הסרטון שעלה לאוויר בסוף שנת 2025 מציג השוואה רחבה ומובנית בין כהונותיהם של ברק אובמה ו־דונלד טראמפ. נקודת המוצא היא שאי-אפשר להשוות נשיאים מבלי להבין את נקודת הפתיחה והנסיבות שבהן פעלו.

אובמה – נקודת פתיחה קשה

אובמה נכנס לבית הלבן ב-2009 בעיצומו של המשבר הכלכלי החמור ביותר מאז השפל הגדול. בנקים קרסו, האבטלה זינקה והכלכלה האמריקאית הייתה במצב חירום. מדיניותו התמקדה בבלימת הקריסה: תוכניות תמרוץ, חילוץ תעשיית הרכב וייצוב המערכת הפיננסית. התוצאה הייתה התאוששות איטית אך יציבה –  ירידה באבטלה לכ-4.7%, צמיחה מתונה והקלה מוחשית למעמד הביניים. מבקריו טענו שהקצב היה איטי מדי, תומכיו סברו שמנע אסון עמוק בהרבה.

טראמפ, לעומת זאת, נכנס לתפקיד ב-2017 כשהכלכלה כבר הייתה בצמיחה. הוא הציג סדר יום שונה לחלוטין: קיצוצי מס רחבים, רגולציה מצומצמת, מדיניות סחר אגרסיבית וסגנון הנהגה ישיר. בשנים הראשונות נרשמו נתוני שיא: אבטלה של 3.5%, שווקים חזקים ורווחי חברות גבוהים. עם זאת, הצמיחה עצמה נותרה דומה לשנות הסיום של אובמה והגירעון תפח משמעותית. ואז הגיע משבר הקורונה. זעזוע עולמי חסר תקדים שמחק הישגים רבים. מנגד, מבצע Warp Speed האיץ את פיתוח החיסונים בקצב היסטורי, הישג שקיבל הכרה גם מצד מבקריו.

תחום הבריאות

הבדל אידאולוגי מובהק. אובמה חתום על חוק ביטוח הבריאות (ACA), שהרחיב כיסוי לכ-20 מיליון אמריקאים. החוק הפך את הנגישות לטיפול רפואי לנורמה לאומית, גם אם במחיר עליית פרמיות וחיכוך פוליטי חריף. טראמפ ניסה לצמצם ולפרק את החוק, ביטל רכיבים מרכזיים אבל לא הצליח לבטלו לחלוטין. בפועל, כהונתו עוצבה בעיקר על ידי מגפת הקורונה, משבר עם הישגים מדעיים חסרי תקדים לצד בלבול, מסרים סותרים וקיטוב ציבורי.

אי-שוויון

הסרטון מדגיש כי הפערים החברתיים המשיכו להתרחב תחת שני הנשיאים. אובמה ניסה לצמצם אותם באמצעות מיסוי והרחבת רשת הביטחון החברתית. טראמפ האמין בצמיחה דרך עסקים והשקעות. כל גישה היטיבה עם קבוצות אחרות. מכאן שהשאלה “מי שיפר את חיי האזרחים” תלויה מאוד במעמד הכלכלי שממנו מסתכלים.

הזירה הבינלאומית

כאן ניכר הניגוד החריף ביותר.

אובמה דגל בדיפלומטיה רב-צדדיות ושיקום יחסים:

• הסכם הגרעין עם איראן
• הסכם האקלים
• חידוש הקשרים עם קובה
• חיסול בן לאדן

מנגד, זהירותו, במיוחד בסוריה, נתפסה בעיני מבקריו כהיסוס.

טראמפ אימץ את גישת “אמריקה תחילה”:

• פרישה מהסכמים
• מלחמות סחר
• פגישות ישירות וחריגות כמו עם צפון קוריאה
• חיזוק הקשר עם ישראל
• החרפת היחסים עם חלק מבעלות הברית.

תומכיו ראו בכך עוצמה ונחישות, מתנגדיו – חוסר יציבות ופגיעה באמון הבינלאומי.

הגירה ומנהיגות פנים

גם בהגירה ובמנהיגות הפנימית ניכר הפער: אובמה ניסה לשלב ביטחון עם חמלה (כולל DACA), אך רשם גם מספרי גירוש גבוהים. טראמפ הפך את ההגירה לנושא המרכזי של כהונתו, עם חומה, הגבלות ורטוריקה חדה שעוררה מחלוקת עמוקה.

למרות שתוכן הסרטון פרשני-עיתונאי ולא מדובר במחקר אקדמי זהו ניתוח מעורר מחשבה. השאלה איננה בהכרח “מי היה הנשיא הטוב יותר”, אלא איזו אמריקה מועדפת – זו שמובלת בזהירות, מוסדות ודיפלומטיה או זו שמעדיפה עימות, שבירת נורמות ודחיפה אגרסיבית לשינוי. רוב הישראלים יסכימו שלנו טראמפ עדיף כנשיא. כך או כך, שני הנשיאים הותירו חותם עמוק, שונה ומנוגד, על ארצות הברית והוויכוח ביניהם הוא חלק בלתי נפרד מהסיפור שעדיין נכתב.