ביואיק ריביירה קבריולט 1985 – 1982. הסיפור של הביואיק היקרה ונדירה יחסית מתחילת שנות ה-80. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © Rare Classic Cars & Automotive History. בערוץ תמצאו סרטונים על ההיסטוריה של מכוניות קלאסיות נדירות לאוהבי מכוניות אמיתיים שמתגעגעים למה שמכוניות היו פעם.
בסרטון הפעם – מאפייני העיצוב של הביואיק ריביירה קבריולט. פנים הרכב, אפשרויות המנוע וההיבטים ההנדסיים הייחודיים שלה.
1979, הריביירה עוברת להנעה קדמית
אתם בתחילת שנות ה-80 ואתם רוצים להשוויץ בעושר שלכם, אבל לא בצורה מוחצנת. קאדילק קצת יותר מדי ראוותני עבורכם. אז מה תבחרו במקום? אולי ריביירה קבריולט יפהפייה. הריביירה הוצגה לראשונה ב-1963. הדור הראשון היה בין 1963 ל-1965. השני מ-1966 עד 1970. השלישי מ-1971 עד 1976. הדור הרביעי ב-1977 ו-78 והדור החמישי, שעליו נדבר כאן, היה בין 1979 ל-1985. בשנת הדגם 1979, הריביירה עברה לראשונה להנעה קדמית, יחד עם חברותיה לפלטפורמה: האולדסמוביל טורונאדו, שהוצגה ב-1966 ותמיד הייתה מכונית עם הנעה קדמית והקאדילק אל דוראדו, שגרסת ההנעה הקדמית שלה הוצגה ב-1967. כך שהריביירה עוברת להנעה קדמית בפעם הראשונה ב-1979, יחד עם חברותיה לפלטפורמת E.
זו הייתה תקופה שבה חשבו שלא ייוצרו עוד מכוניות קבריולט בגלל תקני בטיחות, ובמיוחד תקני התהפכות. גגות רכים של קבריולט פשוט לא יכלו לשרוד התהפכות ולהגן על הנוסעים. ובכן, התקנים הללו הוקלו, ולמרות שקאדילק ייצרה את מה שכינתה 'הקבריולט האחרונה' ב-1976, כמה שנים לאחר מכן, ב-1982, הקבריולטים חזרו. וביואיק הציגה ב-1982 את הריביירה קבריולט הראשונה אי פעם. אנחנו הולכים לדבר על 1983, שנת הדגם השנייה של הריביירה קבריולט.
רכב יקר
הדבר הראשון שצריך לציין על הריביירה קבריולט הוא שהן היו יקרות מאוד. זו לא הייתה קאדילק, אבל בתחילת שנות ה-80 מחיר הבסיס של ריביירה קבריולט היה כ-24,000 דולר (81,361 ₪), שווה ערך ליותר מ- 80,000 דולר היום (271,355 ₪). הן היו יקרות מאוד וכתוצאה מכך לא נמכרו מהן הרבה. הקבריולטים הללו יוצרו מ-1982 עד 1985, ולאורך כל שנות הדגם נמכרו קצת פחות מ-4,000 יחידות. שנת הדגם 1982 הייתה הפופולרית ביותר.
דגם 1983
הריביירה קבריולט הספציפית הזו, שאותה נסקור, היא מדגם 1983. אחת הדרכים לזהות את שנת הדגם 1983 לעומת שנת 1982, שנת ההשקה, היא טקסטורת הגריל. כמובן, מעצבים אהבו לעשות שינויים קטנים בכל שנה, לפחות בתקופה ההיא בניגוד לשנות ה-50, שבהן הם שינו את כל יריעת המתכת בחזית, כאן הם עשו רק שינויים קטנים. טקסטורת הגריל ב-1983 כוללת נושא אנכי דומיננטי יותר מאשר דפוס 'קופסת ביצים' שהיה ב-1982. אז זו דרך אחת לזהות את הריביירה 83' לעומת ה-82'. ואגב, זה עבד במיוחד מכיוון שבשנת 1984, טקסטורת הגריל שונתה שוב כדי להיות נושא אנכי לחלוטין, שנשלט על ידי מוטות אנכיים דקים מאוד, מראה ביואיק קלאסי מאוד ל-1984. ב-1983 אתם מקבלים מעין הכלאה בין הגריל של 82' לזה של 84'. זה היה משהו שמעצבים עשו לעיתים קרובות כדי להרגיל אתכם בהדרגה לסגנון של השנה הבאה. לא לשנות הכל בבת אחת, אלא לשנות בהדרגה לאורך שנות הדגם.
מראה מלכותי
כשמסתכלים על העיצוב של המכונית הזו, הוא מעניין בכמה מובנים. אחד מהם הוא קו המותניים הגלי שממשיך את צורת מכסה המנוע ונראה כאילו יש למכונית גל על כל קו המותניים. הוא פשוט עולה ויורד ועולה ויורד. זה מאפשר למכונית לקבל קו יפה בקדמתה ובחלקה האחורי, מאוד אופייני לעיצוב של ג'נרל מוטורס בתקופה הזו. מספר מכוניות של ג'נרל מוטורס הציגו באותה תקופה חזית לה אני קורא חזית 'תחתונה בולטת'. הפגוש בולט יותר מהחלק העליון של הפאנל הקדמי והגריל מוטה לאחור, כמו 'מגן בקר' על רכבת. אני חושב שמה שג'נרל מוטורס ניסתה להשיג היה מראה מלכותי יותר, ולא מראה של מכונית שנראית בתנועה בעודה עומדת במקום. במקרה כזה, לעיתים קרובות יש לכם חזית 'עליונה בולטת' שבה הפגוש שקוע יותר מהפאנל הקדמי. למרות שלדעתי, בהתחשב בתקני הפגוש, זה היה קשה לביצוע. אז מעצבי ג'נרל מוטורס פשוט עשו את המיטב, כיסו את הגריל לאחור ונתנו לחזית מראה נצחי ויפה.
עיצוב
עיצוב החזית מזכיר קצת את הפונטיאק מתחילת שנות ה-70. תסתכלו על השקע. אתם רק צריכים לדמיין שהכתפיים שם באמצע מכסה המנוע נמשכות פנימה קצת יותר כדי שייווצר ראש חץ. ואז יש לכם את החזית הטיפוסית של פונטיאק מתחילת שנות ה-70 עם כנף גבוהה, ואז אותו אזור שנקרא 'שביל חתולים', אולי אפילו בליטה או קמט מעל הפנסים הקדמיים, ושוב, אם היה להם ראש חץ כזה, זה היה אפילו יותר כמו פונטיאק. אבל זאת הייתה חזית בסגנון פונטיאק שמשום מה ביואיק בחרה ללכת עליה בריביירה הספציפית הזו. אני לא לגמרי בטוח למה. אולי מעצבים פשוט חשבו שלפונטיאק יש משהו טוב והם ניסו גם להכניס קצת רומנטיקה למכונית.
דגמי 77 עד 78 – כישלון במכירות
הריביירה של 77' עד 78' הייתה באמת כישלון מכירות. היא הייתה גרסה מחוממת של 'לה סאבר' ומעצבים ניסו להכניס קצת יותר צורה למכונית, בניגוד לדגמי 77' ו-78' שהיו באמת די שטוחים ואדריכליים. הריביירה הזו, במיוחד קו המותניים הגלי הזה, שראיתם במכוניות אחרות של ג'נרל מוטורס באותה תקופה (חשבו על ה- 'גראנד פרי' של 1978, מכונית נוספת שהייתה לה את זה), פשוט נתנה לה משהו שונה במקצת ממה שהקונה הטיפוסי היה רואה בדרך כלל.
מכונית גדולה על בסיס גלגלים קצר
בממבט מהצד זו כנראה הזווית הפחות מוצלחת של המכונית הזאת. מלפנים ומאחור זה נראה נראים לא רע. אבל הרבה מכוניות של ג'נרל מוטורס מאותה תקופה סבלו מבסיס גלגלים שנראה פשוט קצר מדי. אני חושב שהמעצבים התקשו להרכיב את המכוניות הגדולות האלה על בסיסי גלגלים שהלכו והצטמקו. ראיתם את זה במכוניות אחרות של ג'נרל מוטורס מהתקופה. ה- 'A-body', ה- 'גראנד פרי', ה- 'קאטלס', ה-'ריגל', ה- 'מונטה קרלו'. שוחחתי על זה עם חבר, ג'ון מאנוגיאן (John Manoogian) שהיה במשך שנים מעצב בג'נרל מוטורס והמנהל הראשי של מותג קאדילק. בסיס הגלגלים במכונית הזו פשוט לא נראה נכון. זה נראה כאילו הגלגל האחורי צריך לזוז עוד אחורה והגלגל הקדמי צריך לזוז עוד קדימה, כדי לתת לה קצת יותר רווח מהדשבורד לגלגל. אבל כמו שאמרתי, אלה היו הפרופורציות של התקופה.
ניראת טוב בסך הכל
אני חושב, כפי שציינתי, שהמעצבים ניסו להתמקד בעיצוב הגוף ואולי לא הקדישו מספיק תשומת לב לבסיס הגלגלים ולאילוצים הקשורים אליו. זה הוביל לזיזים שראיתם כאן, שהוחמרו גם בגלל תקני הפגוש. לפחות למכונית הזו יש את הגלגלים האופציונליים והיפים, בניגוד לכיסויי הגלגלים הסטנדרטיים. היא נראית טוב בסך הכל. כעת, כשאנו מסתובבים למבט האחורי בזווית שלושת רבעי, אני חושב שהוא לא חזק כמו המבט הקדמי, אבל בהחלט יש בו כמה אלמנטים יפים. לא רק שיש לכם את הסיפון האחורי המשתפל, יש לכם גם את מכסה תא המטען הנטוי שמתעקל מעל, והחלק הזה שיוצר את הפנסים האחוריים. יש לו זווית דומה לחזית הקדמית. מעין חזית אחורית בולטת, אני מניח, גם כאן על המכונית. אני אוהב את פרטי האור ההפוך באמצע הפנסים האחוריים.
פגוש קצת בעייתי, בגלל התקן
דבר אחד שאני לא אוהב בזה הוא שהפגוש האחורי בולט למדי. ושימו לב לפנלי המילוי של הפגוש כאן, שבגיל זה בדרך כלל נסדקים או מתעוותים מעט. בגלל זה, זה פשוט לא נראה לגמרי נכון. זה היה נראה הרבה יותר טוב אם הכל היה עשוי מפח או ממשהו קשה בניגוד לחומר הגומי הרך הזה. אבל זה מה שהם היו צריכים לעשות כדי לעמוד בתקן הפגוש.
הפנים והחוץ בצבע אדום מדהים
אני חייב לומר שהמכונית הזאת נראית נהדר בצבע האדום הזה. ואני מאמין שיכולתם לקבל קבריולט רק בשני צבעים, אדום או לבן. והפנים היה תמיד בצבע האדום כמו הריביירה 83' הזו עם עור אדום יפהפה. אני חושב שקאדילק השתמשה בעיצוב הזה רק לשנה אחת במכוניות ה- 'C-body' עם הנעה קדמית ב-1985. אבל מסיבה כלשהי, אחרי שנה אחת, הם שינו את דפוס תפר המושבים הפנימי. כאן יש לכם גם קונסולה קטנה, לא מרכזית מלאה. יש לכם רצפה שטוחה ויפה, בפעם הראשונה בריביירה, מכיוון שהמכונית הזו הייתה עם הנעה קדמית. ותראו את דוושת ההאצה ודוושת הבלמים הענקיות, אתם לא הולכים לפספס את זה.
הרבה חיקויי עץ
כמובן הרבה חיקויי עץ על לוח המחוונים ועל פנלי הדלתות. מעניין, חיקוי העץ שמקיף את ידית הדלת כולל גם רשת רמקול למערכת הסטריאו. ולמכוניות ה- E הללו, ה- 'טורונאדו', ה- 'ריביירה' וה- 'אל דוראדו', לכולן היה לוח מחוונים די גבוה כזה והיה להן מעין לוח מחוונים עם ברדס. למרות שהברדס של הריביירה, לוח המחוונים העליון, לא בולט כל כך כמו ב- 'אל דוראדו' למשל. אבל עדיין עיצוב אטרקטיבי בסך הכל, למרות שהוא מיושן במקצת. מאוד מרובע, בדומה למכונית עצמה.
תבנית לוח השעונים
מבט נוסף על לוח המחוונים ואתם יכולים לראות למה אני מתכוון. הוא די מרובע בסך הכל. יש לו כמעט שלושה מודולים שונים, השמאלי, המרכזי והימני. ואני מאמין שהסיבה לכך הייתה כדי שניתן יהיה למכור את המכונית הזו בחו"ל בשווקים שבהם הנהיגה היא בצד ימין. אותו הדבר עם הקאדילק. כך שיכולתם בקלות פשוט לקחת את החלק השמאלי של אשכול המחוונים ולהפוך אותו עם החלק הימני ולשמור על החלק המרכזי זהה. ובכן, יכולתם לייצא את המכונית הזו לשווקים עם נהיגה בצד ימין. כמובן, הייתם צריכים לבצע שינויים נוספים מתחת למכסה המנוע, אבל לפחות מבחינת שינויי פנים, זה היה פשוט וקל יחסית. נראה שלמכונית הזו יש גם את מיכל האשפה הזה בחלק התחתון של רגלי הנוסע.
שטיחון רצפה ענק
דבר אחד שג'נרל מוטורס עשתה במכוניות ההנעה הקדמית הללו הוא שהיה להן שטיחון רצפה אחד גדול לחזית. אהבתי אבל היה קצת יותר קשה להסיר את כל שטיחון הרצפה הזה, הוא גם די כבד. זה היה בתקופה שבה הם ייצרו שטיחוני רצפה אמיתיים. אז אני חושב שהם בסופו של דבר ויתרו על זה ופיצלו אותו מכיוון שהוא היה כבד, מסורבל ומסובך להוציא מהמכונית.
ארבעה סוגי מנוע
בואו נעבור למה שנמצא מתחת למכסה המנוע. בריביירה מודל 1983 יכולתם לבחור מבין ארבעה מנועים, שלושה בנזין ואחד דיזל.
V6 בנפח 4.1 ליטר
המנוע הסטנדרטי היה מנוע V6 בנפח 4.1 ליטר של ביואיק עם 125 כוחות סוס, שהתבסס על אותה ארכיטקטורה כמו מנוע ה-3.8 של ביואיק שמאוחר יותר יהפוך למנוע ה-3800.מנוע ה-4.1 היה בסדר. היו לו קצת רעידות. זכרו, הוא היה V6 בזווית של 90°. נעשו בו כמה דברים כדי לעזור לו לפעול בצורה אחידה יותר, אבל לא הייתי קורא לזה מנוע נהדר. אז, ה-3.8 וה-4.1 לא היו המנועים של 300,000 מייל 483,000) ק"מ) שהם יהפכו להיות כשהם יהפכו ל-3800. והם החזיקו מעמד עד לכ-120,000 מייל 193,000) ק"מ) משהו כזה, לפני שהיה להם נוהל שתהיה איזושהי בעיה.
V8 בנפח 5 ליטר
דרגה אחת מעל זה היה מנוע ה- V8האופציונלי בנפח 5 ליטר. הוא ייצר 140 כוחות סוס וה-307 הזה, למרות שלא היה כל כך חזק, היה אמין וחלק וארוך טווח מאוד. אז זה היה מנוע נהדר בכלי הרכב האלה.
V6 טורבו בנפח 3.8 ליטר ודיזל בנפח 5.7 ליטר
מעבר לכך בריביירה היה את מנוע ה- V6 טורבו האופציונלי בנפח 3.8 ליטר עם 180 כוחות סוס. המנוע הזה היה סטנדרטי בדגמי T ואופציונלי בכל האחרים. והמנוע האחרון שיכולתם לקבל בריביירה 83' היה מנוע הדיזל של אולדסמוביל בנפח 5.7 ליטר, 105 כוחות סוס ו-350 אינץ' מעוקב, שבשלב זה למעשה לא היה כל כך גרוע. הוא היה די אמין. הם עיצבו מחדש את הבלוק כדי להפוך אותו לעמיד יותר, אבל עדיין לא מנוע כל כך נהדר.
לא תקופת הכוח הגדול
למרבה הצער זו לא הייתה תקופת הכוח הגדול מתחת למכסה המנוע בריביירות האלה. למרות זאת, אחת מהריביירות האלה שימשה כמכונית מובילה במרוץ 'אינדיאנפוליס 500' עם מנוע V6 טורבו בנפח 4.1 ליטר שסיפק לה קצת תוספת כוח. אבל אם הייתם פשוט אזרחים רגילים, הייתם צריכים להסתפק באחת מארבע בחירות המנוע שציינתי.
תחתית הרכב
לסיום, צילום מלמטה של הריביירה הספציפית הזו. אתם יכולים לראות את יחידת ההנעה הסופית שם. (אחד מחצאי הצירים שיוצאים כדי להניע את הגלגל בצד הנוסע). כמובן, יש עוד אחד בצד הנהג. ברור שחצאי הצירים הם באורך לא שווה. באופן מדהים, למכוניות האלה אין היגוי מומנט. אולי זה מכיוון שלחלק מהמנועים אין כל כך הרבה מומנט, אבל הם תוכננו די טוב. עובדה מעניינת היא שבשנת 1966, ביואיק למעשה תכננה את יחידת ההנעה הסופית הזו עבור האולדסמוביל טורונאדו. מאוחר יותר היא יועדה עבור הקאדילק אל דוראדו, הריביירה מעולם לא השתמשה בה. אז ביואיק תכננה חלק שמעולם לא השתמשו בו ומכרה אותו לחטיבות האחיות שלה.
מוטות הפיתול
אתם יכולים לראות כאן גם את מוטות הפיתול, את המוטות האורכיים הגדולים האלה משני הצדדים. למתלים הקדמיים כאן אין קפיצי סליל. יש להם מוטות פיתול. בדומה למוצרי קרייזלר של היום. למוצרי קרייזלר בתקופה הזו היו מוטות פיתול רוחביים. כאן יש לכם מוטות פיתול אורכיים, אבל בכל זאת מוטות פיתול. והם נותנים למכונית נסיעה די טובה בסך הכל. אז, מה דעתכם על הריביירה הזו? הייתם קונים משהו כזה ומשלמים את המחיר המופרז הזה באותם ימים? תודה רבה שוב על הצפייה.
לסרטונים נוספים עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן לעברית בנושא "רכבי אספנות" לחצו על הקישור
