מכישלון ענק למעצמה עולמית: כך ישראל ממציאה מחדש את הרכב החשמלי. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © Grand Structures. הערוץ הוא הבית לחובבי הנדסה והיסטוריה שרוצים להבין את הסיפורים שמאחורי ההישגים הגדולים ביותר של האנושות. הערוץ יוצר סרטים דוקומנטריים קולנועיים המנתחים את המגה-פרויקטים מעוררי ההשראה ביותר בעולם. היוצרים חושפים תוכניות שאפתניות, חידושים מהפכניים וסיפורים אנושיים של הקרבה וגאונות. מהסכרים והגשרים האיקוניים של המאה ה-20 ועד לגורדי השחקים ופלאי ההנדסה שעיצבו את עולמנו.
הסרטון הפעם – מכישלון ענק למעצמה עולמית. כיצד ישראל כותבת מחדש את חוקי הרכב החשמלי. ישראל לא בונה מכוניות. היא בונה מחדש את החוקים שהמכוניות הללו פועלות על פיהם. כיצד מדינה ללא תעשיית רכב הפכה למנוע הנסתר מאחורי מהפכת הרכב החשמלי העולמית. מכבישים שטוענים כלי רכב באופן אלחוטי במהירות של 100 קמ"ש, דרך סוללות שמתמלאות תוך חמש דקות, ועד מכוניות שמתכווצות פשוטו כמשמעו.
'בטר פלייס' – מכישלון להצלחה
בשנת 2008, יזם ישראלי כריזמטי בשם שי אגסי הבטיח לשנות את העולם. הוא גייס כמעט מיליארד דולר כדי לבנות את 'בטר פלייס', רשת עתידנית של רובוטים שיחליפו את סוללת הרכב החשמלי שלכם ב-60 שניות. זו הייתה האפל של המכוניות, עוד לפני שטסלה הייתה טסלה. 5 שנים לאחר מכן, החברה פשטה רגל. היא נותרה אחד הכשלים המרהיבים ביותר בהיסטוריה המוטורית, מבנה תשתית גרנדיוזי שקרס תחת משקלו שלו.
'בטר פלייס' לא מתה. היא התנפצה והשברים שלה דישנו מערכת אקולוגית שלמה.
כיום, ישראל, מדינה ללא תעשיית ייצור רכב מקומית, הפכה לחדר המנועים הסודי של מהפכת הרכב החשמלי העולמית. הם לא בונים מכוניות. הם ממציאים מחדש את הפיזיקה של האופן שבו מכוניות פועלות – מכבישים שמטעינים אותך אלחוטית ב-100 קמ"ש ועד סוללות המתמלאות בחמש דקות ושלדות שטוחות לחלוטין.
זה הסיפור על האופן שבו אומת הסטארט-אפ בונה את התשתית הבלתי נראית של העתיד
למה להיטען בעצירה?
ברוכים השבים ל- "מבנים גרנדיוזיים'. הבעיה הגדולה ביותר עם רכבים חשמליים היא הסוללה. היא כבדה, יקרה והיא נגמרת. אבל מה אם לא הייתם צריכים סוללה גדולה? מה אם הדלק היה בכביש? חברת Electreon, אלקטריאון וירלס בע"מ מבית ינאי שאלה שאלה רדיקלית – למה לעצור כדי להיטען, כשאפשר להיטען תוך כדי נסיעה?
העברת אנרגיה אלחוטית דינמית.
זה נשמע מדע בדיוני, אבל זו פשוט פיזיקה. צוותים חופרים תעלה צרה באספלט של כביש קיים. הם מניחים בפנים סלילי נחושת (Proprietary Copper Coils), מכסים אותם באספלט ומחברים אותם לרשת החשמל. הכביש נראה בדיוק אותו דבר, אבל כאשר רכב המצויד במקלט נוסע מעליו, שדה מגנטי מעביר אנרגיה מהכביש אל המכונית.
בסוף 2023 ו-2024, בקטע פיילוט בכביש A10 בצרפת, אלקטריאון השיגה שיא עולמי. הם העבירו אלחוטית 270 קילוואט של כוח למשאית הנוסעת במהירות בכביש המהיר. זו לא רק טעינה קלה. זה מספיק כוח כדי להניע משאית במשקל 40 טון ולטעון את הסוללה שלה בו זמנית. המשמעות היא שמשאית יכולה תיאורטית לנסוע מתל אביב לפריז מבלי לעצור כלל. המשמעות היא שנוכל לכווץ את סוללות הרכב החשמלי ב-80%, מה שהופך את המכוניות לקלות יותר, זולות יותר וירוקות יותר. נכון לעכשיו, הם מחשמלים מסופי אוטובוסים בתל אביב ונמצאים בשותפות עם 'חוצה ישראל' כדי להניע את קווי האוטובוסים של המטרו העתידי. הם הופכים את המבנה הגרנדיוזי של הכביש עצמו לתחנת כוח בלתי נראית.
אבל אנחנו לא יכולים לחשמל כל כביש על פני כדור הארץ. בסופו של דבר, צריך להתחבר לחשמל והיום, זה אומר לחכות 30 דקות, 40 דקות, שעה. זו 'חרדת הטווח', חברת StoreDot מהרצליה טוענת שהיא חיסלה את החרדה הזאת.
טעינה ל- 160 קילומטר ב- 5 דק'
הטכנולוגיה שלהם נקראת '100 ל-5', ההבטחה פשוטה – לטעון לטווח של 160 קילומטר בחמש דקות בלבד. זו המהירות של מילוי מיכל דלק. איך עושים את זה? על ידי שינוי הכימיה. סוללות ליתיום-יון מסורתיות משתמשות באנודות גרפיט. כאשר מנסים לטעון אותן מהר מדי, היונים נתקעים וגורמים לשקיעת ליתיום שהורסת את הסוללה או גורמת לשריפות. StoreDot החליפה את הגרפיט בסיליקון. סיליקון יכול להחזיק יונים הרבה יותר מהר וצפוף.
אבל סיליקון מתרחב ונסדק בעת טעינה
פריצת הדרך של StoreDot הייתה יצירת מבנה אורגני קנייני, ננו-חלקיקים חצי-מוצקים, המאפשר לסיליקון "לנשום" מבלי להישבר. ב-2024 הם הוכיחו שזו לא הצגה. הם הדגימו את הטכנולוגיה הזו באב-טיפוס של Polestar 5 בטעינה מ-10% ל-80% ב-10 דקות בלבד. הם חתמו על עסקאות עם שבע יצרניות רכב גדולות. עד 2026 הם מתכננים להוריד את זמן הטעינה לארבע דקות. זהו סופה של "הפסקת הקפה" לטעינה.
כימיה היא לא הגבול היחיד
סטארט-אפ ישראלי אחר, Addionics משנה את הפיזיקה. אלקטרודות מסורתיות הן כמו סנדוויץ':שכבות שטוחות של רדיד מתכת. Addionics בונה אלקטרודות תלת-ממדיות שנראות כמו ספוג מתכת מיקרוסקופי. המבנה הנקבובי הזה מאפשר לאלקטרוליט להיספג עמוק לתוך המתכת, מה שמגדיל את שטח הפנים ב-300%. זה מקטין את ההתנגדות הפנימית ואת החום ומאפשר לסוללות קיימות להיטען מהר יותר ולהחזיק יותר אנרגיה, רק על ידי שינוי צורת הרדיד בפנים. זהו מבנה גרנדיוזי שנבנה בסולם המיקרון.
תיקנו את הכביש. תיקנו את הסוללה. עכשיו, בואו נתקן את המכונית.
במשך 100 שנה, מכוניות נבנו סביב המנוע. אפילו טסלות נבנות סביב יחידת הנעה מרכזית. REE Automotive מתל אביב החליטה למחוק הכל. הם המציאו את – 'REE Corner'. הם לקחו את המנוע, ההיגוי, המתלים, הבלמים והמחשב וריסקו את כולם ליחידה קומפקטית אחת שיושבת בתוך קשת הגלגל. התוצאה היא שלדה שהיא שטוחה לחלוטין. אין סרנים, אין מוטות היגוי, אין מחיצות אש. זוהי פלטפורמת "סקייטבורד" מודולרית לחלוטין. אפשר לחבר עליה כל גוף: רכב משלוח, אוטובוס, רובוטקסי. ומכיוון שמדובר ב- 'X-by-wire', הכול נשלט לא על ידי מוטות מכניים אלא על ידי אותות חשמליים. ההגה יכול להיות בכל מקום, או לא להיות בכלל.
אבל אם REE ממציאה מחדש את המשאית, 'City Transformer' מצילה את העיר. הפקקים בתל אביב הם אגדיים. ה- CT2 הוא רכב שנועד להביס אותם. זהו הרכב החשמלי הראשון בעולם שמשנה צורה. כשאתה נוהג בכביש מהיר, הגלגלים נדחפים החוצה לרוחב של 1.4 מטר ליציבות ומאפשרים מהירות של 90 קמ"ש. אבל כשאתה צריך לחנות או לנווט בסמטה צרה, אתה לוחץ על כפתור. השלדה נסוגה. המכונית מתכווצת לרוחב של מטר אחד. היא הופכת לאופנוע עם גג. אפשר להכניס ארבעה כאלה למקום חניה בודד. הרכב מושק ב-2025/2026 ומחירו בסביבות 16,000 אירו. זוהי יצירת מופת הנדסית דמוית אוריגמי, שנועדה להוציא מהרחובות את רכבי ה- SUV הענקיים.
'האופציה הגרעינית' לטווח
ולבסוף, יש את 'האופציה הגרעינית' לטווח. מה אם לא הייתם צריכים להתחבר לחשמל לעולם? חברה בשם Phinergy החייתה טכנולוגיה שננטשה במשך עשורים – סוללות אלומיניום-אוויר. הסוללות הללו לא אוגרות חשמל; הן יוצרות אותו. הן מגיבות אלומיניום עם חמצן מהאוויר כדי לשחרר כמויות עצומות של כוח. אלומיניום מחזיק צפיפות אנרגיה גבוהה בהרבה מליתיום. מכונית המצוידת במגדיל טווח של אלומיניום-אוויר יכולה לנסוע 1,000 מייל על מיכל בודד. הבעיה היא שאי אפשר להטעין אותה, האלומיניום הופך להידרוקסיד אלומיניום. הפתרון של Finergy הוא מערכת החלפה: אתה נוהג 1,000 מייל ואז מחליף את מחסנית האלומיניום בתחנת שירות תוך 5 דקות. הפסולת ממוחזרת בחזרה לאלומיניום באמצעות אנרגיה ירוקה. זוהי סוללה של כלכלה מעגלית המושלמת למקומות כמו הודו שבהם רשת החשמל חלשה, אבל הצורך לטווח הוא גבוה.
ישראל מייצרת אפס מכוניות. אין לה את פורד, טויוטה או פולקסווגן. וזו, באופן פרדוקסלי, הסיבה שהיא מובילה. הישראלים לא מעוכבים על ידי מורשת מנועי הבעירה או מפעלים בני מאה שנה. מהנדסים ישראלים היו חופשיים לחשוב מחדש על המכונית מעקרונות יסוד. הם הסתכלו על המכונית וראו בעיית סוללה, בעיית גיאומטריה ובעיית תשתית, והם פתרו אותן באמצעות כימיה, סיליקון וקוד.
המבנה הגרנדיוזי כאן אינו מפעל. זו המערכת האקולוגית עצמה שנולדה מתוך הכישלון של בטר פלייס. הרשת הזו של חברות מוכיחה שאת העתיד של הנהיגה לא נמצא במיכל דלק ואפילו לא בעמדת טעינה. הוא יימצא בכביש עצמו, מתחת לצמיגים שלכם.
איזו מהטכנולוגיות הללו לדעתכם תנצח? האם הייתם סומכים על מכונית הנטענת תוך כדי נסיעה?
