היסטוריה

באתר זה מה זה (זהמהזה) zemaze.co.il, מיזם שיתופי חברתי להעלאת סרטונים מכל העולם עם כתוביות בעברית תמצאו עשרות סרטונים תחת הערך היסטוריה.

למה הדת מניעה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני

הסכסוך הישראלי-פלסטיני

למה הדת מניעה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © Unpacked. הערוץ יוצר סרטונים קצרים החוקרים שאלות גדולות ומפרקים נושאים מורכבים. כל המידע הדרוש כדי להסתכל על ישראל והיהדות.

הסרטון הפעם – בחברון ההיסטוריה והאמונה מתנגשות והופכות את האדמה המקודשת למיקרוקוסמוס של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אתרים קדושים משמשים זירת קרב ליראה ושליטה כאחד. כאן, מורשתו של אברהם מלבה את המתחים של ימינו כאשר זהות ודת משתלבות בפוליטיקה.

מנחה הסרטון הוא ירמיהו דנציג. ירמיהו הוא ישראלי יליד קליפורניה, בן למשפחה ירושלמית שורשית שעלתה ארצה כבר עם תלמידי הגר"א. הוא מתעקש על ההגדרה העצמית המאתגרת, שמחייבת קריאה לחיים משותפים בלי לוותר על הציונות.

האמונה מניעה כל צעד

ירמיהו דנציג:

כמעט מאה שנה, ישראלים ופלסטינים מצויים בעימות חריף, כששני הצדדים מתחרים על אותה פיסת אדמה קטנה. אבל זה לא רק מאבק על גבולות או משאבים. זה מאבק על עצם ההיסטוריה. ומעט מאוד מקומות כל כך רוויים בהיסטוריה כמו העיר העתיקה חברון, או בערבית – אל-ח'ליל. שמה של העיר פירושו "חבר" או "אחדות" בעברית ובערבית – שם אירוני לעיר שמופרדת ומדממת. כאן, שתי עלילות מתנגשות, כשהמאמינים הקנאיים ביותר תובעים עליה בעלות. כאן, האמונה מניעה כל צעד, כל נשימה, כל החלטה, לעיתים עם תוצאות קטלניות, הן לישראלים והן לפלסטינים. האם הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא בעצם מלחמת דת?

היסטוריה משותפת בחברון

כדי להיות ברורים, אני לא טוען שלסכסוך הישראלי-פלסטיני יש סיבה אחת בלבד. מעט מאוד דברים בחיים הם פשוטים כל-כך. אבל אין זה מקרי שאתרים קדושים עמדו במרכזם של כמה מהפרקים המדממים ביותר בהיסטוריה של שני העמים. אחת האירוניוֹת הטרגיות של הסכסוך הזה היא ששני הצדדים חולקים דנ"א משותף ושניהם מייחסים את מוצאם לאותו אדם. ליהודים זהו אברהם אבינו, ולמוסלמים אִבְרָהִים חֲלִיל אַלְלָּה. ההיסטוריה הקדושה של חברון מתחילה איתו.

אחד משטרי הקניין העתיקים ביותר שמתועדים בהיסטוריה

חברון מוזכרת בתנ"ך בשמה 87 פעמים. אבל ההזכרה השנייה היא החשובה ביותר, כי מדובר באחד משטרי הקניין העתיקים ביותר שמתועדים בהיסטוריה. לעיני עדים רבים, אברהם משלם 400 שקל כסף בתמורה למערת המכפלה, המקום בו הוא קובר את אשתו שרה. שני פרקים אחר כך, הוא מצטרף אליה ונקבר שם גם הוא. לימים, כל שושלתו תיקבר באותו מקום. לא מפתיע אם כך שמדובר באחד האתרים הקדושים ביותר בדתות האברהמיות. כאן שוכב אבי שלוש הדתות, בשקט ובדממה, בעוד העולם סביבו גועש. במשך מאות שנים, המקום לא היה יותר ממערה. עד שמלך יהודה הורדוס בנה מעליה מבנה מרשים, כשגגו פתוח לשמיים. המבנה הזה עדיין עומד מאחורי, אבל ייעודו השתנה במהלך הדורות. לאורך ההיסטוריה, לבני אדם יש נטייה לבנות אתרי קודש אחד על גבי השני. כאשר הנצרות הפכה לדת השלטת באזור, הביזנטים הפכו חלק מהמקום לכנסייה אבל אפשרו ליהודים להמשיך להתפלל שם. לאחר הכיבוש הערבי, שוב שונה המקום. המבנה הוסב לבית תפילה מוסלמי, ממש כמו קודם.

ההיסטוריה שלי, הסיפור שלי הוא הכי תקף

ישי פליישר, דוברו הבינלאומי של היישוב היהודי בחברון:

"האיזור הזה חושב היסטורית. הוא חושב דתית. חשוב לאנשים לדעת מי היה אברהם. הם צריכים לדעת שהם מצאצאיו ושהם אחראים למערת אברהם. בירושלים השאלה היא את מי אלוהים מעדיף? אלוהי היהודים או אלוהי המוסלמים? ובחברון? מי הוא הבן הנבחר של אברהם?"

ירמיהו דנציג:

אבל מאז מותו, אברהם שותק בשאלה הזו, ומשאיר לכל שליט חדש של חברון להחליט בעצמו. וכך עברה הבעלות על חברון מידי יהודים, לנוצרים, למוסלמים, שוב לנוצרים ושוב למוסלמים. כל חילוף שינה את מאזן הכוחות בעיר הקדושה. למרות תקופות של רדיפה, שליטים מקומיים תמיד אפשרו ליהודים להתפלל באתר הקדוש. עד שהגיעו הממלוכים, שאסרו לחלוטין על לא-מוסלמים להיכנס למערה.

ישי פליישר:

"במשך 700 שנה, לא הורשינו להיכנס למבנה שלנו. מערת המכפלה היא מבנה הורדוסי שנבנה ע"י מלך יהודי על קבר יהודי. תחת שלטון האסלאם, נאסר עלינו להיכנס לשם במשך 700 שנים".

ירמיהו דנציג:

רוב השנים הללו עברו בשקט יחסית עבור יהודי חברון, שחיו בקרב שכניהם המוסלמים מעמד שני, אבל קיימים. הקהילה נותרה קטנה, ענייה ויראת שמיים. ואז הגיעה מלחמת העולם הראשונה והיא טרפה את הקלפים. האימפריה העות'מאנית התמוטטה, אדמותיה חולקו בין הבריטים לצרפתים.

המנדט הבריטי

הבריטים, ששלטו בפלסטינה, לא התכוונו להישאר שם זמן רב. הם הבטיחו הבטחות עמומות גם לערבים וגם ליהודים. אבל שני הצדדים חשו אי נוחות גוברת. בזמן המלחמה, הבריטים שקלו הקמת מדינה ערבית עצמאית, אבל הרעיון נותר בגדר אפשרות בלבד. שנתיים לאחר מכן, הם הכעיסו את העולם הערבי כשהבטיחו ליהודים "בית לאומי בארץ ישראל". הערבים של פלסטין צפו בדאגה בזרם היהודים העולים לארץ, קונים קרקעות ובונים יישובים חדשים. למרות כל הסערה, חברון נותרה שקטה יחסית בשנות ה-20, בערך…

דו-קיום מורכב

לציפי שליסל שלמשפחתה שורשים עמוקים בעיר חברון הסבירה לי שהדו-קיום היה מורכב הרבה יותר ממה שנדמה.

ציפי שליסל:

"היה מיתוס שהיו יחסים טובים. בתוך כל זה, כשנכנסים לרזולוציה יותר מדויקת, היו כל הזמן תקלים".

ירמיהו דנציג:

יהודים היו מיעוטים במולדתם במשך מאות שנים, תלויים בגחמות של שכניהם ומנהיגיהם. כמו אחיהם במזרח התיכון, צפון אפריקה ואירופה, לא הייתה להם כמעט הגנה מרדיפות. הכול השתנה עם הופעת הציונות המדינית, תנועה שזעזעה את היהודים בכל העולם והזכירה להם שגורלם בידיהם, שעליהם להגן על עצמם. שהם זקוקים למדינה יהודית, לצבא יהודי, כדי להגן על זכויות שנמנעו מהם זמן כה רב, כולל הזכות להתפלל באתרים הקדושים.

עד בוא המשיח

אבל יהודי חברון בשנות ה-20 לא היו ציונים מדיניים. הם היו דתיים מאוד. להם, ההגנה באה מאלוהים, לא ממדינה או צבא. ולכן, עד בוא המשיח, הם ניסו להסתדר עם מה שיש. אבל לגורל היו תכניות אחרות. במהלך המאה הבאה, הם וצאצאיהם יצפו שוב ושוב באותו סיפור מתרחש מחדש.

טבח חברון 1929

בסוף העשור, קהילתה היהודית העתיקה של חברון תיעלם. הניצולים וצאצאיהם ישנו את דעתם לגבי עוצמת הציונות. אבל כאנשים יראי שמיים, ציונותם תקבל גוון דתי – כזה שילך ויתחזק עם כל טבח, מלחמה ועוול. הסבך הזה של אמונה דתית ושכנוע פוליטי לא היה נחלת היהודים בלבד. גם בצד המוסלמי הופיעו הדהודים לכך. צעיר לוהט בשם חאג' אמין אל-חוסייני היה הדמות המרכזית הראשונה בסכסוך הזה ששילב בין אמונה לאומית לאלימות. מבחינתו, לא הייתה כל סתירה בין אמונתו הדתית לבין נחישותו לטהר את פלסטין מיהודים.

החוסיינים באו ממשפחה של מנהיגים דתיים ואזרחיים, כולל 13 מראשי העיר ירושלים. הם התנגדו לציונות מההתחלה. חאג' אמין אף נמלט מירושלים לזמן קצר לפני שהבריטים הספיקו לעצור אותו על הסתה לאלימות נגד יהודים. אבל משפחת חוסייני הייתה חשובה ובעלת השפעה, והבריטים הבינו שאם ברצונם לשמור על השקט, עליהם לשמור על יחסים טובים עם האליטות הערביות בפלסטין. לכן, למרות שידעו שחאג' אמין הוא מסית, החליטו הבריטים שדרך ההרגעה הטובה ביותר היא… להעניק לו עוד כוח? כן, גם לי זה לא נשמע הגיוני, אבל בדיעבד הכול ברור יותר.

הנציב העליון הבריטי ביטל את האישומים נגדו והעניק לו תואר רשמי מפואר – "המופתי העליון של ירושלים". מופתי הוא מנהיג דתי מוסלמי, ותפקיד כזה קיים כמעט מראשית האסלאם. אבל התואר "המופתי העליון" היה המצאה בריטית, כמו גם "המועצה המוסלמית העליונה", שעליה שלט כעת המופתי. ייתכן שהתואר הומצא, אבל בפועל חאג' אמין היה כעת האדם החזק ביותר בפלסטין שאינו בריטי, הן מבחינה דתית והן אזרחית. הוא השתמש בסמכות הזו כדי להסית למלחמה דתית.

ירדנה שוורץ, מחברת הספר "רוחות רפאים של מלחמת קודש":

בשנת 1928, החל חאג' אמין להפיץ שמועה שהמשיכה להיות עיקשת גם עד היום, שהיהודים בפלסטין זוממים להרוס את מסגד אל-אקצא כדי לבנות מחדש את בית המקדש היהודי.

ירמיהו דנציג:

אל-אקצא, או הר הבית, אינו נמצא בחברון אלא בירושלים. בעבר עמדו שם שני בתי מקדש יהודיים. הכותל המערבי המפורסם הוא הקיר שהקיף את הצד המערבי של מתחם המקדש. במשך מאות שנים, זה היה המקום הקרוב ביותר שבו יכלו יהודים להתקרב לאתר הקדוש ביותר להם. אבל גם למוסלמים זהו מקום קדוש. לפי המסורת האסלאמית, מוחמד ערך מסע פלאי ממכה לירושלים על גבו של יצור מכונף. מהר הבית עלה מוחמד לשמיים. כאשר הצבאות המוסלמים כבשו את ירושלים, בנה הח'ליף כיפה מפוארת ישירות על גבי האתר הקדוש, כהכרה בקדושתו, ובכדי לסמן שלא משנה מהי ההיסטוריה. הר הבית שייך כעת לאסלאם. ככל הנראה הוא לא שיער שההחלטה הזו תוביל למאה של שפיכות דמים.

כאשר חאג' אמין התמנה למופתי העליון, המתיחות בין יהודים לערבים הייתה בשיאה. כל שינוי בסטטוס קוו היה עלול להצית את פלסטין. חאג' אמין הוסיף ממד רוחני לסכסוך כאשר הר הבית הפך לחזית הלחימה. תחת שלטונו, אתרים קדושים כבר לא היו רק מקומות פולחן, הם הפכו לסמלים של השאיפות הלאומיות של שני הצדדים, למבחן הלגיטימיות של זכות הקיום בארץ. אבל יותר מכך – הם הפכו לסמלים של "איזו היסטוריה נכונה יותר". של "מי צודק יותר". אז חאג' אמין אל-חוסייני החל בסדרת שיפוצים ממש מעל הכותל. יהודים נאלצו להתכופף כדי לא להיפגע מאבנים שנפלו בעת התפילה.

במקביל, הקריאות למואזין הלכו והתגברו בעוצמתן. צעירים ערביים יידו אבנים לעבר המתפללים היהודים. ואכן, היו יהודים שדרשו שליטה בלעדית בכותל. אבל רוב היהודים ורבים מהערבים חששו מלערער את הסטטוס קוו. כן, האתרים הקדושים היו חשובים לכולם, אבל לא כולם רצו להילחם עליהם, אלא אם הרגישו פרובוקציה מהצד השני. קיצוניות מזינה קיצוניות, וחאג' אמין היה מוכן להסלים.

בכל קיץ יהודים צמו ב-ט' באב, יום צום לזכר חורבן בית המקדש. ב-1929, ההכנות כללו תהלוכה בת כ-6,000 יהודים בתל אביב, שצעקו "הכותל שלנו!" מאות נוספים הגיעו לכותל, חלקם עם אלות. אף אחד לא נפגע, אבל המסר היה ברור: "היינו כאן קודם – ואיננו מפחדים מכם". אבל אולי היה עליהם לפחד. חאג' אמין התכונן לרגע כזה. העלונים כבר היו מודפסים, ובהם טענות שהיהודים לא רק מתכננים להשתלט על הכותל, אלא גם חיללו את כבוד האסלאם. תוך זמן קצר, פרץ המון מוסלמים צעירים ועצבניים מול הכותל. צעירים יהודים הקימו צוותי הגנה כדי להגן על המתפללים אבל זה היה מאוחר מדי. כל הארץ בערה. רוכבים ערביים בזזו חנויות, הכו עוברי אורח ובזזו בתים. בחברון, מספר קילומטרים משם, הקהילה היהודית כלל לא חששה.

ירדנה שוורץ:

כאשר ההגנה ביקרה בחברון והציעה הגנה או פינוי, מנהיגי הקהילה היהודית סירבו ואמרו: "ערביי חברון הם ידידינו. הם שכנינו. הם לעולם לא יפגעו בנו".

ירמיהו דנציג:

הם טעו. המהומות הגיעו לחברון. אבל בשלב הזה, זו כבר לא הייתה מהומה. זה היה טבח.

ירדנה שוורץ:

"נשים ונערות נאנסו לעיני בני משפחותיהן לפני שנרצחו. הורים נטבחו בידי שכניהם מול עיני ילדיהם. תינוקות נשחטו בזרועות אמותיהם. אנשים נשרפו למוות. והקהילה היהודית של חברון, אחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם, שהתקיימה שם במשך אלפי שנים, חוסלה ופונתה בידי הבריטים ששלטו בפלסטין. נאמר להם לא לשוב לעולם".

ירמיהו דנציג:

הטבח לא רק חיסל קהילה עתיקה, הוא גם הרס כל שביב של אמון או תקווה לדו-קיום. רבים מיהודי חברון הלא-ציוניים, שהאמינו בשכניהם, הפכו לציונים. אם מאות שנים של דו-קיום חלקי לא הגנו עליהם, שום דבר לא יגן, פרט לאלוהים ולמדינה יהודית חזקה. כוחות ההגנה היהודיים, שהגנו על יישובים יהודיים בפלסטין, החלו לקחת את תפקידם ברצינות רבה יותר. במהלך שני העשורים הבאים, יתאחדו הכוחות הללו ויהפכו לצבא החזק ביותר במזרח התיכון. ובמהלך המאה הבאה הם וצאצאיהם יצפו באותו סיפור חוזר שוב ושוב.

המדינה המתהווה של ישראל

19 שנה לאחר טבח חברון, ישראל הכריזה על עצמאותה. למחרת, חמישה צבאות ערביים פלשו. לאחר שנה של מלחמה, המדינה היהודית יצאה פצועה ומוקטנת, אבל חיה. ירדן כבשה את הר הבית ואת הגדה המערבית. היא מנעה מכל היהודים גישה למקומות הקדושים שלהם. לא מישראלים, אלא מיהודים. כמעט שני עשורים חברון, כמו שאר הגדה המערבית, הייתה ריקה מיהודים ומלאה בפליטים ערבים. ואז הגיעה מלחמת ששת הימים.

חזרת היהודים לחברון

בשבוע אחד, ישראל נטלה שליטה על מזרח ירושלים והגדה המערבית מירדן, על סיני ועזה ממצרים ועל רמת הגולן מסוריה. ולאחר 40 שנה, יהודי חברון החלו לשוב הביתה.

ישי פליישר:

"וזה היה רק טבעי שאחרי ששחררנו את העיר, שנחזור קודם כל לכאן. הייתה משיכה עצומה חזרה לרכוש שלנו, וגם חזרה לקרבה אל האבות והאמהות".

ירמיהו דנציג:

הקרבה הזו להיסטוריה ולמקומות הקדושים מושכת סוג מסוים של אנשים. כאלה שאכפת להם מאוד מאוד מהעבר, וששמים את עצמם בחזית כדי לוודא שהוא לא יחזור על עצמו. אפשר לקרוא לאדם כזה קיצוני – והם אולי יענדו את התואר הזה בגאווה.

ישי פליישר:

מי מגיע ליחידות העלית בצבא? מי מגיע לשם? אנשים קיצוניים. והאנשים שחיים כאן הם בדיוק כאלה. הם סוג מסוים של עלית. הם מסורים בצורה קיצונית. הם מסורים להיסטוריה היהודית, לתנ"ך, לזכויות היהודיות. והם מבינים שיש להם תחושת מאבק שתמיד התקיימה, וכעת יש להם את היד, את היכולת לדחוף בחזרה נגד המתעללים שלנו. הם למדו היסטוריה ומחשבה יהודית, ויש להם תחושת זכויות חדה. וכן, יש כאן אנשים קשוחים".

זה מה שצריך להיות במזרח התיכון

ירמיהו דנציג:

בהתחלה, לממשלת ישראל לא הייתה כוונה לאפשר ליהודים לחזור לחברון. זו הייתה מרכז אוכלוסיה ערבי חשוב וקדוש לשלוש דתות. למעשה, הממשלה אף הטילה הגבלות על יהודים שביקשו להתפלל במערת המכפלה, מחשש לעורר את האוכלוסייה המקומית. אבל בסופו של דבר, כשמספיק יהודים עברו לחברון, הממשלה הקלה את ההגבלות. האמת היא שאף אחד לא ידע מה יקרה לגדה לאחר המלחמה. היו שתמכו בהחזרה חד צדדית שלה, אחרים דרשו לשמור על אזורים אסטרטגיים חיוניים לביטחון או לזהות הלאומית.

גם דוד בן גוריון

אפילו דוד בן גוריון, חילוני מובהק שתמך בהחזרת רוב השטחים, האמין שחברון צריכה להישאר בשליטה ישראלית. כך חשובה העיר לא רק לדתיים, אלא לדמות הישראלית ולסיפור היהודי כולו. אבל ככל שמקום מקודש יותר, כך הוא נוטה יותר להפוך לנקודת עימות. והחיים בחברון נותרו מתוחים לאורך שנות השמונים והתשעים.

הסכמי אוסלו והאינתיפאדה הראשונה

ב-1993, מנהיגים ישראלים ופלסטינים הכירו זה בלגיטימיות של זה לראשונה וחתמו על הסכם שנועד להוביל לשלום. שלום מעולם לא הגיע. במקום זאת, באו פיגועים גל של טרור והתרחבות ההתנחלויות.

הטרור והאלימות נמשכו

מאחורי דלתיים סגורות, יושב ראש אש"ף עודד ג'יהאד, גם כשחייך ולחץ ידיים עם ישראלים. כשאוטובוסים ובתי קפה התפוצצו, והאלימות התפשטה, רבים בשני הצדדים איבדו אמון. במיוחד עשרות אלפי ישראלים שחיו בגדה. הם חששו – האם ממשלתם תעקור אותם מבתיהם כדי לפנות מקום למדינה פלסטינית? ואם כן – האם זה יביא שקט או עוד פיגועים? אבל אחת המתקפות המזעזעות ביותר לא באה מחמאס או ג'יהאד איסלאמי, אלא מיהודי.

טרור יהודי

בקיץ 1980טרוריסטים יהודים, מודאגים מהסכם השלום עם מצרים וזועמים על פינוי ההתנחלויות בסיני, החלו לתקוף ערבים בגדה. ברוך גולדשטיין לא התחיל כחלק מהמחתרת הזו, אף שדתיותו הקצינה לחזון אפוקליפטי של יהודים כלוחמים קדושים. ביום-יום הוא היה רופא, שטיפל ביהודי קריית ארבע. ב-25 בפברואר 1994, קם מוקדם בבוקר, טבל במקווה, ויצא למערת המכפלה, שם קבורים אבותיו. באותה שנה חפפו חג פורים וחודש הרמדאן, והמסגד מעל הקבר היה עמוס מתפללים בתפילת שחר. ואז גולדשטיין שלף נשק אוטומטי, וירה שוב ושוב בקהל של 800 מוסלמים שהתפללו.

קטע משידורי הטלוויזיה:

"צפירה בלתי פוסקת של אמבולנסים פילחה את הבוקר הישראלי כאשר גופה אחר גופה הוצאה ממסגד איברהימי. היה זה זמן קצר לאחר הזריחה כשהמתקפה החלה. המתפללים כרעו בתפילה. לפתע, ד"ר ברוך גולדשטיין, מתנחל יהודי מניו יורק, נכנס, חסם את היציאה היחידה ופתח באש".

ירמיהו דנציג:

זה היה טבח. 29 פלסטינים נהרגו. הירי פסק רק כשהקהל הכה את גולדשטיין למוות. אלימות פרצה בכל רחבי הגדה במחאה על הטבח.

הסכם חברון

ובכל זאת, השיחות לשלום המשיכו בקושי. שלוש שנים אחר כך, ישראל ואש"ף חתמו על הסכם שעדיין בתוקף. אש"ף קיבלה שליטה על 80% מחברון, המכונה כיום H1. צה"ל שולט ב-20% הנותרים, הכוללים את המערה, אלפי יהודים, ועשרות אלפי פלסטינים.

הגבלות תנועה ואיום הטרור

במשך שלושה עשורים, סבלו פלסטינים באיזור H2 מהגבלות חמורות על חירויות בסיסיות, בין היתר בעקבות האלימות שפרצה לאחר טבח גולדשטיין. הממשלה והקהילה היהודית בחברון טוענים שההגבלות נובעות מאיום הטרור המתמיד.

הטרור הוא בעיה אמיתית בחברון  

ציפי שליסל יודעת את זה היטב:

ציפי שליסל:

"ואבא בעצם נהרג בבית שלו, נרצח לעיניה של אימא. והיא אמרה – איך אני אשאר עכשיו בבית אחרי מה שראיתי מול העיניים? מה אני אעשה עכשיו? מצד שני היא אמרה – אם אני אעזוב עכשיו את חברון זה ייתן מוטיבציה להרוג עוד יהודים".

ירמיהו דנציג:

רבים מהפלסטינים טוענים שההגבלות הן תירוץ להשתלטות על קרקע, לגרום לסבל כזה עד שיעזבו מרצון.

אבו חסן, פלסטיני תושב חברון:

"אנחנו אלה שזקוקים להגנה, לא להיפך. יש להם חיילים שמגנים עליהם. האנשים שלנו צריכים הגנה, לא מהחיילים, אלא מהמתנחלים. יש לי רכב עם לוחית צהובה. אני לא יכול לנהוג פה כי אם יגלו שאני פלסטיני תהיה בעיה".

ירמיהו דנציג:

ויש לך תעודת זהות כחולה.

אבו חסן:

"בדיוק. אני תושב ישראל. אני לא יכול להיכנס לפה ברכב כי אני ערבי. אתה מדבר על יותר מ-35,000 פלסטינים בצד ההוא. הם לא יכולים לנוע ברכב. הם צריכים לסחוב הכל ברגל, מהבית לצד השני, לקניות וכל דבר אחר. וכל ערב, בשמונה, הכל נסגר".

ירמיהו דנציג:

והם לא יכולים לנסוע ברכב?

אבו חסן:

"לא. הם לא יכולים".

הטרדות הדדיות

ירמיהו דנציג:

פלסטינים בחברון מתארים מציאות של הטרדות מצד יהודים, כלכלה חנוקה, ותחושת חנק מתמדת מההגבלות.

פלסטינית מתלוננת על המצב:

"קשה מאוד לחיות כאן. אנחנו מאוימים כל הזמו במחסומים. מתייחסים אלינו לא יפה. בעלי והילדים.הוחזקו על ידי הצבא במשך 20 ימים. כאן זה הבית שלי ונאסר אלינו לחצות את השטח הזה. יש לנו בעיות עם המחסומים מדי יום".

ירמיהו דנציג:

באופן מוזר, גם יהודי חברון מדווחים על תחושת חנק דומה. אף שהצבא מגן עליהם, הם יודעים שהישארותם בעיר תלויה בנוכחות צבאית כבדה, שמפרידה בינם לבין רוב חברון. הם מודעים לכך שבלי ההגנה הזו לא הייתה קיימת קהילה יהודית בעיר.

ישי פליישר:

"הצבא הבין שיש כאן מתיחות גדולה, ויצר אזור סטרילי. מה שהיה פעם הגטו היהודי, חזר להיות גטו סטרילי, שמאפשר לקהילה שלנו לחיות פה, בלי הטרדות ופגיעות. לצערי, הג'יהאדיזם מקיף אותנו. השנאה לישראל מקיפה אותנו. אני מרים ספר לימוד שילדים ערבים זרקו לרצפה, ואני לא יודע ערבית, אבל יש לי גוגל לנס ובינה מלאכותית. אני מתרגם. אתה לא תאמין. אתה לא תאמין לרמת השנאה שמושרשת בתוך החינוך הפלסטיני. שתיים ועוד שתיים שווה ארבעה יהודים מתים. זו המתמטיקה".

ציפי שליסל:

"המחבל שרצח את אבא שלי בחסות הסכם חברון ברח כמה מטרים לרשות הפלסטינית ולא תפסו אותו. הוא עשה אחר כך עוד פיגוע וברח ולאחר מכן עוד פיגוע בבאר שבע ושם תפסו אותו.השופט נתן לו שלושה מאסרי עולם ואמר שזה לא אנושי לנסות שוב ושוב להרוג יהודים. ואז הוא קם ואמר 'למה אתה אומר שאני לא אנושי? אני אדם טוב. אני עבדתי אצל יהודים, הפ סמכו עלי, הם נתנו לי את המפתחות של הבית. והוא תאר שהוא שמע דרשה על הר הבית ואז החליט שהוא הולך להרוג יהודים. וזה מה שקרה בפרעות תרפ"ט. הערבים שחיו כאן יחד שמעו את דרשות ההסתה ואת הטיעונים הדתיים והם קמו ורצחו את היהודים".

ירמיהו דנציג:

בחברון, ההיסטוריה נוכחת בכל צעד, בכל מבנה, בכל מפגש. אין פה 'עבר', אין 'היה'. זה כאילו אברהם עדיין מוסר את 400 השקלים. כאילו גרזני 1929 עדיין קוטעים איברים. כאילו קליעי 1994 עדיין יורים בקהל. זה כמו להיכנס לתוך התמצית המזוקקת ביותר של הסכסוך הזה – עז, מר, ובלתי נמנע.

רוב הישראלים והפלסטינים אינם מסוגלים לקבל את הנרטיב של הצד השני, את האמת של האחר

אבו חסן:

"כן, הטבח קרה, אבל הוא לא קרה נגד יהודים. אף משפחה יהודית לא נפגעה. הם נולדו פה. אף אחד מהם לא נפגע. רק היהודים שבאו עם אידיאולוגיה שונה, זה מה שקרה להם".

ירמיהו דנציג:

זה אולי מה שאבו חסן מאמין, אבל היהודים הראשונים שנהרגו היו ילידי המקום דוברי ערבית. וקהילת חברון לא הייתה ציונית. זה לא היה משנה אם היו ספרדים או אשכנזים, אם משפחותיהם גרו בעיר מאות שנים או אם הגיעו לישיבה ובמה האמינו. ההמון לא שאל אם מישהו ציוני לפני שרצח אותו. אבל זה נרטיב לא נוח. קל יותר להאמין שלטבח ב-1929 הייתה סיבה מעבר לקנאות דתית עיוורת. מן הצד השני, יש יהודים המאמינים שברוך גולדשטיין ידע מראש על טבח מתוכנן.

קטע משידורי הטלוויזיה:

"הוא הקריב את חייו, את אשתו וילדיו, כי ידע מה הולך לקרות במערת המכפלה".

ירמיהו דנציג:

הם טוענים שהוא הגן על יהודי חברון. גם אם עשה זאת בדרך שרוב היהודים מגנים. אבל אין שום ראיה לכך. זה סיפור נוח – לא אמיתי. יש מי שמתייחסים אליו כאל גיבור ואף עולים לקברו.

 קטע משידורי הטלוויזיה, 3 עדויות של ישראלים:

"הדבר הכי מטריד זה לא שהערבים נהרגו, אלא שד"ר גולדשטיין נהרג".

"הוא עשה את מה שהיה צריך לעשות כדי להראות לעולם, לעם היהודי, שלא נסבול את הממשלה הזו".

"הלוואי וגם לי היה האומץ לעשות את זה".

אנשים נאמנים לנרטיב שלהם

ירמיהו דנציג:

אלו האנשים שמאמינים בנרטיבים הנוחים. הם אומרים שגולדשטיין היה צדיק, רופא עדין שטיפל בכולם. אבל כבר בצבא הוא סירב לטפל בלא-יהודים, כולל דרוזים ששירתו איתו. הם מצדיקים אותו באומרם שנשבר לאחר שחברו מת בזרועותיו. אבל רבים איבדו אהובים מול עיניהם ולא הלכו לטבוח בחפים מפשע. אנשים מאמינים בסיפורים שמתאימים לנרטיב שלהם, שמאשרים שהם "צודקים". אבל הנרטיבים השולטים בעיר מלאים סתירות ואמיתות חלקיות לא נוחות. האם גורל תושבי חברון נחרץ? האם יש דרך שמאפשרת לשני העמים לחיות בכבוד, ללא פחד או שנאה, באדמת אבותיהם? איך מתגברים על הסכסוך?

אבו חסן:

"אנחנו חייבים למצוא דרך שקשורה לבית שנולדנו בו. או שנחיה יחד – או שנמות יחד. אין דרך אחרת".

ירמיהו דנציג:

האם ייתכן שאבותינו הקבורים מתחת לאדמה הם אלו שיובילו לפתרון?

אבו חסן:

"המוסלמים מאמינים שאברהם הוא הנביא של כולם. הוא אבי כל הנביאים. הם מאמינים שהוא אב לכולנו. ואל תשכח, אברהם הביא לעולם שני בנים: יצחק וישמעאל. כלומר, יהודים ומוסלמים הם בני דודים, לא? נכון. ואנחנו מאותו המקום".

ישי פליישר:

"אחת הדרכים שלי לגשר בין יהודים לערבים היא לומר – יש לנו אב משותף. יש לנו משהו שאנחנו באמת יכולים להסכים עליו, לחלוק ולאהוב".

כשחיים בצלם של "שהידים", נעשים נוקשים

ירמיהו דנציג:

התהלכתי ברחובות העתיקים של חברון, מלווה בישראלים ופלסטינים. כל אחד מהם מוכן לספר את סיפורו. אבל נוכחות בלתי נראית פסעה מאחורינו: רוחם של כל היהודים והערבים שמתו כאן, איש על ידי רעהו. תושבי חברון גדלו רדופים. לא בידי הדמויות המקראיות שמקדשות את המקום אלא בזעקות יקיריהם שנרצחו. וכשחיים בצלם של "שהידים", נעשים נוקשים, הן בזיכרון העבר והן בחזון העתיד.

אולי יש דרך אחרת

אבל אולי יש דרך אחרת. דרך שמכבדת את העבר אבל מביטה קדימה.זה לא מקרה שההסכם ההיסטורי שהביא לנרמול היחסים בין ישראל למדינות המפרץ נקרא 'הסכמי אברהם'. האדם שהציב אותנו על מסלול ההתנגשות יכול להיות גם זה שישחרר אותנו. כולנו בניו של אברהם. כולנו שווים, חשובים, ואהובים. וככל שנכיר בכך, זה בזה, יש תקווה. לחברון ולאזור כולו.

לסרטונים נוספים מערוץ Unpacked עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן לעברית לחצו על הקישור

 

הצבא האמריקאי במאה ה-20

הצבא  האמריקאי במאה ה-20

הצבא  האמריקאי במאה ה-20. סרטון מערוץ היוטיוב ©  World at Warתפקידו של החייל האמריקאי בהגנה על ערכים אמריקאים ועל התפתחותם של סכסוכים עכשוויים.

סרט תיעודי מרתק המתעמק בהיסטוריה של הצבא  האמריקאי במאה ה-20. הסרט מדגיש את מחויבות הלוחמים, הקורבנות והחידושים הצבאיים שעיצבו את הלוחמה המודרנית. הסרט בוחן אסטרטגיות צבאיות, טכניקות לחימה מתפתחות, ואת המחיר האנושי של מלחמה.  ממלחמת העולם השנייה ועד מלחמת וייטנאם, כולל הסכסוך הקוריאני, קטעי ארכיון ועדויות עוצמתיות.

לסרטונים נוספים מערוץ World at War.עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן לעברית לחצו על הקישור    

גילוי מדהים בפירמידה הגדולה

תגלית בפירמידה הגדולה

גילוי מדהים בפירמידה הגדולה. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © Deep Research

על הערוץ

המוטו של הערוץ הוא שהיעדר הוכחות אינו מהווה הוכחה שזה לא קיים. בערוץ תמצאו ספקולציות מדעיות שנחקרו לעומק על מה שיכול להיות המקרה. מה אפשרי לפי המדע? ישנן הרבה שאלות שמצריכות תשובות: האם אנחנו לבד? איך נראה העתיד שלנו? אילו תגליות לא ידועות אנחנו יכולים לעשות במדע? איזה ידע חשוב שהמדע הקים הוחמץ? מה בכלל אמיתי? האם היו יצורים תבוניים אחרים או חברות קדומות מתקדמות בעבר שלנו? יש עדיין הרבה אסטרוביולוגיה ודברים אחרים שצריך לחקור על כדור הארץ, על מאדים, על מערכת השמש או על כוכבי לכת חוץ-שמשיים.

עיקרי תוכן הסרטון

גילוי מדהים

באמצעות טכנולוגיית מכ"ם מתקדמת, 2 מדענים (פיליפו ביונדי וקראדאמו מאלנגה), גילו תגלית חדשה בתוך הפירמידה הגדולה ומתחתיה. מתחם תת קרקעי נרחב עם 15 תאים נסתרים ורשת מסדרונות. התגלית בבפירמידה של ח'ופו יכולה לשנות את כל מה שחשבנו שידענו על מצרים העתיקה.

טכנולוגיה חדשנית

החוקרים השתמשו בטכניקה מהפכנית חדשה בשם טומוגרפית מכ"ם סינתטי כדי להפוך את הפירמידה לשקופה למכ"ם.

מבנים תת-קרקעיים מורכבים  

החוקרים זיהו כ-15 מבנים שלא היו ידועים בעבר בתוך הפירמידה הגדולה ומתחתיה. כולל מנהרות משופעות מסיביות, מסדרונות אופקיים ומתחם תת-קרקעי מורכב בבסיס הצפוני.

מטרות אלטרנטיביות

זה נראה הרבה יותר מסתם קבר. הרשת המשוכללת הזו מציעה יכולות ומטרות מעבר להבנה הארכיאולוגית המקובלת. יכול להיות שהמקום שימש כמכשיר אנרגיה או מצפה כוכבים.

ציוויליזציה פרהיסטורית

ייתכן שחלק מהמבנים הללו קדמו לשושלת הרביעית של מצרים, ונבנו על ידי ציוויליזציה מתקדמת יותר.

אתגרים הנדסיים

בניית רשת תת-קרקעית כה גדולה דרשה כלים וטכניקות מתוחכמים.

אימות עתידי  

נדרשת חקירה פיזית כדי לאמת את הממצאים ולחקור את התאים הנסתרים.

שאלות ללא מענה והשלכות פוטנציאליות

התגליות יכולות לספק תובנות חסרות תקדים על התרבות, הטכנולוגיה והאמונות המצריות הקדומות. בשלב זה ישנן שאלות רבות עליהן אין עדיין תשובות. מה  גיל המבנים, מטרתם ומי בנה אותם? האם הפירמידות היו רק סמנים למשהו משמעותי הרבה יותר שהוסתר מתחת לחולות? האם זו יכולה להיות עדות לציוויליזציה פרהיסטורית מתקדמת? כיצד נותרו המבנים הללו חבויים במשך אלפי או אולי עשרות אלפי שנים? אנחנו חוקרים את התעלומות מתחת לאחד המונומנטים האייקוניים ביותר של האנושות ואת ההשלכות העמוקות של מה שעלול להימצא כאשר החדרים האטומים הללו ייפתחו.

תרגום הסרטון

האם המתחם התת-קרקעי שהתגלו לאחרונה מתחת לגיזה יכול לשנות את כל מה שחשבנו שאנו יודעים?

האם המונומנט הנחקר ביותר על פני כדור הארץ הסתיר את סודותיו הגדולים ביותר ממש מול עינינו?
מדענים שהשתמשו בטכנולוגיית רדאר מתקדמת זיהו 15 חללים נסתרים ורשת נרחבת של מסדרונות בתוך ובמתחם מתחת לפירמידה הגדולה.

איך מבנים עצומים כאלה נותרו בלתי נראים במשך 4,500 שנים?

הדברים שהתגלו אינם רק קבר, אלא רשת תת-קרקעית מסובכת שנראית עצומה ומחושבת מדי מכדי להיות מוסברת על ידי תיאוריות מקובלות.
האם זאת יכולה למעשה להיות עדות למתחם תת-קרקעי עתיק שנבנה כדי לשרת ציוויליזציה שלמה?
המצרים הקדמונים שבנייתם מוכרת לנו היו באמת מסוגלים ליצור משהו כה מתוחכם, או שמא מדובר בהוכחה לציוויליזציה פרהיסטורית מתקדמת יותר, שקדמה לציר הזמן המקובל שלנו?
התיאוריות האלטרנטיביות היו נכונות כל הזמן הזה?

הפירמידה הגדולה של גיזה

הפירמידה הגדולה של גיזה עומדת כמונומנט לגאוניות האנושית מזה למעלה מארבעה אלפי שנים. חקרנו אותה, מדדנו אותה, סרקנו אותה, ובכל זאת היא ממשיכה להפתיע אותנו.
מה אם נאמר לכם שמה שאנו רואים מעל פני הקרקע הוא רק קצה הקרחון של פלא אדריכלי הרבה יותר גדול?

איך נעשתה התגלית החדשה?

באמצעות יישום חכם של טכנולוגיה, החוקרים פיליפו ביונדי וקראדאמו מאלנגה השתמשו בטכניקה חדשה בשם "טומוגרפיית דופלר של מפתח סינתטי", כדי להפוך למעשה את הפירמידה לשקופה לרדאר.

איך זה באמת עובד?

רדאר מסורתי לא יכול לחדור דרך אבן עבה, ולכן במקום לנסות להסתכל ישירות דרך הסלע, החוקרים ניתחו תנועות מיקרוסקופיות – רעידות של אבני הפירמידה הנגרמות מרעש סיסמי טבעי.
באמצעות בחינת האופן שבו חלקים שונים בפירמידה רוטטים, הם יצרו תמונת תלת-ממד ברזולוציה גבוהה של הפנים שלה ושל מה שנמצא מתחתיה.

מה שהם מצאו – מדהים 

לא רק חלל נסתר אחד או שניים, אלא רשת של כ-15 חללים לא ידועים קודם לכן ואלמנטים מבניים נוספים.
וזה לא הכל. נמצאו גם מנהרות גדולות נטויות, שנמשכות כלפי מעלה בתוך הקירות המערביים והמזרחיים של הפירמידה בזווית של כ-42 מעלות, הניראות כרמפות תלולות. המנהרות האלו משתרעות מהבסיס הצפוני ועד לגובה של כמחצית הפירמידה בצד הדרומי. החוקרים גילו גם מסדרון אופקי המחבר בין שתי המנהרות הללו קרוב לפאה הדרומית של הפירמידה בגובה של כ-90 מטרים.

מבנה V  הפוך

המבנה שנחשף נראה כמו V הפוך בתוך הפירמידה, מעין מערכת רמפות פנימיות או מדרגות.
אבל זהו רק קצה הקרחון. דימות הרדאר חשף גם מעברים שיורדים כלפי מטה ממערכת העלייה הזו, כשהם נמשכים מתחת לקרקע במקביל לבסיס הפירמידה. נראה כי הם מתחברים למסדרון תת-קרקעי צפוני נוסף מתחת לבסיס הפירמידה.

מתחם תת-קרקעי מסובך

המרתק ביותר מכל – בבסיס הצפוני של הפירמידה, זוהה מתחם תת-קרקעי מסובך הכולל חדר אופקי עם מספר הסתעפויות ניצבות ואפילו פיר אנכי קטן.
פריסה זו דומה למבנים תת-קרקעיים שהתגלו בפירמידות אחרות, מה שמעיד על כך שלפירמידת ח'ופו יש עיצוב תת-קרקעי לא ידוע עד כה.

מה זה אומר?

במשך מאות שנים חשבנו שאנחנו מבינים את המבנה הפנימי של הפירמידה הגדולה. חדר המלך, חדר המלכה, הגלריה הגדולה, וכמה מעברים מחברים.
כעת, עולה האפשרות שכל מה שהכרנו עד כה הוא רק חלק קטן ממה שבאמת נמצא שם.

אם הפירמידות נבנו כקברים, מדוע לבנות רשת מסדרונות כה מסובכת?

מדוע להסתיר כל כך הרבה מהמבנה? המורכבות העצומה מרמזת כי ייתכן שיש כאן סיפור גדול בהרבה. האם ייתכן כי החדרים הנסתרים והמעברים הללו שימשו מטרה מעשית במהלך הבנייה? התגלית של מה שנראה כמו מערכת רמפות פנימיות תומכת בתיאוריה של האדריכל ז'אן-פייר הודאן, שטען כי הבונים השתמשו ברמפות פנימיות כדי להעלות את האבנים הכבדות לקומות העליונות של הפירמידה. אבל אם אלו היו רק רמפות בנייה, מדוע יש כל כך הרבה חדרים נוספים ומסדרונות?

מדוע ליצור מתחם תת-קרקעי שלם?

הבנייה בלבד לא מסבירה את כל מה שנמצא כאן הארכיאולוגיה המקובלת מלמדת אותנו כי הפירמידות נבנו בתקופת הממלכה הקדומה, בסביבות שנת 2500 לפנה"ס, תוך שימוש בכלי נחושת, פטישי אבן, וכוח עבודה עצום. אבל המורכבות והיקף הרשת שהתגלתה דוחפת את גבולות מה שחשבנו שאפשרי עם טכנולוגיה עתיקה.

איך הם עשו את זה?

כיצד חצבו את החדרים הללו בדיוק כה רב? כיצד תכננו וביצעו עיצוב תלת-ממדי כה מסובך ללא כלים מודרניים? וכיצד כל זה לא התגלה קודם לכן?
הפירמידה נחקרה במשך מאות שנים בעזרת טכנולוגיות מתקדמות כמו רדאר חודר קרקע, מדידות כבידה זעירות ואפילו גילוי חלקיקי מואון קוסמיים. כיצד כל השיטות הללו פספסו רשת כה נרחבת של חללים? התשובה טמונה כנראה במגבלות של השיטות הקודמות. בעוד שגלאי מואונים היו יעילים, הם כוונו לאזורים ספציפיים בתוך הפירמידה, ולא בהכרח למה שנמצא מתחתיה. לעומת זאת, הטומוגרפיה החדשה שהתגלתה מנתחת רעידות ולא מנסה לראות ישירות דרך האבן.

מה עוד אנחנו מפספסים?

השאלה הגדולה היא אילו מבנים עתיקים נוספים עשויים להכיל חללים נסתרים שהתחבאו מעינינו עד כה? האם ייתכן שהפירמידה לא הייתה רק קבר, אלא שימשה כמכשיר אנרגיה, משאבת מים, או מצפה כוכבים? הרשת שהתגלתה עשויה לתמוך בחלק מהתיאוריות הללו.

האם המבנים התת-קרקעיים הללו עתיקים יותר ממה שחשבנו?

אם כן מי באמת בנה אותם? האם ייתכן שהמצרים הקדמונים ירשו ידע והנדסה מציוויליזציה קדומה יותר? השאלות אלו מאתגרות את ההיסטוריה כפי שאנו מכירים אותה. אולי הגיע הזמן לבחון מחדש את הסיפור של הפירמידה הגדולה ושל התרבות שיצרה אותה.

האם למצרים הקדמונים  היו יכולות הנדסיות כאלה מפותחות?

האם המצרים הקדמונים באמת היו בעלי יכולות הנדסיות מרשימות עד כדי כך שיוכלו לבנות מבנה בקנה מידה כזה, בעומקים כה גדולים מתחת לפני המים? העובדים היו זקוקים לשיטות לניהול הצפות, לאוורור ולהארת חללי העבודה שלהם. הפירים היו צריכים להיות מיושרים בדיוק, וכל המבנה היה צריך להישאר יציב. אלה אתגרים משמעותיים, גם עם טכנולוגיה מודרנית. אם המצרים של הממלכה העתיקה אכן בנו את המתחם הזה, הרי שלחלוטין לא הערכנו את היכולות שלהם.

ומה אם מדובר בציוויליזציה קדומה יותר?

אם ציוויליזציה קדומה יותר אחראית לבניית המתחם, הרי שאנחנו מפספסים פרק שלם מההתפתחות הטכנולוגית האנושית. כאשר אנחנו שוקלים מי עשוי היה לבנות מבנים כאלה, עלינו לשאול גם לשם מה.
היקף המתחם והמורכבות שלו מרמזים על משהו מעבר לקבר פשוט. האם היה זה מנגנון פונקציונלי, אולי זה קשור לניהול מים או לייצור אנרגיה? האם היה זה ייצוג סמלי של היקום או של העולם הבא? או שמא מדובר במשהו שונה לחלוטין, מטרה שטרם שקלו כלל?

האם זה אמיתי?

צריך להדגיש כי אף שהממצאים של טומוגרפיית  SAR (רדאר מפתח סינתטי) מרתקים, עדיין נותר לאשרם באופן מלא. השיטה אמנם חדשנית, אבל עדיין ניסיונית. רק חקירה פיזית – קידוח חור קטן להכנסת מצלמות או שימוש ברובוטים, יוכלו לאשש מה באמת נמצא שם. חלק מהמומחים הביעו ספקנות וציינו כי רדאר רגיל אינו יכול לחדור עשרות מטרים של אבן גיר צפופה. אחרים ציינו כי הרקע של החוקרים בתחומים מחוץ לארכיאולוגיה הקונבנציונלית עשוי להשפיע על פרשנותם.

אבל חשוב לציין כי שיטת SAR אכן זיהתה נכונה מאפיינים ידועים כמו חדר המלך והגלריה הגדולה, מה שמוסיף אמינות לממצאים. כמו כן, היא אישרה באופן עצמאי את ה"חלל הגדול" שמעל הגלריה הגדולה, שנמצא בשנת 2017 באמצעות טומוגרפיית מיואונים.

יעדים ספציפיים לחקירה עתידית

מה שהופך את התגלית הזו למרגשת במיוחד הוא שהיא מספקת יעדים ספציפיים לחקירה עתידית.
אם יאומתו, החדרים הללו עשויים להכיל חפצים, כתובות או אוצרות ארכיאולוגיים שנותרו ללא מגע במשך 4,500 שנה. אפילו חדר קטן ונחבא יכול להכיל כלים, כתבים או פריטים אחרים שיכולים לשנות את הבנתנו על הציוויליזציה המצרית הקדומה.

בעתיד, מה עשויים להתגלות אם נוכל לחקור פיזית את החדרים הללו?

אם הם מכילים חפצים או כתובות שלמות, הם עשויים לספק תובנות חסרות תקדים על התרבות, הטכנולוגיה והאמונות של המצרים הקדמונים. גם אם הם יהיו ריקים, תכנונם ובנייתם עדיין ילמדו אותנו משהו על יכולות הבונים וכוונותיהם.

ומה אם נמצא שם משהו בלתי צפוי ?

ומה אם נמצא שם משהו בלתי צפוי – עדות לטכנולוגיות או ידע שאינם תואמים את מה שאנו מבינים כיום על מצרים העתיקה? ואם נגלה הוכחה לכך שהפירמידות שימשו למטרות החורגות מההסברים הארכיאולוגיים המקובלים? המסתורין של הפירמידה הגדולה ממשיך להתעמק. כל תגלית חדשה מעלה שאלות רבות כמו שהיא עונה עליהן.
ככל שאנחנו לומדים יותר, כך אנו מבינים כמה עוד איננו יודעים על אחד מההישגים הגדולים ביותר של האנושות. אולי ההשלכה המשמעותית ביותר של הממצאים הללו היא שהם מזכירים לנו להישאר צנועים ופתוחים לחשיבה מחודשת במסע שלנו אחר הידע. העולם העתיק עשוי היה להיות הרבה יותר מורכב ומתוחכם ממה ששיערנו. ייתכן שאבותינו החזיקו בידע וביכולות שאנחנו רק מתחילים לגלות מחדש.

כשאנחנו עומדים על סף תגליות מהפכניות אפשריות מתחת למתחם גיזה, אנו נזכרים כמה דק הגבול בין הידוע לבין מה שעדיין נסתר. הפירמידות עמדו כעדות אילמות לאלפי שנות היסטוריה אנושית. וייתכן כי הן עדיין שומרות את סודותיהן הגדולים ביותר עמוק בתוך אבניהן ובאדמה שמתחתן.

ומה אם מטרתן האמיתית של הפירמידות הייתה משהו אחר?

ומה אם מטרתן האמיתית של הפירמידות לא הייתה להצביע אל השמיים, אלא לסמן משהו עמוק יותר—חבוי מתחת לפני האדמה? ואם הגילוי המשמעותי ביותר בגיזה אינו מה שעומד מעל חולות המדבר, אלא מה שנמצא מתחתם? כמה עמוק באמת המבנה הזה מגיע? הדמיית SAR מצביעה על תכונות החודרות מאות מטרים מתחת לפני השטח, הרבה מעבר לכל חפירה מצרית עתיקה ידועה. אם הממצאים הללו מדויקים, אנחנוו ניצבים מול הנדסה בקנה מידה שמאתגר לחלוטין את ההבנה הקונבנציונלית של יכולות קדומות.

מתי סוף סוף נוכל לפתוח את החדרים הללו?

הדרך לחקירה פיזית מלאה רצופה במכשולים משמעותיים. הרשויות במצרים, המגנות בצדק על המורשת שלהן, יצטרכו לאשר כל חקירה חודרנית.
גם אם יאושר הדבר, האתגרים ההנדסיים הם אדירים – קדיחה או חפירה לעומקים של מאות מטרים בלי לפגוע במבנים הקיימים מחייבות דיוק וזהירות מרביים. ייתכן שיעברו שנים עד שנוכל לאשר את הממצאים באופן פיזי. אבל הצעדים הראשונים-אימות באמצעות טכנולוגיות סריקה נוספות – עשויים להתחיל בקרוב.

ומה נגלה כאשר החדרים האטומים הללו ייפתחו?  

גם חללים ריקים יהיו משמעותיים, מכיוון שהם יאשרו את יכולות הבנייה יוצאות הדופן של יוצרי המתחם.

אבל מה אם יש שם יותר מזה?

מה אם החדרים הללו מכילים חפצים משומרים, כתבים או מכשירים טכנולוגיים שנותרו ללא הפרעה מאז שנבנו? האם נוכל למצוא את קברו האמיתי של ח'ופו, שמומייתו מעולם לא התגלתה?
או משהו אפילו יותר בלתי צפוי—עדויות למטרה שמעבר לקבורה? הארכיאולוגיה המסורתית נאבקת להסביר את הממצאים הללו בתוך המסגרות המקובלות. הגישה הרווחת גורסת כי הפירמידות היו בעיקר קברים, אולי עם משמעות אסטרונומית מסוימת.
אבל הרשת המורכבת הזו של מבנים תת-קרקעיים מרמזת על מטרות שמעבר לקבורה. להסבר המקובל יש בעיות. מדוע בוני הקברים היו יוצרים מערכת תת-קרקעית כה מסובכת? מדוע אין שום תיעוד היסטורי של עבודות חפירה כה עצומות? אם אלו היו רק אלמנטים ששימשו לבנייה, מדוע הם כה נרחבים, ומדוע הם ממשיכים עמוק מתחת לבסיס הפירמידה?

כמה באמת מבנים אלה עתיקים?

אם יאומתו, שאלת התיארוך תהפוך למרכזית.
האם הם נבנו במקביל לפירמידות, סביב שנת 2500 לפנה"ס? או שמא הם עתיקים יותר, ואולי אף קודמים לשושלות המצריות? ללא דגימות פיזיות לתיארוך פחמן-14 או תיארוך לומינסצנטי, נוכל רק לשער.

התשובה עשויה לשנות את הבנתנו על התפתחות הטכנולוגיה האנושית

האם המבנים הללו שרדו שיטפונות אדירים המוזכרים בטקסטים עתיקים רבים? אם הם אכן משתרעים לעומקים כה גדולים, ייתכן שהם נבנו בכוונה כדי לשרוד אירוע קטסטרופלי.

מה אם הפירמידות עצמן לא היו המבנים הראשיים, אלא סמנים או שערים למתחם תת-קרקעי משמעותי הרבה יותר? מה אם הן נבנו כדי להגן או להצביע על אוצר בלום של ידע קדום? התשובות ממתינות לנו בחשכת החדרים שמתחת לפירמידה הגדולה, חדרים שנותרו אטומים ודוממים במשך אלפי, ואולי אף עשרות אלפי שנים. אנחנו פשוט לא יודעים – עדיין. ומה נגלה כשסוף סוף נחשוף את הכתבים העתיקים שיטלטלו את ההיסטוריה כולה? האם סוף סוף נקבל הוכחה חותכת?

לסרטונים נוספים מערוץ Deep Research עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן לחצו על הקישור

 

 

 

הרכב שכבש את אנטארקטיקה

ח'רקובצ'נקה - רכב השטח הסוביטי

הרכב שכבש את אנטארקטיקה. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © Found and Explained.

הערוץ מגדיר עצמו כ- "גן ההעדן ההנדסי ההאולטימטיבי" של YouTube" עם מטוסים, סירות, רכבות ועוד. הערוץ בוחן פלאים מכניים שאנחנו מכירים ואוהבים היום, אחרים שיתפרסמו מחר וכאלה שמעולם לא יצאו מלוח השרטוטים. ממעורפל עד למפורסם בעולם, הערוץ מוצא ומסביר דברים. יוצר הערוץ ניק, עיתונאי לשעבר ב- 'Simple Flying' ויוצר סרטים נלהב עם ידע מורכב בתעופה.

הסרטון הפעם עוסק ב- "ח'רקובצ'נקה" (kharkovchanka), רכב שטח סובייטי ייחודי. הרכב תוכנן במיוחד כדי להתמודד עם התנאים הקשים של אנטארקטיקה. הרכב פותח בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 במפעלים בחרקיב, אוקראינה.

הרכב היה מבוסס על טנק ה-  . הכלי שימש את המשלחות הסובייטיות לחקר אנטארקטיקה, ואיפשר להן לנוע למרחקים ארוכים בתנאים קיצוניים.

ה"ח'רקובצ'נקה" התאפיין ביכולת לשאת ציוד כבד וצוותים גדולים, מה שהפך אותו לכלי חיוני במחקר ובחקר היבשת הקפואה. הסרטון מציג את ההיסטוריה, הפיתוח והשימוש ברכב ומדגיש את תרומתו לחקר אנטארקטיקה בתקופה הסובייטית.​

הסרטון מתאר את ההקשר ההיסטורי של המירוץ לאנטארקטיקה בין המעצמות במהלך שנת 1957 כאשר ברית המועצות ביקשה לבסס את תביעותיה ביבשת הקפואה.

ב-1955 המשלחת הסובייטית הראשונה לאנטארקטיקה שהייתה מצויידת במשאיות צבאיות וטרקטורים חקלאיים נתקלה בקשיים לוגיסטיים. הדבר הוביל לפיתוח כלי רכב מתקדמים יותר.

הסרטון מדגיש את פיתוחם של טרקטורי ה- ATS המבוססים על שלדת טנק T-54. המכונות האלו הוכיחו עצמן כיעילות יותר בגרירת מטענים כבדים על פני השטח המושלג.

המשלחות הסובייטיות באנטארקטיקה התמודדו עם אתגרים רבים. זה כלל חוסר נקודות ציון, תקלות במצפן וקשיי ניווט, כל זה בטמפרטורות קיצוניות.

רכב השטח הייעודי תוכנן על ידי מפעל הנדסת התחבורה חרקוב. המאפיינים שלו היו תא סגור, בידוד משופר ומנוע טורבו דיזל חזק.

הסרטון מדגיש את התכונות הפנימיות של ה-"ח'רקובצ'נקה". היו בו מטבח קטן, חדר שינה, שירותים, סדנה ומעבדה. כל אלה הפכו אותו לבסיס נייד למשלחות מדעיות.

הסרטון מתאר את מסעותיהם של שלושת הרכבים מהדור הראשון לאנטארקטיקה ב-1959 שהגיעו בהצלחה לקוטב הדרומי.

הסרטון דן בפגמים ובאתגרים שעמם התמודדו הרכבים מהדור הראשון. צריכת דלק גבוהה, תקלות במסלולים ובידוד לקוי.

הדור השני יוצר עם שיפורים כמו מנוע חיצוני, בידוד משופר ומנוע עזר לחימום וחשמל.

היו תוכניות לפיתוח דור שלישי של הרכבים אבל הן בוטלו עקב נפילת ברית המועצות.

הכלים שנותרו המשיכו לשמש בפעולות רוסיות באנטארקטיקה עד לשנים האחרונות.

לסרטונים נוספים עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן מערוץ היוטיוב Found and Explained לחצו על הקישור

דרום אפריקה עדיין חצויה

האפליה בדרום אפריקה נמשכת

דרום אפריקה עדיין חצויה. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © Vox שעוזר לנו להבין טוב יותר את העולם. מנחי הערוץ הם ברידג'ט הנווד, קת' ספנגלר, אדם פרילנדר, ג'ואי סנדאידיגו, קולמן לוונדס, קים מאס, לורה בולט, אד וגה ועם תמיכת מחקר של מליסה הירש.

הסרטון הפעם – במשך עשרות שנים דרום אפריקה הייתה תחת אפרטהייד. סדרה של חוקים הפרידו בין אנשים לפי גזע. בשנות התשעים  החוקים האלה פורקו. אבל רבים מהחסמים שהם יצרו ממשיכים לחלק את הדרום אפריקאים לפי צבע עור. זה משפיע על איכות חייהם, הגישה לעבודה והעושר שלהם. החלוקה הגזעית נבנתה ברחבי דרום אפריקה והיא עדיין לא נעקרה. שיא הפילוגים הגזעיים היה האפרטהייד אבל הסיפור הזה התחיל ב- 1,800 כשהבריטים בנו רשת של מסילות ברזל שהפכו את כלכלת האזור לכזו שמדירה את רוב השחורים. לאחר מכן הפכה ההדרה הזו לחוק.

קריינית:

הרצועה הזו, בקייפטאון, דרום אפריקה, מפרידה בין קהילת החוף של 'סטראנד' לבין הישוב 'נומזמו'. רק כמה מטרים מפרידים ביניהם. אבל חיי האנשים בכל צד שונים לחלוטין. בסטראנד יש חצרות אחוריות ושבילי גישה לרכבים. בנומזמו צפיפות האוכלוסייה גבוהה בהרבה, התושבים נהנים פחות משירותים בסיסיים. פחות מים בצנרות (48.8% לעומת 92.9%), פחות גישה לאינטרנט (23.9% לעומת 50.8%). נומזמו היא קהילה של רוב שחור (92%), בעוד שהאזור מעבר לקו הוא רוב לבן (83%). במפה ניתן לראות עד כמה הפיצול הזה חד וברור. זה קורה למעשה בכל מקום. וזה מצב שקיים ברחבי דרום אפריקה. צבע העור שלכם קובע לעיתים קרובות היכן תגורו ואת איכות החיים שלכם.

המפה הזו מציגה היכן מרוכזות משרות והזדמנויות לעבודה בקייפטאון. בצד השני מתגוררים רוב האנשים השחורים בעיר בהתנחלויות בלתי רשמיות בפריפריה של העיר הנקראות 'עיירות'(townships) .

עדות:

"אנשים נאלצים לנסוע בתחבורה ציבורית עד שלוש שעות ביום. הם לא יכולים לטפל בחובות הקהילתיות או במשפחותיהם מכיוון שהם תמיד עובדים ותמיד בתנועה".

קריינית:

במשך עשורים, דרום אפריקה הייתה תחת משטר האפרטהייד, מערכת שהטביעה הפרדה גזעית בחוק. מיעוט לבן שלט וקבע היכן אנשים שאינם לבנים יכלו לגור, לעבוד ולהתקיים. רבים נאלצו לעזוב את בתיהם.

בשנת 1994 עלתה לשלטון ממשלה דמוקרטית וסיימה את האפרטהייד. זאת הייתה אמורה להיות התחלה חדשה. אבל בחלק ניכר מהמדינה סה עדיין קיים. זה נובע מכך שמורשת ההפרדה הגזעית בדרום אפריקה חוזרת מאות שנים אחורה.

החל מהמאה ה- 16

במאה ה-16 ההולנדים כבשו את הקצה הדרומי של אפריקה כדי לספק מזון לספינות לאורך נתיב הסחר לאסיה. 150 שנה לאחר מכן, הבריטים השתלטו על האזור וקראו לו 'קייפ קולוני' (Cape Colony). מושבות הולנדיות רבות עברו לפנים הארץ, כדי לברוח משלטון הבריטים ולהמשיך לנצל עבדים. כמו ההולנדים, גם הבריטים השתמשו בקייפ קולוני כמיקום אסטרטגי למסחר. זה לא היה משמעותי מבחינה כלכלית. אבל ב-1870 הכל השתנה כאשר הבריטים החלו לכרות שם יהלומים. קייפ קולוני הפכה לאחת המושבות המשגשגות והמנוצלות ביותר של בריטניה.

כלכלת הרכבות

כדי להוציא את היהלומים מהמדינה, הם בנו מסילות רכבת כדי לחבר את המכרות לחוף. הרכבות איפשרו לבריטים גישה לשוק היהלומים העולמי דרך עיר הנמל קייפטאון. עד מהרה כלכלת מושבת קייפ התרכזה סביב מסילות הרכבת במיוחד במסלול הראשי הזה. האזורים הירוקים במפה הזו מציגים את האזורים השחורים של קייפ קולוני שהושארו ברובם מחוץ לכלכלה המבוססת של הרכבות.

חוק "אדמת הילידים"

אי השוויון הגזעי בקייפ קולוני התחזק באמצעות המיקום. כדי לשמור על המצב הזה, הממשל הקולוניאלי החל לחוקק הפרדה גזעית. חוק "אדמת הילידים" מ-1913 דחף אנשים שחורים לאזורים האלה, המהווים רק 8% מקרקעיות דרום אפריקה, הגביל את בעלותם על קרקעות במקומות אחרים, או העביר אותם לקצוות הערים הגדולות כדי לעבוד עבור לבנים.

"מחוז 6"

החוקים האלו החלו לעצב את האזור. צמיחת קייפטאון בעקבות המסחר הגבירה את חשיבות הנמל והפכה את עיר הנמל לעיר מרכזית. מהגרים רבים משאר המושבות ומאזורים נוספים עברו למה שהיו אז קצוות קייפטאון, שבהם התגוררו עבדים לשעבר, סוחרים, אמנים ומהגרים. הם הקימו שכונה בשם "District Six".  ככל שהעיר גדלה סביב District Six  כך השכונה גם היא גדלה. במשך עשורים District Six הייתה קהילה משגשגת ומשולבת.

עדות:

"היינו קוסמופוליטיים מאוד, אפשר לומר כמו משפחה. כי היו שם אנשים מכל הלאומים, מכל תחומי החיים השונים".

עדות:

"זאת הייתה ההצהרה: 'הילד שלך הוא הילד שלי'.

קריינית:

אבל זה לא נמשך לנצח. בשנת 1934 האחיזה המשפטית של בריטניה במה שהפך ל- Unioin of South Africa הסתיימה רשמית. המיעוט הלבן הנותר, צאצאי המתיישבים ההולנדים, לקחו את השליטה על היסוד שהבריטים הותירו אחריהם. בין השנים 1949 ל-1971 הממשלה הלבנה העבירה 148 חוקים שגיבשו את האפרטהייד.

עדות:

"האפרטהייד איפשר את המימוש המלא של הפרויקט הפשיסטי בדרום אפריקה".

קריינית:

בשנת 1950 חוק רישום האוכלוסייה סיווג רשמית אנשים לפי גזע: לבן, צבעוני, ילידים (או שחורים) ובסופו של דבר גם אסייתים. לאחר מכן, חוקים קבעו היכן אנשים יכלו לגור ברחבי המדינה. דרום אפריקאים שחורים הועברו לאזורים האלו, שנקראו 'הומלנדס' או 'בנטוסטן'. אלה היו אזורים כפריים לא מפותחים כלכלית. רבים מהם היו אזורים שהבריטים כבר החרימו מכלכלת הרכבות ומקומות בהם הבעלות על קרקעות שחורות הוגבלה. אנשים שחורים נאלצו לשאת 'ספרי מעבר' שציינו היכן הם מורשים לעבוד או לנוע. בערים כמו קייפטאון, 'חוק אזורי הקבוצות' ((Group Areas Act  העביר את האנשים שאינם לבנים לאזורים עירוניים נפרדים.

עדות:

"הקרקע הטובה ביותר והקרובה ביותר לנכסים בעלי ערך גבוה הוקצתה ללבנים".

קריינית:

בשנת 1966 הממשלה הכריזה על מחוז 6 כאזור המיועד ללבנים בלבד. תושבי מחוז 6 קיבלו מכתבי פינוי בהם נאמר שהשהייה שם היא בלתי חוקית. דחפורים נכנסו למחוז 6 והחריבו אותו עד יסוד.

עדות:

"גרנו כאן. היו לנו כאן חיים".

עדות:

"זה היה מאוד טראומטי עבור הרבה אנשים.

עדות:

זה כמו לקרוע למישהו את הלב".

קריינית:

יותר מ-60,000 אנשים הועברו בכפייה מבתיהם. אלימות כזו נגד אנשים שאינם לבנים הייתה שכיחה ברחבי המדינה. אבל לאחר עשורים של לחץ, הן בדרום אפריקה והן מבחוץ, שלטון האפרטהייד סוף סוף הסתיים. הממשל החדש ביטל את ההגבלות על אזורי מגורים. מיליוני אנשים שהיו מבודדים מהתפתחות כלכלית במשך מאות שנים היגרו לערים הגדולות בחיפוש אחר שירותים בסיסיים והזדמנויות כלכליות.

עדות:

" הבחירה הרציונלית וההגיונית ביותר לכל משפחה שאין לה סיכוי לתעסוקה, הייתה להגר למרכז עירוני."

קריינית:

הם התיישבו במקומות שבהם הייתה קרקע פנויה והקימו יישובים (townships) בקצוות הערים הגדולות כמו קייפטאון. הממשלה בנתה מיליוני בתים והרחיבה את אספקת המים הנקיים והחשמל. אבל הדבר גרם למספר השלכות בלתי צפויות. החשובה שבהן היא שהקרקע היחידה שניתן היה להשתמש בה לתוכנית הדיור הציבורי נמצאה בקצוות העיר. כוונה נבונה להתגבר על מורשת האפרטהייד הפכה במקרים רבים, להעתקת אותה מורשת שהיא ניסתה לבטל. כיום, 60% מהאוכלוסייה, ברובה שחורה, מתגוררת ביישובים האלו בקצוות קייפטאון. זה קרה כי מרכז קייפטאון כולל קרקעות לפיתוח, אבל בשל מיקומו, הוא בעל ערך גבוה. לכן הוא נמכר לרוב ליזמים פרטיים הבונים דירות יוקרה. כמעט מיליארד דולר בערך מתוכם עולים על החוף. אבל ממש בלב קייפטאון, בין כל הפיתוחים היקרים, מחוז 6 נשאר כמעט ללא שינוי. התושבים לשעבר נלחמו נגד הפיתוח הפרטי והצליחו. חלקם אף הצליחו לשוב לבתים שבנתה העירייה.

עדות:

"רציתי לחזור לכאן, למקום בו נולדתי, שהיה חלק מהמורשת המשפחתית שלנו.

עדות:

"לא יכולתי להאמין שחזרתי. זאת הייתה תחושת הקלה".

קריינית:

אבל עדיין יש מאות תובעים שמחכים לשוב למחוז 6.

עדות:

"לא ביצענו את העבודה הקשה והכואבת כדי להתמודד עם ההשלכות הבין-דוריות של הקולוניאליזם, של האפרטהייד".

קריינית:

סיפור קייפטאון וההפרדה הגזעית בדרום אפריקה מתחיל רחוק בעבר, אבל הוא שזור מאוד בהווה. האפרטהייד והקולוניאליזם כאן הסתיימו, אבל רבים מהמכשולים שהם בנו עדיין לא פורקו.

עדות:

"סוג של צלקות נפשיות נשארו על האנשים והקהילות.  עדיין לא התחלנו לשאול – איך אנחנו חיים יחד, מול ההיסטוריה הזאת?"

לסרטונים נוספים מערוץ Vox עם כתוביות בעברית או תרגןם תוכן לעברית מערוץ היוטיולחצו על הקישור

פרויקט הרכבת השאפתני של היטלר

פרויקט הרכבת השאפתני של היטלר.

פרויקט הרכבת השאפתני של היטלר. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © Found and Explained

הערוץ מגדיר עצמו כ- "גן ההעדן ההנדסי ההאולטימטיבי" של YouTube" עם מטוסים, סירות, רכבות ועוד. הערוץ בוחן פלאים מכניים שאנחנו מכירים ואוהבים היום, אחרים שיתפרסמו מחר וכאלה שמעולם לא יצאו מלוח השרטוטים. ממעורפל עד למפורסם בעולם, הערוץ מוצא ומסביר דברים. יוצר הערוץ ניק, עיתונאי לשעבר ב- 'Simple Flying' ויוצר סרטים נלהב עם ידע מורכב בתעופה.

הסרטון הפעם עוסק בפרויקט הרכבת הענק של גרמניה הנאצית, ה-"ברייטשפורבאן" (Breitspurbahn) שתוכנן להיות רשת מסילות ברוחב של 3 מטרים, הרבה יותר רחב מהסטנדרט המקובל. הרעיון היה ליצור רכבות גדולות במיוחד שיכלו לשאת מספר רב של נוסעים וסחורות, כחלק מחזון התפשטות האימפריה הנאצית.

הסרטון משווה את הפרויקט לסרט "רכבת הקרח" (Snowpiercer), המדמיין רכבת ענקית הנעה בעולם קפוא. הוא מדגיש את ההיבטים ההנדסיים והלוגיסטיים של הפרויקט, כמו גם את ההשפעה הפוטנציאלית שלו על התחבורה באירופה אילו היה מתממש.

עיקרי בתוכן

פרויקט הרכבת השאפתני של אדולף היטלר נועד לחבר פינות מרוחקות של אימפריה חזויה, הרייך השלישי הגדול. הרכבות היו אמורות להיות עצומות, ברוחב שישה מטרים. תוכננו דירות יוקרה, בתי קולנוע, בריכות שחייה, מכלאות כלבים. תותחי נ"מ היו אמורים להיות מוצבים על הרכבות שתוכננו לחצות את אירופה ומעבר לה. המטרה הייתה  לחבר ערים גרמניות גדולות וגם להגיע  ליעדים רחוקים כמו הודו וולדיווסטוק.

הקטרים היו אמורים להיות מונעים בקיטור, טורבינת גז, חשמל ודיזל הידראולי. הספקי המנועים השונים נעו בין 15,300 ל-24,700 כוח סוס.

קרונות הנוסעים היו אמורים להיות באורך 42 מטר, ברוחב שישה מטרים ובגובה שבעה מטרים. עם מתקנים יוקרתיים כמו חדרי אוכל גדולים, ברים, טרקלינים, סיפון תצפית, בתי קולנוע, מספרה, סאונה ובריכת שחייה .

המסילות היו אמורות להיות רחבות יותר ממסילות רגילות, ברוחב של 3 מטרים, כדי להכיל את הרכבות הענקיות.

הפרויקט מעולם לא יצא לפועל בגלל מלחמת העולם השנייה

שום דבר לא היה גדול מדי או בלתי אפשרי לביצוע עבור מה שהפיהרר דמיין. לא משנה עד כמה הרעיון היה מופרך, עבור אימפריה עצומה היה צורך בפתרון תחבורה עצום.

ה- ברייטשפורבאן  (Breitspurbahn) שמשמעותו בגרמנית "מסילת רכבת רחבת-פס", היה אחד מאותם מיזמי תשתית ענקיים.

הקווים הראשונים של מערכת הרכבות תוכננו לחבר בין הערים הגרמניות המבורג, ברלין, נירנברג, מינכן ולינץ.

תוכניות נוספות, שאפתניות אף יותר, היו בגדר שיעור בגאוגרפיה אירופית. למשל, קו מזרח-מערב אמור היה לחבר בין רוסטוב שברוסיה לפריז, עם תחנות ביניים בקייב שבאוקראינה, קרקוב שבפולין וברלין.

קו צפון-דרום-מזרח תוכנן לחבר בין המבורג לאיסטנבול שבטורקיה, עם תחנות בוינה, בודפשט ובלגרד.

נתיבים נוספים כללו קווים בין דרזדן שבמזרח גרמניה לרומא, ובין מינכן למדריד.

בשלבים הראשונים של הפרויקט הוצעו גם נתיבים אקזוטיים ליעדים מרוחקים כמו הודו וולדיווסטוק שבמזרח הרחוק של רוסיה. דובר גם על אפשרות שהרכבת תגיע לאלסקה וקנדה.

נקודה חשובה שיש לשים לב אליה היא שההנחה הייתה שהיעדים יהיו תחת שליטתה הישירה או העקיפה של גרמניה הנאצית.

תכנון חדשני  

בפרויקט הוצעו לא פחות מ-41 עיצובים שונים עבור קטרי הברייטשפורבאן, שסופקו על ידי חברות שונות שהיו מעורבות בפרויקט.

הוחלט כי קטרי הרכבות לנוסעים יהיו בעיקר חשמליים או דיזל-הידראוליים, בעוד שקטרי הרכבות להובלת מטען יישארו מבוססים על מנועי קיטור קונבנציונליים.

נדרשו קטרים בעלי ביצועים גבוהים שיוכלו לגרור קרונות דו-קומתיים בני 8 סרנים, באורך של 42 מטרים, רוחב של 6 מטרים וגובה של 7 מטרים. לקרונות הנוסעים היו אמורות להיות דלתות הולנדיות עם מדרגות נשלפות.

מתקנים ורמות נוחות שמעולם לא נראו לפני כן ברכבות

הרכבות של ברייטשפורבאן תוכננו להיות שיא הפאר והיוקרה. העיצובים המוצעים כללו קרונות עם חדרי אוכל גדולים, ברים וסלונים, מסלול הליכה ומרפסת תצפית.

בנוסף, תוכננו רכבות עם אולם קולנוע בן 196 מושבים, מספרה, סאונה ואפילו בריכת שחייה –

קרונות הדואר והמטען יכלו לשאת עד שמונה מכוניות. הקרונות נבנו עם מקום נרחב לאנשי צוות, לאחסון תחמושת ולמקלעי נ"מ בקוטר 20 מ"מ. עלה הרעיון כי קטר המטען יוכל לגרור ספינה גדולה!

ממדים מעוררי השתאות  

אורכה הכולל של כל רכבת היה אמור להיות כ-500 מטרים. הקיבולת המתוכננת נעה בין 2,000 ל-4,000 נוסעים. וכל זה במהירויות מרשימות של עד 250 קמ"ש.

לסרטונים נוספים עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן מערוץ היוטיוב Found and Explained לחצו על הקישור

מה אפשר לעשות באלבניה?

מה אפשר לעשות באלבניה? ערוץ היוטיוב של פול ברבאטו (בארבי) גאוגרפיה עכשיו © Geography Now מסקר את מדינות העולם מבחינה גיאופוליטית. נכון לחודש ספטמבר 2022 הערוץ צבר 3,030,000 מנויים‏ ו- 392,053,070 צפיות. הסרטון הפעם- אלבניה.

 

 

התופעות שהמדע לא יכול להסביר

תופעות מוזרות

התופעות שהמדע לא יכול להסביר. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © Voyager

בערוץ וויאג'ר חוקרים את הנושאים המעניינים ביותר על חלל, מדע וטכנולוגיה. צוות הערוץ מורכב מכותבים, שחקני קול, עורכי וידאו, אמני אנימציה ומעצבים גרפיים.  

הפלנטה שלנו היא אוצר של פלאים, חלקם מוכרים,אחרים משאירים אותנו מבולבלים. זה מביך שאפילו המוחות המבריקים ביותר במדע לא יכולים לפענח את המסתורין שלהם. מאנדרטאות עתיקות יומין המאחסנות סיפורים אניגמטיים ועד לנופים טבעיים המתנגדים לכל היגיון, המקומות החידתיים הללו מעוררים מגוון אינסופי של שאלות.

הסיפור הסודי של מיין קאמפף

הסיפור הסודי של מיין קאמפף. ב-1 בינואר 2016 עבר הטקסט המכונן של האידיאולוגיה הנאצית לנחלת הכלל. האם עלינו לפחד מזה? זאת אחת החוברות הפוליטיות הנקראות ביותר בהיסטוריה ואחת המפחידות ביותר.הספר עדיין נמכר היום בכל העולם. לפי הערכות, 70 מיליון עותקים הודפסו מאז יציאתו לאור. אבל האם אנחנו באמת יודעים באילו נסיבות כתב היטלר את "מיין קאמפף"? סרטון מערוץ היוטיוב הצרפתי ©  imineo Documentaires 

מיין קאמפף של אדולף היטלר היה בחלקו אוטוביוגרפי ובחלקו חיבור פוליטי. במיין קאמפף היטלר הפיץ את מרכיבי המפתח של הנציונל-סוציאליזם: אנטישמיות מטורפת , תפיסת עולם גזענית ומדיניות חוץ תוקפנית שמטרתה להשיג "מרחב מחיה" במזרח אירופה.

היטלר החל לעבוד על מיין קאמפף ב-1924 בזמן שהיה בכלא לנדסברג . הוא הורשע בעבר בבגידה על רקע ניסיון ההפיכה נגד הרפובליקה הגרמנית בנובמבר 1923 (היטלר-לודנדורף פוטש). למרות שההפיכה נכשלה, היטלר השתמש במשפטו כפלטפורמה להפצת תעמולה נאצית. רובו לא ידוע לפני אירוע זה, הוא עורר סערה בעיתונות הגרמנית והבינלאומית. בית המשפט גזר עליו 5 שנות מאסר, מהן ריצה פחות מ-9 חודשים.  הקריירה הפוליטית שלו הייתה בשפל, והוא קיווה שפרסום הספר יוכל להביא לו קצת כסף ולשמש מצע תעמולה להפצת דעותיו הרדיקליות ולתקוף את מי שהאשים בבגידה בו ובגרמניה.

בקיץ 1928 כתב היטלר ספר שני שבו הציג עוד את דעותיו במדיניות החוץ. עם זאת, זה מעולם לא פורסם. הטקסט התגלה רק ב-1958, אז התגלה כתב היד המודפס במכונת כתיבה בארכיון הלאומי של ארה"ב בין מיליוני עמודי המסמכים שהוחרמו על ידי ארצות הברית לאחר תום מלחמת העולם השנייה.

סוסיתא האתר הארכאולוגי

סיור בסוסיתא, האתר הארכאולוגי שנמצא על גבעה במורדות רמת הגולן מזרחית לכנרת. במקום שכנה העיר סוסיתא שנוסדה באמצע המאה ה-2 לפנה"ס בידי הממלכה הסלאוקית. ההר מוקף מצוקים ומחובר בצידו המזרחי לרמת הגולן. סרטון מערוץ היוטיוב © סרג'יו ורודה בישראל

רשות הטבע והגנים מכשירה לאחרונה את הגן הלאומי סוסיתא לקליטת מבקרים. בשנת 2022 נסלל כביש מעין גב לסוסיתא, זהו שלב נוסף בתהליך בו משרד התחבורה השקיע באמצעות חברת נתיבי ישראל כ-7 מיליון ₪ ורשות הטבע והגנים השקיעה כ-5 מיליון ₪.

מלחמת יום הכיפורים מנקודת מבט אינדונזית

מלחמת יום הכיפורים מנקודת מבט אינדונזית. סרטון מערוץ היוטיוב האינדונזי © Historical Study שדן בהיסטוריה של אינדונזיה ובהיסטוריה עולמית. 

נכון לחודש יולי 2022 לאינדונזיה אין יחסים דיפלומטיים עם ישראל כל עוד לא תקום מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה מזרח ירושלים, עמדה שטמונה בחוקת המדינה המתנגדת לקולוניאליזם. בנוסף לכך הרוב המוסלמי במדינה תומך במאבק הפלסטיני, למרות היחס העוין כלפי ישראל הסרטון אובייקטיבי למדי.

ההיסטוריה היהודית באוקראינה

ההיסטוריה היהודית באוקראינה

סרטון מערוץ היוטיוב של הנרי אברמסון © Henry Abramson  

ד"ר הנרי אברמסון, הוא מומחה להיסטוריה והגות יהודית. משמש כדיקן בקמפוס של אוניברסיטת טורו בברוקלין, ניו יורק. בעל דוקטורט מאוניברסיטת טורונטו (1995). קיבל מלגות ופוסט-דוקטורט בקורנל, הרווארד, אוקספורד והאוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מחברם של מספר ספרים, ביניהם תפילה למען הממשלה: אוקראינים ויהודים בתקופות מהפכניות, 1917-1920  (הרווארד, 1999) ו- קריאת התלמוד: פיתוח עצמאות בלימוד גמרא (פלדהיים, 2006). הוא חתן פרס המצוינות באקדמיה מאיגוד החינוך הלאומי. בין הפרויקטים הנוכחיים שלו ניתן למנות את הפודקאסט היסטוריה יהודית בדף יומי על כל הדף והעם היהודי: היסטוריה (3 כרכים) עבור הוצאת קורן.

הנרי אברמסון הקליט את הסרטון הזה לאחר הנאום של ולדימיר פוטין ב-21 בפברואר 2022 בו הכחיש את התוקף ההיסטורי של אוקראינה, לדעת אברמסון זאת הייתה עילה ברורה לפלישה של רוסיה לאוקראינה שהחלה ב-24 בפברואר 2022 במטרה לכבוש את אוקראינה כולה. הסרטון מביא סקירה של הנוכחות היהודית הארוכה באזור בהקשר הפוליטי, האתני, הצבאיות וחברתי.

מה זה אשכנז

מה זה אשכנז

הרצאה על תולדות יהודי אשכנז, באדיבות אשכנזיום בודפשט. סרטון מערוץ היוטיוב של הנרי אברמסון © Henry Abramson  

ד"ר הנרי אברמסון, הוא מומחה להיסטוריה והגות יהודית. משמש כדיקן בקמפוס של אוניברסיטת טורו בברוקלין, ניו יורק. בעל דוקטורט מאוניברסיטת טורונטו (1995). קיבל מלגות ופוסט-דוקטורט בקורנל, הרווארד, אוקספורד והאוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מחברם של מספר ספרים, ביניהם תפילה למען הממשלה: אוקראינים ויהודים בתקופות מהפכניות, 1917-1920  (הרווארד, 1999) ו- קריאת התלמוד: פיתוח עצמאות בלימוד גמרא (פלדהיים, 2006). המחקר שלו זכהבפרסים מהקרן הלאומית למדעי הרוח, המוזיאון להנצחת השואה של ארצות הברית והמועצה לחקר מדעי החברה והרוח של קנדה. הוא חתן פרס המצוינות באקדמיה מאיגוד החינוך הלאומי. בין הפרויקטים הנוכחיים שלו ניתן למנות את הפודקאסט היסטוריה יהודית בדף יומי על כל הדף והעם היהודי: היסטוריה (3 כרכים) עבור הוצאת קורן.

מנהיגותו של וולודימיר זלנסקי בהקשר ההיסטורי היהודי

מנהיגותו של וולודימיר זלנסקי בהקשר ההיסטורי היהודי

סרטון מערוץ היוטיוב של הנרי אברמסון © Henry Abramson. הנהגתו של זלנסקי מפתיעה ומעוררת השראה ומשכה את תשומת הלב של העולם אבל היא גם מדהימה במיוחד עבור יהודים רבים בגלל הסטריאוטיפ הרווח של האנטישמיות האוקראינית. מיהו וולודימיל אלכסנדרוביץ' זלנסקי? עד כמה לא סביר שיהודי יהיה מנהיג אוקראינה? על ההיסטוריה והדו-קיום היהודי אוקראיני. הסרטון עלה לאוויר ב-4 במרץ 2022 עם תקווה לחזרה מהירה לשלום עבור אוקראינה ואזרחיה.

ד"ר הנרי אברמסון, הוא מומחה להיסטוריה והגות יהודית. משמש כדיקן בקמפוס של אוניברסיטת טורו בברוקלין, ניו יורק. בעל דוקטורט מאוניברסיטת טורונטו (1995). קיבל מלגות ופוסט-דוקטורט בקורנל, הרווארד, אוקספורד והאוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מחברם של מספר ספרים, ביניהם תפילה למען הממשלה: אוקראינים ויהודים בתקופות מהפכניות, 1917-1920  (הרווארד, 1999) ו- קריאת התלמוד: פיתוח עצמאות בלימוד גמרא (פלדהיים, 2006). המחקר שלו זכהבפרסים מהקרן הלאומית למדעי הרוח, המוזיאון להנצחת השואה של ארצות הברית והמועצה לחקר מדעי החברה והרוח של קנדה. הוא חתן פרס המצוינות באקדמיה מאיגוד החינוך הלאומי. בין הפרויקטים הנוכחיים שלו ניתן למנות את הפודקאסט היסטוריה יהודית בדף יומי על כל הדף והעם היהודי: היסטוריה (3 כרכים) עבור הוצאת קורן.

מגפות עולמיות בהיסטוריה

היסטוריה של מגפות עולמיות

מגפות עולמיות בהיסטוריה. סרטון מערוץ היוטיוב © NutritionFacts.org של ד"ר מייקל גרגר (DrMichael Greger). מייקל גרגר הוא רופא טבעוני בעל מוניטין עולמי. לדבריו ערוץ היוטיוב שלו, עובדות על תזונה הוא המקור המדעי היחיד ללא מטרות רווח למידע מבוסס ראיות על תזונה.

הסרטון הפעם – היסטוריה ומניעה של מגפות עולמיות.

תרגום לעברית: Ruth Levy

קרדיט תמונה: Wikimedia

לסרטונים נוספים של ד"ר מייקל גרגר עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן לעברית לחצו על הקישור

 

 

 

 

שפה קלטית ושפה שמית | הדמיון המפתיע

שפה קלטית ושפה שמית | הדמיון המפתיע. סרטון מערוץ היוטיוב של  פול יורגנסן (Paul Jorgensen). פול הוא המייסד והיוצר של ערוץ היוטיוב © Langfocus. פול רואה בערוץ שלו דרך לעורר השראה ללימוד שפה חדשה. מהסרטונים בערוץ ניתן גם ללמוד על תרבויות אחרות ולהעמיק את ההבנה בתקשורת אנושית. הסרטון הפעם עוסק בקווי הדמיון המפתיעים בין שפות קלטיות כמו אירית וולשית לשפות שמיות כמו ערבית ועברית.

לסרטונים נוספים של פול יורגנסן עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן לעברית לחצו על הקישור

About Hebrew

About Hebrew. Paul Jorgensen is the founder and the creator of Langfocus © Paul share his passion for languages and reaching out into the wider world – "As a language enthusiast and lover of learning, my mission is to inspire others to learn a language they are passionate about, to engage with other cultures, and to deepen their understanding of human communication". Paul talks about Hebrew`s colorful history and unprecedented resurrection and about his own experience with the language.

על השפה העברית. תחייתה חסרת התקדים של השפה. סרטון מערוץ היוטיוב של  פול יורגנסן (Paul Jorgensen). פול הוא המייסד והיוצר של ערוץ היוטיוב © Langfocus. פול רואה בערוץ שלו דרך לעורר השראה ללימוד שפה חדשה. מהסרטונים בערוץ ניתן גם ללמוד על תרבויות אחרות ולהעמיק את ההבנה בתקשורת אנושית. הסרטון הפעם על ההיסטוריה הססגונית של העברית ועל הניסיון שלו עם השפה.

לסרטונים נוספים של פול יורגנסן עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן לעברית לחצו על הקישור

לוב

ערוץ היוטיוב של פול ברבאטו (בארבי) גאוגרפיה עכשיו © Geography Now מסקר את מדינות העולם מבחינה גיאופוליטית. נכון לחודש ינואר 2022 הערוץ צבר 2.88 ‏‏ ‏מיליון מנויים‏ ו- 358,811,234 צפיות. הסרטון הפעם – לוב.

דנמרק

ערוץ היוטיוב של פול ברבאטו (בארבי) גאוגרפיה עכשיו © Geography Now מסקר את מדינות העולם מבחינה גיאופוליטית. נכון לחודש ינואר 2022 הערוץ צבר 2.88 ‏‏ ‏מיליון מנויים‏ ו- 358,811,234 צפיות. הסרטון הפעם- דנמרק.

 

איטליה

ערוץ היוטיוב של פול ברבאטו (בארבי) גאוגרפיה עכשיו © Geography Now מסקר את מדינות העולם מבחינה גיאופוליטית. נכון לחודש ינואר 2022 הערוץ צבר 2.88 ‏‏ ‏מיליון מנויים‏ ו- 358,811,234 צפיות. הסרטון הפעם – איטליה.

 

איראן

ערוץ היוטיוב של פול ברבאטו (בארבי) גאוגרפיה עכשיו © Geography Now מסקר את מדינות העולם מבחינה גיאופוליטית. נכון לחודש ספטמבר 2022 הערוץ צבר 3,030,000 מנויים‏ ו- 392,053,070 צפיות. הסרטון הפעם- איראן.

מונקו

ערוץ היוטיוב של פול ברבאטו (בארבי) גאוגרפיה עכשיו © Geography Now מסקר את מדינות העולם מבחינה גיאופוליטית. נכון לחודש ספטמבר 2022 הערוץ צבר 3,030,000 מנויים‏ ו- 392,053,070 צפיות. הסרטון הפעם- מונקו.

קרואטיה

ערוץ היוטיוב של פול ברבאטו (בארבי) גאוגרפיה עכשיו © Geography Now מסקר את מדינות העולם מבחינה גיאופוליטית. נכון לחודש ספטמבר 2022 הערוץ צבר 3,030,000 מנויים‏ ו- 392,053,070 צפיות. הסרטון הפעם- קרואטיה.