פוליטיקה עולמית

באתר זה מה זה (זהמהזה) zemaze.co.il, מיזם שיתופי חברתי להעלאת סרטונים מכל העולם עם כתוביות בעברית תמצאו סרטונים תחת הערך פוליטיקה עולמית.

למה אנחנו בוחרים פוליטיקאים מבוגרים?

מנהיגי העולם החופשי מזדקנים

למה אנחנו בוחרים פוליטיקאים מבוגרים? תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב של פטריק בויל. בויל הוא מנהל קרן גידור, פרופסור באוניברסיטה ובנקאי השקעות לשעבר. בערוץ היוטיוב שלו © Patrick Boyle סרטונים עדכניים על מה שקורה בשווקים בעולם. בין היתר תמצאו בערוץ מידע על מסחר בכלים כמותיים ומימון תאגידי. בערוץ גם ראיונות עם האנשים המעניינים ביותר בתעשייה הפיננסית.

האמריקאי הממוצע הוא בן 39. זה מחצית מגילו של הנשיא המכהן דונלד טראמפ. כשרונלד רייגן נבחר בגיל 69 הוא הפך לאדם המבוגר ביותר שכיהן אי פעם כנשיא. דונלד טראמפ וג'ו ביידן מבוגרים עוד יותר, כעת הם שני המבוגרים ביותר שנככנסו אי פעם לתפקיד הנשיא. הגילאים הממוצעים בקונגרס ובסנאט, 58 ו-64, גבוהים משמעותית מגיל האמריקאי הממוצע. מילה המשמשת לעתים קרובות לתיאור המעמד השלטוני של האומה היא "גרונטוקרטיה", כלומר ממשלה המבוססת על שלטון של זקנים. זה לא רק בארה"ב – ברחבי העולם המנהיגים הפוליטיים שלנו מבוגרים מאי פעם. למה זה קרה?

תרגום הסרטון

מנהיגי העולם החופשי הולכים ומזדקנים

הגיל הממוצע של מנהיגי העולם עלה במהלך חמישים השנים האחרונות. בשנת 1975, הגיל הממוצע של נשיאים וראשי ממשלות היה 55 שנים, היום הממוצע הוא 62. לא רק זאת, אלא שתשעה מתוך עשרת המדינות המאוכלסות ביותר בעולם כיום מנוהלות על ידי מנהיגים בני 70 ומעלה. וזה שיפור, בשנת 2024 כל עשר המדינות היו במצב זה.

במדינות אפריקאיות שבהן האוכלוסייה היא מהצעירות ביותר, המנהיגים הם בין המבוגרים ביותר. הרפובליקה המרכז-אפריקאית מחזיקה באוכלוסייה הצעירה ביותר בעולם עם גיל חציוני של 14 שנים, אך נשיאה בן 67. באוגנדה, שם הגיל החציוני הוא 18, המנהיג בן 80. ובקמרון, שגם בה הגיל החציוני 18, הנשיא המכהן הוא המבוגר ביותר בעולם – בן 92.

לפי המגזין האקונומיסט, מדינות שבהן לאזרחים יש פחות השפעה על זהות מנהיגיהן תורמות למגמה של מנהיגים מבוגרים יותר. בדמוקרטיות, ראשי ממשלה כיום נוטים להיות צעירים יותר מכפי שהיו לפני חמישים שנה, אך במדינות שבהן לאזרחים יש פחות שליטה על הנהגת המדינה, המנהיגים הולכים ומזדקנים.

ממוצע 62 במשטרים היברידיים

במשטרים היברידיים ( משטר כלאיים) שבהם לאזרחים יש זכויות פוליטיות מסוימות, גילם הממוצע של המנהיגים עומד כיום על 62 שנים. מדובר בתשע שנים יותר מהממוצע במדינות האלו לפני חמישים שנה.

ממוצע 64 במשטרים אוטוריטריים

הגיל הממוצע של הדיקטטורים כיום הוא 64, שזה 12 שנים יותר מהגיל הממוצע של דיקטטורים בעבר. זה הגיוני במידה מסוימת – במדינות אוטוריטריות, מנהיגים תמיד נטו להיאחז בכוח, ו"האקונומיסט" מציין שהגורם המרכזי להזדקנות ההנהגה הוא פשוט שאנשים חיים היום הרבה יותר זמן מבעבר. אין לצפות שהמגמה הזו תשתנה אלא אם יותר מדינות יאמצו דמוקרטיה או שהעלייה בתוחלת החיים תאט.

בעולם החופשי

בעולם החופשי חלו כמה שינויים מעניינים. לפני חמישים שנה לא היה אף מנהיג דמוקרטי נבחר מתחת לגיל 45, אך כיום יש שלושה כאלה. באותו אופן, לא היו לפני חמישים שנה מנהיגים דמוקרטיים בני יותר מ-75, אך היום יש חמישה כאלה. כלומר, הפיזור בגילם של מנהיגים נבחרים במדינות דמוקרטיות התרחב עם השנים.

בדמוקרטיות העשירות

בקרב הדמוקרטיות העשירות, ארצות הברית היא יוצאת דופן. במהלך החמישים השנים האחרונות, לא רק שנשיאיה, אלא גם מרבית הפוליטיקאים בה, הזדקנו משמעותית. המחוקקים האמריקאים הם המבוגרים ביותר בעולם המערבי – הגיל הממוצע של חברי בית הנבחרים והסנאט הוא כיום 59, כמעט עשור יותר מהממוצע של המחוקקים הנבחרים במדינות ה- OECD שהן ברובן דמוקרטיות עשירות.

ביידן וטראמפ

בשנה שעברה, כשג'ו ביידן התמודד מול דונלד טראמפ, השוויתי את שניהם לסטטלר וולדורף – שני הזקנים הנרגנים מהחבובות. התלוצצתי שלא הייתי סומך עליהם אפילו עם שלט הטלוויזיה, שלא לדבר על ניהול הכלכלה הגדולה בעולם. ג'ו ביידן היה אז בן 81, הנשיא המבוגר ביותר בהיסטוריה של ארה"ב. כשדונלד טראמפ נכנס לתפקידו ב-2017, הוא היה בן 70, הנשיא המבוגר ביותר שהושבע אי פעם. השנה, בגיל 78, הוא שוב קובע את השיא הזה.

קלינטון, האריס, גורדון בראון

כדי לשים את גילם בהקשר רחב יותר – ביל קלינטון, שהושבע לנשיאות לפני 32 שנים, עדיין צעיר יותר משניהם. קמלה האריס, שנראית צעירה יחסית ליד ביידן וטראמפ, היא בת 60 – כמעט עשור יותר מהממוצע של מנהיגים אירופיים.

כשבשנה שעברה ראש ממשלת בריטניה לשעבר, גורדון בראון, בן ה-73, נשאל אם ישקול קאמבק פוליטי, הוא התבדח ואמר:
"אני מבוגר מדי להיות פוליטיקאי בריטי, אבל צעיר מדי להיות פוליטיקאי אמריקאי."

מדינות אירופה

למדינות אירופה יש כמה מהפערים הקטנים ביותר בין גיל המנהיגים שלהן לבין אוכלוסייתן.
ראש ממשלת איסלנד היא בת 36, בצרפת ובדנמרק מכהנים מנהיגים בני 47. באופן כללי, מאז תחילת שנות ה-80, גילם הממוצע של ראשי הממשלה האירופיים הולך ויורד.

ארה"ב בשנים האחרונות

בארה"ב, בשנים האחרונות הציבור נאלץ לבחור בין מועמדים לנשיאות שהולכים ונהיים מבוגרים יותר ולא פופולריים. וזה לא רק הנשיאים. עד השנה שעברה, התפקיד המחוקק החשוב ביותר בארה"ב, יו"ר בית הנבחרים, הוחזק על ידי ננסי פלוסי בת ה-82 – יושבת הראש המבוגרת ביותר אי פעם. באותו הזמן, מנהיג הרפובליקנים בסנאט, מיטש מקונל, היה גם הוא בן 82.

סייג לחוכמה או הטיה קוגניטיבית?

יש שיגידו שעם הגיל מגיעה חוכמה, אבל גיל מבוגר עלול גם להאט יכולות פיזיות וקוגניטיביות. בדצמבר האחרון, חברת קונגרס קשישה מטקסס שנעדרה מהקפיטול במשך חצי שנה נמצאה מתגוררת בבית אבות המתמחה בטיפול בזיכרון. משפחתה הודתה כי ייתכן שסבלה מדמנציה.

בשנת 2023 הנושא עלה לכותרות

בשנת 2023, המצב הבריאותי של מנהיגים מבוגרים בארה"ב זכה לתשומת לב רבה בעקבות הופעותיו החלשות של ביידן בעימותים הנשיאותיים, מה שעורר חששות בקרב מפלגתו לגבי יכולתו להנהיג בגיל 81. בנוסף, הציבור האמריקאי נחרד כשראה את מיטש מקונל קופא למשך יותר מ-30 שניות בזמן שענה לשאלות עיתונאים, לפני שאנשיו ליוו אותו החוצה. זה קרה פעמיים בתוך חודש.

דיאן פיינשטיין, שנפטרה כשהייתה בת 90, המשיכה להחזיק במשרתה למרות סימנים ברורים של ירידה קוגניטיבית.

מנהיגים צעירים נוטים לקדם מדיניות שונה

הדיון על גיל הפוליטיקאים אינו עוסק רק ביכולותיהם הקוגניטיביות, אלא גם ביכולתם להבין ולייצג את הדורות הצעירים. נושאים כמו שינויי אקלים, הברקזיט והמגבלות שהוטלו על צעירים במהלך מגפת הקורונה ממחישים כיצד לעיתים יש התנגשות בין דורות. אמנם ניתן לטעון שגיל המנהיגים אינו רלוונטי, אלא עמדותיהם הפוליטיות, אבל מחקרים מצביעים על כך שמנהיגים צעירים נוטים לקדם מדיניות שונה ממנהיגים מבוגרים. ביפן נמצא כי ראשי ערים צעירים משקיעים יותר ברווחת משפחות צעירות, ובגרמניה נמצא שצעירים שהשתלבו בפוליטיקה הפנו יותר תקציבים לרווחה ציבורית.

אז למה באמריקה הפוליטיקאים מבוגרים יותר?

אחת הסיבות היא שתוחלת החיים עלתה – בעיקר בקרב אמריקאים עשירים. למרות ש-39% מהמצביעים בארה"ב הם בני פחות מ-40, רק 8% מחברי בית הנבחרים נמנים על קבוצה זו – ירידה מ-22% בשנת 1981.

שיעור הילודה יורד, מנהיגים הולכים ומתבגרים

כאשר משלבים את זה עם הירידה בשיעורי הילודה, המשמעות היא שמנהיגים, בממוצע, הולכים ומתבגרים. בדיוק כמו האוכלוסיות עליהן הם שולטים. בעוד שזה עשוי להסביר מדוע נבחרי ציבור מתבגרים עם השנים, זה לא מסביר את התופעה של פוליטיקאים כמו פיינשטיין, מקונל וביידן שממשיכים להחזיק בתפקידים ציבוריים עמוק לתוך שנות ה-80 לחייהם, תוך שהם מפגינים סימנים של הידרדרות קוגניטיבית. זה גם לא מסביר מדוע כרבע מחברי הקונגרס הם בני 70 ומעלה. אם הבוחרים רוצים לבחור אנשים מבוגרים – זו כמובן זכותם, אבל נראה שלרוב האמריקאים אין באמת אפשרות בחירה.

הבחירות לקונגרס פחות תחרותיות

הבחירות לקונגרס הפכו לפחות ופחות תחרותיות עם השנים. בשנים האחרונות, רוב המרוצים לבית הנבחרים הוכרעו בפער של 10 נקודות ומעלה. על פי האתרVox, בשנת 2018 רק 44 מתוך 435 מחוזות הבחירה נחשבו לתחרותיים. ובשנת 2022 המספר היה נמוך אף יותר – רק 36 מרוצים לבית הנבחרים היו תחרותיים. באותה שנה, 98% מהנבחרים שכיהנו בתפקידם זכו להיבחר מחדש.

שיעור בחירה מחדש גבוה של נציגים מכהנים

למעשה, שיעור הבחירה מחדש של נציגים מכהנים בבית הנבחרים מעולם לא ירד מתחת ל-85% בשישים השנים האחרונות. המשמעות היא שהקמפיין התחרותי היחיד שרוב הפוליטיקאים האמריקאים אי פעם ניהלו היה הקמפיין הראשוני שלהם – לאחר מכן, מושבם היה מובטח.

מה גורם לירידה בתחרותיות?

על פי מחקר של מכון ברוקינגס, עיתונאים נוטים להתעלם מבחירות מקדימות, אך מחקרים מראים כי הן קריטיות להבנת הפלגים הפנימיים במפלגות הפוליטיות בארה"ב. ככל שהתחרות הפוליטית הצטמצמה עם השנים, כך עלתה גם הגיל הממוצע של חברי הקונגרס. מה גורם לירידה בתחרותיות? ובכן, לפוליטיקאים מכהנים יש יתרון עצום במערכת הדו-מפלגתית של ארה"ב. הם מוכרים יותר לציבור, יש להם גישה לתורמים גדולים, קשרים מבוססים הן בוושינגטון והן במדינותיהם, צוותים מנוסים שיודעים איך לנהל קמפיין, והכי חשוב – שם מוכר.

עלויות קמפיינים יקרות לצעירים

עם הזמן, עלויות ניהול קמפיין בחירות רק הלכו וגדלו, ופוליטיקאים מכהנים פשוט מצליחים לגייס את הסכומים הדרושים לכך ביתר קלות. תופעה זו קיימת גם במדינות כמו יפן ודרום קוריאה, ולכן הממשלות שלהן מזדקנות בקצב דומה לזה של ארצות הברית. שני יתרונות גדולים נוספים שיש לנציגים מכהנים בארה"ב הם הקיטוב הפוליטי הגובר שגורם לכך שהמצביעים נשארים נאמנים למפלגתם ללא קשר למועמד ולהליכי ג'רימנדרינג, במסגרתם מחוקקים משנים את גבולות מחוזות הבחירה כדי להטות את הכף לטובת מפלגה מסוימת.

צעירים מצביעים פחות

סיבה נוספת לכך שלמצביעים הצעירים יש השפעה מועטה יחסית היא שלמרות שלרבים מהם יש דעות פוליטיות מוצקות, הם פשוט לא מצביעים. בסקר שנערך ב-33 מדינות נמצא כי רק 44% מהמבוגרים הצעירים בגילאי 18–29 מצביעים באופן קבוע, לעומת 60% מהאוכלוסייה הכללית. עם זאת, מחקרים מראים כי צעירים נוטים להצביע יותר כאשר מועמד צעיר מתמודד מול מועמד מבוגר, אחרת הם פשוט מגלים פחות עניין.

הגבלת גיל לנבחרי ציבור

בכל דמוקרטיה בעולם יש גיל מינימלי לכהונה בתפקיד ציבורי. בצרפת, כל אזרח מגיל 18 רשאי להתמודד לנשיאות, באיטליה צריך להיות לפחות בן 50, אם כי הנשיאות האיטלקית היא בעיקר תפקיד ייצוגי. כל המגבלות הללו הן מינימליות, אף מדינה אינה קובעת גיל מקסימלי לכהונה בתפקיד בכיר.

האמריקאים בעד הגבלת גיל מקסימלי לנבחרי ציבור

סקר שנערך בשנת 2023 מצא כי כמעט שלושה רבעים מהאמריקאים תומכים בהגבלת גיל לנבחרי ציבור, כאשר 77% סבורים כי ביידן וטראמפ מבוגרים מדי כדי לכהן באופן אפקטיבי. העיתון Financial Times תיאר את גילם המתקדם של הפוליטיקאים בארה"ב כ"אתגר לדמוקרטיה". עם זאת, גם אם ייקבע גיל מקסימלי לכהונה בתפקיד ציבורי, הדבר לא יפתור את הבעיה המרכזית של חוסר התחרותיות בבחירות.

הביצועים הקוגניטיביים משתנים מאדם לאדם

מחקרים מתחום מדעי המוח והפסיכולוגיה מראים כי הביצועים הקוגניטיביים משתנים מאוד מאדם לאדם ככל שהוא מתבגר. בעוד שחלק מהיכולות נחלשות, אחרות, כמו אוצר מילים, דווקא משתפרות. אין קו גבול חד-משמעי שניתן לקבוע מבחינה מדעית כדי להגדיר מתי אדם מבוגר מדי לכהונה ציבורית. ישנם אנשים המכונים "סופר־אייג'ר" (Superager) שמפגינים יכולות קוגניטיביות של אנשים צעירים מהם בעשרות שנים.

האם הסנאט הוא "בית האבות הפרטי היוקרתי ביותר בארה"ב"?

לכן, השאלה הנכונה אינה "עד איזה גיל אפשר לכהן?" אלא "כיצד נוכל להבטיח שפוליטיקאים מכל גיל יהיו כשירים לכהן?". ניקי היילי, שהתמודדה מול דונלד טראמפ בבחירות המקדימות של הרפובליקנים בשנה שעברה, הציעה להנהיג מבחני כשירות מנטלית לפוליטיקאים מעל גיל 75, ואמרה שהסנאט הפך ל"בית האבות הפרטי היוקרתי ביותר במדינה". רבים תומכים ברעיון. שישה מתוך עשרה אמריקאים הביעו דאגה מכך שחברי הקונגרס מבוגרים מכדי לייצג כראוי את הציבור. אבל הרעיון עדיין שנוי במחלוקת ופוליטיזציה.

מבחן הערכה קוגניטיבית של מונטריאול Montreal Cognitive Assessment

דונלד טראמפ התגאה בכך ש-"הצליח בגדול" במבחן קוגניטיבי שעבר בשנת 2018. המבחן כלל זיהוי צורות של בעלי חיים ושאלות מתמטיות "קשות מאוד". המבחן שטראמפ עבר הוא "הערכה קוגניטיבית של מונטריאול"  (MoCA). המבחן בן 30 שאלות אמור להימשך כ-10 דקות. בין השאלות ניתן למצוא ציור של שעון, העתקת ציור של קובייה, זיהוי תמונות של בעלי חיים וחזרה על סדרת מילים. זה לא בדיוק מבחן אינטליגנציה.  אבל טראמפ עדיין התגאה בכך שמדובר במבחן קשה, ובעיקר בכך שביידן כנראה לא יצליח לעבור אותו. ייתכן שזה נכון – אבל אולי הגיע הזמן להגדיר רף מעט גבוה יותר למנהיגי העולם.

דור הבייבי-בום עדיין שולט

על פי נתוני "האקונומיסט", מבין מדינות ה-OECD, ארה"ב היא המדינה הכי פחות מייצגת מבחינה גילאית. דור הבייבי-בום ממשיך לשלוט בפוליטיקה האמריקאית כבר למעלה מ-30 שנה.

האם המוסדות הפוליטיים כבר לא מתאימים לעולם המודרני?

מחקר של מכון Pew הראה כי אמריקאים מבוגרים מודאגים יותר מבעיות כמו הגירה, פשע ושקיעת הערכים המוסריים, בעוד שהצעירים מודאגים יותר מעלויות מחיה, אפשרויות תעסוקה, בריאות נגישה והתחממות גלובלית. ייתכן שהמוסדות הפוליטיים שתוכננו בתקופה שבה רוב האנשים מתו לפני גיל 60 אינם מתאימים עוד לעולם המודרני. אבל המציאות כיום היא שפוליטיקאים מחזיקים בתפקידים כמה שיותר זמן.

עד כאן להיום, שיהיה לכם יום נהדר, ונתראה בפעם הבאה!

לסרטונים נוספים של פטריק בויל עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן לעברית לחצו על הקישור

איך ימשול פרידריך מרץ

איך ימשול פרידריך מרץ אם ייבחר. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © zeit onlineעורכי הערוץ מנתחים בביקורתיות נושאים חברתיים גדולים וסיפורים אישיים. בערוץ תמצאו דיווחים וסרטונים תיעודיים בנושאים פוליטיים, חברתיים ומדעיים.

הסרטון הפעם על הבחירות שנערכו בגרמניה ב-23 בפברואר 2025. כשברקע מסתמן ניצחון לתנועות הימין. לפי המדגמים בגרמניה השמרנים בדרך לניצחון. אם זה יקרה זה יהיה הישג ענק לימין הקיצוני ומתנגדי המהגרים. עורכת מדור הפוליטיקה, מרים לאו, מתארחת באולפן.

איך ינהיג מרץ את גרמניה אם ייבחר?

הסרטון עוסק בשאלת ההנהגה של פרידריך מרץ.יו"ר מפלגת CDU הגרמנית. מרץ ניצח בבחירות המקדימות למפלגה בינואר 2022, והיה מועמד המפלגה לקנצלר בבחירות הכלליות בגרמניה. הוא נחשב לאחד הפוליטיקאים המשפיעים ביותר בגרמניה.

הסרטון נותן הצצה מעניינת למחשבותיו של מרץ על הנהגת גרמניה. הוא גם מספק תובנות לגבי האתגרים העומדים בפניו אם ייבחר לקנצלר.

מעודכן לתאריך 25 בפברואר 2025

הרקע

לאחר ששתי מפלגות קטנות לא עברו את רף החסימה, מפלגותיהם של מרץ ואולף שולץ מחזיקות ברוב מושבי הבונדסטאג. אבל הקלפים עדיין פתוחים.

לאור התחזקות המפלגה הימנית הקיצונית "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD), המהווה גורם מפריע במערכת הפוליטית הגרמנית, מרץ עומד בפני אתגרים משמעותיים לגיבוש קואליציה יציבה.

הנושאים המרכזיים שיכוונו את מדיניותה של גרמניה בשנים הקרובות

מהם האתגרים וההזדמנויות העומדים בפני פרידריך מרץ בממשלתו החדשה? מרים לאו (Mariam Lau) מתארחת באולפן ומספרת על השקפותיו הפוליטיות של מרץ, תוכניותיו לממשלה והאתגרים העומדים בפניו. הנושאים המרכזיים הם הצורך ברפורמות כלכליות וחברתיות, חשיבות ההגנה על הסביבה והצורך בשיתוף פעולה עם האיחוד האירופי.

עיקרי התוכן

הקואליציה הממשלתית

מרץ צפוי להקים קואליציה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD), אבל המשא ומתן עשוי להיות מורכב בשל חילוקי דעות בנושאים כמו מדיניות ההגירה, תקציב המדינה ומדיניות החוץ.

מדיניות ההגירה

מרץ הבטיח להחמיר את בקרת הגבולות ולהקשיח את מדיניות ההגירה, אהל הנושא הזה מעורר מחלוקות עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, המתנגדת למדיניות כזו בשל חשש מהפרת זכויות האדם והחוק של האיחוד האירופי.

מדיניות כלכלית

מרץ מתכנן להוריד את מס החברות, בעוד שה-SPD מעוניינת בהעלאת מסים לעשירים, כולל חברות, כדי לממן הוצאות חברתיות.

מדיניות חוץ

מרץ הביע את תמיכתו בנאט"ו ובבריתות עם ארצות הברית, למרות זאת, לאחרונה הוא מתח ביקורת על התערבות אמריקאית בבחירות הגרמניות, מה שמעורר שאלות לגבי כיווני מדיניות החוץ העתידיים של גרמניה.

הדיון באולפן

מנחה:

אז הוא צפוי להיות הקנצלר הבא שלנו, פרידריך מרץ. אבל איך הוא יהיה בתור קנצלר? על כך נרצה לדבר עם האורחת הבאה שלנו. כנראה שאין מישהו שמכיר את פרידריך מרץ טוב יותר מהאורחת הבאה שלנו – עורכת מדור הפוליטיקה, מרים לאו. ברוכה הבאה, שמחים שאת כאן.

מרים לאו:

גם אני שמחה להיות כאן.

מנחה:

לא רק שליווית את מפלגת האיחוד ואת פרידריך מרץ במשך שנים רבות, את גם כותבת כעת ספר שייצא ב-30 במאי ושמו: "מרץ – בחיפוש אחר המרכז הפוליטי".נגיע לכך בהמשך, אבל קודם כל – לאתמול. ליווית את ערב הבחירות במטה מפלגת האיחוד בבית קונרד אדנאואר. שמענו שהחגיגות שם היו מעט מאופקות. איך היה מצבו של פרידריך מרץ?

מרים לאו:

אני חושבת שהוא חש הקלה. בסופו של דבר, הוא הגיע ליעדו. הוא ניסה שלוש פעמים להיות יושב ראש ה-CDU (המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית) , וזה היה מאבק מסוים להפוך למועמד לקנצלר.
כעת, הוא השיג את מטרתו, וניתן היה להרגיש בכך – כמו גם בעייפות לאחר שבועות של קמפיין בחירות. הימים האלו מטורפים עבור מישהו במעמדו, ואני חושבת שראו עליו גם את הלחץ העצום שהוא חווה. כשראיתי אותו, עדיין לא היה ברור אם תיתכן קואליציה דו-מפלגתית. כיום אנחנו יודעים שקואליציה כזו עם ה-SPD (המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה) היא אפשרית מבחינה מתמטית.

מנחה:

ובכל זאת, מפלגת האיחוד לא הגיעה ל-30% או יותר, כפי שאולי קיוו. איך הגיבו האחרים אתמול? האם מישהו ייחס את האשמה למרץ על כך שהתוצאה נשארה מתחת ל-30%?

מרים לאו:

לא הרגשתי שמישהו ממש האשים אותו, אבל יש בהחלט התלבטויות לגבי הצעד שלו – להביא הצעת חוק לבונדסטאג שנתמכה גם על ידי ה-AfD (אלטרנטיבה לגרמניה)
יש כאלה שתוהים אם זה היה צעד חכם, ואם זה לא הבריח מצביעים פוטנציאליים שתכננו להצביע עבור מרץ למרות שבעבר הצביעו למפלגות אחרות.יש לא מעט אנשים בתוך מפלגת האיחוד שרואים זאת כך.
הצעת ההחלטה שהזכרת, שאושרה הודות לקולות ה-AfD, ערערה במידת מה את האמינות והאמון של מצביעים מסוימים. כעת, הוא כנראה ייכנס ללשכת הקנצלר.

מנחה:

מה דעתך – האם הוא מסוגל לכך? האם מרץ יכול להיות קנצלר, למרות שאין לו ניסיון בממשלה?

מרים לאו:

ובכן, לאולף שולץ היה ניסיון ממשלתי רב, אפילו רב מאוד – ובכל זאת, ממשלתו התפרקה.
ניתן בהחלט לייחס חלק מההצלחה של ה-AfD, שעלתה מ-10% ל-20%, למפלגות הקואליציה הנוכחית…

מנחה:

האם ה-CDU הייתה צריכה להיות חזקה יותר?

מרים לאו:

זה נכון, יש איזו דיספוריה מסוימת סביב התוצאה. אבל עכשיו הוא חייב להצליח.

מנחה:

בלב הקמפיין של פרידריך מרץ עומד המצב העולמי. אם נהיה כנים, הסיבה העיקרית שהוא מתמודד היא העימות בין משטרים אוטוריטריים לדמוקרטיות. לטענתו, על גרמניה למלא תפקיד מכריע בכך.
ובכנות, גם בבריסל כולם מחכים לראות – איפה עומדים הגרמנים? מה הם עושים?

מרים לאו:

אנו נמצאים ברגע היסטורי עולמי שבו האמריקאים למעשה "השליכו את הרוסים מתחת לגלגלי האוטובוס". בדיוק ברגע כזה, אנו זקוקים לממשלה מתפקדת. למען האמת, למרץ אין ברירה – זה חייב לעבוד עכשיו.

מנחה:

את מכירה אותו גם באופן אישי. בשבועות האחרונים חלק מהצהרותיו נתפסו כהתבטאויות גסות.
למשל, בהופעת הבחירות האחרונה שלו במינכן, יום לפני הבחירות, הוא דיבר על "משוגעים ירוקים ושמאלנים". גם בעבר היו שהתייחסו אליו כאימפולסיבי ואף בלתי צפוי. אלו לא בדיוק תכונות שמתאימות לקנצלר. האם הוא ירסן את עצמו בעתיד, או שבכל זאת יתאים לתפקיד?

מרים לאו:

זוהי ללא ספק חולשה שלו. מעניין לראות עד כמה הוא מנוגד לשולץ, שהיה ידוע בקור הרוח שלו, מה שגרם לאנשים לתהות – "מה באמת חשוב לך? על מה אתה נלחם?" עם מרץ, הבעיה הזו לא קיימת. עם זאת, חסרה לו לעיתים חשיבה אסטרטגית. מה שקרה לו עם ההצעה בפרלמנט – זה לא היה אמור לקרות.

הדבר פשוט יצא משליטתו, וזהו אתגר שהוא יתמודד איתו. כשמתעמתים איתו על כך, הוא יודע שזה מה שאנשים חושבים עליו, והתגובה שלו היא בערך: "אני פשוט אדם כן, אין לי רצון לזייף." הוא בן 69 ואומר: "חברים, מה שאתם רואים זה מה שאתם מקבלים." מה שכן אפשר להיות בטוחים לגביו, זה שתמיד יהיה ברור על מה הוא נלחם.

מנחה:

בנוגע לממשלתו העתידית. מבחינה מתמטית, קואליציה של CDU-SPD (שנקראה פעם "הקואליציה הגדולה") היא אפשרית. מרץ מתכנן להקים קואליציה עד חג הפסחא. האם זה ריאלי?

מרים לאו:

כן, במיוחד בשל הלחץ שמגיע הן מבחוץ והן מבפנים. אם נחשוב רגע על המצב שבו אנו נמצאים – המלחמה באוקראינה, האמריקאים, הרוסים – הרעיון של קנצלר פרידריך מרץ וסגן קנצלר בוריס פיסטוריוס לא נראה לי רע בכלל.

מנחה:

האם זה אפשרי עד חג הפסחא?

מרים לאו:

לדעתי, כן. זה חייב לקרות מהר. האתגר יהיה לשכנע את ה-SPD, במיוחד לאחר שהשפילו אותם בבחירות, לשתף פעולה עם האיש שהם הציגו במהלך הקמפיין כ"פון הינדנבורג" (רמז להנהגה פשרנית מול הימין הקיצוני).

מנחה:

 בבונדסטאג החדש יהיו 152 נציגים של ה-AfD (מפלגת הימין הקיצוני), וזהו גוש ענק של אנשים ששונאים כל מה שקורה שם. רק לדמיין שה-SPD תצטרך תמיד להגיב אחרי שאייליס ויידל (מנהיגת ה-AfD) נואמת – זה תרחיש בעייתי מאוד. זה הופך לבעיה גם במקרים שבהם נדרשים רוב של שני שלישים לשינויים בחוקה, למשל ברפורמה הפיסקלית. במקרה כזה, קואליציה של CDU ו-SPD לבדה לא מספיקה. האם תהיה אפשרות להסתמך על קולות מה-AfD?

מרים לאו:

לא, מרץ ינסה להימנע מכך בכל הכוח. הוא כבר למד מטעויות העבר. אני מאמין שהירוקים, גם אם יהיו באופוזיציה, יהיו מוכנים לשתף פעולה לפחות בנושאים של ביטחון לאומי.

מנחה:

מה תהיה גישתו של מרץ כלפי ה-AfD בעתיד?

מרים לאו:

הוא ינקוט בגישה מאוד עוינת ומבדלת. הוא ממש מתעב את נציגי ה-AfD. למשל, הוא אפילו לא אומר שלום לאייליס ויידל כשהם לבד במעלית. הוא איש שמרן-בורגני שרואה את התנהגותם כבלתי נסבלת. עם זאת, זה לא משנה את העובדה שבמדינות מסוימות, כמו תורינגיה, ה-AfD עומדת על 40%. כלומר, הלחץ מימין לא הולך להיחלש. כבר עכשיו הם אומרים: "איתנו תוכלו לעשות כל מה שתרצו".

מנחה:

אם תוקם קואליציה אחרי פסחא, מה אפשר לצפות ממרץ? האם הוא יהיה כמו טראמפ, שדוחף בכוח את סדר היום שלו? או שנראה צד אחר שלו – אולי יותר פתוח ורגיש?

מרים לאו:

נראה את שני הצדדים של מרץ, תלוי בסיטואציה. אם יהיה לו שותף שמכבד אותו (כמו פיסטוריוס), זה יאפשר לו לפעול באופן יותר מחושב. הבעיה עם שולץ הייתה שהוא פשוט זלזל במרץ בגלוי, וזה עורר אצלו תגובות חריפות.

מנחה:

בנוגע למדיניות המהגרים,  מרץ הצהיר שיטפל במשבר ההגירה באופן מיידי, אך חוקי האיחוד האירופי והחוק הגרמני מגבילים אותו מאוד. האם הוא עשה טעות בהבטחה הגדולה הזו?

מרים לאו:

צריך לזכור את ההקשר. יום לפני כן התרחש רצח באשפנבורג, שבו מהגר דקר למוות ילד בן שנתיים ואדם נוסף שניסה לעזור. מרץ רצה להעביר מסר חד וברור שהמצב חייב להשתנות.

אבל הוא בחר בגישה בסגנון "טראמפ", כמו צווים נשיאותיים בארה"ב, שלא מתאימה למבנה החוקתי של גרמניה. לגרמניה יש עקרונות של שותפות בקבלת החלטות, כך שהקנצלר לא יכול פשוט להכריז על מדיניות חדשה. עם זאת, באותו רגע, זה היה המסר הנכון מבחינה פוליטית. אחר כך הוא עשה טעויות טקטיות נוספות. אם הוא היה מסתפק בהצהרה הראשונה בלבד, זה היה עובר טוב יותר עבורו.

מנחה:

לגבי ההשפעה של ה-CSU (המפלגה הבווארית השמרנית), המהלך הזה הושפע מאוד מה-CSU. במיוחד מרכזה של המפלגה בבוואריה תמך בקו נוקשה יותר בסגנון טראמפ. אבל עכשיו רואים שהתמיכה ב-CSU ירדה, בעוד שה-AfD התחזקה. כלומר, הגישה הקיצונית לא בהכרח מביאה להם יותר תמיכה, וזה לקח חשוב למרץ.

מרים לאו:

אני צריכה לבדוק שוב, אבל זה הפך לחזק מאוד. במילים אחרות, ההוכחה שסודר רצה להציג – שאם מדברים נכון על הגירה ואם מבדילים את עצמך בצורה ברורה מהירוקים, אז זה יצליח – לא התממשה בבוואריה.

מנחה:

עכשיו, מרץ גם בלט לעיתים קרובות עם מושגים שמעוררים רגשות שליליים בנוגע להגירה. האם אתה חושב שהוא יכול למצוא דרך להתמודד עם הנושא מבלי להמשיך לעורר תחושות שליליות כאלה?

מרים לאו:

הוא יכול, אם הוא ירצה. שמעתי אותו גם אומר דברים אחרים, למשל כשהוא ציין: "אני מצפון ריין-וסטפליה, וההצלחה של המדינה הזו הייתה בלתי אפשרית ללא הגירה." אנשים ניגשים אליו ואומרים לו: "אני מכאן, בניתי לעצמי כאן משהו, ואני מפחד – האם כבר לא רוצים אותי פה?" וזה גורם לו לתחושת מחנק בגרון. מרץ בא מצפון ריין-וסטפליה, והוא יודע שהמודל הכלכלי שם לא היה עובד בלי הגירה.

מנחה:

דיברת קודם על המצב הפוליטי המתוח שבו הוא אולי יצטרך לקחת לידיו את ההנהגה. מה עמדתו של מרץ בתחום מדיניות החוץ? איך הוא ניגש, למשל, ליחסים עם מדינות אחרות?

מרים לאו:

זו שאלה טובה מאוד. למרץ יש שני עקרונות מרכזיים בתפיסת עולמו: טרנס-אטלנטיות – הוא היה במשך 10 שנים יושב-ראש של "גשר האטלנטי". אירופיות נלהבת – הוא החל את דרכו הפוליטית בפרלמנט האירופי בשנים 1989–1994, בתקופה שבה אושר הסכם מאסטריכט ונפלו גבולות באירופה. זו הייתה התקופה שבה פרנסיס פוקויאמה כתב את ספרו על "קץ ההיסטוריה", וזה באמת הרגיש כמו ניצחון הדמוקרטיה הליברלית. האופטימיות והאהבה לאירופה ניכרות במרץ עד היום. אבל עכשיו מגיע השוק הגדול: דווקא האמריקאים, שהם הבסיס לכל הסדר הזה, מתחילים לקרוס. טראמפ חוזר על נקודות הדיבור של פוטין – אומר שזלנסקי התחיל את המלחמה, שזלנסקי הוא דיקטטור וכו'. זה הלם מוחלט עבור מרץ. בנוסף לבחירות, הוא עכשיו גם צריך לארגן מחדש את כל תפיסת עולמו.

מנחה:

במצב כזה, האם את חושבת שמרץ רוצה להפוך את ברלין למרכז הכוח של אירופה?

מרים לאו:

כן, כמובן, אבל לא במובן של "אני דוחף את כולם הצידה", אלא בגישה של שיתוף פעולה אמיתי. הוא יתייעץ עם מקבילו הצרפתי, יבקר קודם כל בווארשה אחרי קייב, וישוחח עם דונלד טוסק על מה שראה שם. זה מזכיר את המודל של וולפגנג שויבלה – של "מעגלים קונצנטריים פנימיים" עם צרפת, פולין וגרמניה. בניגוד לאולף שולץ, שפשוט אומר "חשבתי על הכול, עכשיו תעקבו אחריי אם אתם הגיוניים", מרץ מאמין בשיתוף פעולה פעיל מתוך הכרה אמיתית: "אם לא נעבוד יחד, נטבע לבד."

מנחה:

לסיום, בואי נדבר על הספר שלך. קראת לו "מרץ – בחיפוש אחר המרכז הפוליטי". במקור, הכותרת הייתה "שמרנות חדשה בעידן האוטוריטרי". למה שיניתם אותה?

מרים לאו:

קודם כול, הכותרת המקורית הייתה מסורבלת וקשה להגייה. אבל בעיקר, כשהוא הגיש את ההצעה עם ה- AfD  ונכשל בצורה כל כך לא מחושבת ואסטרטגית, הבנו ש"שמרנות" היא תואר כבוד שצריך להרוויח.

מנחה:

אז מה הקוראים יכולים לצפות מהספר?

מרים לאו:

זה דיוקן אנליטי, לא ביוגרפיה. למשל, לא דיברתי עם המורה שלו לבית הספר היסודי. אגב, כשהוא היה תלמיד תיכון, הוא היה מאוד גאה בכך שהוריד את דלת הכיתה מהצירים. זה היה יכול להיגמר ממש רע…

מנחה:

תודה רבה שהיית איתנו! עכשיו את הולכת ישירות למסיבת העיתונאים של ה-CDU, שיהיה בהצלחה!

 

 

 

מה מצרים מתכננת?

מצרים מזיזה כוחות

מה מצרים מתכננת? תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © Frontline Report. הערוץ מביא חדשות וניתוחים מהמתרחש בצבאות העולם. מאסטרטגיות לחימה ועד להתקדמות בטכנולוגיית נשק, מידע מדויק ומעמיק עבור חובבי צבא.

מה מצרים מתכננת?

למרות קבלת סיוע צבאי משמעותי מארה"ב, קהיר מתוסכלת וחיזקה את הנוכחות הצבאית שלה בסיני. בתגובה לתוכנית טראמפ להעברת מיליוני פלסטינים למדינות כמו מצרים וירדן, מצרים פרסה כוחות צבא גדולים, כולל אוגדות שריון, ליד גבול עזה. למרות שיתוף פעולה רשמי עם ישראל, הדבר מעלה את המתיחות האזורית. תזוזת הכוחות הצבאית הגדולה ובניית שדות התעופה החדשים מעידים על דאגה אסטרטגית. האם זה יכול להיות מהלך הגנתי או סימן לשינוי גיאופוליטיקה?

המצרים מזיזים כוחות

מצרים פורסת כוחות צבא ודיוויזיות משוריינות במספרים גדולים לאורך גבול עזה. מה הסיבה לזה? מסתבר שזו תוצאה של תוכנית טראמפ להעברת מיליוני תושבי עזה למדינות שכנות כמו מצרים וירדן.

הבעיה היא שמצרים קיבלה סיוע צבאי עצום מהדוד סם, בסביבות ה-1.3 מיליארד דולר בשנה. הבוס הגדול מבקש מהם כעת עזרה לקליטת פליטים. אולי המיליארדים שניתנו אתמול נחשבים מספיק כדי להשכיר עכשיו דירות למיליוני אנשים?

האם משהו השתנה ביחסי ישראל מצרים?

בגלל כאב הראש שלהם, במקום לפתוח את הדלת לפליטים, מצרים עסוקה בתמרון טנקים ובחיזוק התשתיות הצבאית בסיני. מה באמת מתכננת מצרים?ישראל אומרת שהתיאום הצבאי עם מצרים נותר הדוק והיציבות האזורית במקומה עומדת. אבל עדיין, התנועות של מצרים בסיני הרימו גבות אצל אנשים רבים. לפי הדיווחים מצרים גם בונה בסיני שלושה שדות תעופה חדשים. בנוסף לכך יש סימנים של תיגבור עתודות דלק ענקיות. נראה שהנשיא אל-סיסי מתחיל להיות רציני בעניין הזה.

מצרים מודאגת מהנוכחות הישראלית בגבול עזה

מצרים גם העבירה אזהרה לישראל שנוכחות חיילי צה"ל במסדרון הגבול עזה-מצרים לא מקובלת עליה. מבחינת המצרים זוהי הפרה של הסכם קמפ דיוויד. העניין הוא שמצרים אינה מעוניינת במציאות גיאוגרפית חדשה במזרח התיכון שעלולה להזיק לה.

מלחמה במורדים האנטי ממשלתיים

למעשה, הצבא המצרי בסיני אמור היה בתחילה להילחם במורדים אנטי ממשלתיים. אבל משקיפים חושדים שמדובר בצעד אסטרטגי למקרה שהמצב ישתנה באופן דרסטי בעתיד.

אז מה אתם חושבים? האם א-סיסי משחק שח פוליטי, או שזה רק מהלך הגנתי?