הגיל הממוצע של מנהיגי העולם עלה במהלך חמישים השנים האחרונות. בשנת 1975, הגיל הממוצע של נשיאים וראשי ממשלות היה 55 שנים, היום הממוצע הוא 62. לא רק זאת, אלא שתשעה מתוך עשרת המדינות המאוכלסות ביותר בעולם כיום מנוהלות על ידי מנהיגים בני 70 ומעלה. וזה שיפור, בשנת 2024 כל עשר המדינות היו במצב זה.
במדינות אפריקאיות שבהן האוכלוסייה היא מהצעירות ביותר, המנהיגים הם בין המבוגרים ביותר. הרפובליקה המרכז-אפריקאית מחזיקה באוכלוסייה הצעירה ביותר בעולם עם גיל חציוני של 14 שנים, אך נשיאה בן 67. באוגנדה, שם הגיל החציוני הוא 18, המנהיג בן 80. ובקמרון, שגם בה הגיל החציוני 18, הנשיא המכהן הוא המבוגר ביותר בעולם – בן 92.
לפי המגזין האקונומיסט, מדינות שבהן לאזרחים יש פחות השפעה על זהות מנהיגיהן תורמות למגמה של מנהיגים מבוגרים יותר. בדמוקרטיות, ראשי ממשלה כיום נוטים להיות צעירים יותר מכפי שהיו לפני חמישים שנה, אך במדינות שבהן לאזרחים יש פחות שליטה על הנהגת המדינה, המנהיגים הולכים ומזדקנים.
ממוצע 62 במשטרים היברידיים
במשטרים היברידיים ( משטר כלאיים) שבהם לאזרחים יש זכויות פוליטיות מסוימות, גילם הממוצע של המנהיגים עומד כיום על 62 שנים. מדובר בתשע שנים יותר מהממוצע במדינות האלו לפני חמישים שנה.
ממוצע 64 במשטרים אוטוריטריים
הגיל הממוצע של הדיקטטורים כיום הוא 64, שזה 12 שנים יותר מהגיל הממוצע של דיקטטורים בעבר. זה הגיוני במידה מסוימת – במדינות אוטוריטריות, מנהיגים תמיד נטו להיאחז בכוח, ו"האקונומיסט" מציין שהגורם המרכזי להזדקנות ההנהגה הוא פשוט שאנשים חיים היום הרבה יותר זמן מבעבר. אין לצפות שהמגמה הזו תשתנה אלא אם יותר מדינות יאמצו דמוקרטיה או שהעלייה בתוחלת החיים תאט.
בעולם החופשי
בעולם החופשי חלו כמה שינויים מעניינים. לפני חמישים שנה לא היה אף מנהיג דמוקרטי נבחר מתחת לגיל 45, אך כיום יש שלושה כאלה. באותו אופן, לא היו לפני חמישים שנה מנהיגים דמוקרטיים בני יותר מ-75, אך היום יש חמישה כאלה. כלומר, הפיזור בגילם של מנהיגים נבחרים במדינות דמוקרטיות התרחב עם השנים.
בדמוקרטיות העשירות
בקרב הדמוקרטיות העשירות, ארצות הברית היא יוצאת דופן. במהלך החמישים השנים האחרונות, לא רק שנשיאיה, אלא גם מרבית הפוליטיקאים בה, הזדקנו משמעותית. המחוקקים האמריקאים הם המבוגרים ביותר בעולם המערבי – הגיל הממוצע של חברי בית הנבחרים והסנאט הוא כיום 59, כמעט עשור יותר מהממוצע של המחוקקים הנבחרים במדינות ה- OECD שהן ברובן דמוקרטיות עשירות.
ביידן וטראמפ
בשנה שעברה, כשג'ו ביידן התמודד מול דונלד טראמפ, השוויתי את שניהם לסטטלר וולדורף – שני הזקנים הנרגנים מהחבובות. התלוצצתי שלא הייתי סומך עליהם אפילו עם שלט הטלוויזיה, שלא לדבר על ניהול הכלכלה הגדולה בעולם. ג'ו ביידן היה אז בן 81, הנשיא המבוגר ביותר בהיסטוריה של ארה"ב. כשדונלד טראמפ נכנס לתפקידו ב-2017, הוא היה בן 70, הנשיא המבוגר ביותר שהושבע אי פעם. השנה, בגיל 78, הוא שוב קובע את השיא הזה.
קלינטון, האריס, גורדון בראון
כדי לשים את גילם בהקשר רחב יותר – ביל קלינטון, שהושבע לנשיאות לפני 32 שנים, עדיין צעיר יותר משניהם. קמלה האריס, שנראית צעירה יחסית ליד ביידן וטראמפ, היא בת 60 – כמעט עשור יותר מהממוצע של מנהיגים אירופיים.
כשבשנה שעברה ראש ממשלת בריטניה לשעבר, גורדון בראון, בן ה-73, נשאל אם ישקול קאמבק פוליטי, הוא התבדח ואמר:
"אני מבוגר מדי להיות פוליטיקאי בריטי, אבל צעיר מדי להיות פוליטיקאי אמריקאי."
מדינות אירופה
למדינות אירופה יש כמה מהפערים הקטנים ביותר בין גיל המנהיגים שלהן לבין אוכלוסייתן.
ראש ממשלת איסלנד היא בת 36, בצרפת ובדנמרק מכהנים מנהיגים בני 47. באופן כללי, מאז תחילת שנות ה-80, גילם הממוצע של ראשי הממשלה האירופיים הולך ויורד.
ארה"ב בשנים האחרונות
בארה"ב, בשנים האחרונות הציבור נאלץ לבחור בין מועמדים לנשיאות שהולכים ונהיים מבוגרים יותר ולא פופולריים. וזה לא רק הנשיאים. עד השנה שעברה, התפקיד המחוקק החשוב ביותר בארה"ב, יו"ר בית הנבחרים, הוחזק על ידי ננסי פלוסי בת ה-82 – יושבת הראש המבוגרת ביותר אי פעם. באותו הזמן, מנהיג הרפובליקנים בסנאט, מיטש מקונל, היה גם הוא בן 82.
סייג לחוכמה או הטיה קוגניטיבית?
יש שיגידו שעם הגיל מגיעה חוכמה, אבל גיל מבוגר עלול גם להאט יכולות פיזיות וקוגניטיביות. בדצמבר האחרון, חברת קונגרס קשישה מטקסס שנעדרה מהקפיטול במשך חצי שנה נמצאה מתגוררת בבית אבות המתמחה בטיפול בזיכרון. משפחתה הודתה כי ייתכן שסבלה מדמנציה.
בשנת 2023 הנושא עלה לכותרות
בשנת 2023, המצב הבריאותי של מנהיגים מבוגרים בארה"ב זכה לתשומת לב רבה בעקבות הופעותיו החלשות של ביידן בעימותים הנשיאותיים, מה שעורר חששות בקרב מפלגתו לגבי יכולתו להנהיג בגיל 81. בנוסף, הציבור האמריקאי נחרד כשראה את מיטש מקונל קופא למשך יותר מ-30 שניות בזמן שענה לשאלות עיתונאים, לפני שאנשיו ליוו אותו החוצה. זה קרה פעמיים בתוך חודש.
דיאן פיינשטיין, שנפטרה כשהייתה בת 90, המשיכה להחזיק במשרתה למרות סימנים ברורים של ירידה קוגניטיבית.
מנהיגים צעירים נוטים לקדם מדיניות שונה
הדיון על גיל הפוליטיקאים אינו עוסק רק ביכולותיהם הקוגניטיביות, אלא גם ביכולתם להבין ולייצג את הדורות הצעירים. נושאים כמו שינויי אקלים, הברקזיט והמגבלות שהוטלו על צעירים במהלך מגפת הקורונה ממחישים כיצד לעיתים יש התנגשות בין דורות. אמנם ניתן לטעון שגיל המנהיגים אינו רלוונטי, אלא עמדותיהם הפוליטיות, אבל מחקרים מצביעים על כך שמנהיגים צעירים נוטים לקדם מדיניות שונה ממנהיגים מבוגרים. ביפן נמצא כי ראשי ערים צעירים משקיעים יותר ברווחת משפחות צעירות, ובגרמניה נמצא שצעירים שהשתלבו בפוליטיקה הפנו יותר תקציבים לרווחה ציבורית.
אז למה באמריקה הפוליטיקאים מבוגרים יותר?
אחת הסיבות היא שתוחלת החיים עלתה – בעיקר בקרב אמריקאים עשירים. למרות ש-39% מהמצביעים בארה"ב הם בני פחות מ-40, רק 8% מחברי בית הנבחרים נמנים על קבוצה זו – ירידה מ-22% בשנת 1981.
שיעור הילודה יורד, מנהיגים הולכים ומתבגרים
כאשר משלבים את זה עם הירידה בשיעורי הילודה, המשמעות היא שמנהיגים, בממוצע, הולכים ומתבגרים. בדיוק כמו האוכלוסיות עליהן הם שולטים. בעוד שזה עשוי להסביר מדוע נבחרי ציבור מתבגרים עם השנים, זה לא מסביר את התופעה של פוליטיקאים כמו פיינשטיין, מקונל וביידן שממשיכים להחזיק בתפקידים ציבוריים עמוק לתוך שנות ה-80 לחייהם, תוך שהם מפגינים סימנים של הידרדרות קוגניטיבית. זה גם לא מסביר מדוע כרבע מחברי הקונגרס הם בני 70 ומעלה. אם הבוחרים רוצים לבחור אנשים מבוגרים – זו כמובן זכותם, אבל נראה שלרוב האמריקאים אין באמת אפשרות בחירה.
הבחירות לקונגרס פחות תחרותיות
הבחירות לקונגרס הפכו לפחות ופחות תחרותיות עם השנים. בשנים האחרונות, רוב המרוצים לבית הנבחרים הוכרעו בפער של 10 נקודות ומעלה. על פי האתרVox, בשנת 2018 רק 44 מתוך 435 מחוזות הבחירה נחשבו לתחרותיים. ובשנת 2022 המספר היה נמוך אף יותר – רק 36 מרוצים לבית הנבחרים היו תחרותיים. באותה שנה, 98% מהנבחרים שכיהנו בתפקידם זכו להיבחר מחדש.
שיעור בחירה מחדש גבוה של נציגים מכהנים
למעשה, שיעור הבחירה מחדש של נציגים מכהנים בבית הנבחרים מעולם לא ירד מתחת ל-85% בשישים השנים האחרונות. המשמעות היא שהקמפיין התחרותי היחיד שרוב הפוליטיקאים האמריקאים אי פעם ניהלו היה הקמפיין הראשוני שלהם – לאחר מכן, מושבם היה מובטח.
מה גורם לירידה בתחרותיות?
על פי מחקר של מכון ברוקינגס, עיתונאים נוטים להתעלם מבחירות מקדימות, אך מחקרים מראים כי הן קריטיות להבנת הפלגים הפנימיים במפלגות הפוליטיות בארה"ב. ככל שהתחרות הפוליטית הצטמצמה עם השנים, כך עלתה גם הגיל הממוצע של חברי הקונגרס. מה גורם לירידה בתחרותיות? ובכן, לפוליטיקאים מכהנים יש יתרון עצום במערכת הדו-מפלגתית של ארה"ב. הם מוכרים יותר לציבור, יש להם גישה לתורמים גדולים, קשרים מבוססים הן בוושינגטון והן במדינותיהם, צוותים מנוסים שיודעים איך לנהל קמפיין, והכי חשוב – שם מוכר.
עלויות קמפיינים יקרות לצעירים
עם הזמן, עלויות ניהול קמפיין בחירות רק הלכו וגדלו, ופוליטיקאים מכהנים פשוט מצליחים לגייס את הסכומים הדרושים לכך ביתר קלות. תופעה זו קיימת גם במדינות כמו יפן ודרום קוריאה, ולכן הממשלות שלהן מזדקנות בקצב דומה לזה של ארצות הברית. שני יתרונות גדולים נוספים שיש לנציגים מכהנים בארה"ב הם הקיטוב הפוליטי הגובר שגורם לכך שהמצביעים נשארים נאמנים למפלגתם ללא קשר למועמד ולהליכי ג'רימנדרינג, במסגרתם מחוקקים משנים את גבולות מחוזות הבחירה כדי להטות את הכף לטובת מפלגה מסוימת.
צעירים מצביעים פחות
סיבה נוספת לכך שלמצביעים הצעירים יש השפעה מועטה יחסית היא שלמרות שלרבים מהם יש דעות פוליטיות מוצקות, הם פשוט לא מצביעים. בסקר שנערך ב-33 מדינות נמצא כי רק 44% מהמבוגרים הצעירים בגילאי 18–29 מצביעים באופן קבוע, לעומת 60% מהאוכלוסייה הכללית. עם זאת, מחקרים מראים כי צעירים נוטים להצביע יותר כאשר מועמד צעיר מתמודד מול מועמד מבוגר, אחרת הם פשוט מגלים פחות עניין.
הגבלת גיל לנבחרי ציבור
בכל דמוקרטיה בעולם יש גיל מינימלי לכהונה בתפקיד ציבורי. בצרפת, כל אזרח מגיל 18 רשאי להתמודד לנשיאות, באיטליה צריך להיות לפחות בן 50, אם כי הנשיאות האיטלקית היא בעיקר תפקיד ייצוגי. כל המגבלות הללו הן מינימליות, אף מדינה אינה קובעת גיל מקסימלי לכהונה בתפקיד בכיר.
האמריקאים בעד הגבלת גיל מקסימלי לנבחרי ציבור
סקר שנערך בשנת 2023 מצא כי כמעט שלושה רבעים מהאמריקאים תומכים בהגבלת גיל לנבחרי ציבור, כאשר 77% סבורים כי ביידן וטראמפ מבוגרים מדי כדי לכהן באופן אפקטיבי. העיתון Financial Times תיאר את גילם המתקדם של הפוליטיקאים בארה"ב כ"אתגר לדמוקרטיה". עם זאת, גם אם ייקבע גיל מקסימלי לכהונה בתפקיד ציבורי, הדבר לא יפתור את הבעיה המרכזית של חוסר התחרותיות בבחירות.
הביצועים הקוגניטיביים משתנים מאדם לאדם
מחקרים מתחום מדעי המוח והפסיכולוגיה מראים כי הביצועים הקוגניטיביים משתנים מאוד מאדם לאדם ככל שהוא מתבגר. בעוד שחלק מהיכולות נחלשות, אחרות, כמו אוצר מילים, דווקא משתפרות. אין קו גבול חד-משמעי שניתן לקבוע מבחינה מדעית כדי להגדיר מתי אדם מבוגר מדי לכהונה ציבורית. ישנם אנשים המכונים "סופר־אייג'ר" (Superager) שמפגינים יכולות קוגניטיביות של אנשים צעירים מהם בעשרות שנים.
האם הסנאט הוא "בית האבות הפרטי היוקרתי ביותר בארה"ב"?
לכן, השאלה הנכונה אינה "עד איזה גיל אפשר לכהן?" אלא "כיצד נוכל להבטיח שפוליטיקאים מכל גיל יהיו כשירים לכהן?". ניקי היילי, שהתמודדה מול דונלד טראמפ בבחירות המקדימות של הרפובליקנים בשנה שעברה, הציעה להנהיג מבחני כשירות מנטלית לפוליטיקאים מעל גיל 75, ואמרה שהסנאט הפך ל"בית האבות הפרטי היוקרתי ביותר במדינה". רבים תומכים ברעיון. שישה מתוך עשרה אמריקאים הביעו דאגה מכך שחברי הקונגרס מבוגרים מכדי לייצג כראוי את הציבור. אבל הרעיון עדיין שנוי במחלוקת ופוליטיזציה.
מבחן הערכה קוגניטיבית של מונטריאול Montreal Cognitive Assessment
דונלד טראמפ התגאה בכך ש-"הצליח בגדול" במבחן קוגניטיבי שעבר בשנת 2018. המבחן כלל זיהוי צורות של בעלי חיים ושאלות מתמטיות "קשות מאוד". המבחן שטראמפ עבר הוא "הערכה קוגניטיבית של מונטריאול" (MoCA). המבחן בן 30 שאלות אמור להימשך כ-10 דקות. בין השאלות ניתן למצוא ציור של שעון, העתקת ציור של קובייה, זיהוי תמונות של בעלי חיים וחזרה על סדרת מילים. זה לא בדיוק מבחן אינטליגנציה. אבל טראמפ עדיין התגאה בכך שמדובר במבחן קשה, ובעיקר בכך שביידן כנראה לא יצליח לעבור אותו. ייתכן שזה נכון – אבל אולי הגיע הזמן להגדיר רף מעט גבוה יותר למנהיגי העולם.
על פי נתוני "האקונומיסט", מבין מדינות ה-OECD, ארה"ב היא המדינה הכי פחות מייצגת מבחינה גילאית. דור הבייבי-בום ממשיך לשלוט בפוליטיקה האמריקאית כבר למעלה מ-30 שנה.
מחקר של מכון Pew הראה כי אמריקאים מבוגרים מודאגים יותר מבעיות כמו הגירה, פשע ושקיעת הערכים המוסריים, בעוד שהצעירים מודאגים יותר מעלויות מחיה, אפשרויות תעסוקה, בריאות נגישה והתחממות גלובלית. ייתכן שהמוסדות הפוליטיים שתוכננו בתקופה שבה רוב האנשים מתו לפני גיל 60 אינם מתאימים עוד לעולם המודרני. אבל המציאות כיום היא שפוליטיקאים מחזיקים בתפקידים כמה שיותר זמן.
