באתר זה מה זה (זהמהזה) zemaze.co.il, מיזם שיתופי חברתי להעלאת סרטונים מכל העולם עם כתוביות בעברית, תמצאו עשרות סרטונים תחת הערך יהדות.
מה זה סדר פסח? את הסרטון הזה תוכלו לשתף עם חברים מעבר לים ששואלים אתכם מה זה בעצם סדר פסח. סרטון מערוץ היוטיוב © BimBam. בים בם היא חברת מדיה חדשה ללא מטרות רווח ששמה לה למטרה להפוך את האוריינות היהודית נגישה לכל מי שמעוניין ללמוד ובמטרה ליצור עמדות חיוביות על ערכים יהודיים. הסרטון הפעם מסביר את היסודות של סדר הפסח. מהאביזרים על השולחן ועד השירים שאנחנו שרים. פסח שמח!
האם ישראל דוד או גוליית? תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © Unpacked. הערוץ יוצר סרטונים קצרים החוקרים שאלות גדולות ומפרקים נושאים מורכבים. כל המידע הדרוש כדי להסתכל על ישראל והיהדות.
הסרטון הפעם – ישראל השתלבה פעם יפה בסיפור דוד וגוליית. קטנה, מוקפת ונלחמת כדי לשרוד. אבל כוח מסבך את התפיסה, כיום רבים רואים את גוליית כשהם מסתכלים על הכוח הצבאי והחוכמה הטכנולוגית של ישראל. אולם מתחת לטנקים ולטכנולוגיה מסתתרת אומה שעדיין מעוצבת על ידי טראומה, כבולה במוסר ומונעת על ידי האמונה שצדקנות, לא עוצמה, היא זאת שמנצחת.
בעיני העולם היהודים תמיד היו דוד מול גוליית. קטנים, פגיעים, חמושים באמונה ובקלע בלבד. ואז הקמנו מדינה, והסיפור הפך למסובך הרבה יותר. במשך כמה עשורים, ישראל הקטנה באמת נראתה כמו דוד, מתמודדת מול צבאות של גולייתים.
אבל היום, למדינה היהודית יש צבא מרתיע ובעלות ברית חזקות, והחלפנו את הקלע המטאפורי בנשק כבד בהרבה. במילים אחרות, סוף סוף יש לנו כוח. מבחינת רבים בעולם, הכוח הזה והקשר המתוח שלנו עם שכנינו, מספיקים כדי לצייר אותנו כמפלצות. אבל כשמרחיקים את המבט, אנחנו עדיין מיעוט זעיר בלב שכונה קשה עם אויבים זועמים. אז האם ישראל היא עדיין דוד? או שהפכנו לגוליית?
בימינו אופנתי לעמוד לצדו של האנדרדוג. הניצחון של החלש על החזק פשוט יוצר סיפור טוב יותר וגורם לנו להרגיש טוב עם עצמנו. אבל להיות דוד זה לא רק ניצחון ותהילה. דוד המקורי אולי ניצח את גוליית בלי להיפצע, אבל לעם היהודי לא היה מזל כזה.
כן, למרות הכול שרדנו, אפילו שגשגנו. אבל אי אפשר לעבור אלף שנים של רדיפות מבלי לצבור צלקות. כיהודים, העבר תמיד איתנו. עוד לפני שקמה מדינת ישראל, היהודים שעתידים היו להפוך לישראלים היו דרוכים תמיד לאפשרות הגרועה ביותר. אחרי הכול, ישראל היא אומה של פליטים. מחצית מהחיילים בצה"ל שזה עתה הוקם היו ניצולי שואה שברחו מהתופת הנאצית רק כדי להישאב מיד למלחמה קיומית, כיוון שיום לאחר שדוד בן-גוריון הכריז על הקמת המדינה, חמש צבאות ערביים פלשו.
ההשפעה הפסיכולוגית של הסכסוך
הישראלים עמדו בפני בחירה. להילחם או להימחק מהמפה. כמו שאמרה סרסיי לאניסטר: "במזרח התיכון, או שאתה מנצח או שאתה מת".
המדינה היהודית ניצחה במלחמה הראשונה, אבל זו לא הייתה הסוף. שכנינו אימצו את הגישה: "אם לא הצלחת בפעם הראשונה תנסה שוב".
הישראלים ידעו שזה רציני. טראומות קולקטיביות לא נעלמות בקלות. הן נשארות, כאורח לא רצוי, מציגות שוב ושוב את סרטי האימה של העבר. אבל אם יש קרן אור בהיסטוריה עקובת הדם שלנו, הרי שהיא זו: פגיעות היא מניע מעולה. אין עוצמה כמו זו של מי שדחוק לפינה ונואש. כשביקרתי בישראל ב-1973, פגשתי את גולדה מאיר. אמרתי לה: "את אומרת לי שאין לכם סיכוי". היא ענתה: "אבל יש לנו נשק סודי אין לנו לאן ללכת". נשמע כמו נשק די גרוע. אבל הישראלים משתמשים בו היטב. כי דווקא הפחד והפגיעות אילצו אותנו למצוא פתרונות יצירתיים לאיומים הבלתי אפשריים כמו מערכת כיפת ברזל שמיירטת רקטות וטילים, או חיסולים ממוקדים ולא שגרתיים של אויבים לצורך הרתעה, או הנשק הגרעיני, הסוד הגלוי ביותר במזרח התיכון שתמיד ממתין למקרה שבו הכול יקרוס. אם יש דבר אחד שההיסטוריה לימדה אותנו הוא שהכול יקרוס בסוף. אנחנו זוכרים את זה היטב.
ישראל לעולם לא תראה את עצמה כגוליית
למרות שהתרחקנו מאוד מדוד וקלעו, לעולם לא נראֶה את עצמנו כגוליית. כי אנחנו זוכרים, בגוף ובנפש, איך זה להילחם באויב חזק בהרבה מאיתנו. אנחנו זוכרים איך זה להתרסק, שוב ושוב ושוב.
ולכן המדינה היהודית עשתה הכול כדי לבנות כוח צבאי מרתיע, כדי להבטיח ש-"לעולם לא עוד" לא תהיה סתם סיסמה ריקה אלא אחריות קולקטיבית של כולנו. המעשה של דוד, כשהוא צועד קדימה ללחום בגוליית הוא מעשה מדהים, אפילו מגוחך. זה מעשה של הקרבה, של נכונות שרואים גם בדור הזה של הישראלים.
חיזבאללה בנה מלכודות ובונקרים בדרום לבנון במשך דור שלם רק כדי להבטיח שמאות חיילים ישראלים ימותו אם ינסו להתקדם לשם. היו פתרונות חכמים לכך. מהפעלת טכנולוגיה מתקדמת ועד תקיפות מדויקות מהאוויר. אבל החיילים הרגליים, חיילי החי"ר הפשוטים, עדיין נכנסו רגלית לכפרים ולמנהרות שנבנו במשך שלושים שנה. ולכן הישראלים רואים עצמם כ"דוד" – דוד שממשיך לנצח.
אבל מבחוץ, הקרבה הזו לא נראית אצילית אלא כעדות לכך שהכוח השחית אותנו, במיוחד ביחסינו עם הפלסטינים. הרי אין לפלסטינים צבא סדיר. אין להם ממשלה מתפקדת. אפילו מקלטים אין להם. זה לא אומר שהם לא מהווים איום. כל טיל, כל דקירה, כל חטיפה הם איום ממשי ומתמשך. אבל זה אף פעם לא משחק שוויוני. אז מבחוץ, ישראל עם הטנקים, הפצצות החכמות ואפילו נשק גרעיני נראית כמו גוליית, בריון גדול שמושחת מכוחו.
אבל כשמסתכלים מקרוב מבינים שהסיפור של דוד וגוליית אינו רק על קטן מול גדול. זהו סיפור על שני עולמות מוסריים שונים. על השקפת עולם יהודית מול זו של הפלשתים. הפלשתים היו עובדי אלילים, עולם של אלים מרובים, שנראים כמו בני אדם ומשחקים משחקי כוח במקום לחפש צדק. בעולם כזה, אין מושג של צדק מוחלט. רק חזקים וחלשים, מנצחים ומפסידים.
ואז הגיעו היהודים עם רעיון מהפכני של מונותאיזם מוסרי. לומר שיש אל אחד, פירושו שיש גם אמת אחת. הצדק, לא הכוח, הוא שמקנה עוצמה. ולכן דוד ניצח. לא כי היה קטן או מיומן בקלע, אלא כי נלחם עבור ערכים וצדק.
ולכן הוא נשאר גיבור, למרות כל שגיאותיו בהמשך.
גם דוד המלך שגה, השתמש לרעה בכוחו, פגע באחרים. והתנ"ך לא חוסך ממנו ביקורת ממש כפי שגם הישראלים המודרניים מתמודדים עם כוחם באי נוחות. ישראלים צעירים מתקשים עם כוח. הם רוצים להיות מוסריים. קשה להם עם העובדה שמישהו הופך לקורבן בגללנו. יש שיח פנימי מלא בביקורת עצמית, היסוס, דאגה למדיניות יחד עם הבנה שצריך להגן על עצמנו. הישראלים לא רוצים כוח. הם רוצים ביטחון.
המטרה של ישראל היא להיות מקום בטוח שבו אנשים רגילים יכולים לחיות חיים רגילים.
ישראל לא מחפשת כוח אלא ביטחון. וכשיש ביטחון, היא מתכווצת בחזרה למידותיה הטבעיות.
האויבים שלנו אינם פלסטינים או לבנונים רגילים. אלא משטרים ואידיאולוגיות איסלאמיסטיות שחונקות את המזרח התיכון ומשכנעות אנשים פשוטים שלא יוכלו להיות חופשיים עד שישראל תושמד. האידיאולוגיה הזו רעילה. והיא גם נידונה להיכשל.
אני לא מסכים עם כל החלטה של ממשלת ישראל, ואני לא מצפה שהצבא יהיה צודק בכל קרב. אבל כיוון שזו דמוקרטיה, אני יודע שלפחות ברמה העמוקה, הילדים שלי מגנים אחד על השני, לא נופלים קורבן לחזון אידיאולוגי של מישהו אחר. כמו כל מדינה, ישראל אינה מושלמת. יש לה כוח, ולפעמים היא עושה בו שימוש שגוי. אנחנו לא תמיד הסמכות המוסרית. זו אמת כואבת שאנחנו מתמודדים איתה כל יום. אבל אנחנו משתדלים. משתדלים לשמור על בהירות מוסרית. גם כשהנסיבות קשות.
אנחנו מנסים להעניש חיילים שסרחו. אנחנו לא מכוונים לאזרחים. אנחנו מפנים אותם מאזורי הקרבות.
אנחנו אפילו מעניקים טיפול רפואי מציל חיים לאנשים כמו יחיא סינוואר. ולכן, אני לא מסכים עם גולדה מאיר. הכוח הסודי שלנו איננו הפחד, או הטראומה, או הפגיעוּת שלנו. נכון זה הכול נכון. אבל זו לא כל האמת. האמת המלאה היא שהמקור האמיתי של כוחנו הוא המחויבות שלנו למוסר, גם בתנאים הקשים ביותר. המחויבות שלנו להגן על אזרחינו.
במשך מאות שנים אמרו לנו שהחיים שלנו לא שווים. לא הייתה לנו מדינה ולא צבא להוכיח אחרת. אבל עכשיו יש לנו צבא של "דודים", נשים וגברים שנלחמים כדי להגן על משפחותיהם ועל ביתם – הבית היחיד שיש לנו.
ושווה להילחם עליו.
לסרטונים נוספים מערוץ Unpacked עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן לעברית לחצו על הקישור
למה הדת מניעה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © Unpacked. הערוץ יוצר סרטונים קצרים החוקרים שאלות גדולות ומפרקים נושאים מורכבים. כל המידע הדרוש כדי להסתכל על ישראל והיהדות.
הסרטון הפעם – בחברון ההיסטוריה והאמונה מתנגשות והופכות את האדמה המקודשת למיקרוקוסמוס של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אתרים קדושים משמשים זירת קרב ליראה ושליטה כאחד. כאן, מורשתו של אברהם מלבה את המתחים של ימינו כאשר זהות ודת משתלבות בפוליטיקה.
מנחה הסרטון הוא ירמיהו דנציג. ירמיהו הוא ישראלי יליד קליפורניה, בן למשפחה ירושלמית שורשית שעלתה ארצה כבר עם תלמידי הגר"א. הוא מתעקש על ההגדרה העצמית המאתגרת, שמחייבת קריאה לחיים משותפים בלי לוותר על הציונות.
האמונה מניעה כל צעד
כמעט מאה שנה, ישראלים ופלסטינים מצויים בעימות חריף, כששני הצדדים מתחרים על אותה פיסת אדמה קטנה. אבל זה לא רק מאבק על גבולות או משאבים. זה מאבק על עצם ההיסטוריה. ומעט מאוד מקומות כל כך רוויים בהיסטוריה כמו העיר העתיקה חברון, או בערבית – אל-ח'ליל. שמה של העיר פירושו "חבר" או "אחדות" בעברית ובערבית – שם אירוני לעיר שמופרדת ומדממת. כאן, שתי עלילות מתנגשות, כשהמאמינים הקנאיים ביותר תובעים עליה בעלות. כאן, האמונה מניעה כל צעד, כל נשימה, כל החלטה, לעיתים עם תוצאות קטלניות, הן לישראלים והן לפלסטינים. האם הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא בעצם מלחמת דת?
היסטוריה משותפת בחברון
כדי להיות ברורים, אני לא טוען שלסכסוך הישראלי-פלסטיני יש סיבה אחת בלבד. מעט מאוד דברים בחיים הם פשוטים כל-כך. אבל אין זה מקרי שאתרים קדושים עמדו במרכזם של כמה מהפרקים המדממים ביותר בהיסטוריה של שני העמים. אחת האירוניוֹת הטרגיות של הסכסוך הזה היא ששני הצדדים חולקים דנ"א משותף ושניהם מייחסים את מוצאם לאותו אדם. ליהודים זהו אברהם אבינו, ולמוסלמים אִבְרָהִים חֲלִיל אַלְלָּה. ההיסטוריה הקדושה של חברון מתחילה איתו.
אחד משטרי הקניין העתיקים ביותר שמתועדים בהיסטוריה
חברון מוזכרת בתנ"ך בשמה 87 פעמים. אבל ההזכרה השנייה היא החשובה ביותר, כי מדובר באחד משטרי הקניין העתיקים ביותר שמתועדים בהיסטוריה. לעיני עדים רבים, אברהם משלם 400 שקל כסף בתמורה למערת המכפלה, המקום בו הוא קובר את אשתו שרה. שני פרקים אחר כך, הוא מצטרף אליה ונקבר שם גם הוא. לימים, כל שושלתו תיקבר באותו מקום. לא מפתיע אם כך שמדובר באחד האתרים הקדושים ביותר בדתות האברהמיות. כאן שוכב אבי שלוש הדתות, בשקט ובדממה, בעוד העולם סביבו גועש. במשך מאות שנים, המקום לא היה יותר ממערה. עד שמלך יהודה הורדוס בנה מעליה מבנה מרשים, כשגגו פתוח לשמיים. המבנה הזה עדיין עומד מאחורי, אבל ייעודו השתנה במהלך הדורות. לאורך ההיסטוריה, לבני אדם יש נטייה לבנות אתרי קודש אחד על גבי השני. כאשר הנצרות הפכה לדת השלטת באזור, הביזנטים הפכו חלק מהמקום לכנסייה אבל אפשרו ליהודים להמשיך להתפלל שם. לאחר הכיבוש הערבי, שוב שונה המקום. המבנה הוסב לבית תפילה מוסלמי, ממש כמו קודם.
ההיסטוריה שלי, הסיפור שלי הוא הכי תקף
"האיזור הזה חושב היסטורית. הוא חושב דתית. חשוב לאנשים לדעת מי היה אברהם. הם צריכים לדעת שהם מצאצאיו ושהם אחראים למערת אברהם. בירושלים השאלה היא את מי אלוהים מעדיף? אלוהי היהודים או אלוהי המוסלמים? ובחברון? מי הוא הבן הנבחר של אברהם?"
אבל מאז מותו, אברהם שותק בשאלה הזו, ומשאיר לכל שליט חדש של חברון להחליט בעצמו. וכך עברה הבעלות על חברון מידי יהודים, לנוצרים, למוסלמים, שוב לנוצרים ושוב למוסלמים. כל חילוף שינה את מאזן הכוחות בעיר הקדושה. למרות תקופות של רדיפה, שליטים מקומיים תמיד אפשרו ליהודים להתפלל באתר הקדוש. עד שהגיעו הממלוכים, שאסרו לחלוטין על לא-מוסלמים להיכנס למערה.
"במשך 700 שנה, לא הורשינו להיכנס למבנה שלנו. מערת המכפלה היא מבנה הורדוסי שנבנה ע"י מלך יהודי על קבר יהודי. תחת שלטון האסלאם, נאסר עלינו להיכנס לשם במשך 700 שנים".
רוב השנים הללו עברו בשקט יחסית עבור יהודי חברון, שחיו בקרב שכניהם המוסלמים מעמד שני, אבל קיימים. הקהילה נותרה קטנה, ענייה ויראת שמיים. ואז הגיעה מלחמת העולם הראשונה והיא טרפה את הקלפים. האימפריה העות'מאנית התמוטטה, אדמותיה חולקו בין הבריטים לצרפתים.
המנדט הבריטי
הבריטים, ששלטו בפלסטינה, לא התכוונו להישאר שם זמן רב. הם הבטיחו הבטחות עמומות גם לערבים וגם ליהודים. אבל שני הצדדים חשו אי נוחות גוברת. בזמן המלחמה, הבריטים שקלו הקמת מדינה ערבית עצמאית, אבל הרעיון נותר בגדר אפשרות בלבד. שנתיים לאחר מכן, הם הכעיסו את העולם הערבי כשהבטיחו ליהודים "בית לאומי בארץ ישראל". הערבים של פלסטין צפו בדאגה בזרם היהודים העולים לארץ, קונים קרקעות ובונים יישובים חדשים. למרות כל הסערה, חברון נותרה שקטה יחסית בשנות ה-20, בערך…
דו-קיום מורכב
לציפי שליסל שלמשפחתה שורשים עמוקים בעיר חברון הסבירה לי שהדו-קיום היה מורכב הרבה יותר ממה שנדמה.
ציפי שליסל:
"היה מיתוס שהיו יחסים טובים. בתוך כל זה, כשנכנסים לרזולוציה יותר מדויקת, היו כל הזמן תקלים".
יהודים היו מיעוטים במולדתם במשך מאות שנים, תלויים בגחמות של שכניהם ומנהיגיהם. כמו אחיהם במזרח התיכון, צפון אפריקה ואירופה, לא הייתה להם כמעט הגנה מרדיפות. הכול השתנה עם הופעת הציונות המדינית, תנועה שזעזעה את היהודים בכל העולם והזכירה להם שגורלם בידיהם, שעליהם להגן על עצמם. שהם זקוקים למדינה יהודית, לצבא יהודי, כדי להגן על זכויות שנמנעו מהם זמן כה רב, כולל הזכות להתפלל באתרים הקדושים.
עד בוא המשיח
אבל יהודי חברון בשנות ה-20 לא היו ציונים מדיניים. הם היו דתיים מאוד. להם, ההגנה באה מאלוהים, לא ממדינה או צבא. ולכן, עד בוא המשיח, הם ניסו להסתדר עם מה שיש. אבל לגורל היו תכניות אחרות. במהלך המאה הבאה, הם וצאצאיהם יצפו שוב ושוב באותו סיפור מתרחש מחדש.
טבח חברון 1929
בסוף העשור, קהילתה היהודית העתיקה של חברון תיעלם. הניצולים וצאצאיהם ישנו את דעתם לגבי עוצמת הציונות. אבל כאנשים יראי שמיים, ציונותם תקבל גוון דתי – כזה שילך ויתחזק עם כל טבח, מלחמה ועוול. הסבך הזה של אמונה דתית ושכנוע פוליטי לא היה נחלת היהודים בלבד. גם בצד המוסלמי הופיעו הדהודים לכך. צעיר לוהט בשם חאג' אמין אל-חוסייני היה הדמות המרכזית הראשונה בסכסוך הזה ששילב בין אמונה לאומית לאלימות. מבחינתו, לא הייתה כל סתירה בין אמונתו הדתית לבין נחישותו לטהר את פלסטין מיהודים.
החוסיינים באו ממשפחה של מנהיגים דתיים ואזרחיים, כולל 13 מראשי העיר ירושלים. הם התנגדו לציונות מההתחלה. חאג' אמין אף נמלט מירושלים לזמן קצר לפני שהבריטים הספיקו לעצור אותו על הסתה לאלימות נגד יהודים. אבל משפחת חוסייני הייתה חשובה ובעלת השפעה, והבריטים הבינו שאם ברצונם לשמור על השקט, עליהם לשמור על יחסים טובים עם האליטות הערביות בפלסטין. לכן, למרות שידעו שחאג' אמין הוא מסית, החליטו הבריטים שדרך ההרגעה הטובה ביותר היא… להעניק לו עוד כוח? כן, גם לי זה לא נשמע הגיוני, אבל בדיעבד הכול ברור יותר.
הנציב העליון הבריטי ביטל את האישומים נגדו והעניק לו תואר רשמי מפואר – "המופתי העליון של ירושלים". מופתי הוא מנהיג דתי מוסלמי, ותפקיד כזה קיים כמעט מראשית האסלאם. אבל התואר "המופתי העליון" היה המצאה בריטית, כמו גם "המועצה המוסלמית העליונה", שעליה שלט כעת המופתי. ייתכן שהתואר הומצא, אבל בפועל חאג' אמין היה כעת האדם החזק ביותר בפלסטין שאינו בריטי, הן מבחינה דתית והן אזרחית. הוא השתמש בסמכות הזו כדי להסית למלחמה דתית.
בשנת 1928, החל חאג' אמין להפיץ שמועה שהמשיכה להיות עיקשת גם עד היום, שהיהודים בפלסטין זוממים להרוס את מסגד אל-אקצא כדי לבנות מחדש את בית המקדש היהודי.
אל-אקצא, או הר הבית, אינו נמצא בחברון אלא בירושלים. בעבר עמדו שם שני בתי מקדש יהודיים. הכותל המערבי המפורסם הוא הקיר שהקיף את הצד המערבי של מתחם המקדש. במשך מאות שנים, זה היה המקום הקרוב ביותר שבו יכלו יהודים להתקרב לאתר הקדוש ביותר להם. אבל גם למוסלמים זהו מקום קדוש. לפי המסורת האסלאמית, מוחמד ערך מסע פלאי ממכה לירושלים על גבו של יצור מכונף. מהר הבית עלה מוחמד לשמיים. כאשר הצבאות המוסלמים כבשו את ירושלים, בנה הח'ליף כיפה מפוארת ישירות על גבי האתר הקדוש, כהכרה בקדושתו, ובכדי לסמן שלא משנה מהי ההיסטוריה. הר הבית שייך כעת לאסלאם. ככל הנראה הוא לא שיער שההחלטה הזו תוביל למאה של שפיכות דמים.
כאשר חאג' אמין התמנה למופתי העליון, המתיחות בין יהודים לערבים הייתה בשיאה. כל שינוי בסטטוס קוו היה עלול להצית את פלסטין. חאג' אמין הוסיף ממד רוחני לסכסוך כאשר הר הבית הפך לחזית הלחימה. תחת שלטונו, אתרים קדושים כבר לא היו רק מקומות פולחן, הם הפכו לסמלים של השאיפות הלאומיות של שני הצדדים, למבחן הלגיטימיות של זכות הקיום בארץ. אבל יותר מכך – הם הפכו לסמלים של "איזו היסטוריה נכונה יותר". של "מי צודק יותר". אז חאג' אמין אל-חוסייני החל בסדרת שיפוצים ממש מעל הכותל. יהודים נאלצו להתכופף כדי לא להיפגע מאבנים שנפלו בעת התפילה.
במקביל, הקריאות למואזין הלכו והתגברו בעוצמתן. צעירים ערביים יידו אבנים לעבר המתפללים היהודים. ואכן, היו יהודים שדרשו שליטה בלעדית בכותל. אבל רוב היהודים ורבים מהערבים חששו מלערער את הסטטוס קוו. כן, האתרים הקדושים היו חשובים לכולם, אבל לא כולם רצו להילחם עליהם, אלא אם הרגישו פרובוקציה מהצד השני. קיצוניות מזינה קיצוניות, וחאג' אמין היה מוכן להסלים.
בכל קיץ יהודים צמו ב-ט' באב, יום צום לזכר חורבן בית המקדש. ב-1929, ההכנות כללו תהלוכה בת כ-6,000 יהודים בתל אביב, שצעקו "הכותל שלנו!" מאות נוספים הגיעו לכותל, חלקם עם אלות. אף אחד לא נפגע, אבל המסר היה ברור: "היינו כאן קודם – ואיננו מפחדים מכם". אבל אולי היה עליהם לפחד. חאג' אמין התכונן לרגע כזה. העלונים כבר היו מודפסים, ובהם טענות שהיהודים לא רק מתכננים להשתלט על הכותל, אלא גם חיללו את כבוד האסלאם. תוך זמן קצר, פרץ המון מוסלמים צעירים ועצבניים מול הכותל. צעירים יהודים הקימו צוותי הגנה כדי להגן על המתפללים אבל זה היה מאוחר מדי. כל הארץ בערה. רוכבים ערביים בזזו חנויות, הכו עוברי אורח ובזזו בתים. בחברון, מספר קילומטרים משם, הקהילה היהודית כלל לא חששה.
כאשר ההגנה ביקרה בחברון והציעה הגנה או פינוי, מנהיגי הקהילה היהודית סירבו ואמרו: "ערביי חברון הם ידידינו. הם שכנינו. הם לעולם לא יפגעו בנו".
הם טעו. המהומות הגיעו לחברון. אבל בשלב הזה, זו כבר לא הייתה מהומה. זה היה טבח.
"נשים ונערות נאנסו לעיני בני משפחותיהן לפני שנרצחו. הורים נטבחו בידי שכניהם מול עיני ילדיהם. תינוקות נשחטו בזרועות אמותיהם. אנשים נשרפו למוות. והקהילה היהודית של חברון, אחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם, שהתקיימה שם במשך אלפי שנים, חוסלה ופונתה בידי הבריטים ששלטו בפלסטין. נאמר להם לא לשוב לעולם".
הטבח לא רק חיסל קהילה עתיקה, הוא גם הרס כל שביב של אמון או תקווה לדו-קיום. רבים מיהודי חברון הלא-ציוניים, שהאמינו בשכניהם, הפכו לציונים. אם מאות שנים של דו-קיום חלקי לא הגנו עליהם, שום דבר לא יגן, פרט לאלוהים ולמדינה יהודית חזקה. כוחות ההגנה היהודיים, שהגנו על יישובים יהודיים בפלסטין, החלו לקחת את תפקידם ברצינות רבה יותר. במהלך שני העשורים הבאים, יתאחדו הכוחות הללו ויהפכו לצבא החזק ביותר במזרח התיכון. ובמהלך המאה הבאה הם וצאצאיהם יצפו באותו סיפור חוזר שוב ושוב.
המדינה המתהווה של ישראל
19 שנה לאחר טבח חברון, ישראל הכריזה על עצמאותה. למחרת, חמישה צבאות ערביים פלשו. לאחר שנה של מלחמה, המדינה היהודית יצאה פצועה ומוקטנת, אבל חיה. ירדן כבשה את הר הבית ואת הגדה המערבית. היא מנעה מכל היהודים גישה למקומות הקדושים שלהם. לא מישראלים, אלא מיהודים. כמעט שני עשורים חברון, כמו שאר הגדה המערבית, הייתה ריקה מיהודים ומלאה בפליטים ערבים. ואז הגיעה מלחמת ששת הימים.
חזרת היהודים לחברון
בשבוע אחד, ישראל נטלה שליטה על מזרח ירושלים והגדה המערבית מירדן, על סיני ועזה ממצרים ועל רמת הגולן מסוריה. ולאחר 40 שנה, יהודי חברון החלו לשוב הביתה.
"וזה היה רק טבעי שאחרי ששחררנו את העיר, שנחזור קודם כל לכאן. הייתה משיכה עצומה חזרה לרכוש שלנו, וגם חזרה לקרבה אל האבות והאמהות".
הקרבה הזו להיסטוריה ולמקומות הקדושים מושכת סוג מסוים של אנשים. כאלה שאכפת להם מאוד מאוד מהעבר, וששמים את עצמם בחזית כדי לוודא שהוא לא יחזור על עצמו. אפשר לקרוא לאדם כזה קיצוני – והם אולי יענדו את התואר הזה בגאווה.
מי מגיע ליחידות העלית בצבא? מי מגיע לשם? אנשים קיצוניים. והאנשים שחיים כאן הם בדיוק כאלה. הם סוג מסוים של עלית. הם מסורים בצורה קיצונית. הם מסורים להיסטוריה היהודית, לתנ"ך, לזכויות היהודיות. והם מבינים שיש להם תחושת מאבק שתמיד התקיימה, וכעת יש להם את היד, את היכולת לדחוף בחזרה נגד המתעללים שלנו. הם למדו היסטוריה ומחשבה יהודית, ויש להם תחושת זכויות חדה. וכן, יש כאן אנשים קשוחים".
זה מה שצריך להיות במזרח התיכון
בהתחלה, לממשלת ישראל לא הייתה כוונה לאפשר ליהודים לחזור לחברון. זו הייתה מרכז אוכלוסיה ערבי חשוב וקדוש לשלוש דתות. למעשה, הממשלה אף הטילה הגבלות על יהודים שביקשו להתפלל במערת המכפלה, מחשש לעורר את האוכלוסייה המקומית. אבל בסופו של דבר, כשמספיק יהודים עברו לחברון, הממשלה הקלה את ההגבלות. האמת היא שאף אחד לא ידע מה יקרה לגדה לאחר המלחמה. היו שתמכו בהחזרה חד צדדית שלה, אחרים דרשו לשמור על אזורים אסטרטגיים חיוניים לביטחון או לזהות הלאומית.
גם דוד בן גוריון
אפילו דוד בן גוריון, חילוני מובהק שתמך בהחזרת רוב השטחים, האמין שחברון צריכה להישאר בשליטה ישראלית. כך חשובה העיר לא רק לדתיים, אלא לדמות הישראלית ולסיפור היהודי כולו. אבל ככל שמקום מקודש יותר, כך הוא נוטה יותר להפוך לנקודת עימות. והחיים בחברון נותרו מתוחים לאורך שנות השמונים והתשעים.
הסכמי אוסלו והאינתיפאדה הראשונה
ב-1993, מנהיגים ישראלים ופלסטינים הכירו זה בלגיטימיות של זה לראשונה וחתמו על הסכם שנועד להוביל לשלום. שלום מעולם לא הגיע. במקום זאת, באו פיגועים גל של טרור והתרחבות ההתנחלויות.
הטרור והאלימות נמשכו
מאחורי דלתיים סגורות, יושב ראש אש"ף עודד ג'יהאד, גם כשחייך ולחץ ידיים עם ישראלים. כשאוטובוסים ובתי קפה התפוצצו, והאלימות התפשטה, רבים בשני הצדדים איבדו אמון. במיוחד עשרות אלפי ישראלים שחיו בגדה. הם חששו – האם ממשלתם תעקור אותם מבתיהם כדי לפנות מקום למדינה פלסטינית? ואם כן – האם זה יביא שקט או עוד פיגועים? אבל אחת המתקפות המזעזעות ביותר לא באה מחמאס או ג'יהאד איסלאמי, אלא מיהודי.
טרור יהודי
בקיץ 1980טרוריסטים יהודים, מודאגים מהסכם השלום עם מצרים וזועמים על פינוי ההתנחלויות בסיני, החלו לתקוף ערבים בגדה. ברוך גולדשטיין לא התחיל כחלק מהמחתרת הזו, אף שדתיותו הקצינה לחזון אפוקליפטי של יהודים כלוחמים קדושים. ביום-יום הוא היה רופא, שטיפל ביהודי קריית ארבע. ב-25 בפברואר 1994, קם מוקדם בבוקר, טבל במקווה, ויצא למערת המכפלה, שם קבורים אבותיו. באותה שנה חפפו חג פורים וחודש הרמדאן, והמסגד מעל הקבר היה עמוס מתפללים בתפילת שחר. ואז גולדשטיין שלף נשק אוטומטי, וירה שוב ושוב בקהל של 800 מוסלמים שהתפללו.
"צפירה בלתי פוסקת של אמבולנסים פילחה את הבוקר הישראלי כאשר גופה אחר גופה הוצאה ממסגד איברהימי. היה זה זמן קצר לאחר הזריחה כשהמתקפה החלה. המתפללים כרעו בתפילה. לפתע, ד"ר ברוך גולדשטיין, מתנחל יהודי מניו יורק, נכנס, חסם את היציאה היחידה ופתח באש".
זה היה טבח. 29 פלסטינים נהרגו. הירי פסק רק כשהקהל הכה את גולדשטיין למוות. אלימות פרצה בכל רחבי הגדה במחאה על הטבח.
ובכל זאת, השיחות לשלום המשיכו בקושי. שלוש שנים אחר כך, ישראל ואש"ף חתמו על הסכם שעדיין בתוקף. אש"ף קיבלה שליטה על 80% מחברון, המכונה כיום H1. צה"ל שולט ב-20% הנותרים, הכוללים את המערה, אלפי יהודים, ועשרות אלפי פלסטינים.
הגבלות תנועה ואיום הטרור
במשך שלושה עשורים, סבלו פלסטינים באיזור H2 מהגבלות חמורות על חירויות בסיסיות, בין היתר בעקבות האלימות שפרצה לאחר טבח גולדשטיין. הממשלה והקהילה היהודית בחברון טוענים שההגבלות נובעות מאיום הטרור המתמיד.
הטרור הוא בעיה אמיתית בחברון
ציפי שליסל יודעת את זה היטב:
ציפי שליסל:
"ואבא בעצם נהרג בבית שלו, נרצח לעיניה של אימא. והיא אמרה – איך אני אשאר עכשיו בבית אחרי מה שראיתי מול העיניים? מה אני אעשה עכשיו? מצד שני היא אמרה – אם אני אעזוב עכשיו את חברון זה ייתן מוטיבציה להרוג עוד יהודים".
רבים מהפלסטינים טוענים שההגבלות הן תירוץ להשתלטות על קרקע, לגרום לסבל כזה עד שיעזבו מרצון.
"אנחנו אלה שזקוקים להגנה, לא להיפך. יש להם חיילים שמגנים עליהם. האנשים שלנו צריכים הגנה, לא מהחיילים, אלא מהמתנחלים. יש לי רכב עם לוחית צהובה. אני לא יכול לנהוג פה כי אם יגלו שאני פלסטיני תהיה בעיה".
ויש לך תעודת זהות כחולה.
"בדיוק. אני תושב ישראל. אני לא יכול להיכנס לפה ברכב כי אני ערבי. אתה מדבר על יותר מ-35,000 פלסטינים בצד ההוא. הם לא יכולים לנוע ברכב. הם צריכים לסחוב הכל ברגל, מהבית לצד השני, לקניות וכל דבר אחר. וכל ערב, בשמונה, הכל נסגר".
והם לא יכולים לנסוע ברכב?
"לא. הם לא יכולים".
הטרדות הדדיות
פלסטינים בחברון מתארים מציאות של הטרדות מצד יהודים, כלכלה חנוקה, ותחושת חנק מתמדת מההגבלות.
"קשה מאוד לחיות כאן. אנחנו מאוימים כל הזמו במחסומים. מתייחסים אלינו לא יפה. בעלי והילדים.הוחזקו על ידי הצבא במשך 20 ימים. כאן זה הבית שלי ונאסר אלינו לחצות את השטח הזה. יש לנו בעיות עם המחסומים מדי יום".
באופן מוזר, גם יהודי חברון מדווחים על תחושת חנק דומה. אף שהצבא מגן עליהם, הם יודעים שהישארותם בעיר תלויה בנוכחות צבאית כבדה, שמפרידה בינם לבין רוב חברון. הם מודעים לכך שבלי ההגנה הזו לא הייתה קיימת קהילה יהודית בעיר.
"הצבא הבין שיש כאן מתיחות גדולה, ויצר אזור סטרילי. מה שהיה פעם הגטו היהודי, חזר להיות גטו סטרילי, שמאפשר לקהילה שלנו לחיות פה, בלי הטרדות ופגיעות. לצערי, הג'יהאדיזם מקיף אותנו. השנאה לישראל מקיפה אותנו. אני מרים ספר לימוד שילדים ערבים זרקו לרצפה, ואני לא יודע ערבית, אבל יש לי גוגל לנס ובינה מלאכותית. אני מתרגם. אתה לא תאמין. אתה לא תאמין לרמת השנאה שמושרשת בתוך החינוך הפלסטיני. שתיים ועוד שתיים שווה ארבעה יהודים מתים. זו המתמטיקה".
ציפי שליסל:
"המחבל שרצח את אבא שלי בחסות הסכם חברון ברח כמה מטרים לרשות הפלסטינית ולא תפסו אותו. הוא עשה אחר כך עוד פיגוע וברח ולאחר מכן עוד פיגוע בבאר שבע ושם תפסו אותו.השופט נתן לו שלושה מאסרי עולם ואמר שזה לא אנושי לנסות שוב ושוב להרוג יהודים. ואז הוא קם ואמר 'למה אתה אומר שאני לא אנושי? אני אדם טוב. אני עבדתי אצל יהודים, הפ סמכו עלי, הם נתנו לי את המפתחות של הבית. והוא תאר שהוא שמע דרשה על הר הבית ואז החליט שהוא הולך להרוג יהודים. וזה מה שקרה בפרעות תרפ"ט. הערבים שחיו כאן יחד שמעו את דרשות ההסתה ואת הטיעונים הדתיים והם קמו ורצחו את היהודים".
בחברון, ההיסטוריה נוכחת בכל צעד, בכל מבנה, בכל מפגש. אין פה 'עבר', אין 'היה'. זה כאילו אברהם עדיין מוסר את 400 השקלים. כאילו גרזני 1929 עדיין קוטעים איברים. כאילו קליעי 1994 עדיין יורים בקהל. זה כמו להיכנס לתוך התמצית המזוקקת ביותר של הסכסוך הזה – עז, מר, ובלתי נמנע.
רוב הישראלים והפלסטינים אינם מסוגלים לקבל את הנרטיב של הצד השני, את האמת של האחר
"כן, הטבח קרה, אבל הוא לא קרה נגד יהודים. אף משפחה יהודית לא נפגעה. הם נולדו פה. אף אחד מהם לא נפגע. רק היהודים שבאו עם אידיאולוגיה שונה, זה מה שקרה להם".
זה אולי מה שאבו חסן מאמין, אבל היהודים הראשונים שנהרגו היו ילידי המקום דוברי ערבית. וקהילת חברון לא הייתה ציונית. זה לא היה משנה אם היו ספרדים או אשכנזים, אם משפחותיהם גרו בעיר מאות שנים או אם הגיעו לישיבה ובמה האמינו. ההמון לא שאל אם מישהו ציוני לפני שרצח אותו. אבל זה נרטיב לא נוח. קל יותר להאמין שלטבח ב-1929 הייתה סיבה מעבר לקנאות דתית עיוורת. מן הצד השני, יש יהודים המאמינים שברוך גולדשטיין ידע מראש על טבח מתוכנן.
"הוא הקריב את חייו, את אשתו וילדיו, כי ידע מה הולך לקרות במערת המכפלה".
הם טוענים שהוא הגן על יהודי חברון. גם אם עשה זאת בדרך שרוב היהודים מגנים. אבל אין שום ראיה לכך. זה סיפור נוח – לא אמיתי. יש מי שמתייחסים אליו כאל גיבור ואף עולים לקברו.
"הדבר הכי מטריד זה לא שהערבים נהרגו, אלא שד"ר גולדשטיין נהרג".
"הוא עשה את מה שהיה צריך לעשות כדי להראות לעולם, לעם היהודי, שלא נסבול את הממשלה הזו".
"הלוואי וגם לי היה האומץ לעשות את זה".
אנשים נאמנים לנרטיב שלהם
אלו האנשים שמאמינים בנרטיבים הנוחים. הם אומרים שגולדשטיין היה צדיק, רופא עדין שטיפל בכולם. אבל כבר בצבא הוא סירב לטפל בלא-יהודים, כולל דרוזים ששירתו איתו. הם מצדיקים אותו באומרם שנשבר לאחר שחברו מת בזרועותיו. אבל רבים איבדו אהובים מול עיניהם ולא הלכו לטבוח בחפים מפשע. אנשים מאמינים בסיפורים שמתאימים לנרטיב שלהם, שמאשרים שהם "צודקים". אבל הנרטיבים השולטים בעיר מלאים סתירות ואמיתות חלקיות לא נוחות. האם גורל תושבי חברון נחרץ? האם יש דרך שמאפשרת לשני העמים לחיות בכבוד, ללא פחד או שנאה, באדמת אבותיהם? איך מתגברים על הסכסוך?
"אנחנו חייבים למצוא דרך שקשורה לבית שנולדנו בו. או שנחיה יחד – או שנמות יחד. אין דרך אחרת".
האם ייתכן שאבותינו הקבורים מתחת לאדמה הם אלו שיובילו לפתרון?
"המוסלמים מאמינים שאברהם הוא הנביא של כולם. הוא אבי כל הנביאים. הם מאמינים שהוא אב לכולנו. ואל תשכח, אברהם הביא לעולם שני בנים: יצחק וישמעאל. כלומר, יהודים ומוסלמים הם בני דודים, לא? נכון. ואנחנו מאותו המקום".
"אחת הדרכים שלי לגשר בין יהודים לערבים היא לומר – יש לנו אב משותף. יש לנו משהו שאנחנו באמת יכולים להסכים עליו, לחלוק ולאהוב".
כשחיים בצלם של "שהידים", נעשים נוקשים
התהלכתי ברחובות העתיקים של חברון, מלווה בישראלים ופלסטינים. כל אחד מהם מוכן לספר את סיפורו. אבל נוכחות בלתי נראית פסעה מאחורינו: רוחם של כל היהודים והערבים שמתו כאן, איש על ידי רעהו. תושבי חברון גדלו רדופים. לא בידי הדמויות המקראיות שמקדשות את המקום אלא בזעקות יקיריהם שנרצחו. וכשחיים בצלם של "שהידים", נעשים נוקשים, הן בזיכרון העבר והן בחזון העתיד.
אולי יש דרך אחרת
אבל אולי יש דרך אחרת. דרך שמכבדת את העבר אבל מביטה קדימה.זה לא מקרה שההסכם ההיסטורי שהביא לנרמול היחסים בין ישראל למדינות המפרץ נקרא 'הסכמי אברהם'. האדם שהציב אותנו על מסלול ההתנגשות יכול להיות גם זה שישחרר אותנו. כולנו בניו של אברהם. כולנו שווים, חשובים, ואהובים. וככל שנכיר בכך, זה בזה, יש תקווה. לחברון ולאזור כולו.
לסרטונים נוספים מערוץ Unpacked עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן לעברית לחצו על הקישור
פנג-שאן הו (חה פנגשאן) שימש כקונסול הכללי של הרפובליקה הסינית בווינה במהלך מלחמת העולם השנייה. פנג-שאן הו סיכן את חייו ואת הקריירה שלו כדי להציל עשרות אלפי יהודים.
חה פנגשאן נולד למשפחה ענייה והתייתם מאביו בגיל צעיר. הוא למד בבית הספר התיכון ייאנג בצ'אנגשה ובאוניברסיטת ייל-בסין. בשנת 1926 התקבל לאוניברסיטת מינכן, בה סיים בהצטיינות דוקטורט בכלכלה מדינית בשנת 1932.
ב-1935 החל קריירה דיפלומטית במשרד החוץ של הרפובליקה הסינית. תחילה הוא הוצב בטורקיה. ב-1937 הוצב כמזכיר ראשון במשלחת הסינית בווינה. לאחר האנשלוס ב-1938, כשאוסטריה סופחה לרייך השלישי, המשלחת נהייתה לקונסוליה וחה פנגשאן קיבל את משרת הקונסול הכללי. חה פנגשאן היה מעורה בחברה הווינאית הגבוהה, ובין ידידיו היו יהודים רבים.
מצבם של 200,000 יהודי אוסטריה החמיר במהירות לאחר ליל הבדולח. כדי לעזוב את המדינה היהודים נדרשו להציג אשרה למדינה זרה או כרטיס הפלגה באנייה. חה פנגשאן התחיל להנפיק ליהודים אשרות לשאנגחאי, בפועלו מסיבות הומניטריות, תוך שהוא מפר בכך הוראה מפורשת של הממונה עליו, צ'ן ג'י, שגריר סין בברלין, אשר היה מעוניין להימנע ממתן אשרות רבות כל כך כדי לא לפגוע בהידוק הקשרים בין סין לגרמניה הנאצית. צ'ן ג'י אף שלח נציג לווינה לבדוק שמועה שקרית כי חה "מוכר" אשרות. למרות הסיכון למשרתו ולמשפחתו שחיה עמו בווינה תחת השלטון הנאצי, חה הנפיק אשרות לכל דורש.
לסרטונים נוספים מערוץ Unpacked עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן לעברית לחצו על הקישור
סרטון מערוץ היוטיוב של © יוסף חדאד Yoseph Haddad
נאום יוסף חדאד באוניברסיטת אוקספורד, דצמבר 2023. מטרת הדיבייט שנערך אחרי טבח ה-7 באוקטובר, הייתה להכריז על ישראל כמדינת אפרטהייד. במהלך הדיון הדוברים הישראלים הופרעו בקללות וצעקות. רוב הקהל היה תומך טרור ויוסף חדאד סולק מהדיון. בסופו של דבר האיגוד הצביע כצפוי נגד ישראל.
הנשיא של אוקספורד יונין אברהים עוסמאן לא נקט בשום פעולה מול אותם תומכי טרור. לדברי חדאד הנשיא, מצרי במקור, עזב את כסא הנשיא ועבר לקבוצה האנטי ישראלית.
יוּסֵף חדאד הוא ערבי-ישראלי נוצרי, פעיל הסברה ישראלית, עיתונאי, פעיל חברתי במגזר הערבי בישראל, אושיית רשת ומנכ"ל עמותת "ביחד – ערבים זה לזה" הפועלת לחיבור החברה הערבית לחברה הישראלית.
חדאד נולד בחיפה לאם מורה ולאב כומר, איש עסקים וטייס אזרחי. בהמשך עברה המשפחה לנצרת, שם התחנך בבית הספר הטכנולוגי דון בוסקו. בשנת 2003 התנדב לצה"ל ושירת בחטיבת גולני. סיים קורס מ"כים בהצטיינות ושרת כמפקד וסמל מחלקה בגדוד 51.
במלחמת לבנון השנייה נפצע קשה מטיל קורנט שנורה על ידי כוח חזבאללה. כף רגלו הימנית נקטעה. באשפוזו חוברה כף רגלו מחדש והוא עבר טיפול ושיקום במשך כשנה. הוא הוגדר כנכה צה"ל.מתמודד כתוצאה מהפציעה עם פוסט טראומה (PTSD).
בשנת 2006 חדאד החל את פעילותו בהסברה במסגרת ארגון נכי צה"ל. מאז הוא פועל למען ההסברה הישראלית נגד קמפיין החרם על ישראל של ה-BDS, ונגד תופעות האנטישמיות.
במאי 2018 הקים את עמותת "ביחד – ערבים זה לזה" ובמסגרתה הוא מקדם פעילויות חינוך, חברה וקידום שילוב אזרחים ערבים-ישראלים מכל העדות הערביות בחברה הישראלית.
סרטון מערוץ היוטיוב של © יוסף חדאד Yoseph Haddad
לאחרונה סלבריטאים ברשתות החברתיות משתמשים בדוגמאות להראות כביכול את ההיסטוריה האמיתית של פלסטין. אבל מסתבר שמה שהם מראים לא מדוייק. קחו לדוגמא את בלה חדיד ואת אביה המולטי מיליונר מוחמד חדיד. ברור שערבים היו כאן בארץ ישראל במשך מאות שנים, אבל אתם תופתעו לגלות את האמת ההיסטורית מאחורי הדוגמאות המשמשות לעתים קרובות להוכחה כביכול של היסטוריה פלסטינית.
יוּסֵף חדאד הוא ערבי-ישראלי נוצרי, פעיל הסברה ישראלית, עיתונאי, פעיל חברתי במגזר הערבי בישראל, אושיית רשת ומנכ"ל עמותת "ביחד – ערבים זה לזה" הפועלת לחיבור החברה הערבית לחברה הישראלית.
חדאד נולד בחיפה לאם מורה ולאב כומר, איש עסקים וטייס אזרחי. בהמשך עברה המשפחה לנצרת, שם התחנך בבית הספר הטכנולוגי דון בוסקו. בשנת 2003 התנדב לצה"ל ושירת בחטיבת גולני. סיים קורס מ"כים בהצטיינות ושרת כמפקד וסמל מחלקה בגדוד 51.
במלחמת לבנון השנייה נפצע קשה מטיל קורנט שנורה על ידי כוח חזבאללה. כף רגלו הימנית נקטעה. באשפוזו חוברה כף רגלו מחדש והוא עבר טיפול ושיקום במשך כשנה. הוא הוגדר כנכה צה"ל.מתמודד כתוצאה מהפציעה עם פוסט טראומה (PTSD).
בשנת 2006 חדאד החל את פעילותו בהסברה במסגרת ארגון נכי צה"ל. מאז הוא פועל למען ההסברה הישראלית נגד קמפיין החרם על ישראל של ה-BDS, ונגד תופעות האנטישמיות.
במאי 2018 הקים את עמותת "ביחד – ערבים זה לזה" ובמסגרתה הוא מקדם פעילויות חינוך, חברה וקידום שילוב אזרחים ערבים-ישראלים מכל העדות הערביות בחברה הישראלית.
הרב זקס על 'הבית שנבנה יחד'. הרב יונתן זקס (תאריך לידה 8 במרץ 1948 בריטניה תאריך פטירה 7 בנובמבר 2020) היה הוגה דתי בריטי שכיהן כרב הראשי של הקהילות העבריות בבריטניה. בערוץ היוטיוב שלו © The Rabbi Sacks Legacy הרב זקס העלה סרטונים בנושאי דת ויהדות. נכון לחודש ספטמבר 2022 הערוץ צבר 42,500 מנויים ו- 6,268,099 צפיות. הסרטון הפעם- 'הבית שנבנה יחד'.
היהודי האחרון באפגניסטן. סרטון מערוץ היוטיוב © Unpacked. הערוץ יוצר סרטונים קצרים החוקרים שאלות גדולות ומפרקים נושאים מורכבים. כל המידע הדרוש כדי להסתכל על ישראל והיהדות ולפתח דעות מושכלות במגוון רחב של נושאים.
ההיסטוריה של היהודים באפגניסטן אפופה במיתוס. מהאגדה הפשטונית על מוצא השבט האבוד ועד הבריחה הקהילתית היהודית מאיראן, דבר אחד ברור: ליהודים יש נוכחות באפגניסטן במשך 1,000 שנים לפחות. אבל הסיפור של היהודי האחרון באפגניסטן נותר הידוע ביותר. או כך לפחות חשבת.
לסרטונים נוספים מערוץ Unpacked עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן לעברית לחצו על הקישור
הנכבה והנרטיב הערבי. סרטון מערוץ היוטיוב © travelingisrael.com הערוץ מסייע למטיילים המתכננים לטייל בישראל ומביא מידע על אתרים בישראל והחברה הישראלית.
לשחרר את פלסטין?לא תודה! סרטון מערוץ היוטיוב travelingisrael.com הערוץ מסייע למטיילים המתכננים לטייל בישראל ומביא מידע על אתרים בישראל והחברה הישראלית.
הרב יונתן זקס (תאריך לידה 8 במרץ 1948 בריטניה תאריך פטירה 7 בנובמבר 2020) היה הוגה דתי בריטי שכיהן כרב הראשי של הקהילות העבריות בבריטניה. בערוץ היוטיוב שלו © The Rabbi Sacks Legacy הרב זקס העלה סרטונים בנושאי דת ויהדות. נכון לחודש ספטמבר 2022 הערוץ צבר 42,500 מנויים ו- 6,268,099 צפיות. הסרטון הפעם- להבין את התפילה – הקול העמוק ביותר.
המדינות הכי יהודיות בארה"ב. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © World According To Briggs. הערוץ מגדיר את עצמו כחינוכי ובידורי ומתמקד ברילוקיישן, נדל"ן ונסיעות. לפי עורכי הערוץ – "אם אתם למדים משהו ומשתעשעים, עשינו את העבודה שלנו".
הסרטון הפעם סוקר באילו מדינות יש את האחוז הגדול ביותר מאוכלוסייתן המזדהה כיהודים. הנתונים הם ממפקד האוכלוסין של ארה"ב.
לשיקגו יש היסטוריה ארוכה עם הקהילה היהודית. זה קורה לא רק בשיקגו אלא גם בערים קטנות מסביב לשיקגו, בלומינגטון, שמפיין ודנוויל. 2% מתושבי אילינוי מזוהים כיהודים.
תמיד הייתה קהילה יהודית בקליפורניה.אם הולכים עם הסיבות הסטריאוטיפיות הרבה מזה קשור לתעשיית הבידור וגם ליבוא וייצור הטקסטיל בלוס אנג'לס. 2.4% מתושבי קליפורניה, בעיקר לוס אנג'לס ומחוז פיירפקס מזוהים כיהודים.
הקהילה היהודית באריזונה כמעט מכפילה את עצמה בחודשי החורף. באריזונה יש לא מעט יהודים, בעיקר במרכז העיר (Fountain Hills) ושכונות סביב טוסון. לפי מפקד האוכלוסין 2.5 אחוזים מאוכלוסיית אריזונה הינם יהודים. הנתון הזה מתנפח עד ל- 4.6% במהלך חודשי החורף.
דלאוור הוא אחד המקומות שאתה באמת לא חושב עליהם אלא אם כן אתה גר שם. בדלאוור ערים עם אחוזי פשע גבוהים כמו ווילמינגטון. מחוץ לווילמינגטון בדלאוור בסך הכל יש מקומות נחמדים. בווילמינגטון חיים הכי הרבה יהודים והריכוזים האחרים של הקהילה היהודית הם בדרום המדינה בדובר, פלטון, לורל, ג'ורג'טאון ומילסבורו. % 2.7 מתושבי דלאוור הם יהודים.
מרילנד דומה מאוד לדלאוור במובן שלא ממש שומעים עליה, אלא אם כן מדובר בפשע. בבלטימור יש פשע אבל גם אזורים נחמדים. בכל מקרה, כשמדובר בקהילה היהודית, בג'רמנטאון ובוויט אוקס יש את הריכוזים הגדולים ביותר. 3.3% מתושבי מרילנד יהודים.
נהוג לחשוב שפלורידה במקום הראשון, אולי זה היה כך בעבר אבל היא כבר לא. הקהילות היהודיות הן בערים כמו פורט לודרדייל, פמברוק פיינס במערב פלורידה וכמובן בפאלם ביץ'. 3.6% מתושבי פלורידה יהודים, זה תלוי בעונות השנה ויכול להגיע בקיץ ל- 4.8% .
בקצה הדרומי של קונטיקט ליד העיר ניו יורק תמצאו הרבה קהילות יהודיות שעובדות בניו יורק. הריכוז הגדול הוא בנורווק ובווסטפורט ועוד כמה מקומות ברחבי קונטיקט כמו ווסט הייבן. בסך הכל 3.9% מתושבי קונטיקט יהודים. בנורווק ובווסטפורט המספרים גבוהים יותר ויכולים להגיע לפי מחקרים שונים ל- 30% ו- 40%. s
במדינת ניו יורק, בעיקר בעיר ניו יורק, המספר הגדול ביותר של הקהילה היהודית בארה"ב. במיוחד לעיר יורק יש היסטוריה ארוכה עם הקהילה היהודית. המספר השני בגודלו של יהודים במטרופולין אחרי תל אביב הוא בניו יורק. למרות שהמספרים בירידה מאז ה- 350,000 של 1980 עדיין האחוז הגבוה ביותר של יהודים בארה"ב הוא במדינת ניו יורק, 8.8%.
מהן ההתנחלויות / חלק 2, הקשר של היהודים לארץ. סרטון מערוץ היוטיוב © Unpacked. הערוץ יוצר סרטונים קצרים החוקרים שאלות גדולות ומפרקים נושאים מורכבים. כל המידע הדרוש כדי להסתכל על ישראל והיהדות ולפתח דעות מושכלות במגוון רחב של נושאים. בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מהן ההתנחלויות, חלק 2 – הקשר של היהודים לארץ. פרק שני סדרה של חמישה סרטונים הבוחנת את הנושא השנוי במחלוקת מכל זווית אפשרית.
אנחנו ממשיכים לבחון לעומק את ההתנחלויות הישראליות. על מנת להבין את הנושא טוב יותר, אנחנו חוזרים אחורה לתקופת התנ"ך כדי להסביר את הקשר של היהודים ליהודה ושומרון (הגדה המערבית). כמו כל דבר יהודי, הכל מתחיל עם אברהם. מדובר באדם שהעביר הרבה מזמנו בדרכים – ורבות מהדרכים שבהן צעד עברו באזור שנקרא היום הגדה המערבית. וזה לא רק אברהם. גם צאצאיו (ובהמשך, דורות של יהודים) חיו ביהודה ושומרון במשך תקופות ארוכות, ויצרו בכך קשר חזק עם מקומות כמו חברון, שכם, בית אל, גלגל וגבעה. קשר שגם אלפי שנות גלות לא היו יכולות לנתק. בקפיצה קדימה למאה ה-20, המאורעות בשתי קהילות נפרדות – העיר העתיקה בחברון והכפר החקלאי המודרני כפר עציון – הפכו לסמלים חשובים של התיישבות יהודית מחודשת בגדה המערבית.
לצפייה בפרק השלישי
לסרטונים נוספים מערוץ Unpacked עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן לעברית לחצו על הקישור
מהן ההתנחלויות / חלק 3. סרטון מערוץ היוטיוב © Unpacked. הערוץ יוצר סרטונים קצרים החוקרים שאלות גדולות ומפרקים נושאים מורכבים. כל המידע הדרוש כדי להסתכל על ישראל והיהדות ולפתח דעות מושכלות במגוון רחב של נושאים. בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אין הרבה מילים שמעוררות יותר מחלוקת מהמילה "התנחלויות". יש שחושבים שלישראלים יש זכות מלאה לגור בגדה המערבית וביהודה ושומרון. אחרים חושבים שנוכחות ישראל בשטחים הכבושים האלה היא אחת הסיבות המרכזיות לסכסוך המתמשך. וכמובן שיש דעות רבות מספור בין שני הקצוות האלו… סדרה של חמישה סרטונים כדי לבחון את הנושא השנוי במחלוקת מכל זווית אפשרית.
כשאתם שומעים את המילים "מתנחל ישראלי", אתם בטח חושבים על דתי קיצוני שחי באמצע שום מקום. אבל האמת היא שיש כל מיני מתנחלים וכל מיני התנחלויות. ישנם החיים בגדה המערבית מסיבות אידיאולוגיות, אחרים משום שזה זול. יש דתיים ואחרים הם חילונים. יש כאלה שקיבלו החלטה מודעת לחיות ביהודה ושומרון, ואחרים גדלו שם ורוצים להיות קרובים למשפחתם. הפרק השלישי בסידרה שובר את הסטריאוטיפים על המתנחלים ועל תנועת ההתנחלות.
לצפייה בפרק הרביעי
לסרטונים נוספים מערוץ Unpacked עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן לעברית לחצו על הקישור
סרטון מערוץ היוטיוב הרשמי של להקת האקאפלה המצליחה ועטורת הפרסים מארה"ב six13. הלהקה התפרסמה בלהיטיה "Watch Me", "Shake it Off" ו – P-A-S-S-O-V-E-R ובשירי החגים המפתיעים שלה. נכון לחודש דצמבר 2019 הערוץ צבר 34,500 מנויים ו- 13,905,814 צפיות. הסרטון הפעם – חנוכה בוהמית, שיר מחווה לאחד השירים האגדיים, רפסודיה בוהמית של פרדי מרקיורי (Freddie Mercury) ולהקת קווין (Queen). תרגום לעברית: Tamarah75.
הרב יונתן זקס על תפילת יום הכיפורים "כל נדרי". ביצוע כל נדרי – החזן שמעון קריימר.
הרב יונתן זקס (תאריך לידה 8 במרץ 1948 בריטניה תאריך פטירה 7 בנובמבר 2020) היה הוגה דתי בריטי. יונתן זקס כיהן כרב הראשי של הקהילות העבריות בבריטניה. בערוץ היוטיוב שלו © The Rabbi Sacks Legacy הרב זקס העלה סרטונים בנושאי דת ויהדות. נכון לחודש ספטמבר 2022 הערוץ צבר 42,500 מנויים ו- 6,268,099 צפיות.
סרטון מערוץ היוטיוב של הנרי אברמסון © Henry Abramson.
ד"ר הנרי אברמסון, הוא מומחה להיסטוריה והגות יהודית. משמש כדיקן בקמפוס של אוניברסיטת טורו בברוקלין, ניו יורק. בעל דוקטורט מאוניברסיטת טורונטו (1995). קיבל מלגות ופוסט-דוקטורט בקורנל, הרווארד, אוקספורד והאוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מחברם של מספר ספרים, ביניהם תפילה למען הממשלה: אוקראינים ויהודים בתקופות מהפכניות, 1917-1920 (הרווארד, 1999) ו- קריאת התלמוד: פיתוח עצמאות בלימוד גמרא (פלדהיים, 2006). הוא חתן פרס המצוינות באקדמיה מאיגוד החינוך הלאומי. בין הפרויקטים הנוכחיים שלו ניתן למנות את הפודקאסט היסטוריה יהודית בדף יומי על כל הדף והעם היהודי: היסטוריה (3 כרכים) עבור הוצאת קורן.
הנרי אברמסון הקליט את הסרטון הזה לאחר הנאום של ולדימיר פוטין ב-21 בפברואר 2022 בו הכחיש את התוקף ההיסטורי של אוקראינה, לדעת אברמסון זאת הייתה עילה ברורה לפלישה של רוסיה לאוקראינה שהחלה ב-24 בפברואר 2022 במטרה לכבוש את אוקראינה כולה. הסרטון מביא סקירה של הנוכחות היהודית הארוכה באזור בהקשר הפוליטי, האתני, הצבאיות וחברתי.
סרטון מערוץ היוטיוב של הנרי אברמסון © Henry Abramson. הנהגתו של זלנסקי מפתיעה ומעוררת השראה ומשכה את תשומת הלב של העולם אבל היא גם מדהימה במיוחד עבור יהודים רבים בגלל הסטריאוטיפ הרווח של האנטישמיות האוקראינית. מיהו וולודימיל אלכסנדרוביץ' זלנסקי? עד כמה לא סביר שיהודי יהיה מנהיג אוקראינה? על ההיסטוריה והדו-קיום היהודי אוקראיני. הסרטון עלה לאוויר ב-4 במרץ 2022 עם תקווה לחזרה מהירה לשלום עבור אוקראינה ואזרחיה.
ד"ר הנרי אברמסון, הוא מומחה להיסטוריה והגות יהודית. משמש כדיקן בקמפוס של אוניברסיטת טורו בברוקלין, ניו יורק. בעל דוקטורט מאוניברסיטת טורונטו (1995). קיבל מלגות ופוסט-דוקטורט בקורנל, הרווארד, אוקספורד והאוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מחברם של מספר ספרים, ביניהם תפילה למען הממשלה: אוקראינים ויהודים בתקופות מהפכניות, 1917-1920 (הרווארד, 1999) ו- קריאת התלמוד: פיתוח עצמאות בלימוד גמרא (פלדהיים, 2006). המחקר שלו זכהבפרסים מהקרן הלאומית למדעי הרוח, המוזיאון להנצחת השואה של ארצות הברית והמועצה לחקר מדעי החברה והרוח של קנדה. הוא חתן פרס המצוינות באקדמיה מאיגוד החינוך הלאומי. בין הפרויקטים הנוכחיים שלו ניתן למנות את הפודקאסט היסטוריה יהודית בדף יומי על כל הדף והעם היהודי: היסטוריה (3 כרכים) עבור הוצאת קורן.
ציונות | מטרות חדשות ומאבקים ישנים.
ההיסטוריון פרופסור גיל טרוי כתב לפני 20 שנה את חיבורו "למה אני ציוני" על סיבותיו להיות ציוני, השנה ערוץ היוטיוב © Unpacked (לשעבר Jerusalem U) בוחן מחדש את חיבורו של גיל טרוי. הערוץ יוצר סרטונים קצרים החוקרים שאלות גדולות ומפרקים נושאים מורכבים. כל המידע הדרוש כדי להסתכל על ישראל והיהדות ולפתח דעות מושכלות במגוון רחב של נושאים.
לסרטונים נוספים מערוץ Unpacked עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן לעברית לחצו על הקישור
ערוץ היוטיוב של דסטין סנדלין, מחכימים כל יום © SmarterEveryDay עוסק בתגליות ומחקרים. נכון לחודש מרץ 2022 הערוץ צבר 10,300,891 מנויים ו- 1,026,022,514 צפיות.
Coronavirus: The Jewish Perspective מבט יהודי לווירוס הקורונה. ערוץ היוטיוב של רבי מניס פרידמן Rabbi Manis Friedman הוא אומנם לא מהמובילים ביוטיוב אבל בהחלט ערוץ מעניין. רבי מניס פרידמן מביא את החכמה הקדומה של הקבלה לתקופה המודרנית. הסרטונים שלו מעוררים חשיבה על דרכי החסידות כנורמה. הסרטון עלה לאוויר בחודש מרץ 2020 בעיצומה של התפשטות מגיפת הקורונה בעולם.
רופא מציג 6 סיבות להיות אופטימיים לגבי וירוס הקורונה. ד"ר רוהין פרנסיס (Dr Rohin Francis) הוא קרדיולוג ידוע שמעלה בערוץ היוטיוב שלו Medlife Crisis סרטונים מדעיים ומבדחים. ד"ר פרנסיס אומר שביכולתנו לנצח את הנגיף אבל שבינתיים עלינו לנקוט יוזמה. זאת הסתכלות מאוזנת על המצב בלי להפחיד ובלי להתעלם מהעובדות. 6 סיבות לנקוט יוזמה ולהישאר אופטימיים.
Doctor Gives 6 Reasons To Be Optimistic About Coronavirus
Dr Rohin Francis, PhD-ing in London, is a cardiologist, internal medicine doctor & university researcher that makes science videos and bad jokes. Offbeat topics you won't find elsewhere, enriched with a government-mandated dose of humor. According to Dr Francis there's a lot of bad science on YouTube, especially medicine, with quacks and clowns peddling garbage and that his YouTube channel Medlife Crisis is for people interested in science, comedy and mostly useless biological trivia and that "subscribing to his channel was found to be non-inferior to placebo
הרב יונתן זקס (תאריך לידה 8 במרץ 1948 בריטניה תאריך פטירה 7 בנובמבר 2020) היה הוגה דתי בריטי שכיהן כרב הראשי של הקהילות העבריות בבריטניה. בערוץ היוטיוב שלו © The Rabbi Sacks Legacy הרב זקס העלה סרטונים בנושאי דת ויהדות. נכון לחודש ספטמבר 2022 הערוץ צבר 42,500 מנויים ו- 6,268,099 צפיות. הסרטון הפעם- למה אני יהודי.
למרות שאינו בין המובילים ביוטיוב, בערוץ ההיסטוריה Geo History הקיים באנגלית ובצרפתית ניתן למצוא סרטוני היסטוריה מעניינים. נכון לחודש מרץ 2019 הערוץ צבר 237,000 מנויים ו- 19,457,815 צפיות. הסרטון הנוכחי – תולדות היהודים – סיכום משנת 750 לפנה"ס עד הסכסוך הישראלי-פלסטיני. תרגום לאנגלית וקריינות : Rahul Venkit מוסיקה: Spookster – ויין ג 'ונס (מתוך ספריית YouTube) תרגום לעברית: MinionGamer
