כך הפכה ישראל למגה-מעצמה כלכלית. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © VisualEconomik EN
תנו לי לשאול אתכם שאלה, נסו לענות ללא חיפוש בגוגל.
מהי המדינה הכי חדשנית בעולם? אני בטוח שעבור רבים מכם מדינות כגון ארצות הברית, דרום קוריאה או גרמניה עלו מיד בראש. זה באמת נכון, למדינות האלה יש יכולות מדעיות גדולות ומגזרים חדשניים. אבל מה אם אני אומר לכם שיש מדינה אחרת שמשקיעה אפילו יותר מכול האחרות במחקר ופיתוח ומשיגה תוצאות טובות אפילו יותר? התשובה היא ישראל.
ישראל היא כרגע המדינה עם ההשקעה הגבוהה ביותר במחקר לנפש בעולם
שימו לב, כי כאן אנחנו לא מדברים רק על השקעות ציבוריות. אנחנו מדברים על העובדה שהמדינה הזו הצליחה ליצור סביבה שבה חברות משקיעות בטירוף, הכי הרבה בעולם, בפיתוח הטכנולוגיות שלהן.
האם ידעתם למשל שלמרות שישראל ממוקת באמצע המדבר יש לה מגזר חקלאי ענק? אם תלכו לסופרמרקט באירופה תוכלו למצוא לימונים תפוזים או אפילו תותים ממוצא ישראלי. פירות וירקות שמיוצרים במדבר זה מטורף, אני יודע, אבל אתם רוצים לדעת איך זה אפשרי? ובכן זה בדיוק פקטור ההשקעה והחדשנות שרק הזכרתי. זאת התחייבות שאפשרה למשל למדינה לפתח טכנולוגיות המסוגלות לשנות גנטית צמחים כדי שיוכלו להיות לצרוך חצי מכמות המים או לצרוך מים מהים או אפילו מי מלח.
חדשנות
החדשנות אפשרה לישראל להפוך לאחת המדינות העשירות ביותר בעולם ולהתעלות אפילו על מעצמות אירופה הגדולות.בשנים האחרונות ישראל השיגה תוצר לנפש מעט גבוה מזה של ענקיות אירופיות כמו גרמניה צרפת ובריטניה. נתון מדהים במיוחד אם ניקח בחשבון שמדינות האזור הן לרוב עניות או בעלות הכנסה בינונית עד נמוכה. השכנות של ישראל הן סוריה לבנון ירדן ומצרים שהן לא בדיוק מעצמות כלכליות.
איך ישראל עשתה את זה?
אז מה בדיוק עשתה ישראל עשתה כדי להיות כוח עולמי ומה מדינות אחרות יצטרכו לעשות כדי לחקות את המודל הישראלי?
רבים מכם היו נוטים לחשוב שישראל עשירה בגלל שהיא בת בריתה של ארצות הברית במזרח התיכון או שההצלחה הכלכלית שלה נובעת מהסיוע וההשקעות שנעשו על ידי המערב, אבל זה רחוק מהאמת.
מה הייתם אומרים אם הייתי אומר לכם שישראל הייתה בחלק גדול מהמאה ה- 20 מדינה מושפעת מסוציאליזם עם התערבויות של הממשלה בכל תחומי הכלכלה, מה שהשאיר את הביצועים הכלכליים שלה בינוניים.
שיעור אינפלציה שהגיע ל- 400%
אמרנו קודם שהיום ישראל עשירה אפילו ממדינות כמו גרמניה או צרפת, האמת היא שעד שנות ה- 90 ההפך היה נכון. באותה תקופה מדינות אירופה הגדולות כמעט הכפילו את הכנסתה של ישראל. עד שנות ה-90 ההתנהלות הכלכלית של ישראל הייתה מגוחכת. ישראל הייתה דומה יותר למדינות באמריקה הלטינית מאשר לארצות הברית. בין 1974 לשנת 1986 שיעור האינפלציה בישראל היה באופן קבוע גבוה ב-30% מהאינפלציה באותה תקופה במדינות מתפתחות. בשנת 1986 האינפלציה בישראל זינקה ל- 400%.
הוצאות ממשלתיות עלו על 76% מהתמ"ג
ההיפר-אינפלציה הייתה גבוהה עוד יותר מזאת שחוותה בוונצואלה בשנת 2015. אז מדוע הייתה כל כך הרבה אינפלציה בישראל במהלך אותן שנים? ובכן, התשובה היא קצת כמו תמיד. ממשלת ישראל הייתה אחת מאותן ממשלות שהוציאו באופן שיטתי הרבה יותר כסף מאשר היה להן, כמו למשל השנים בהן הוצאות הממשלה עלו על 76 אחוז מהתמ"ג ובאופן טבעי על מנת לממן את כל ההוצאה העצומה הזו לממשלה לא הייתה ברירה אלא לפגוע במכונת הדפסת הכסף בצורה הטהורה ביותר בסגנון ונצואלי. וכאילו לא מספיק, הכלכלה הישראלית סבלה גם ממחלות רבות אחרות כמו מדינות באמריקה הלטינית. אנחנו מדברים על ארגונים ציבוריים לא יעילים, בקרת מחירים חריפה ומערכת פיננסית מתפוררת תחת הדולריזציה בפועל של המדינה.
תפנית של 180 מעלות
בשנות ה-90 המדינה עשתה תפנית של 180 מעלות. ישראל עברה סדרה של שינויים פוליטיים והפכה למעצמת-על טכנולוגית שהיא היום. אז מה היה המפתח להצלחתה של ישראל?
שמעון פרס היה ראש ממשלת ישראל שלקח את הצעד הראשון לרפורמות הגדולות. פרס שהגיע לשלטון בשנת 1994. השנה שבה האינפלציה הגיעה לכמעט 400%. המדינה חוותה את אחת מהתקופות הגדולות ביותר של חוסר יציבות כלכלית בהיסטוריה שלה. לא במפתיע המטרה הראשונה של שמעון פרס הייתה להילחם באינפלציה עם אגרוף ברזל. השאלה היא איך אתה עוצר 400 אחוז אינפלציה במכה אחת. תוכנית האב של פרס בעצם כללה שתי תוכניות ברורות מאוד. הראשונה מבין הפעולות הללו הייתה להקים פיקוח הדוק על מימון ממשלתי. מפעלים ציבוריים לא רווחיים הופרטו, משכורות עובדי המדינה הוקפאו והונפק מטבע חדש. לאחר הרפורמות של שמעון פרס הגירעון הציבורי עבר מהמספרים הממוצעים הגדולים מ-10% לעודפים של למעלה מ-2%.
ריסון האינפלציה
במילים אחרות הממשלה הפסיקה להוציא כסף שלא היה לה והפסיקה להכות את מכונת הדפסת הכסף, מה שבהכרח ריסן את האינפלציה אבל כפי שקורה היום בחלק ממדינות אמריקה הלטינית, זה לא הספיק. כלכלת ישראל בשנות ה-80 הייתה בדולרים כבדים. כדי לתת לכם רעיון, רק שלושה אחוזים מהפקדות הבנק בשנת 1984 נעשו בשקלים. אחרי מספר תקופות של אינפלציה דוהרת הישראלים פשוט איבדו אמון במטבע שלהם. אם המטרה שלך היא לשמור על שיעור אינפלציה נמוך אתה צריך להפוך את המטבע שלך לסולידי. עד להגעתו של שמעון פרס הבנק המרכזי של ישראל היה תמיד בשליטה ממשלתית, זאת הסיבה שלראשי הממשלה הקודמים היה כל כך קל לבזבז כסף בטירוף ללא חשש ולהכות את מכונות הדפסת הכסף כאילו לא היה מחר. שמעון פרס נתן לבנק המרכזי עצמאות כדי לוודא שלא יהיה פוליטיקאי בעתיד שימשיך לעשות כמו קודמיו. במילים אחרות הבנק המרכזי הפסיק לציית לפקודות הממשלה והחל לפעול באופן עצמאי כשהמטרה הייתה לשמור על ריסון האינפלציה.
השינוי
הודות לשינוי הזה השימוש בשקל בהפקדות לבנקים חזר לאט לאט. אחוז ההפקדות עלה מ- 3% בשנת 1984 ל- 38% בשנת 2002. בסופו של דבר הדולר נעלם מהמשק הישראלי ופינה את מקומו למטבע המקומי שהיה למעשה חזק יותר מאי פעם. השינויים האלו אפשרו למדינה העברית להיכנס לעידן חדש של שגשוג ויציבות כלכלית. במהלך העשור הבא האינפלציה הייתה בין אפס ל-2 אחוזים בלבד.
הצמיחה
הכלכלה הישראלית התאוששה במהירות עם צמיחה ממוצעת של קרוב ל-5 אחוז של התמ"ג. בקיצור, השגשוג והיציבות הגיעו לישראל אולם זה היה לא מספיק. ישראל רצתה להיות לא רק מדינה עם יציבות ורוגע אלא גם בעלת כלכלה מהמתקדמות בעולם. כדי לעשות את זה הישראלים הבינו שהם צריכים להביא את המדענים והמהנדסים הטובים ביותר ואת החברות הטובות ביותר לעבוד על הפרויקטים הפוטנציאליים הענקיים ביותר. אבל ברור שהאתגר הזה התמודד עם בעיה מרכזית אחת שישראל היא מדינה מבודדת במדבר בלי שום דבר חשוב במיוחד מסביב ובנוסף לכל היה שפע של סכסוכים מכל הצדדים. להביא את החברות הטובות ביותר ואת המדענים הטובים ביותר בתנאים האלה לא הייתה עבודה קלה. במקרה הזה לא יספיק להוריד מסים או להקל בתקנות כמו שעשו בעבר מדינות כמו אירלנד. היה צורך במשהו נוסף וכאן נכנסה לתמונה התוכנית יוזמה.
יוזמה, הנס הטכנולוגי
כבר ב-1991 ממשלת ישראל הבינה שבמגזר הפרטי היו כמה חברות קטנות עם פרויקטים מבטיחים שבסופו של דבר נעלמו עקב מחסור במימון. במילים אחרות היו אנשים בישראל עם רעיונות טובים, כישרון וכושר המצאה אבל בלי כסף או ביטחון להעביר את הפרויקטים הללו קדימה.
הרעיון היה להשקיע בפרויקטים האלה כספי ציבור במטרה להגביר את היזמות והחדשנות וכך לייצר השקעות טובות. אבל גם הרעיון הזה היה בעייתי. השאלה הייתה באילו פרויקטים המשאבים הציבוריים היו צריכים להשקיע, אילו פרוייקטים צריכים להינטש ומי ישא באחריות להחליט לאן ילך הכסף.
בדרך כלל במקרים האלה הכסף המופץ על ידי הפוליטיקאים מסתיים בדרך כלל בהשקעות בפרויקטים ללא עתיד או אפילו גרוע יותר, בכיסם של המקורבים לבעלי התפקידים. זאת הסיבה שממשלת ישראל באה עם רעיון אחר לפתרון הבעיה.
קרנות הון סיכון
במדינות מפותחות יש ארגונים הנקראים קרן הון סיכון המממנים את הארגונים האלה. העבודה שלקרנות הון סיכון היא לבחור חברות צעירות עם עתיד מבטיח ולהזריק להן הרבה כסף במטרה לאפשר להן לגדול וברגע שהם גדלו לקצור את הרווחים. קרנות השקעות פרטיות היו הרבה יותר מנוסות בביצוע עבודות מסוג זה מאשר הפוליטיקאים או הפקידים של ישראל. מה שהממשלה עשתה היה להציע סוג של ברית ענקית. הממשלה יצרה 10 קרנות הון סיכון, כל קרן שהייתה מסוגלת לגייס 12 מיליון דולר ממשקיעים פרטיים קיבלה שמונה מיליון דולר בהשקעה ציבורית. הממשלה שמרה על 40% מהבעלות על הנכס אבל אם ההשקעה הייתה מצליחה המשקיעים הפרטיים מקרנות ההון סיכון יכלו לקנות את החלק שהמדינה השקיעה על ידי החזרת הכסף הציבורי בתוספת ריבית קטנה. וכך, עם 200 מיליון דולר שקרנות ההון סיכון גייסו הן היו חופשיות לבחור את הפרויקטים בהם רצו להשקיע.
הרווח
לשיטה הזאת שני יתרונות עיקריים. 60% מהכסף הגיע מהשקעות פרטיות, כלומר מבול של מטבע זר ממדינות אחרות זרם לישראל. את הכסף יכלה הממשלה להשקיע בפרויקטים השונים מבלי להשתמש במטבע המקומי.
היתרון השני הוא שההשקעה בחברות קטנות גרמה לכך שרבות מחברות הטכנולוגיה וחברות הסטארט-אפ האלה גדלו כמעט ללא תמיכה ציבורית, הדבר המצחיק הוא שבסופו של דבר תוכנית יוזמה לא השתמשה בכלל בכסף ציבורי. הממשלה כיסתה את ההשקעה שלה ורשת טכנולוגית ענקית הוקמה בישראל.
הצלחת תוכנית יוזמה
כמה נתונים על ההצלחה של תוכנית יוזמה מתחילתה ועד היום. ישראל הגדילה את מספר חברות הסטארט-אפ לפי פקטור של 20. כיום יש בישראל יותר מ-6,000 חברות הזנק פעילות. בנוסף, לפי ה– Oecd ישראל היא אחת המדינות עם מספר רישומי פטנטים הגבוה ביותר בעולם. (למרות שאוכלוסייתה היא רק קצת יותר מ-9 מיליון תושבים). המגזר החזק ביותר בישראל הוא המדע והטכנולוגיה, הרחק מהמקום השני של מכירות, השכרות ותיקוני רכב. הנתון הזה כמעט כפול מענף הבנייה שנמצא במקום השלישי.
תוכנית יוזמה הייתה דחיפה אמיתית ליזמות ישראלית. היום 30 שנה לאחר יישומה, התוכנית הביאה לשיעור הגבוה ביותר של השקעה בחדשנות בעולם. כמובן שהתהליך היה מלווה באמצעים נוספים כגון קיצוץ במס עבור חברות טכנולוגיה שהתקרב ל- 23% ל- 7.5% בלבד. הייתה גם השקעה עצומה בתשתית מדעית כגון חממות יחד עם אוניברסיטאות ציבוריות. נעשה גם תהליך גיוס מהגרים מיומנים והתייעלות בירוקרטית משמעותית. כל אלה הפכו את ישראל לאחת המדינות הקלות בעולם לעשות בה עסקים.
