הוכח מדעית: כוכבי הלכת של 'מלחמת הכוכבים' קיימים באמת! תרגום תוכן מערוץ היוטיוב © Epoch – Global. הערוץ מעלה חדשות מתפרצות, ניתוחים מעמיקים וסיפורים גלובליים מהעולם. מפוליטיקה וכלכלה ועד מדע, טכנולוגיה ותרבות, חדשות אובייקטיביות, מהירות ואמינות.
הסרטון הפעם – אסטרונומים גילו תגלית פורצת דרך. שלושה כוכבי לכת חיצוניים בגודל כדור הארץ המקיפים זוג כוכבים במערכת TOI-2267. המערכת ממוקמת במרחק של 120 שנות אור מכדור הארץ.
זוהי המערכת הכדורית הראשונה שאושרה שבה כוכבי לכת מקיפים את שני הכוכבים וחוצים אותם. מדענים חשבו בעבר שזה בלתי אפשרי עקב חוסר יציבות.
באמצעות חללית TESS של נאס"א התגלית עשויה לעצב מחדש את הבנתנו לגבי היווצרות כוכבי לכת. זאת הוכחה שעולמות ידידותיים לחיים עשויים להתקיים במקומות מוזרים בהרבה ממה שאי פעם דמיינו.
דמיינו לעצמכם שתי שמשות שוקעות באופק, בדיוק כמו על טטואין מ-"מלחמת הכוכבים". אסטרונומים גילו שלושה כוכבי לכת חיצוניים בגודל כדור הארץ המקיפים זוג כוכבים במערכת TOI227. וזה קורה במרחק של כ-120 שנות אור מאיתנו. המערכת הזו מיוחדת. זוהי מערכת הכוכבים הבינארית הראשונה הידועה שבה כוכבי לכת מקיפים את שני הכוכבים ועוברים עליהם. זהו אתגר משמעותי למה שמדענים חשבו שאפשרי. מערכות בינאריות נחשבו בעבר לבלתי יציבות להיווצרות כוכבי לכת. באמצעות נתונים מחללית הניסוי של נאס"א, חוקרים גילו שהעולמות הסלעיים האלה יכולים לשנות לחלוטין את האופן שבו אנחנו מבינים את היווצרות כוכבי הלכת בסביבות כפולות כוכבים דינמיות. התגלית הזו מוכיחה שהגלקסיה הזו מוזרה ומגוונת הרבה יותר ממה שאי פעם דמיינו.
הסבר (מערכת Zemaze)
הבעיה הכבידתית: למה זה אמור להיות בלתי אפשרי?
במשך שנים רבות אסטרונומים סברו שכוכבי לכת המקיפים שתי שמשות (כוכבי לכת סביב-בינאריים) לא יכולים לשרוד לאורך זמן. הבעיה נובעת מחוסר יציבות כבידתית.
כוחות משיכה משתנים
בניגוד לכוח משיכה מרכזי ויציב כמו השמש שלנו, כוכב לכת סביב-בינארי נתון למשיכה משני כוכבים בו-זמנית. המשיכה הזו משתנה באופן דרמטי כשהכוכבים מקיפים זה את זה ויוצרת שדה כבידה סבוך וכאוטי "בעיית שלושת הגופים").
גורל כוכב הלכת
חוסר היציבות החזוי הזה אמור היה לגרום לכוכב הלכת להיזרק מהמערכת לחלל הבין-כוכבי, להישאב לתוך אחד הכוכבים, או להתפרק.
ההוכחה
תגליות כמו Kepler-16b (כוכב הלכת הטאטואין הראשון שאושר) והתגלית האחרונה של TESS מוכיחות שכוכבי לכת מצליחים לשמור על מסלול יציב בתנאי שהם מקיפים את זוג הכוכבים במרחק בטוח שאינו באזור הכאוטי הקרוב (מסלול P-Type).
משימת TESS, מרגל החלל של נאס"א
מי שמאפשר את התגליות הללו הוא טלסקופ החלל Transiting Exoplanet Survey Satellite של נאס"א TESS. הטלסקופ ששוגר ב-2018, נשלח להחליף את טלסקופ קפלר ולהמשיך במשימה של איתור 'אקסו-פלנטות', כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש.
שיטת ה-"טרנזיט" (ליקוי)
TESS לא "רואה" ישירות את כוכבי הלכת, אלא מודד את התעמעמות האור של כוכב כאשר כוכב לכת חולף לפניו מנקודת מבטנו.
היתרון
בניגוד לקפלר, TESS סורק שטח שמיים עצום ומתמקד בכוכבים קרובים ובהירים יחסית (בטווח של עד 300 שנות אור). הקרבה הזו מאפשרת לטלסקופים עתידיים כמו ג'יימס ווב, לחקור לעומק את האטמוספרות של העולמות ש- TESS גילה.
מערכת שלושה עולמות חדשים
המערכת TOI-2267ממוקמת כ-74 שנות אור מכדור הארץ. היא מערכת בינארית (שני כוכבים), וגילוי שלושת כוכבי הלכת שם מורכב.
התגלית
TESS גילה לפחות שלושה מועמדים לכוכבי לכת קטנים יחסית, בגודל של כ-1 עד 1.1 רדיוס כדור הארץ.
המסלולים
כוכבי הלכת הללו מקיפים את אחד הכוכבים (כוכב (A קרוב מאוד אליו. הם משלימים הקפה מלאה סביב השמש שלהם תוך ימים ספורים בלבד (כ-3.5 ימי כדור הארץ). למרות שהם לא מקיפים את שתי השמשות יחד (כמו טאטואין קלאסי), המערכת כולה היא בינארית והכוחות המורכבים בתוכה מציבים אתגר עצום למודלים של היווצרות כוכבי לכת.
היווצרות כוכבי לכת: בראשית
כדי להבין עד כמה המערכת הזו יוצאת דופן, צריך לחזור לבסיס
הדיסקה הקדם-פלנטרית
כל כוכב (שמש) נוצר מקריסה של ענן גז ואבק ענק (ערפילית). כתוצאה משימור התנע הזוויתי, הענן משתטח לדיסקה מסתובבת.
הצטברות חומר
בדיסקה הזו, חלקיקי אבק וקרח קטנים מתנגשים ונדבקים זה לזה, ויוצרים גושים בגודל קילומטרים (פלנטסימלים).
גידול כבידתי
הגופים האלו גדלים במשך מיליוני שנים כתוצאה מספיחת חומר נוסף ומשיכה כבידתית, עד שהם מגיעים לגודל של כוכבי לכת.
כוכבי הלכת הללו שוברים את החוקים המקובלים. הם מאתגרים באופן ישיר את המודלים הקלאסיים שחזו חוסר יציבות מוחלט במערכות כאלה. השאלה כעת היא: איך כוחות כבידה כה משתנים, הנובעים משתי שמשות, אפשרו לחומר להתגבש מלכתחילה ולשמור על מסלול יציב כנגד כל הסיכויים?
התגליות הללו הן ההבטחה לכך שהיקום מלא בהפתעות שמחכות רק שנביט עמוק יותר.
