הברית החזקה בין הודו לישראל. אילון מאסק על יחסי הודו וישראל הנמשכים כבר שנים. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב  © GRIT X

היום אני רוצה לדבר על משהו שלרוב לא מגיע לכותרות, אבל השפיע בשקט על עלייתה של הודו בזירה הגלובלית. שתי דמוקרטיות, שתי ציביליזציות עם אלפי שנות קיום. אחת בדרום אסיה, השנייה במזרח התיכון. מופרדות גאוגרפית אך מחוברות במשהו עמוק יותר: אמון. בעולם של בריתות משתנות ודיפלומטיה שברירית, השאלה היא – למה הודו סומכת על ישראל יותר מכל בעלת ברית אחרת?

מלחמת קרגיל

בואו נתחיל מ-1999, מלחמת קרגיל. הודו הייתה בעיצומו של אחד העימותים הקריטיים ביותר בתולדותיה המודרניות. הסיכון היה עצום. חיילים הודים טיפסו על מצוקים אנכיים תחת אש אויב, כשהם מגנים על שטחים בתנאים קשים בהימלאיה. העולם צפה, אך רוב המדינות שמרו על שתיקה. חלק מבעלות הברית של הודו, למרבה ההפתעה, היססו. הן חיכו, שקלו השלכות פוליטיות. אבל ישראל לא חיכתה. ישראל פעלה מיידית. כששדה הקרב דרש פצצות מדויקות, סיוע מודיעיני ותמיכה אווירית, ישראל הייתה אחת מהמדינות הבודדות שהגיבו במהירות, בדיסקרטיות ובכנות.
זה לא היה מהלך תקשורתי, לא הייתה כאן הצגה דיפלומטית.  ישראל פשוט עשתה מה שחבר אמיתי עושה בזמן משבר – היא הגיעה.

הרגע שבו נבנה האמון

ישראל שלחה פצצות מונחות לייזר ששינו את מאזן הכוחות באוויר. היא סיפקה כטב"מים שנתנו לצבא הודו עין בשמיים. היא סיפקה תמונות לוויין, מידע בזמן אמת, ומודיעין שמציל חיים. זה לא היה רק סיוע צבאי – זו הייתה הצהרה: "אנחנו מאמינים בזכותכם להגן על עצמכם". ישראל לא נתנה לבירוקרטיה לעצור את הביטחון. לא נדרש דיון, הם לא חיכו להסכמה בינלאומית. הם ראו אומה דמוקרטית מותקפת בריבונותה ופעלו מהר, בשקט, ביעילות. והרגע הזה שינה את האופן שבו הודו רואה אמון. כי כשקליעים עפים וחיים מונחים על כף המאזניים מילים לא חשובות. מעשים כן. ההחלטה הזו של ישראל הניחה את היסוד לאחת הבריתות האסטרטגיות החזקות והשקטות ביותר בעולם. הודו לא שכחה זאת וגם ישראל לא. כי לפעמים, בריתות אמיתיות לא נוצרות בלחיצות ידיים – אלא באש.

המוסד וה -RAW: המגן השקט

אתם לא שומעים על זה הרבה, אבל מאחורי הקלעים, למוסד ול-RAW  יש את אחת מהבריתות המודיעיניות העמוקות והאפקטיביות בעולם. זה לא הסכם שטחי לכותרות. זו שותפות תפעולית של ממש: צינורות מידע, ניתוחים חשאיים, החלפת מודיעין עם "מגפיים על הקרקע" – מבלי שאיש ידע.

שתי המדינות חיות בשכונות קשות  

בואו נודה בזה – פקיסטן, איראן, סוריה, אפגניסטן, רשתות טרור, איומים קיברנטיים (סייבר) – אלה לא איומים תיאורטיים, אלה איומים מוחשיים. כשלשתי מדינות מטרה משותפת – שמירה על ביטחון לאומי תוך שמירה על דמוקרטיה משתפות פעולה מודיעינית, התוצאה היא נדירה, מדויקת ועוצמתית.

אחרי מתקפת הטרור הקטלנית במומבאי ב-26/11 זה לא היה רק כושר ההתאוששות של הודו שבלט. מאחורי הקלעים, ישראל סייעה להודו לדמיין מחדש את ההיערכות ללחימה אורבנית. מהכשרות ועד פרוטוקולים ללחימה בטרור – המוסד חלק שיטות שעברו חישול בעשורים של קונפליקטים.

יעילות תפעולית

זה לא היה עניין של אגו, אפילו לא אידיאולוגיה, אלא יעילות תפעולית. איך להגיב מהר. לצמצם נזק אזרחי ולנטרל איומים בזמן אמת. והאזרח הממוצע אולי לעולם לא יראה את זה. זה טיבו של מודיעין, שמים לב אליו רק כשהוא נכשל. אבל הודות לשיתוף פעולה שקט בין RAW למוסד, פיגועים רבים על אדמת הודו סוכלו עוד לפני שהגיעו לחדשות. 
זה לא נוצץ. זה לא פומבי. אבל זה עמוק, מבוסס, ויעיל. זו לא דיפלומטיה של לחיצות ידיים, זה אמון ברמת הדם.

הקשרים הביטחוניים: ביצוע ללא רעש

בואו נדבר על הגנה. כאן הקשר בין הודו לישראל באמת נהיה מעניין. לא רועש, לא מצטלם אבל אחד מהקשרים הביטחוניים היעילים בעולם. במשך שני עשורים, ישראל סיפקה להודו טכנולוגיה צבאית מהמתקדמות בעולם – ממכ"מים חדישים, טילים מדויקים, ציוד לוחמה אלקטרונית, מערכות תצפית גבול ועד לכטב"מים שנוסו בקרב. אבל מה שהופך את הקשר הזה לייחודי הוא לא רק הציוד אלא הגישה. ישראל לא מגיעה עם תנאים. לא מטיפה, לא כופה אג'נדה. היא מספקת, בשקט, באמינות, בכבוד.

הטכנולוגיה הישראלית עובדת

והודו, כדמוקרטיה גאה, לא אוהבת פטרונות או התערבות. ישראל מבינה את זה אינטואיטיבית. בניגוד לספקיות שמנסות להשתמש בסחר ביטחוני כדי להשפיע על מדיניות חוץ, ישראל מכבדת את הריבונות ההודית. כשהודו צריכה משהו, ישראל מוצאת מהר פתרון. בין אם במצבי חירום בזמן מלחמה ובין אם בשדרוגים בזמן שלום.  ישראל פועלת ביעילות הנדסית ודחיפות צבאית. תשאלו קצינים בחיל האוויר או בצבא ההודי, תקבלו תשובה ברורה: הטכנולוגיה הישראלית עובדת. היא אמינה, מותאמת לשדה הקרב. לא רק לתצוגות תכלית.

דוגמה מצוינת היא צי הכטב"מים הגדל של הודו מסוג הרון.  לא רק לסיור, אלא גם לתצפית בגובה רב, סיורים בגבול ותיאום תקיפות. או מערכת הטילים "ברק", פרויקט פיתוח משותף שהפך לאבן יסוד בהגנת הצי ההודי.

וזה לא ציוד מוכן מהמדף.  ישראל משתפת פעולה, מפתחת יחד עם ,DRDO משתפת ידע, ומתאימה את המערכות לאיומים, לשטח ולצרכים של הודו. זה לא מסחר. זו טרנספורמציה. בעולם שבו קשרים ביטחוניים סובלים מאגו ובירוקרטיה  הקשר הודו-ישראל הוא נקי מדרמה. כי שני הצדדים מבינים, ביטחון לא נמדד בכותרות אלא במוכנות. ובתחום הזה, ישראל הוכיחה פעם אחר פעם שהיא שותפה אמינה. בלי נאומים, בלי עיכובים – רק ביצוע. זו הסיבה שחיילים, טייסים ואנשי צי הודים סומכים על הטכנולוגיה הישראלית כשמדובר בחיים שלהם. ואת האמון הזה אי אפשר לקנות. צריך להרוויח.

כבוד תרבותי: ברית שחוצה גבולות

נעזוב רגע את הצבא ונדבר על משהו אנושי יותר – תרבות. יש סיבה לכך שהברית הזו לא מרגישה מלאכותית. יש בה משהו אורגני. עובדה עוצמתית: הודו היא המדינה היחידה בעולם שבה יהודים מעולם לא סבלו מרדיפות.
במשך יותר מ-2,000 שנות נוכחות יהודית לא היה אף מקרה של אנטישמיות מאורגנת.  בקרלה, מהרשטרה וקולקטה  קהילות יהודיות חיו לצד הינדים, מוסלמים ונוצרים בשלום. הן שגשגו ונשארו.

המורשת הזו של סובלנות, פלורליזם וכבוד הדדי הופכת את הקשר בין ישראל להודו ליותר מאינטרס. זו ברית טבעית. והתחושה הדדית. צאו לסיבוב בערים בהודו שמושכות מטיילים ישראלים – רישיקש, קשול, גואה. תראו שם שלטים בעברית, בתי קפה ישראליים, ואנשים מקומיים שמדברים עברית שוטפת רק בזכות שנים של מפגש תרבותי.
מורים הודיים ליוגה שמעבירים סדנאות לוותיקי צה"ל הסובלים מטראומה. חוקרים הודים וישראלים שעובדים יחד בפילוסופיה, היסטוריה ורוחניות. מוזיקאים הודים וישראלים שמנגנים יחד בבתי קפה – סיטאר עם סינתיסייזר. זה לא "כוח רך",  זו אנרגיה משותפת. שתי תרבויות שמבינות מאבק, מדינות שנבנו אחרי מאות שנים של כיבוש ודיכוי. חברות שמאמינות בחוסן, במשפחה, בחינוך ובחדשנות.

ישראל מעריכה את עומק הרוחניות של הודו. הודו מכבדת את יצר ההישרדות של ישראל. וכשמדינות מתחברות לא רק פוליטית  אלא ברמה תרבותית-ציוויליזציונית הברית קשה הרבה יותר לפירוק. היא לא נכתבת במסדרונות ממשלה אלא בלבבות של אנשים.

ובעשורים הקרובים, כשהדיפלומטיה תהפוך לדיגיטלית וקרה  הדבק התרבותי הזה ישמור על הקשר בין הודו לישראל חם, אמיתי, ועמיד לאורך זמן. כי שותפויות שמבוססות על אמון הן דבר טוב. אבל שותפויות שמבוססות על נשמה משותפת הן בלתי ניתנות לעצירה.  הודו פתחה יותר מ-30 מרכזי מצוינות לגידולים מיוחדים (Horticulture) בשיתוף פעולה עם ישראל – ממנגו במהרשטרה ועד ירקות בפנג'אב. אלה מרכזי ידע מתקדמים שמעבירים לחקלאים שיטות חדשניות. אבל זה לא רק עניין של לגדל תוצרת – זה עניין של לשנות כלכלה כפרית מהיסוד. ועכשיו, נדבר על טכנולוגיה. לישראל יש את אחת מצפיפויות הסטארטאפים הגבוהות בעולם לנפש. להודו יש את אחד האקו-סיסטמים הגדולים בעולם בהיקף. כששתי המעצמות האלה נפגשות – התוצאה היא חדשנות מואצת.

חברות אגריטק ישראליות משתפות פעולה עם שותפים הודיים בניתוח קרקע מבוסס בינה מלאכותית, ניטור יבולים באמצעות רחפנים וחממות חכמות. זה לא מדע בדיוני, זה קורה כבר עכשיו – בשדות, במעבדות, ובניסויים חקלאיים בכל רחבי הודו. בינתיים, ענקיות תוכנה הודיות משתפות פעולה עם חברות ישראליות בתחום הסייבר וה – AI כדי לבנות פלטפורמות מהדור הבא, מתחום הבריאות ועד לטכנולוגיה פיננסית (פינטק). זו לא מערכת חד-כיוונית. הודו מביאה היקף, מידע, וכוח אדם. ישראל מביאה פתרונות טכנולוגיים עמוקים, גמישות, ויכולת השפעה גלובלית.

מסדרון חדשנות

הודו וישראל בונות יחד את מה שאני מכנה "מסדרון חדשנות של המאה ה-21". תחשבו על זה – משימור מים ועד לוגיסטיקה מבוססת בלוקצ'יין, מביוטכנולוגיה ועד חקלאות מדויקת – הברית הזו פותרת בעיות אמיתיות שמעסיקות מיליארדים ועושה זאת בלי לחכות למערב שיוביל. הודו וישראל מוכיחות שלא צריך להיות מעצמת על כדי להציע פתרונות על. רק שתי מדינות עמידות, שמשלבות כוחות, ובונות אחת על השנייה. זו לא נדבנות, לא תלות. זו העצמה הדדית, חזון, והשפעה. ובעולם שמתגמל דיבורים גדולים על פני תוצאות אמיתיות – הסינרגיה בין הודו לישראל בתחומי החקלאות והטכנולוגיה בולטת כתוכנית פעולה לשותפויות העתיד.

ערכים ואתגרים משותפים

יש משהו שלא מדברים עליו הרבה, אבל הוא קריטי. להודו ולישראל יש אויבים משותפים. אבל יותר חשוב מזה,  לשתיהן ערכים משותפים בהתמודדות עם אותם איומים,  טרור, לוחמה קיברנטית, קיצוניות רדיקלית  – שתי המדינות היו מטרה, שתיהן ספגו מתקפות בשטחן, ושתיהן נאלצו לנווט בין חברה פתוחה לביטחון קיומי .זו לא תאוריה – זו מציאות חיה.

ישראל התמודדה עם איומים קיומיים מאז שנולדה. הודו מתמודדת כבר עשרות שנים עם מלחמות פרוקסי, חדירות גבול, ומרידות פנימיות.

מה שמייחד אותן זה לא רק מה שהן עוברות אלא איך שהן מגיבות: לא כקורבנות, אלא ביצירתיות ובנחישות. הן בונות, מגינות ומתפתחות. והן עושות זאת תוך שמירה על דמוקרטיה, גיוון וריבונות לאומית. בואו נודה באמת – יש מדינות שיתחברו אליך בשביל כסף. אחרות בשביל השפעה. חלק מתוך פחד. אבל כששתי מדינות מתאחדות על בסיס סיכונים וערכים משותפים נוצרת התאמה אסטרטגית אמיתית.

האתגרים של הודו עם שכנות עוינות אינם שונים מהמצב האזורי של ישראל. רשתות טרור, איומים אידיאולוגיים, מתקפות סייבר – שתי המדינות מנהלות מאבק מודרני שכולל גם טכנולוגיה וגם טריטוריה.

שותפות אידיאולוגיות

וזה הוביל לשיתוף פעולה עמוק יותר בתחום הסייבר, המאבק בהקצנה, וההיערכות הביטחונית. חברות סייבר ישראליות פועלות עם סוכנויות הודיות לזיהוי איומים. כוחות קומנדו הודיים מתאמנים עם מומחים ישראלים בלחימה אורבנית. למה? כי הם מבינים אחד את השני – את השטח, את הגישה, את הדחיפות. הם לא צריכים להסביר למה זה חשוב, הם כבר יודעים. וזו הסיבה שהקשר הזה בלתי ניתן לערעור.  לא רק בגלל מה שהם נלחמים נגדו אלא בגלל מה שהם נלחמים עבורו: יציבות, ריבונות, ועוצמה חכמה. בעולם שבו יש בריתות נוחות הברית בין הודו לישראל מבוססת על דבר נדיר – עקרון. ולכן היא לא זמנית אלא אסטרטגית. לא רק תגובתית אלא יזומה. ובעשורים הבאים, כשמתחים גיאופוליטיים יחריפו ומוקדי כוח יזוזו,  מדינות עם ערכים משותפים ואמון מוכח הן אלו שיובילו.

הודו וישראל אינן רק בעלות ברית. הן שותפות אידיאולוגיות בעולם לא בטוח. בואו נדבר על העתיד. לא רק בשנה הקרובה, אלא בעשור הבא. כי כשמשלבים את הדמוגרפיה הדינמית והכוח הדיגיטלי של הודו, עם החדשנות והגמישות הטכנולוגית של ישראל מקבלים עליונות עתידית.

החלל

ישראל כבר ידועה במשימות חלל זולות אך יעילות במיוחד. מהצ'נדריאן ועד למאגליאן, הודו הפכה לאלופת החדשנות החסכונית. מה שאחרים עושים עם מיליארד דולר הודו עושה עם מאה מיליון. ישראל, עם סטארטאפים חלליים ומערכות לוויין מתקדמות, מביאה מזעור, דיוק ויכולות אנליטיות. החיבור יוצר משימות חלל חכמות, ניתנות להרחבה, עם השפעה אסטרטגית ומסחרית ממשית. תדמיינו משגרי לוויין הודים הנושאים ננו-לוויינים ישראלים שמספקים תמונות בזמן אמת מאזורים אסטרטגיים. לא רק לצרכים ביטחוניים אלא לניטור אקלים, חקלאות מדויקת, ותגובה לאסונות.

בינה מלאכותית

ישראל פורצת גבולות בלמידת מכונה, רשתות עצביות, ומערכות הגנה אוטונומיות. הודו מציעה את היקף השימוש – האינטרנט הפתוח הגדול בעולם, מאגר ביומטרי עצום וצוותי מהנדסי AI מתרחבים במהירות. חיבור כזה יוצר לא רק פריצות דרך אקדמיות אלא גם יישומים ממשיים: ערים חכמות, בריאות חזויה, חינוך מבוסס AI והכלה פיננסית. הדיוק הישראלי פוגש את ההיקף ההודי והתוצאה – שיבוש עולמי.

זו לא הליכה בעקבות המערב. זו בנייה של ברית טכנולוגית עצמאית, שמתחרה בעמק הסיליקון ובשנז'ן בתנאים שלה. וזה כבר קורה. סטארטאפים בתל אביב ובבנגלור כבר משתפים פעולה בתחומי הבלוקצ'יין, טכנולוגיות אקלים, וסייבר. אנחנו לא מדברים על תאוריה אלא על תוכניות, מוצרים ופטנטים. ומה שהכי יפה בקשר הזה שהוא לא תקוע בפרדיגמות ישנות. הוא רזה, גמיש, אמביציוזי. הוא לא מבקש רשות – הוא פשוט בונה. וככה העתיד ייראה,  לא על ידי אימפריות אלא על ידי רשתות.

הודו וישראל, דרך החזון המשותף שלהן, הופכות לצמתים של חדשנות שהעולם כולו יתחיל להסתובב סביבם. כי העתיד שייך למי שממציא אותו. והברית הזו ממציאה ובמהירות.

מה הלאה?

אז כששואלים "מה הלאה?" התשובה היא  -מה שהן יבחרו לבנות יחד. נסיים במשהו פשוט, אבל עמוק: הקשר הזה בין הודו לישראל הוא לא רק אסטרטגי. הוא לא רק היסטורי. זאת לא רק תגובה לאיומים משותפים. זה קשור לחזון. שתי מדינות שנבחנו שוב ושוב בזמן ובקרב ובחרו לעלות.

הודו – הדמוקרטיה הגדולה בעולם. ישראל – אחת המדינות החזקות והעמידות ביותר. שתי המדינות רוחניות לעומק. שתיהן חדשניות בנחישות.
והן מבינות מה המשמעות של להילחם על ריבונות תוך כדי בניית עתיד.

בגיאופוליטיקה, בריתות באות והולכות. הן לרוב זמניות, אינטרסנטיות, תלויות בצרכים של היום. אבל לפעמים, נוצרת ברית עמוקה יותר.
חיבור שהוא לא רק בין ממשלות אלא בין עמים, בין רעיונות, בין שליחויות.
וזה מה שיש להודו ולישראל. זו לא חברות שמבוססת על נוחות אלא על עקרון. על אמונה: בחירות. בחדשנות. בביטחון ובכבוד.

ברית שקטה שסוללת דרך חדשה

לכן, לעולם לא תראו את הברית הזו עושה רעש. היא לא צריכה. היא פשוט פועלת, בונה. מגנה. בעולם מלא רעש וחוסר ודאות יש משהו מעודד בברית שפשוט עובדת בשקט, בעקביות, ובעוצמה. ובעוד המאה ה-21 נפרשת, אני מאמין שהשותפות הזו תעצב לא רק מדיניות אלא אפשרויות. כי כשהודו וישראל צועדות יחד הן לא הולכות מאחורי אף אחד. הן סוללות דרך חדשה מבוססת על אמון, כישרון, טכנולוגיה, וערכים נצחיים. ולדעתי, זו לא רק גיאופוליטיקה חכמה, זה העתיד של מנהיגות.

לסרטונים נוספים עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן מערוץ GRIT X לחצו על הקישור