דרום אפריקה עדיין חצויה. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © Vox שעוזר לנו להבין טוב יותר את העולם. מנחי הערוץ הם ברידג'ט הנווד, קת' ספנגלר, אדם פרילנדר, ג'ואי סנדאידיגו, קולמן לוונדס, קים מאס, לורה בולט, אד וגה ועם תמיכת מחקר של מליסה הירש.
הסרטון הפעם – במשך עשרות שנים דרום אפריקה הייתה תחת אפרטהייד. סדרה של חוקים הפרידו בין אנשים לפי גזע. בשנות התשעים החוקים האלה פורקו. אבל רבים מהחסמים שהם יצרו ממשיכים לחלק את הדרום אפריקאים לפי צבע עור. זה משפיע על איכות חייהם, הגישה לעבודה והעושר שלהם. החלוקה הגזעית נבנתה ברחבי דרום אפריקה והיא עדיין לא נעקרה. שיא הפילוגים הגזעיים היה האפרטהייד אבל הסיפור הזה התחיל ב- 1,800 כשהבריטים בנו רשת של מסילות ברזל שהפכו את כלכלת האזור לכזו שמדירה את רוב השחורים. לאחר מכן הפכה ההדרה הזו לחוק.
קריינית:
הרצועה הזו, בקייפטאון, דרום אפריקה, מפרידה בין קהילת החוף של 'סטראנד' לבין הישוב 'נומזמו'. רק כמה מטרים מפרידים ביניהם. אבל חיי האנשים בכל צד שונים לחלוטין. בסטראנד יש חצרות אחוריות ושבילי גישה לרכבים. בנומזמו צפיפות האוכלוסייה גבוהה בהרבה, התושבים נהנים פחות משירותים בסיסיים. פחות מים בצנרות (48.8% לעומת 92.9%), פחות גישה לאינטרנט (23.9% לעומת 50.8%). נומזמו היא קהילה של רוב שחור (92%), בעוד שהאזור מעבר לקו הוא רוב לבן (83%). במפה ניתן לראות עד כמה הפיצול הזה חד וברור. זה קורה למעשה בכל מקום. וזה מצב שקיים ברחבי דרום אפריקה. צבע העור שלכם קובע לעיתים קרובות היכן תגורו ואת איכות החיים שלכם.
המפה הזו מציגה היכן מרוכזות משרות והזדמנויות לעבודה בקייפטאון. בצד השני מתגוררים רוב האנשים השחורים בעיר בהתנחלויות בלתי רשמיות בפריפריה של העיר הנקראות 'עיירות'(townships) .
עדות:
"אנשים נאלצים לנסוע בתחבורה ציבורית עד שלוש שעות ביום. הם לא יכולים לטפל בחובות הקהילתיות או במשפחותיהם מכיוון שהם תמיד עובדים ותמיד בתנועה".
קריינית:
במשך עשורים, דרום אפריקה הייתה תחת משטר האפרטהייד, מערכת שהטביעה הפרדה גזעית בחוק. מיעוט לבן שלט וקבע היכן אנשים שאינם לבנים יכלו לגור, לעבוד ולהתקיים. רבים נאלצו לעזוב את בתיהם.
בשנת 1994 עלתה לשלטון ממשלה דמוקרטית וסיימה את האפרטהייד. זאת הייתה אמורה להיות התחלה חדשה. אבל בחלק ניכר מהמדינה סה עדיין קיים. זה נובע מכך שמורשת ההפרדה הגזעית בדרום אפריקה חוזרת מאות שנים אחורה.
החל מהמאה ה- 16
במאה ה-16 ההולנדים כבשו את הקצה הדרומי של אפריקה כדי לספק מזון לספינות לאורך נתיב הסחר לאסיה. 150 שנה לאחר מכן, הבריטים השתלטו על האזור וקראו לו 'קייפ קולוני' (Cape Colony). מושבות הולנדיות רבות עברו לפנים הארץ, כדי לברוח משלטון הבריטים ולהמשיך לנצל עבדים. כמו ההולנדים, גם הבריטים השתמשו בקייפ קולוני כמיקום אסטרטגי למסחר. זה לא היה משמעותי מבחינה כלכלית. אבל ב-1870 הכל השתנה כאשר הבריטים החלו לכרות שם יהלומים. קייפ קולוני הפכה לאחת המושבות המשגשגות והמנוצלות ביותר של בריטניה.
כלכלת הרכבות
כדי להוציא את היהלומים מהמדינה, הם בנו מסילות רכבת כדי לחבר את המכרות לחוף. הרכבות איפשרו לבריטים גישה לשוק היהלומים העולמי דרך עיר הנמל קייפטאון. עד מהרה כלכלת מושבת קייפ התרכזה סביב מסילות הרכבת במיוחד במסלול הראשי הזה. האזורים הירוקים במפה הזו מציגים את האזורים השחורים של קייפ קולוני שהושארו ברובם מחוץ לכלכלה המבוססת של הרכבות.
חוק "אדמת הילידים"
אי השוויון הגזעי בקייפ קולוני התחזק באמצעות המיקום. כדי לשמור על המצב הזה, הממשל הקולוניאלי החל לחוקק הפרדה גזעית. חוק "אדמת הילידים" מ-1913 דחף אנשים שחורים לאזורים האלה, המהווים רק 8% מקרקעיות דרום אפריקה, הגביל את בעלותם על קרקעות במקומות אחרים, או העביר אותם לקצוות הערים הגדולות כדי לעבוד עבור לבנים.
"מחוז 6"
החוקים האלו החלו לעצב את האזור. צמיחת קייפטאון בעקבות המסחר הגבירה את חשיבות הנמל והפכה את עיר הנמל לעיר מרכזית. מהגרים רבים משאר המושבות ומאזורים נוספים עברו למה שהיו אז קצוות קייפטאון, שבהם התגוררו עבדים לשעבר, סוחרים, אמנים ומהגרים. הם הקימו שכונה בשם "District Six". ככל שהעיר גדלה סביב District Six כך השכונה גם היא גדלה. במשך עשורים District Six הייתה קהילה משגשגת ומשולבת.
עדות:
"היינו קוסמופוליטיים מאוד, אפשר לומר כמו משפחה. כי היו שם אנשים מכל הלאומים, מכל תחומי החיים השונים".
עדות:
"זאת הייתה ההצהרה: 'הילד שלך הוא הילד שלי'.
קריינית:
אבל זה לא נמשך לנצח. בשנת 1934 האחיזה המשפטית של בריטניה במה שהפך ל- Unioin of South Africa הסתיימה רשמית. המיעוט הלבן הנותר, צאצאי המתיישבים ההולנדים, לקחו את השליטה על היסוד שהבריטים הותירו אחריהם. בין השנים 1949 ל-1971 הממשלה הלבנה העבירה 148 חוקים שגיבשו את האפרטהייד.
עדות:
"האפרטהייד איפשר את המימוש המלא של הפרויקט הפשיסטי בדרום אפריקה".
קריינית:
בשנת 1950 חוק רישום האוכלוסייה סיווג רשמית אנשים לפי גזע: לבן, צבעוני, ילידים (או שחורים) ובסופו של דבר גם אסייתים. לאחר מכן, חוקים קבעו היכן אנשים יכלו לגור ברחבי המדינה. דרום אפריקאים שחורים הועברו לאזורים האלו, שנקראו 'הומלנדס' או 'בנטוסטן'. אלה היו אזורים כפריים לא מפותחים כלכלית. רבים מהם היו אזורים שהבריטים כבר החרימו מכלכלת הרכבות ומקומות בהם הבעלות על קרקעות שחורות הוגבלה. אנשים שחורים נאלצו לשאת 'ספרי מעבר' שציינו היכן הם מורשים לעבוד או לנוע. בערים כמו קייפטאון, 'חוק אזורי הקבוצות' ((Group Areas Act העביר את האנשים שאינם לבנים לאזורים עירוניים נפרדים.
עדות:
"הקרקע הטובה ביותר והקרובה ביותר לנכסים בעלי ערך גבוה הוקצתה ללבנים".
קריינית:
בשנת 1966 הממשלה הכריזה על מחוז 6 כאזור המיועד ללבנים בלבד. תושבי מחוז 6 קיבלו מכתבי פינוי בהם נאמר שהשהייה שם היא בלתי חוקית. דחפורים נכנסו למחוז 6 והחריבו אותו עד יסוד.
עדות:
"גרנו כאן. היו לנו כאן חיים".
עדות:
"זה היה מאוד טראומטי עבור הרבה אנשים.
עדות:
זה כמו לקרוע למישהו את הלב".
קריינית:
יותר מ-60,000 אנשים הועברו בכפייה מבתיהם. אלימות כזו נגד אנשים שאינם לבנים הייתה שכיחה ברחבי המדינה. אבל לאחר עשורים של לחץ, הן בדרום אפריקה והן מבחוץ, שלטון האפרטהייד סוף סוף הסתיים. הממשל החדש ביטל את ההגבלות על אזורי מגורים. מיליוני אנשים שהיו מבודדים מהתפתחות כלכלית במשך מאות שנים היגרו לערים הגדולות בחיפוש אחר שירותים בסיסיים והזדמנויות כלכליות.
עדות:
" הבחירה הרציונלית וההגיונית ביותר לכל משפחה שאין לה סיכוי לתעסוקה, הייתה להגר למרכז עירוני."
קריינית:
הם התיישבו במקומות שבהם הייתה קרקע פנויה והקימו יישובים (townships) בקצוות הערים הגדולות כמו קייפטאון. הממשלה בנתה מיליוני בתים והרחיבה את אספקת המים הנקיים והחשמל. אבל הדבר גרם למספר השלכות בלתי צפויות. החשובה שבהן היא שהקרקע היחידה שניתן היה להשתמש בה לתוכנית הדיור הציבורי נמצאה בקצוות העיר. כוונה נבונה להתגבר על מורשת האפרטהייד הפכה במקרים רבים, להעתקת אותה מורשת שהיא ניסתה לבטל. כיום, 60% מהאוכלוסייה, ברובה שחורה, מתגוררת ביישובים האלו בקצוות קייפטאון. זה קרה כי מרכז קייפטאון כולל קרקעות לפיתוח, אבל בשל מיקומו, הוא בעל ערך גבוה. לכן הוא נמכר לרוב ליזמים פרטיים הבונים דירות יוקרה. כמעט מיליארד דולר בערך מתוכם עולים על החוף. אבל ממש בלב קייפטאון, בין כל הפיתוחים היקרים, מחוז 6 נשאר כמעט ללא שינוי. התושבים לשעבר נלחמו נגד הפיתוח הפרטי והצליחו. חלקם אף הצליחו לשוב לבתים שבנתה העירייה.
עדות:
"רציתי לחזור לכאן, למקום בו נולדתי, שהיה חלק מהמורשת המשפחתית שלנו.
עדות:
"לא יכולתי להאמין שחזרתי. זאת הייתה תחושת הקלה".
קריינית:
אבל עדיין יש מאות תובעים שמחכים לשוב למחוז 6.
עדות:
"לא ביצענו את העבודה הקשה והכואבת כדי להתמודד עם ההשלכות הבין-דוריות של הקולוניאליזם, של האפרטהייד".
קריינית:
סיפור קייפטאון וההפרדה הגזעית בדרום אפריקה מתחיל רחוק בעבר, אבל הוא שזור מאוד בהווה. האפרטהייד והקולוניאליזם כאן הסתיימו, אבל רבים מהמכשולים שהם בנו עדיין לא פורקו.
עדות:
"סוג של צלקות נפשיות נשארו על האנשים והקהילות. עדיין לא התחלנו לשאול – איך אנחנו חיים יחד, מול ההיסטוריה הזאת?"
לסרטונים נוספים מערוץ Vox עם כתוביות בעברית או תרגןם תוכן לעברית מערוץ היוטיולחצו על הקישור
