ה-"טייפ 3" של פולקסווגן הייתה המכונית שהוכיחה שוולפסבורג יכולה להתפתח מעבר לחיפושית. מהנדסי פולקסווגן הסתירו אותה מאחורי חלונות מפעל אטומים בסוף שנות ה-50, ומשם היא פרצה כאחת המכוניות המשפחתיות החכמות ביותר של תקופתה. בזכות תצורת 'מנוע הפנקייק' הגאונית ומערכת הזרקת הדלק האלקטרונית ההמונית הראשונה בעולם, הדגם הזה ניפץ לחלוטין את תבנית הפולקסווגן מקוררת האוויר הרגילה.
סרטון שעלה בערוץ היוטיוב © The Automotive Documentarian חוקר את הסיפור המלא של הטייפ 3 – הנוצ'בק, הפאסטבק והסקוורבק. הסרטון חושף כיצד פולקסווגן דחסה פרקטיות, חדשנות וגאונות מאופקת לתוך מכונית שכמעט נמחקה מההיסטוריה. הוא מציג פרטים היסטוריים נדירים, מפרק לגורמים את מערכת הזרקת הדלק D-Jetronic ומגלה אבות טיפוס נסתרים לצד הקרמן גיה מסוג 34. כל אלו חושפים את ההחלטות ההנדסיות שסללו באופן אקטיבי את הדרך לעידן הגולף. פולקסווגן טייפ 3 מעולם לא ברחה מצילה של החיפושית. אבל האנשים שנהגו בה הבינו בדיוק עד כמה היא מיוחדת.
Type 3 Fastback פולקסווגן © Curious Cars
הפולקסווגן ששינתה את עולם הרכב: Type-3
תערוכת פרנקפורט, ספטמבר 1961. באוויר לא הורגשה רק התרגשות אלא גם ציפייה עצומה. פולקסווגן, יצרנית שבנתה את שמה כמעט לחלוטין סביב החיפושית האגדית, עמדה להציג לעולם משהו חדש לחלוטין. החיפושית הייתה הצלחה מסחררת: היא שרדה מלחמת עולם, גרמניה מחולקת ואינספור ספקנים. אבל בתוך הנהלת החברה הבינו שאי אפשר לבנות עתיד שלם סביב דגם אחד בלבד.
לקוחות שקנו חיפושית בשנות ה-20 לחייהם כבר התבגרו. הם רצו מכונית מרווחת יותר, שימושית יותר ומתקדמת יותר. השאלה הייתה האם לפולקסווגן יש תשובה עבורם. התשובה הסתתרה במשך שנתיים מאחורי חלונות מכוסים במפעל וולפסבורג.
כך נולדה הפולקסווגן Type 3 – הפרויקט הסודי שהוסתר מהעולם
בסוף שנות ה-50 שריפה פגעה באחד ממבני הייצור המרכזיים של פולקסווגן בוולפסבורג. לאחר השיפוץ קיבלו העובדים הוראה חריגה: להשאיר את החלונות מכוסים.
מאחורי הקירות האטומים החלה פולקסווגן לפתח בסודיות מוחלטת את הדגם החדש שלה. כבר ב-1960 הושלמו מבחני האב-טיפוס, אך בתערוכת ז'נבה באותה שנה החברה הכחישה לחלוטין כל פיתוח חדש.
ההדלפה הראשונה הגיעה רק כאשר צלם רכב הצליח לצלם אב-טיפוס מוסווה במהלך מבחני חורף בשוודיה בתחילת 1961. הסוד נחשף כמה חודשים לאחר מכן, בתערוכת פרנקפורט.
לא דגם אחד אלא שלושה
פולקסווגן הציגה שלוש גרסאות שונות:
- Notchback סדאן 2 דלתות
- סטיישן Variant
- קבריולה נדירה במיוחד שמעולם לא הגיעה לייצור סדרתי
רק 12 יחידות קבריולה נבנו וכולן הושמדו מלבד אחת שנשמרה במוזיאון פולקסווגן. ה-Notchback נכנסה לייצור כבר באוגוסט 1961, הסטיישן הגיעה ב-1962, וגרסת הפאסטבק הספורטיבית הוצגה רק ב-1965.
המנוע ששינה הכול
החיפושית המקורית השתמשה במנוע בוקסר אחורי מקורר אוויר עם מאוורר קירור גדול שהותקן מעל המנוע. אבל בפולקסווגן רצו ליצור מכונית משפחתית אמיתית עם תא מטען שימושי. הפתרון היה גאוני בפשטותו: המהנדסים העבירו את מאוורר הקירור לקצה גל הארכובה. כך הצליחו להנמיך את המנוע כולו ולהסתיר אותו מתחת לרצפת תא המטען האחורי. חובבי רכב כינו אותו “מנוע הפנקייק”, בעוד המהנדסים קראו לו “מנוע המזוודה”.
התוצאה הייתה יוצאת דופן לזמנה:
- תא מטען קדמי בנפח 180 ליטר
- תא מטען אחורי נוסף בנפח 200 ליטר
- ומנוע כמעט בלתי נראה
בפרסומת אמריקאית משנת 1966 השחקן דסטין הופמן מחפש את המנוע ולא מצליח למצוא אותו
המכונית המשפחתית שהקדימה את כולם
בתחילה צוידה ה-Type 3 במנוע 1.5 ליטר עם 45 כוחות סוס. בשנת 1963 הופיעה גרסת 1500S עם שני קרבורטורים והספק של 53 כ"ס. אבל הרגע החשוב באמת הגיע ב-1968. פולקסווגן ציידה את ה-Type 3 במערכת הזרקת דלק אלקטרונית Bosch D-Jetronic כציוד סטנדרטי. זה אולי נשמע רגיל כיום, אבל באותה תקופה מדובר היה במהפכה טכנולוגית אמיתית. המשמעות ההיסטורית אדירה: פולקסווגן Type 3 הפכה למכונית הייצור ההמוני הראשונה בעולם שהציעה הזרקת דלק אלקטרונית לקהל הרחב. לא מכונית ספורט, לא מכונית יוקרה, אלא משפחתית עממית במחיר נגיש. אפילו יצרניות אקזוטיות ויקרות יותר עדיין לא הציעו מערכת דומה בהיקפי ייצור כאלה.
השדרוגים שהפכו אותה למודרנית באמת
בשנת 1965 קיבלה ה-Type 3:
- מנוע 1.6 ליטר
- 65 כוחות סוס
- בלמי דיסק קדמיים
- התנהגות כביש משופרת משמעותית
ב-1968 נוספה גם תיבת הילוכים אוטומטית 3 הילוכים ומתלה אחורי חדש עם מפרקי CV מודרניים ששיפרו מאוד את האחיזה והנוחות. ב-1970 עברה המכונית מתיחת פנים נוספת עם חזית ארוכה יותר ותא מטען קדמי גדול יותר.
ואז הגיע הגולף
למרות ההצלחה, פולקסווגן כבר הבינה לאן העולם הולך. בתחילת שנות ה-70 החברה עברה למכוניות מודרניות עם:
- הנעה קדמית
- מנוע מקורר מים
- תכנון חדש לחלוטין
היורשת הייתה כמובן הגולף. ביולי 1973 ירדה ה-Type 3 האחרונה מפס הייצור בוולפסבורג.
בסך הכול פולקסווגן ייצרה:
- 2,587,989 יחידות
- יותר מ-1.4 מיליון סדאנים
- יותר מ-1.2 מיליון גרסאות סטיישן
למרות המספרים המרשימים, הדגם נשכח במשך שנים ארוכות.
היום האספנים כבר מבינים
בשנים האחרונות ערכן של גרסאות שמורות החל לזנק. לפי נתוני שוק האספנות:
- מחיר ממוצע עומד על כ-17,950 דולר
- שיא המכירות הגיע ל-85,800 דולר עבור Notchback משנת 1964 במצב יוצא דופן
מי שנהגו ב-Type 3 בזמן אמת לא היו צריכים לחכות לאספנים כדי להבין מה יש להם בידיים. הם כבר ידעו.
בעלי Type 3 מכל העולם עדיין מתגעגעים
למרות שחלפו יותר מ-50 שנה מאז ירדה מפס הייצור, פולקסווגן Type 3 עדיין מעוררת רגשות חזקים אצל מי שגדלו איתה. מתחת לסרטון הצטברו סיפורים נוסטלגיים מאוסטרליה, ארה"ב ומקומות נוספים בעולם.
אחד הצופים ממלבורן אוסטרליה סיפר:
“קנינו פולקסווגן Type 3 Fastback חדשה בשנת 1971 ועד היום היא אצלנו. הצבע שלה ירוק Moss Green ועדיין מדובר בצבע המקורי מהמפעל. היא מעולם לא נצבעה מחדש, לא עברה תאונות ואין עליה אפילו מכות קטנות. אנחנו שומרים עליה מוגנת מהשמש והגשם, והיא תמיד מושכת תשומת לב. המנוע עבר שני שיפוצים לאורך השנים, והרכב כבר נסע כמעט 800 אלף ק"מ. מערכת הזרקת הדלק המקורית של בוש הפסיקה לעבוד בגלל מחסור בחלקים, והתקנו מערכת חלופית אבל היא עדיין לא טובה כמו המערכת המקורית.”
תגובה אחרת מוורמונט שבארה"ב הזכירה עד כמה מערכת ההזרקה האלקטרונית הייתה מתקדמת לזמנה:
“הייתה לי Fastback משנת 1970 בצבע בז'. בוקר חורפי אחד הטמפרטורה ירדה למינוס 39 מעלות פרנהייט וה-Fastback שלי הייתה המכונית היחידה שהניעה.
לקח קצת זמן עד שתיבת ההילוכים התחילה לעבוד כמו שצריך, אבל בזמן שמכוניות אמריקאיות אחרות נשארו תקועות, אני כבר הייתי בדרך לעבודה.”
תגובה נוספת מאוסטרליה::
“הייתה לי Fastback מודל 1968 בצבע כתום-צהוב עם הזרקת דלק. היא הייתה נהדרת למשפחה קטנה, אבל שתי הדלתות הקשו מאוד להכניס את סל התינוק למושב האחורי.
אהבתי במיוחד את שני תאי האחסון מלפנים ומאחור. המכונאים פחות אהבו לעבוד על המנוע בגלל הצפיפות. לדעתי פולקסווגן הייתה צריכה לייצר גרסת ארבע דלתות למשפחות.”
יובאה לישראל, אבל במספרים קטנים
פולקסווגן Type 3 יובאה לישראל, אבל במספרים קטנים יחסית, ולכן היא נדירה מאוד כיום על הכבישים המקומיים. אלו הדגמים שהגיעו לישראל:
- Volkswagen 1500 / 1600 Notchback – הסדאן 2 דלתות הייתה הדגם הנפוץ ביותר בארץ מבין משפחת Type 3. בישראל היא כונתה לעיתים פשוט “פולקסווגן 1600”.
- Volkswagen Variant (סטיישן / Squareback) – יובאה גם כן, אך בכמויות קטנות יותר. חלק מהן שימשו כרכבי עבודה ומשפחות. כיום היא נדירה מאוד בישראל.
- Fastback – עיצוב הספורטיבי יותר. הגיעה במספרים קטנים יחסית בסוף שנות ה-60 ותחילת ה-70.זכור אצל חובבי פולקסווגן הוותיקים, קשה מאוד למצוא אחת מקורית כיום.
- הקבריולה של Type 3 מעולם לא יוצרה סדרתית ולכן כמובן לא יובאה לישראל.
- גם Type 34 Karmann Ghia (גרסת הקופה היוקרתית על בסיס Type 3) כמעט שלא הגיעה לישראל באופן רשמי. אם קיימות בארץ יחידות הן כנראה הגיעו ביבוא אישי.
מעניין לציין שבישראל של שנות ה-60 וה-70 ה-Type 3 נחשבה ל”פולקסווגן למתקדמים”:
- מרווחת יותר מהחיפושית
- שקטה יותר
- חזקה יותר
- ועם תא מטען אמיתי
אבל החיפושית הייתה פשוט זולה ופשוטה יותר לתחזוקה, ולכן היא השתלטה על השוק המקומי לחלוטין. היום, דווקא בגלל הנדירות, Type 3 ישראלית מקורית, במיוחד Fastback או Variant נחשבת מעניינת מאוד בקרב אספנים.
מהו "מנוע הפנקייק" של פולקסווגן ומדוע פיתחו אותו?
מהנדסי פולקסווגן הזיזו את מאוורר הקירור הגדול של מנוע הבוקסר אל קצה גל הארכובה כדי להנמיך את המבנה כולו. הנדסה זו אפשרה להם להחביא את המנוע לחלוטין מתחת לרצפת הרכב וליצור מכונית משפחתית בעלת שני תאי מטען נפרדים (קדמי ואחורי).
מדוע פולקסווגן טייפ 3 נחשבת לפורצת דרך טכנולוגית?
המכונית רשמה הישג היסטורי בשנת 1968 כאשר הפכה לרכב הייצור ההמוני הראשון בעולם שהציע מערכת הזרקת דלק אלקטרונית (Bosch D-Jetronic) כציוד סטנדרטי, טכנולוגיה שאפילו יצרניות מכוניות אקזוטיות ויקרות יותר לא סיפקו באותה תקופה בהיקפים כאלה.
אילו דגמים של פולקסווגן Type 3 נמכרו בישראל?
השוק המקומי קלט בעיקר את גרסת הסדאן שזכתה לכינוי "פולקסווגן 1600" (Notchback). דגמי הסטיישן (Variant) והדגמים הספורטיביים (Fastback) הגיעו במספרים זעומים בלבד, דבר שהופך אותם כיום לנדירים ומבוקשים במיוחד בקרב אספני רכב בישראל.
מתי הופסק ייצור ה-Type 3 ומי החליפה אותה?
פס הייצור בוולפסבורג נסגר סופית ביולי 1973, לאחר ייצור של למעלה מ-2.5 מיליון יחידות. פולקסווגן סיימה את עידן מנועי הקירור האחורי והאוויר לטובת תכנון מודרני עם מנוע קדמי מקורר מים, מהלך שהוליד את ה-Volkswagen Golf האגדית.
צפו בסרטון מערוץ © The Automotive Documentarian
התמליל המלא: פולקסווגן טייפ 3 – המכונית שנשכחה (מתורגם)
פרנקפורט, ספטמבר 1961. האוויר בתוך תערוכת הרכב הבינלאומית נושא איתו משהו כבד יותר מסתם התרגשות. הוא נושא ציפייה. פולקסווגן, חברה שהציבה את כל יהבה על רעיון מעוגל בודד ומקורר אוויר משנות ה-30, עמדה להוכיח לעולם שיש לה עוד מה לומר. החיפושית הייתה יוצאת דופן; היא שרדה מלחמת עולם, אומה מחולקת ואת הספקנות של כל אנליסט שאי פעם בחן אותה. אך הנהלת החברה הבינה משהו שהפרסומות לא יכלו להודות בו: אי אפשר לבנות יצרנית רכב לנצח על מכונית אחת בלבד. הקונים שהחלו עם חיפושית בשנות ה-20 לחייהם היו כעת בשנות ה-30 שלהם, הרוויחו יותר, היו זקוקים ליותר ותהו האם לפולקסווגן נותר מה להציע להם. התשובה הסתתרה במשך שנתיים מאחורי חלונות מכוסים בוולפסבורג. זהו סיפורה של פולקסווגן טייפ 3.
"השאירו את החלונות מכוסים"
הנה פרט שמרבית האנשים לא ידעו: כאשר שריפה פגעה במבנה ייצור מרכזי בוולפסבורג בסוף שנות ה-50, ההנהלה סיפקה הוראה חריגה לאחר השיפוץ – השאירו את החלונות מכוסים. בתוך אותו חלל אטום, חבוי מעיני העיתונות, החל הפיתוח בשקט בסביבות שנת 1959. אבות-הטיפוס השלימו את מבחני הדרכים לקראת סוף 1960. למרות זאת, בתערוכת ז'נבה של אותה שנה, העמדה הרשמית של פולקסווגן הייתה קטגורית: אין עיצובים חדשים, שום דבר לא קרוב. המגזין Motor Trend השיג את הראיה הממשית הראשונה כאשר צלם תפס אב-טיפוס לא מסומן במהלך מבחני חורף בשוודיה בתחילת 1961. הצורה הייתה ברורה מספיק, משהו חדש מגיע מוולפסבורג. המשהו הזה הגיע לפרנקפורט בספטמבר 1961.
שלוש גרסאות
היא לא הגיעה כמכונית אחת, אלא כשלוש: גרסת סדאן שתי דלתות (Notchback), מכונית סטיישן העונה לשם Variant, וגרסת קבריולה (ממנה נבנו 12 אבות-טיפוס אשר כולם הושמדו לפני שעין לקוח שזפה אותם. שורדת בודדת הגיעה למוזיאון פולקסווגן, הערת שוליים שקטה לנתיב שלא נבחר). גרסת ה-Notchback נכנסה לייצור באוגוסט 1961. ה-Variant הגיעה בעקבותיה בפברואר 1962. גרסת הפאסטבק הספורטיבית, הלימוזינה לטיולים, לא הגיעה עד אוגוסט 1965.
שלושה סגנונות מרכב, פלטפורמה אחת, ופיסת הנדסה גאונית באמת מתחת לכולם. כדי להבין מדוע ה-Type 3 הייתה ראויה לתשומת לב, עליכם להתחיל בבעיה. מנוע ה-Flat-4 (בוקסר) של החיפושית ישב מאחורי הציר האחורי, כאשר מאוורר הקירור שלו מותקן אנכית בחלקו העליון. זה עבד מצוין עבור החיפושית, המנוע פשוט מילא את החלל שמתחת למכסה האחורי. אך פולקסווגן רצתה משהו אחר: תא מטען אמיתי, אזור אחסון אחורי ראוי שמשפחה יכולה להשתמש בו בפועל.
מנוע בוקסר מתחת לתא המטען
הפתרון בלט בפשטותו האלגנטית. המהנדסים העבירו את מאוורר הקירור מחלקו העליון של המנוע אל קצה גל הארכובה. השינוי הבודד הזה גרם למנוע הבוקסר לשכב נמוך ורחב, כשהוא דחוס לחלוטין מתחת לרצפת תא המטען האחורי, חבוי לחלוטין מהעין. חובבים כינו אותו "מנוע הפנקייק". המהנדסים קראו לו "מנוע המזוודה". התוצאה סיפקה תא מטען קדמי בנפח 180 ליטרים ותא מטען אחורי בנפח 200 ליטרים עם מכסה אמיתי, כשהמנוע מוסתר מתחת לרצפה. מערך הפרסום של פולקסווגן ניצל בציניות גאונית את הבלבול שהדבר עורר. בפרסומת אמריקאית אחת, דסטין הופמן הצעיר חיפש את המנוע בגרסת הפאסטבק במבוכה גלויה, הוא הרים כל מכסה, ולא מצא דבר. "בואו לסוכנות פולקסווגן שלכם", סיכמה הפרסומת, "הם כבר יראו לכם איפה המנוע".
מנוע ה-1,493 סמ"ק המקורי הפיק 45 כוחות סוס בגרסתו הסטנדרטית. באוגוסט 1963 הגיעה גרסת ה-1,500S "סופר" עם צמד קרבורטורים של סולקס ו-53 כוחות סוס, שהספיקו למהירות אמיתית של 84 מייל לשעה (כ-135 קמ"ש). בסיס הגלגלים תאם במדויק לזה של החיפושית (2,400 מ"מ), אך ה-Type 3 הייתה ארוכה ורחבה באופן משמעותי. לנוסעים היה מרווח, ולמטען היה בית.
שדרוג ב-1965
אוגוסט 1965 הביא את ה-Type 3 לצורתה המלאה ביותר. המנוע צמח ל-1,584 סמ"ק, ומנוע ה-1,600 הפיק כעת 65 כוחות סוס. קריטי מכך, בלמי דיסק קדמיים החליפו את בלמי התוף שעשו את העבודה מבלי להשרות ביטחון מעולם. הדיסקים שינו לחלוטין את יציבות המכונית. שנת הדגם 1966 הייתה גם השנה בה פולקסווגן אמריקה, לאחר כמעט ארבע שנים של היסוסים, התחייבה לבסוף למכור את ה-Type 3 כראוי בארצות הברית – את הפאסטבק ואת הסקוורבק (סטיישן). גרסת ה-Notchback מעולם לא הגיעה לשם רשמית. כך גם ה-Type 34 קארמן גיה, שחלקה את אותה פלטפורמה עם מרכב בעיצובו של סרג'יו סרטורלי (42,553 יחידות נבנו בין 1962 ל-1969), אשר אף לא אחת מהן הופיעה באולם תצוגה אמריקאי.
מערכת הזרקת דלק
בשנת 1968 ביצעה פולקסווגן מהלך שהיסטוריית הרכב מעולם לא הכירה בו במלואו. הם ציידו את ה-Type 3 1600 במערכת הזרקת דלק אלקטרונית מסוג Bosch D-Jetronic כציוד סטנדרטי. האות E סימנה את המילה הגרמנית Einspritzung (הזרקה). המשמעות הייתה עצומה: פולקסווגן טייפ 3 הפכה למכונית בייצור המוני הראשונה בעולם שהציעה הזרקת דלק אלקטרונית לקונים רגילים. לא מכונית ספורט, לא מכונת יוקרה, אלא מכונית משפחתית במחיר עממי. כמו כן, לשנת 1968, נוספו תיבה אוטומטית בעלת 3 מהירויות ומתלה אחורי חדש בעל מפרקים כפולים עם ציריות CV (פעמון), שהחליפו את ציר הנדנדה הישן. שיפור ההתנהגות היה מוחשי. עד 1969, סרן ה-CV הפך לסטנדרט בכל דגמי הטייפ 3. מתיחת הפנים של 1970 האריכה את החרטום ב-115 מ"מ, הוסיפה 42 ליטרים של נפח לתא המטען הקדמי ורעננה את המראה החיצוני. המכונית הייתה בנויה היטב, נוחה, שימושית וחסכונית. מה שהיא לא הייתה בתחילת שנות ה-70, זה העתיד.
העידן החדש – גולף
פולקסווגן כבר הייתה מחויבת לגולף. מנוע מקורר מים, הנעה קדמית, פרידה מכוונת מכל מה שה-Type 3 ייצגה. המכונית האחרונה עזבה את וולפסבורג ביולי 1973. בסך הכל, לאורך 12 שנים, בנתה פולקסווגן 2,587,989 דגמי טייפ 3: למעלה מ-1,400,000 סדאנים ויותר מ-1,200,000 מכוניות סטיישן. נתון ייצור שפולקסווגן ציינה בשקט הפך אותם ליצרן היחיד שהשיג פרופורציה כה גבוהה של מרכבי סטיישן בתוך קו דגמים בודד; סוג של אבן דרך שהייתה ראויה להכרה, אך זכתה רק להערת שוליים.
שוק האספנות
כיום, שוק האספנים מעניק לה תשומת לב מאוחרת. לפי אתר Classic.com, מחיר המכירה הממוצע עומד על כ-17,950 דולר, כאשר התוצאה הגבוהה ביותר הגיעה ל-85,800 דולר ב-22 בינואר 2025, עבור Notchback משנת 1964 במצב יוצא דופן. לאנשים שנהגו בהן בזמן אמת לא הייתה הבעיה הזו, הם ידעו בדיוק מה יש להם בידיים.
אם הייתה בבעלותכם כזו – נוצ'בק, פאסטבק או סקוורבק, נשמח לשמוע עליה. איזו שנה? באיזה צבע? האם ה-D-Jetronic תגמלה את האמונה שלכם או בחנה את הסבלנות שלכם? שתפו אותנו בתגובות. המכוניות הללו נושאות סיפורים, וכך גם האנשים שנהגו בהן.
למאמרים וסרטונים נוספים באותו נושא לחצו על הקישור רכב אספנות
ב-Zemaze אנחנו משלימים לכם את הפערים בזווית ייחודית. כאן תמצאו שילוב בין אסטרטגיה ללייף סטייל: אנחנו מנתחים לעומק טכנולוגיה, AI וגאופוליטיקה, לצד סקירות רכב ומדריכי טיולים שנבחרו בקפידה. הצטרפו אלינו כדי להבין את המגמות העולמיות מבלי לוותר על הדברים הקטנים של החיים. אתם במקום הנכון.
