תסמונת שטוקהולם
מה זה תסמונת שטוקהולם. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב של מרדית' מילר© Meredith Miller
מרדית' מילר היא מאמנת הוליסטית, סופרת ודוברת. היא עוזרת לאנשים להפוך את העבר לזהב כדי שיוכלו להיכנס למטרה האלוהית שלהם ולעשות שינוי בעולם הסובב אותם. מרדית נלהבת לעזור לאנשים לשחרר את עצמם ולהתפתח כדי שיוכלו לחיות כבני אדם חופשיים, מועצמים, אחראיים, מתעוררים, בעלי תכלית ומממשים, התורמים לשחרור והתפתחותם של אחרים בדרכים הייחודיות שלהם. קבלו את הניוזלטר החודשי ומידע נוסף ממרדית' כאן: https://www.InnerIntegration.com
הסרטון מסביר את 4 המאפיינים שיוצרים את תסמונת שטוקהולם (קשר טראומה). הסרטון מתרכז יותר בהתעללות נרקיסיסטית ולא במצב של חטופים או בני ערובה כפי שהיה עם החטופים ממתקפת השביעי באוקטובר 2023.
למה כל כך קשה לעזוב ולהשתחרר מהמתעלל ומההכחשה גם כשאתה מודע למה שקורה? מרדית' מראה לכם איך הם מחברים אתכם ואיך להימנע מכך. אם אתם מכירים מישהו שעובר את זה, אנא שתפו אותו בסרטון הזה! זה יכול להציל חיים.
קרדיט תמונה © svseckin
תסמונת שטוקהולם
היי לכולם, היום אני רוצה לדבר על תסמונת שטוקהולם הידועה גם בשם קשר טראומה. למה זה חשוב אם הייתם בקשר נרקיסיסטי או מערכת יחסים פוגענית? ממה להיזהר כאשר אתם חושדים שמישהו שאתם מכירים נמצא באחת ממערכות היחסים האלה?
המקור של תסמונת שטוקהולם הוא משוד בנק בשטוקהולם שוודיה. גילו שהאנשים שנלכדו פיתחו בסופו של דבר אמפתיה לחוטפים וצורך להגן על המתעללים בהם. באירוע הזה הייתה גם התעללות נרקיסיסטית.
ארבעה מאפיינים
המאפיין הראשון
המאפיין הראשון הוא כאשר קיים איום על חייך, כאשר הקורבן מרגיש שהמתעלל או השובה יכול למעשה להרוג אותו. זה עשוי להיות איום פיזיולוגי או פיזי, זה יכול להיות פחד פסיכולוגי כשהקורבן רק חושש שעשויים להרוג אותו. זאת יכולה להיות תחושה של גניבת זהות כשהורסים את כל תחושת העצמי שלך.
המאפיין השני
המאפיין השני של תסמונת שטוקהולם הוא עשיית חסד כאשר השובה או המתעלל מציע מתנת חסד קטנה לאדם המוחזק או לבן הערובה. ומערכת היחסים הזאת מבלבלת את המוח.
המאפיין השלישי
המאפיין השלישי של תסמונת שטוקהולם הוא הבידוד. החוטף או המתעלל מבודדים את הקורבן או את בן ערובה. זאת התעללות קלאסית, תמרון שבו המתעלל תמיד יבודד את הקורבן. המתעלל ירחיק ממך אנשים אחרים ויגרום לך להיות קנאי או פרנואידי ולפחד מאנשים בחייך שבאמת אכפת להם ממך. הוא יבודדו אותך פיזית, הוא עשוי להעביר אותך למקום חדש, הוא יכול להיפטר מהטלפון הנייד שלך כדי לבודד אותך מלהתחבר עם העולם החיצון,
זאת יכולה להיות סתם סוג של מניפולציה סמויה. אתה מבלה את רוב זמנך עם האדם המתעלל הזה ואתה מתכנן ללכת לראות חבר או את אחותך או את בן דודך מישהו שבאמת אכפת לו ממנו.
בפעם הנדירה כשאתה רוצה ללכת לעשות משהו עם אנשים אחרים, המתעלל יחבל בזה בכוונה לפני שאתה יוצא. הם יעצבנו אותך עד כדי כך שאתה תאבד את זה ותרגיש כל כך נורא שאתה אפילו לא תוכל לצאת מהבית. הם מחזיקים אותך תקוע בבית וכשאתה כן יוצא אתה מרגיש נורא בזמן שאתה בחוץ ואתה לא יכול ליהנות. אתה לא באמת יכול להתחבר עם האדם האחר ואתה כל כך מפחד שאתה לא תספר לאחרים מה קורה.
אז יש את היבט הבידוד הזה שבו המתעללים לא רוצים שתשמע אחרים ותפתח לנקודות מבט של אנשים.
המאפיין הרביעי
המאפיין הרביעי לתסמונת שטוקהולם הוא חוסר היכולת לברוח מהמקום. הקורבן או בן הערובה מרגיש כאילו אין מנוס, אין דרך לצאת החוצה. כאן משתלט חוסר האונים. הקורבן מרגיש חוסר תקווה כאילו לעולם הוא לא יוכל לצאת. אולי הקורבן נקלע למצב בו הוא תלוי כלכלית באדם המתעלל. לדוגמה, המתעלל אינו מעוניין שימצא עבודה. יכול להיות שהמתעללים יציעו להם לעזוב את מקום עבודתם או שינסו לפגוע במוניטין שלהם בעבודה וכתוצאה מכך הם יאבדו את מקום עבודתם. אולי הם עצמאיים ויש להם יזמות משלהם אבל הם מרגישים כל כך רע בגלל ההתעללות הזאת שהם לא יכולים להשקיע אנרגיה בעסק שלהם שפשוט כושל ואין להם את המשאבים הכספיים כדאי לצאת מהמצב.
גם גברים הם קורבנות
זה יכול להיות גם דבר לא חוקי. לעתים קרובות, אני שומעת את זה בדרך כלל מגברים שנמצאים במערכת יחסים רעילה עם בת זוג ויש להם ילדים עם האישה הזאת וכל המערכת מתנהלת נגד הגבר. זה מוגדר כך שהגבר לא יקבל עזרה ממקלטים לאלימות במשפחה. זה מוגדר כך שלגבר יש כבר קרב ענק בבתי משפט לענייני משפחה שנוטים לקחת את הצד של האישה והם פשוט לא מבינים שמתרחשת כאן התעללות.
תחושת חוסר אונים
אני שומעת את זה קורה הרבה כאשר אנשים פשוט מרגישים את התחושה הזו של חוסר אונים כאילו הם לא יכולים לצאת מהמצב. הם מרגישים שהם לא יכולים לצאת. וזה חלק מהתחושה כשאתה לכוד בתסמונת שטוקהולם ונמצא בקשר טראומה. זאת הסיבה שאנשים לא יכולים לעזוב, זאת הסיבה שהם חוזרים אחורה כמו גומייה. הם מתרחקים, ואז הם מסתדרים מצוין. אתה מדבר איתם וזה מדהים שאין להם שום קשר עם המתעלל. ואז פתאום הם שומעים מהמתעלל וזה כמו אפקט הגומייה, הם חוזרים למערכת היחסים הזאת. ואתה אומר לעצמך אלוהים אדירים, כל ההתקדמות הזאת, כל הזמן הזה שברחת, מה קרה? תסמונת שטוקהולם, זה מה שקרה. זה מנגנון הגנה ראשוני שנועד כדי לשרוד. זאת השיטה הראשונית בה המוח האנושי ומערכת העצבים מגיבים במצבים מסוג זה כדי לשמור אותך בחיים. זה וו הקרס האמיתי כאן, הפתיון הוא החסד הזה ןהחביבות הנתפסת.
אז אתה הולך עם החיזוק לסירוגין בו אתה נמצא. בתחילה המתעלל עושה אידיאליזציה ואוהב המון ונותן לך הרבה דברים חיוביים ואז מגיעה ההורדה עם הדברים הרעים והאכזריות שמשפילה אותך.
הפיתוי
אתה מכיר את ההתנהגות הזאת אבל אז הם מאוד נזהרים לתת לך את הדברים הקטנים האלה של טוב לב כמו אולי כשאתה חוזר הביתה ומגלה שהם יצאו למסעדה האהובה עליך והביאו לך את האוכל או את המשקה האהוב עליך או שהם יציעו לך נסיעה לשדה התעופה או משהו כזה. הם מציעים לעזור לך בדרך כלשהי ושם זה נהיה ממש מסובך. אל תקבלו עזרה מאנשים מתעללים כי העזרה הזאת עזר מגיעה תמיד ממניעים נסתרים. הם יודעים שאם הם מרחיבים את החסד הנתפס קטן שלא אכפת להם לעשות את זה ולא אכפת להם להיות מזויפים ולהעמיד פנים שזה משהו שהם רוצים לתת לכם.
איך הם עושים את זה?
הם פשוט שמים את האגו שלהם בצד, אין כאן גאווה, הם שמחים על זה שהם עוזרים לך. למה? כי הם יודעים מה יתפוס אותך. הם יודעים שאם הם עושים משהו טוב, אם הם נותנים לך את אחת מהמחוות האלה, אתה צריך את העזרה שלהם והם תפסו אותך. אז תהייו ממש זהירים עם זה. אני חושבת שהחלק הגרוע ביותר בתסמונת שטוקהולם הוא שאף אחד לא מאמין לך. אם אתם מעורבים באחד מהסוגים החשאיים האלה של נרקיסיזם שבו אתם יודעים שהם לא נגמרו, הם לא שם בחוץ, הם לא גלויים לגבי הנרקיסיזם שלהם, הם לא מתפארים בנרקיסיזם שלהם. בקהילה שלהם הם מעמידים פנים שהם דמויות למופת וכולם מעריצים אותם, חושבים עליהם דברים מדהימים ומסתכלים עליהם כלפי מעלה.
הם יכולים להיות בעלי תפקידים רגילים בקהילה או בעלי עמדת מנהיגות בעבודה. ואז אולי אתה האדם בעבודה שאליו הם מכוונים ואף אחד לא רוצה להאמין לך כי כל האחרים רואים רק את החלקים הגדולים על האדם הזה. או שאתה בקשר הזה, אולי זאת מערכת יחסים אינטימית עם האדם הזה אבל כל אחד אחר בחברה חושב שהם מדהימים והם לא רוצים להאמין לך.
אתם חייבים להשתחרר
זה רק מחזק את כל העניין של להרגיש כל כך לבד, אתה מרגיש כל כך מבודד כי כשאתה משתף את זה עם אנשים, כשאתה מנסה לספר לאנשים מה בעצם קורה, אף אחד לא רוצה להאמין לך. וזה פשוט הופך מאוד מזיק לנפשו של הקורבן כי אם אתה מספר לאנשים התגובה שלהם היא שאתה מגזים, אתה מדמיין ומוציא את זה מפרופורציה.
אתה פשוט לא יכול לשחרר את זה והם אומרים את הדברים האלה שאתה יודע ואז אם תתחיל להפנים את זה ותתחיל להאמין שזה מאוד מזיק לתהליך הריפוי. לתהליך הריפוי יש שני דברים, הבסיס הוא ביטחון. אתה צריך להרגיש בטוח לא רק בסביבה הפיזית שלך אלא גם בסביבה הרגשית וזה אומר שאתה מסוגל להיות אמיתי עם עצמך. האם אתה מסוגל להיות ליד אנשים שאתה סומך עליהם, אוהב אותם ושאוהבים אותך בחזרה? האם יש לך את הגב, האם אתה מרגיש בטוח עם עצמך?
האמת
השני הוא האמת. האמת היא מה שישחרר אותך. האמת היא שעוזרת לך להבין מה קרה ולשתף את האמת הזו עם אנשים אחרים. הדבר הזה הוא בעל חשיבות עליונה למסע הריפוי וזאת הסיבה שאתה צריך רשת תמיכה של אנשים שמבינים, אנשים שמעריכים אותך, לא כאלה שאוהבים את הפיתוי החברתי והתבנית המאשימה את הקורבן במה שקרה.
ואם אתה מסתובב עם אנשים שלא יאפשרו לך לומר את האמת שלך, לא מאמינים לאמת שלך, אתה מחזיר את עצמך מהריפוי. אתה צריך להתרחק מהאנשים האלה. אתה צריך להיות בקרבת אנשים חיוביים, מרימים, אנשים אוהבים ללא תנאים, אנשים שתומכים בך ובאמת שלך ועוזרים לך להתרפא ולהשתפר.
האפשרות האחרת היחידה היא לחזור אל ההכחשה וזה מאוד מסוכן. ההכחשה לא מרפאה, ההכחשה היא הדחקה של ההתנגדות והיא רק תלך ותחמיר ככל שתישאר יותר זמן בהכחשה.
הדיסוננס הקוגניטיבי
זה הפיתוי באמת. כאן הוא הדיסוננס הקוגניטיבי. מצד אחד האדם הזה מתעלל בצורה מדהימה ועושה את הדברים הנוראים האלה. כשאתה מסתכל על הדפוס הגדול יותר אתה פשוט רואה מצג אחד אדם מתעלל ואז מצד שני אתה רואה שיש את מעשי החסד לסירוגין כאילו האדם הזה עושה את הדברים האלה שנראים כאילו אכפת לו ממך. נראה שאכפת לו ממך וזה מבלבל את המוח שלך כשאתה מנסה להיאחז בשני הדברים האלה, זה זה וזאת ההתעללות שלהם אבל הכל זאת התמונה הגדולה. וזה העניין כי זה הדיסוננס הקוגניטיבי ישאיר אותך תקוע ויעודד אותך לחזור אל ההכחשה.
הדיסוננס הקוגניטיבי מקצר את המוח כמו שהוא מטגן את המוח. אתה הולך הלוך ושוב הלוך ושוב ואז אתה מיד חוזר להכחשה. גלשת ישר בחזרה לתוך ההכחשה שעברת התעללות. אמנזיה שבה שכחת את החלקים של השימוש לרעה. ועכשיו אתה יודע לעשות רציונליזציה של איך האדם הזה טוב. והם באמת מנסים להשתפר והם ממש מצטערים והם באמת עושים מאמצים וזה מקום מאוד מאוד מסוכן להיות בו.
אתם חייבים לעזור לעצמכם
אז רק רציתי לפרסם את זה כדי ליידע אותך. ממה להיזהר עם תסמונת שטוקהולם ועם קשר טראומה, איך לזהות את זה בתוך עצמך. כי יש נקודה שבה אתה יכול לתפוס את הרגעים האלה בבהירות.
אתה אומר לעצמך שזה בדיוק כמו הסרטון הזה שצפית בו. האישה שאמרה אם זה וזה קורה ואז אם זה לא קורה זה כנראה זה ותיזהר מזה…
זאת אני וזה הקול הזה שאומר לך שזה מה שצריך להיזהר איתו. תסמונת שטוקהולם זה מה שזה, טראומת קשר. זאת הסיבה שטקסט אחד באימייל אחד שאתה מקבל ותסתכל עליו פשוט ישאב אותך בחזרה.וזו הסיבה שאתה לא רוצה לענות לאי מיילים האלה. זאת הסיבה שאתה אפילו לא רוצה ללענות למיילים האלה המגיעה מהמתעלל. זו הסיבה שאתה רוצה למחוק ולחסום. וכמובן שהרבה מהאנשים האלה הולכים להמציא פרופילי פייסבוק מזויף או חשבונות טוויטר מזויפים או שיהיה להם סוג של מספר לא רשום או מספר פרטי מתקשר אליך מטלפון ציבורי. האם הדברים האלה בכלל עדיין קיימים? נראה לי שכן.
אז מה יעשו אם הם לא ימצאו שום דרך להתקשר אליך ממספר אחר? הם יחשדו שאתה חוסם אותם ושאתה לא רוצה לדבר איתם.
העצה שלי לכל זה היא לסנן את כל השיחות שלך. המספר לא אומר לך שום דבר? תן לזה לעבור לתא הקולי. אם זה חשוב ישאירו לך הודעה קולית. אתה יכול להתקשר אליהם בחזרה, אל תענה לשיחה הזאת! במקומך הייתי לוקחת מספר חדש לגמרי. אחרת האדם הזה תמיד יכול למצוא אותך. להם יש את המספר שלך, הם יכולים להמציא מספר טלפון אחר.
וודאו שאתפ שומרים על הפרטיות. וודטו שאתם חותכים את כל זה כדי שתוכלו לעצור את כל התקשורת הזו מלהגיע אליכם.
