
הכפר האקולוגי ההולנדי. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © Eutopia. פרויקט אוטופיה שואף להפיץ מסר של תקווה, קיימות, יופי וחדשנות המועילים לנו ולסביבה. הערוץ מציג אורח חיים בר-קיימא, יוזמות התחדשות ופרויקטים אלטרנטיביים. הסיפורים האלה שנראים אוטופיים כבר קיימים והופכים למציאות.
הסרטון הפעם על פרויקט הכפר האקולוגי ארדהויזן באולסט, הולנד. הפרויקט כולל 23 בתים ובניין קהילתי,
הרעיון המקורי היה שכל המבנים יהיו 'ספינות אדמה' (מבנים עם קירות עשויים מצמיגים דחוסים באדמה דחוסה), אבל לאחר שנבנו 12, הם עברו לקירות מקש. רוב החומרים ששימשו בבנייה הגיעו מטווח של עד 50 קילומטרים. זה כולל חומרים ממוחזרים כמו צמיגים וגרוטאות עץ, חימר, קש ואדמה.
תרגום תוכן הסרטון
נכון לעכשיו יש לנו כאן 23 משקי בית. בערך 75 אנשים חיים כאן, כולל הילדים. כולם היו כוח העבודה שבנה את הכול.
המבנה הקהילתי
הבניין הצהוב כאן הוא הבית הקהילתי. הוא תוכנן מההתחלה כבית קש, יש לו שלד עץ והוא ממולא בקש. בגרמניה אפשר לבנות מה שהם מכנים 'בתי קש נושאי עומס' (load-bearing) שבהם הגג נתמך אך ורק על ידי חבילות הקש עצמן.
נראה שבהולנד חלים חוקי טבע שונים ולכן אסור לבנות בתי קש נושאי עומס. מסיבה זו או אחרת, כאן מותר לבנות רק עם שלד עץ ואז למלא אותו בחבילות קש. זרמנו עם זה כי חשבנו: 'טוב, בואו לא ניאבק על כל דבר'.
הבניין הקהילתי ושימוש חוזר
דמיינו עולם בו אנחנו חיים בהרמוניה עם הטבע, עם הזולת ועם עצמנו. עולם שבו אנשים ניזונים מגיוון ומיופי. האם אתם מאמינים שזה יכול להתקיים?
מגלים חלומות שהם מציאות
יצרנו כאן חלל שיכול להכיל לפחות 40 אנשים, כדי לקיים כאן ישיבות, ישיבות כלליות. למעשה, לוחות העץ על הקירות הם, ממש כמו בבית שלי, עץ מיד שלישית (third hand wood). זהו עץ גרוטאות מאתר הבנייה שנגזרו ממנו שאריות ושימשו כדי לסיים את הקירות כאן. אנחנו פשוט אוהבים לעשות שימוש חוזר בכל מה שכבר לא פונקציונלי. למעלה נמצא ארכיון הבנייה. בפועל, צריך ליצור בערך 2 עד 2.5 מטרים של ניירת כדי להוציא לפועל פרויקט כזה.
המעבר מבנייה עם צמיגים לקש
ל-11 מבנים יש קיר ישר ולא את קיר האדמה (earth wall) מאחוריו. הסיבה לכך היא שבמחצית הפרויקט, הבנו שאנחנו בדרך לפשיטת רגל אם נמשיך בקצב האיטי שבו בנינו בפועל. לכן, היינו צריכים לתכנן מחדש את כוח האדם ואת שיטת העבודה שלנו, וגם לחשוב איך אפשר להאיץ את הבנייה עצמה.
אחד ההיבטים שצרכו הכי הרבה זמן היה יצירת קירות צמיגי הרכב (car tire walls). זו גם עבודה מאוד עונתית, כי בחורף קשה מאוד למצוא מספיק אנשים למטרה הזו, וגם אי אפשר לעשות את זה כל הזמן, במיוחד כשיורד גשם.
חיפשנו את האופציה השנייה הכי טובה, וזה היה קש. אז למעשה תכננו מחדש את הבתים כך שיכללו גב מבוסס קש, אבל מבחוץ הם נראים אותו דבר. ובתוך בתי הקש, האנשים יצרו מסה נוספת – שכבה עבה של טיח אדמה (earth plaster), כדי לשחזר את עקרון מסת הזכוכית (glass mass principle). כן, בעיקרון הם מתפקדים אותו דבר (כמו ה-Earthships המקוריים).
הארגון הקהילתי, תחזוקה, וגודל הקהילה האידיאלי
יש לנו כאן חדר משחקים לילדים. הרבה ילדים משתמשים בו כמקום להישאר בו עם חברים, אז הם מקיימים כאן מסיבות פיג'מות, שזו כמובן סביבה מאוד נעימה להיות בה, או סתם לצפות בסרט או מה שבא להם.
קבוצות עבודה
בעמותה יש לנו קבוצות עבודה לכל המטלות השונות שיש לבצע לצורך תחזוקה. הבית הקהילתי מתוחזק על ידי קבוצת עבודה מיוחדת, שיש בה בערך שבעה חברים או משהו כזה. הם מטפלים למעשה בכל דבר. כל חצי שנה אנחנו מקיימים סוג של פגישת הערכה, ובנוסף אנחנו דואגים לעבוד במסגרת התקציב. אנחנו חוסכים כסף למטרות תחזוקה גדולות.
ניהול קהילתי באמצעות הגרלת 'טומבולה'
בפגישה חצי-שנתית שבה כל החברים נמצאים, יש לנו גם הגרלת 'טומבולה' לקבוצות העבודה השונות. בדרך הזו אנחנו מבטיחים שכל הכישורים ישותפו באופן שווה. והרבה אנשים כאן מכירים את כל ההיבטים של התחזוקה.
תחזוקת מי השתייה
זה כמובן קריטי שנשמור על זה בסדר הטוב. החלפת החברים בקבוצת העבודה הזו עוזרת להפיץ את הידע המעשי על תחזוקת המערכת. כך אין מומחה אחד שיודע הכול והשאר לא יודעים כלום. הרבה אנשים יודעים על כל דבר.
גודל הקהילה והמרחב החברתי
הגודל האידיאלי של קהילה, נניח מהתקופה הפרה-היסטורית והלאה, הוא בערך 25 משפחות לכל היותר. יש לנו 23 משפחות כאן. כשמגיעים ל- 125 עד 150 איש, אנשים יכולים להפוך לאנונימיים או להרגיש אנונימיים. כשאנונימיות כזו קורית דברים עלולים להשתבש מבחינה חברתית.
בתוך כל המערכת הזו של קבוצות עבודה, אתה לא חייב להיות חבר הכי טוב של כולם, אבל בגלל ההחלפה התקופתית (periodical shuffle), אתה מגיע לעבוד יחד עם קבוצות שונות של אנשים, וזה כמובן טוב מאוד לרווחה החברתית כולה.
שימושים בחדר הגדול ולקחים מהכיפה (Dome)
החדר הגדול משמש למטרות רבות. אנחנו יכולים להכניס לכאן 40 מבוגרים, שזה מספר המבוגרים שיש לנו בפרויקט, כך שזה משמש לישיבות כלליות. יש לנו ערבי סרטים, ערבי משחקים, שיעור יוגה ומקהלה. וכמובן אנחנו עורכים כאן מסיבות יום הולדת ודברים כאלה. זה בעצם הסלון המורחב של כל בית, שמאפשר לארח קבוצות גדולות יותר כאן.
עץ בן 30,000 שנה
פיסת העץ הזו צצה כשחפרנו בור בעומק של כתשעה מטרים עבור בור ספיגה למערכת הניקוז. מתחת הייתה שכבת כבול, וממנה הגיעה גזע העץ הזה. הגזע הזה הוא בערך 30,000 שנה וזה מרשים שיש אותו כאן אבל זו רק פיסה מההיסטוריה של המקום הזה.
כיפות ירוקות לבתים
במקור, לכל הבתים הייתה כיפה (dome). אבל התברר שקשה מאוד לגרום להן לצמוח יתר על המידה, וזה למעשה היה הרעיון, שהן יהיו ירוקות לחלוטין. הכיפה כאן הושלמה ב-2015, אחרי כל כך הרבה שנים עדיין אין עליה מספיק ירוק כפי שדמיינו. נראה גם שלכיפות האלה יש בעיות רטיבות בקירות, אז היינו צריכים לבצע התאמות עם יותר אוורור ודברים כאלה. חלק מהאנשים פשוט וויתרו על הכיפות האלה וייצרו משהו חדש.
הפן המעשי, הקהילתי והפילוסופי של הפרויקט
חניון סולארי ושיתוף כלי רכב
יש לנו עכשיו כמה בתים יותר דמויי קופסה. ניסויים זה נחמד, אבל זה גם יקר לפעמים. החניון מכוסה לחלוטין בפאנלים סולאריים, כך שיש לנו כאן ייצור חשמל נוסף. כמובן שהיינו רוצים שכל המכוניות שלנו יוחלפו למכוניות חשמליות. רובן כרגע הן היברידיות או עדיין מונעות בבנזין. יש כמה מכוניות חשמליות ובהדרגה נשנה זאת למכוניות חשמליות.
אנחנו בעצם מסתדרים עם האופניים שלנו, כמו כל ההולנדים. אבל כמובן, לנסיעות ארוכות יותר או למטרות אחרות, אנחנו תמיד יכולים לשאול מכונית מאחד השכנים שלנו. הדבר המעניין הוא שאין לזה מערכת מורכבת. אתה פשוט ניגש לחניון, בודק אילו מכוניות יש שם ושואל אם אפשר לשאול את המכונית. התשובה בדרך כלל היא כן. וזו כל המערכת. זה כמובן היתרון של לחיות בקהילה שבה אתם מכירים אחד את השני.
תכנון כבישים וגגות ירוקים
השבילים כאן בכוונה מאוד צרים, זה משדר שאסור לנהוג כאן עם מכוניות, אלא רק כשזה ממש הכרחי. יש חיבור למכבי האש כדי שיוכלו לכבות שריפות בעת הצורך. השטח שבו יכולות משאיות כיבוי להתמקם צריך להיות יותר משלושה מטרים. אז מתחת לדשא הזה נמצאת למעשה אותה רמת קשיחות כמו השביל הזה, אבל הוא פשוט צומח מעליו. כך מבחינה ויזואלית, עדיין יש לך תחושה של פארק נופש במקום כביש דו-נתיבי.
בגלל הבצורת הדשא לא צומח כל כך טוב, אבל כבר שתלנו הרבה סדום (Sedum) ביניהם. כל אלה כמו הפרחים הלבנים והוורדרדים למעשה פורחים. כולם זני סדום, והם גדלים היטב. הם משתלטים בהדרגה, וזו בדיוק התוכנית.
הוספנו שטח ירוק נוסף כדי לפצות על השטח שהבית שלנו תופס. העלינו אותו, אפשר לומר, לרמה גבוהה יותר. כל פרח וצמח כאן מוסיף למערכת האקולוגית ועוזר למגוון הביולוגי לשקם את עצמו. ככל שאנחנו יכולים לעזור. אנחנו מחפשים לשתול כמה שיותר זנים של צמחים. הידרדרות המגוון הביולוגי היא בעיה אמיתית, ואנחנו מקווים לעזור למנוע אותה קצת.
גג ירוק גם מקבע חלקיקי אבק דקים. הוא עוזר בבידוד הבית, לוכד לחות, ושומר אותה במקום שבו היא באמת יכולה לעשות טוב. עדיין יש לי חלום שיהיה כאן שדה תותים קטן.
הפרויקט משתמש בשיטת ה- Earthship , 'ספינות אדמה', שיטת בנייה חלוצית המשלבת פסולת
זהו אחד השינויים שעשינו מהרעיון המקורי של ה- Earthships, במקור הם נבנו למצב מדברי שבו צריך לתפוס כל טיפת מים אפשרית. במקרה ההולנדי שלנו פשוט חשבנו על זה אחרת ויש לנו שפע מים.
גיוון קהילתי ואוטונומיה
תיבות הדואר כולן כאן משקפות את הגיוון של הקהילה שלנו. כפי שאתם יכולים לראות, חלקן קונבנציונליות ואחרות מאוד קלאסיות. כולם כבר יודעים שזו הכניסה לדואר. כשחשוך יש בפנים אורות בזכות פאנל סולארי קטן כך שתדעו שהגמד נמצא בבית.
זה משקף מי אנחנו מבחינת מקצועות, השכלה וכו'. אנחנו מאוד מגוונים. יש לנו אנשים עם רקע משפטי, עובדי מדינה, מחנכים בבתי ספר, אחיות. הגיוון הזה גם עזר לנו לאורך כל שלב הפיתוח של הפרויקט הזה. למרות שכמעט אף אחד מאיתנו לא ידע איך לבנות בית, יחד יכולנו לעשות הרבה,
לדעת לבנות כמו בעלי החיים
זו הייתה בדיוק הסיבה שבגללה אנשים נרשמו לפרויקט הזה. הרגשנו שכל יצור על הפלנטה יודע לבנות את הבית שלו, למעט בני אדם מערביים. זה דבר מטורף. אז החלטנו שאנחנו באמת רוצים לדעת איך לעשות את זה בעצמנו. הגישה פרקטית הזו כנראה עזרה לנו לעבור את השלב הקשה מאוד של הבנייה בפועל ואת כל הקשיים הנלווים.