיהוי של העשרת אורניום. הסתרה כזו מבהירה את כוונותיה של איראן השואפת לפעול מחוץ להישג ידה של האמריקאים.
לאמריקאים יש תוכנית תגובה
לארה"ב שמצוידת בארסנל חדשני של מפצחות בונקרים יש תוכנית תגובה. אם אי פעם יתעורר סכסוך ארה"ב מוכנה לנטרל אפילו את הבונקרים העמוקים ביותר. אבל הפצצות המסיביות שחודרות עמוק לתוך פני כדור הארץ לא מספיקות לעשות את העבודה. איראן השקיעה אינספור מיליוני דולרים בחיזוק ההגנות הבסיסיות שלה. במדינה יש לפחות 1,700 תותחים נגד מטוסים. לאיראן יש גם מאות S-300 מערכות הגנת טילים S-300 שנרכשו בעסקה של 800 מיליון דולר עם רוסיה ב-2007. בנוסף לאיראנים יש את היכולת לבנות טילים מקבילים ל- S-300.
ההגנה האיראנית
נכון שמדובר בכמות מול איכות אבל איראן מתמקדת בהשגת כמה שיותר יחידות להגנה אווירית. למרות שהיחידות האלה מיושנות הן יכסו את השמיים ברגע של איום אווירי. המשמעות היא שארה"ב לא תוכל לטוס בכל פעם שמתחשק לה להטיל פצצות על הבונקרים. השימוש בפצצות חודרות הבונקרים צריך להיות מתוחכם יותר מזה, זה יתחיל עם איסוף מודיעין. לפי ערוץ היוטיוב Spotlight, כדי להרוס בסיס איראני תת-קרקעי כל פצצה פורצת בונקר תצטרך להיות משוגרת בדיוק מירבי. אז ארה"ב תצטרך לקחת את הזמן כדי לזהות את מטרותיה וצילומי לוויין יעזרו. כבר ראינו איך צילומי תמונות מהחללחשפו מה קורה ליד אתר הגרעין בנתנז. אבל התמונות האלה יכולות רק להראות כניסות פוטנציאליות ופעילויות של עובדים שנכנסים ויוצאים מהבסיסים. גם השימוש של איראן בפעולות הסחה מהווה בעיה. לעתים קרובות נשלחות פלטפורמות שיגור טילים ניידות לאזורים בהם אין בסיסים תת-קרקעיים. המטרה היא לגרום לאמריקאים לחשוב שיש שם בונקרים.
לחקור כל הזמן את כוונות האיראנים
הרעיון הוא לחקור בהתמדה את כוונותיה של איראן. האם יש בסיס במקום או שמזובר בתרגיל שמטרתו לגרום לאמריקאים לבזבז פצצה? לארה"ב יש ציוד שיעזור במעקב הזה. מעבר ללווינים האמצעי העיקרי הוא מטוס ה- RQ-4 Global Hawk המופעל מרחוק. המטוס מעוטר בחבילת חיישנים המאפשרת לו לאסוף מידע על מטרות נעות, תמונות ואותות ביון, המזל"ט המרשים הזה יכול לטוס במהירות של עד 356.5 מייל לשעה. יש לו טווח עצום של 12,300 מיילים ימיים והוא יכול לטפס לתקרה מקסימלית של 60,000 רגל. זה אומנם לא בלתי אפשרי לחלוטין לזהות אותו בטיסה. אבל טיפוס כל כך גבוה אומר שה-RQ-4 יכול בקלות להתחמק מרוב מערכות ההגנה האוויריות ולטוס גבוה יותר ממטוסי קרב רבים. כדי לחדד את מיקומו של בונקר תת-קרקעי ארצות הברית יכולה לשלב בין המודיעין מכלי הטיס הבלתי מאויש הזה עם תמונות מלוויינים. שילוב המידע יאפשר לאתר כניסות לבונקרים מעל הקרקע. משם, מערכות הדמיה גיאוגרפיות יכולות לעזור לאתר את המיקום המדויק של בונקר.
אז בשלב הזה ארה"ב תהיה מוכנה להפציץ?
לֹא בְּדִיוּק. לפי ערוץ היוטיוב Spotlight, ארה"ב תצטרך לשלב התקפות סייבר ועליונות אווירית כדי לפנות נתיב. בחזית הסייבר, אמריקה כבר הראתה שהיא מסוגת לשבש את המערכות הממוחשבות של איראן. בשנת 2010, ארצות הברית הייתה השחקן המרכזי, יחד עם ישראל, בהפצת וירוס סטקסנט למחשב הצבאי של איראן. מערכות הנגיף השפיע על האתר הגרעיני נתנז שהוזכר קודם לכן. צנטריפוגות שנועדו להעשיר אורניום נותרו שם ללא שליטה. ייתכן שארה"ב הייתה מעורבת גם בשימוש בוירוס Flamer במטרה לשתק באופן דומה את מערכות המחשב הצבאיות של איראן. לוחמת סייבר מהסוג הזה תתגלה כחיונית בתקיפת בסיס איראני תת-קרקעי. תקיפה דומה לזו של סטקסנט המכוונת למערכות תקשורת ושליטה של הפיקוד האיראני יכולה לשבש את ההגנה האנטי-אווירית. בנוסף, התקיפה תקשה על שליחת הודעות לבסיס התת-קרקעי. השיבוש הזה, גם אם הוא יימשך רק כמה דקות, יהיה חלון הזדמנויות שבו ארה"ב תשחרר את הפצצות. אבל זה יצריך יותר מזה. גם עליונות אווירית חיונית לתוכנית הפצצות פורצות הבונקרים.
כיס של עליונות אווירית
בנוסף לתקיפת הסייבר שתשאיר את השליטה הצבאית האיראנית במחשכים תידרש גם עליונות אווירית. ארה"ב תצטרך לייצר כיס של עליונות אווירית על המטרה המיועדת. מַדוּעַ? הזכרנו קודם שלאיראן יש כמויות עצומות של מערכות הגנה אנטי אווירית. למרות התקפות הסייבר טילי הקרקע-אוויר S-300 יוכלו ליירטו מטוס מפציץ. לכן צריך לדכא את ההגנות האלה. אותו דבר עבור הטילים והמזל"טים שאיראן מייצרת בכמויות גבוהות במיוחד. אם הבסיסים שמתחת לאדמה יותקפו איראן תפתח בתקיפות ממוקדות בשילוב הנשק המטורף הזה. איראן הציגה כבר את היכולות שלה עם התקיפות על ישראל אחרי מתקפת הטרור של השבעי באוקטובר 2023. במתקפה שלה באוקטובר 2024 על ישראל היא השתמשה ביותר מ-180טילים ומספר עצום של מזל"טים. כל הנשקים האלה יכולה להיות מופנים נגד מפציצי ארה"ב.
מה הפתרון של אמריקה לבעיה הזו?
Spotlight מציע שילוב של מטוסי F-22 ראפטור ו- F-35 לייטנינג II שניהם מטוסי קרב חמקניים רב-משימתיים המסוגלים לטוס מעל המרחב האווירי האיראני מבלי להתגלות על ידי המכ"מ. ארה"ב יכולה לבצע תקיפות ממוקדות על ההגנה האנטי אווירית האיראנית המקיפה בונקר תת קרקעי בזמן שמתקפות סייבר מונעות תקשורת תקינה. גם הצי האמריקני יכול להיות מעורב. טילי טומהוק שישוגרו מספינות אמריקאיות במפרץ הפרסי יוכלו לנטרל את מערכות ההגנה האווירית האיראניות, מה שמצמצם באופן דרסטי את יכולתה של איראן לפגוע במפציץ נכנס. הרעיון יהיה למלא את השמים בטילים כדי להסיח את המערכות האנטי אוויריות מהמטרה האמיתית. בזמן הזה טילים ישמידו את ההגנה האיראנית ליד הבונקרים. למכלול הזה ארה"ב מסוגלת להוסיף מזל"טים מתאבדים. כל זה יחד יבסס עליונות אווירית גורפת שתפנה את הדרך להפצצות.
זה נשמע לא מציאותי?
ארה"ב כבר מתכוננת לתרחיש הזה, עד כדי שליחת מטוסי F-22 ראפטור למזרח התיכון. כך לפי פיקוד מרכז של ארצות הברית. באוגוסט 2024 בישר ברשת X על הגעתם של מטוסי F-22 לאזור. כל זה היה חלק ממה שהוא כינה "פריסת הכוחות של ארה"ב במזה"ת". הפיקוד הזכיר במיוחד את איראן והפרוקסי שלה, האם זה בעצם רק ניסיון של ארה"ב למתן אפשרות של הסלמה אזורית?
האם זו הסיבה האמיתית?
האם זו הסיבה האמיתית? או,שארה"ב שלחה מטוסי F-22 למזרח התיכון כי היא תצטרך אותם להפצצות הבונקרים? בערך תריסר מבין מטוסי ה-F-22 הללו הגיעו למזרח התיכון מבסיס אלמנדורף-ריצ'רדסון המשותף של אלסקה באמריקה. המטוסים ביצעו מסע של יותר מ-5,600 מיילים ימיים שכלל עצירות בבריטניה ומגוון מקומות בים התיכון. ארה"ב השתמשה גם במטוסי תדלוק אוויריים כדי לשמור על מיכלי מטוסי ה-F-22 מלאים במהלך הטיסה. הפואנטה של כל זה היא פשוטה: לארה"ב יש תוכנית עליונות משולבת סייבר ואווירית שתאפשר לה לשחרר את הפצצות פורצות הבונקרים. היא גם לא היססה להודיע לאיראן שהיא מוכנה להוציא לפועל את התוכנית הזו בכל עת.
הפצצות
עכשיו הגיע הזמן לאירוע המרכזי – הפצצות עצמן. ארה"ב תבחר בשתי פצצות חזקות ביותר שיכולות בקלות להרוס בסיס צבא תת קרקעי. הראשונה שבהם היא ה- MOP,
MOP
ראשי תיבות של Massive Ordnance Penetrator או בתיוג המקצועי GBU-57A/B. זאת פצצת פיצוח בונקרים חכמה, עצומת ממדים. הפצצה תוכננה להשמדה מה שחיל האוויר האמריקני כינה "מתקנים מוגנים היטב". ל-GBU-57 כוח חדירה מסיבי. ארה"ב פיתחה את הפצצה בתקופה של המתיחות המוגברת מול איראן בשנת 2013. בזמנו הפצצה הייתה אמורה להרוס את מתקן הגרעין בפודרוב. כמו מתקנים צבאיים איראנים אחרים, המתקן שוכן עמוק מתחת לאדמה. הפצצה שוקלת 15 טון מדהימים כשהמעטפת מהווה חצי מהמשקל. לכל פצצה מטען נפץ של לפחות 5,300 פאונד.אורך הפצצה 20 רגל, הודות למעטפת הכבדה היא יכולה לחדור 200 רגל בטון מזוין. זה מספיק כדי להרוס את המיגון ברוב המתקנים התת-קרקעיים. זו גם פצצה רב תכליתית. ארה"ב יכולה להטיל אותה גם מהמפציצים האסטרטגיים הישנים שלה כמו ה- B52. עם זאת, היא תעדיף להשתמש במפציץ החמקן ארוך הטווח B-2.
ה- B-2
המפציץ בעל טווח של 6,000 מיילים ימים ותקרה של 50,000 רגל. הפרט הזה חשוב, זה הופך את המטוס לכמעט בלתי פגיע מול ההגנה האנטי אווירית המיושנת של איראן. ה- B-2 גם גדול מספיק כדי לשאת 2 פצצות כך שזמדובר בעוצמה כפולה. התגובה של איראן לכך הייתה שימוש בשכבות בטון בזמן בניית הבונקרים. בין שכבות הבטון העבות יש חללים ריקים. המטרה היא להערים על כל פצצת MOP חכמה שחודרת "לחשוב" שהיא הגיעה בהצלחה ליעד שלה. אם אכן זה יקרה הפצצה תפוצץ מוקדם ועיקר הבסיס לא ייזק.
לא יהיה ניתן לעבוד על ה-MOP
זה לא יעבוד על ה-MOP. הפצצה המאסיבית עברה "פיתוחי מיזוג" המאפשרים לה להבחין בין חלל למטרה בפועל. בזמן שאיראן חושבת שהחללים בבטון יגנו על הבסיסים שלה, ה-GBU-57 פשוט ימשיך לכתוש. בנוסף לכך, לפי הארגון האמריקאי GlobalSecurity הפצצה מצוידת בנתיך השהייה כדי לעקוף את בעית החללים הריקים. הפצצה תחפור לעומק כמו שהיא צריכה כדי להבטיח הרס מירבי במתקני הפיקוד התת-קרקעיים. זאת לא פצצת הבונקר היחידה שעומדת לרשות ארה"ב, יש גם את ה- GBU-72.
GBU-72
ה-GBU-72 פותחה בערך שש שנים לאחר ה-GBU-57. זוהי פצצה קטנה יותר במשקל של 5,000 פאונד. זה עדיין נשק הרסני, רק עם פחות כוח נפץ מאשר בת דודה הגדולה בהרבה. הפצצה היא שדרוג של ה-GBU-28 הישנה. על פי נתוני חיל האוויר האמריקני ארה"ב השתמשה בפצצה במבצע סופת המדבר ולאחר מכן בפלישה לעיראק. ה-GBU-72 פותחה באמצעות טכניקות שנועדו להגדיל את הקטלניות שלה בהשוואה לגרסה הישנה יותר.
מערכת ניווט GPS
ל-GBU-72 יש מערכת ניווט GPS שמנחה אותה לעבר המטרה. הוסיפו לזה זוג סנפירים ארוך בכל צד ואתם מקבלים נשק שיכול לגלוש למטרה מגובה של 35,000 רגל. התקרה הזו חשובה כדי להבטיח שהמפציצים יישארו מחוץ לטווח ההגנה האנטי-אווירית של איראן. הדבר היחיד שאנחנו לא יודעים הוא כמה עמוק יכול ה-GBU-72 לחדור. אבל חיל האוויר האמריקאי נתן כמה רמזים. מנהל תוכנית GBU-72, ג'יימס קולטון, אמר ש- "הקטלנות שלה גבוהה משמעותית בהשוואה ל-GBU-28". ה-GBU-28 יכולה לחדור עד 150 רגל מתחת לאדמה. זאת אומרת שה-GBU-72 אמורה לחדור לפחות 200 רגל לפני שהיא מתפוצצת.
האם הפצצות האלה יספיקו?
אבל מה אם הפצצות החודרות החזקות האלה לא יספיקו כדי להשבית בסיס תת-קרקעי? זו אפשרות. ההערכות עבור החלק התת-קרקעי של האתר הגרעיני נתנז הן בין 260 ל-328 רגל מתחת לפני כדור הארץ. למרות שאף אחת מהפצצות לא תוכל לקדוח כל כך רחוק, הן עדיין תוכלנה להרוס את הגישה למנהרות. הבסיס עצמו יישאר שלם, אם כי יהיה הרבה פחות שָׁמִישׁ. ארה"ב עדיין יכולה לבחור גם בגרעין.
B61-12
פצצת ה- B61-12 היא המוצא האחרון של אמריקה אם מכסחות הבונקרים הקונבנציונליות לא תעשנה את העבודה, לפי ה- Spotlight ייצור הנשק הגרעיני הזה באורך 12 רגל ומשקל של 825 פאונד התחיל ב-1968. הגרסה האחרונה פותחה בשנת 2020. ארה"ב גם ביצעה תוכנית תיקון שתעדכן את הגרסאות הישנות יותר של הפצצה בעלות של 7.6 מיליארד דולר. מה הופך את ה-B61-12 לקטלנית כל כך? זאת פצצת כבידה גרעינית שיכולה להיות משוגרת מהאוויר. זה נעשה באמצעות הטלה מודרכת או כוח משיכה בליסטי. לפצצה ארבעה סנפירים גמישים המאפשרים לה לגלוש. זנב הפצצה עבר הותאמה כדי לשפר את הדיוק כך שהיא יכולה לנחות בטווח של 98.4 רגל מהיעד. בחלק האמצעי של הפצצה ממוקם ראש נפץ גרעיני. ראש הנפץ יכול להשתנות בין ארבע אפשרויות – 0.3, 1.5, 10, ו- 50 קילוטון, תלוי בגודל המטרה וכמות הנזק שאמריקה רוצה לִגרוֹם.
יעילה למרות שלא חודרת בונקרים
נכון שה-B61-12 אינו נשק חודר בונקרים תת קרקעיים. לפי פדרציית המדענים האמריקאים FAS הפצצה כן יכולה לחדור מתחת לאדמה אבל הטווח שלה אינו גבוה מספיק כדי להגיע לבונקר. למעשה, זה סביר שה-B61-12 יכולה לחדור רק עד 10 רגל מתחת לאדמה, אם כי ייתכן שזה גדל מאז פרסום דו"ח ה-FAS לשנת 2016. ובכל זאת, 10 רגל עדיף מכלום. וארה"ב יכולה לשלב את מפצחות הבונקרים עם ה-B61-12 כדי להרוס יעד איראני. תארו לעצמכם GBU-57 חודר לעומק ופוער חור עצום באדמה שאליו מוטלת פצצת B61-12, הבנתם את הרעיון. השימוש ב-B61-12 יהיה מוצא אחרון שנוי במחלוקת עבור ארה"ב. אבל זו אופציה בארסנל שלוה.
האם כל זה יקרה?
כעת ברור שלארצות הברית יש תוכנית לבונקרים תת-קרקעיים של איראן. שילוב של לוחמת סייבר לפגיעה במערכות תקשורת וביסוס עליונות אווירית על מטרות כדי לבלבל ולהשמיד את מערכות ההגנה האווירית יהיו רק ההתחלה. ברגע שהנתיב יהיה פנוי, הבונקרים של איראן ייתפוררו להריסות. ברור גם שאיראן חוששת ממפצחות הבונקרים של אמריקה. אבל מה אתם חושבים על הפצצות הללו ועל האסטרטגיה הסבירה בה ארה"ב תנקוט בעת השימוש בהן?