הליקובקטר פילורי | Helicobacter pylori
חיידק ה-הליקובקטר פילורי הוא אחד החיידקים השכיחים במערכת העיכול. כ-50% מהאוכלוסיה נושאים את החיידק ורובם המכריע הם נשאים אסימפטומטיים. רק כ-10%-20% מהנדבקים יפתחו תסמינים קליניים במהלך חייהם. למרות שאצל רוב האנשים החיידק 'יושב' בשקט במערכת ולא גורם לתסמינים או בעיות, הוא עלול ליצור שורה של בעיות רפואיות במידה והוא משגשג. החיידק עובר מאדם לאדם דרך רוק, מים לא נקיים ותנאי הגיינה ירודים.
איך החיידק שורד בסביבת הקיבה החומצית?
הקיבה שלנו היא סביבה חומצית מאוד, כזו שאמורה להרוג כמעט כל יצור חי. אז איך חיידק הפילורי שורד? הוא מפריש אנזים שמפרק שתנן (urea) והופך אותו לאמוניה, מה שיוצר לחיידק מעין 'בועת הגנה' שמנטרלת את החומצה. בנוסף, יש לו צורה ספירלית, שמאפשרת לו להתברג עמוק לתוך שכבת הריר המגינה על דופן הקיבה, שם החומציות פחות חזקה.
למה החיידק עלול לגרום?
ברוב המקרים החיידק חי בשלום עם המארח. אבל אצל חלק מהאנשים הוא עלול לעורר דלקת שמובילה ל:
-
גסטריטיס: דלקת כרונית ברירית הקיבה.
-
כיב פפטי (אולקוס): החיידק מחליש את שכבת הריר המגינה, וחומצת הקיבה מתחילה "לאכול" את הדופן עצמה.
-
סיכון מוגבר לסרטן הקיבה: במקרים נדירים ולאורך עשרות שנים, הדלקת הכרונית עלולה להוביל לשינויים תאיים. פחות מ-1% מהנשאים יפתחו מחלה ממאירה כתוצאה מהחיידק.
-
אנמיה מחוסר ברזל: החיידק "גונב" את הברזל מהמארח לצורך הגידול שלו, ובנוסף, הפגיעה בחומציות הקיבה מקשה על הגוף לספוג ברזל מהמזון.
-
חוסר בוויטמין B12: החיידק פוגע בתאים בקיבה שאחראים על הפרשת חלבון שחיוני לספיגת B12. מחסור כזה יכול להוביל לעייפות, נימול בגפיים ובעיות זיכרון.
- מחלות כלי דם: ישנן תיאוריות (שעדיין נחקרות) המקשרות בין הדלקת הכרונית של החיידק לבין האצה של טרשת עורקים.
- תנגודת לאינסולין: מחקרים מסוימים מצביעים על קשר בין נוכחות החיידק לבין סיכון מוגבר לסוכרת מסוג 2, בשל המצב הדלקתי הקבוע שהוא מייצר בגוף.
מהם הסימפטומים?
כאמור, רוב הנשאים של החיידק לא ירגישו סימפטומים, אבל כשהחיידק פוגע ברירית הקיבה הוא עלול לגרום לתסמינים הבאים:
- כאבי בטן, אי נוחות ותחושת צריבה, בעיקר בחלק העליון של הבטן. הכאב נוטה להחמיר על קיבה ריקה ומשתפר אחרי אכילה.
- תחושת נפיחות וגזים.
- בחילות והקאות.
- גיהוקים תכופים.
- חוסר תיאבון וירידה במשקל.
- ריח רע מהפה – האמוניה שהחיידק מייצר יכול להיפלט מהקיבה כלפי מעלה דרך הוושט ויכול לגרום לריח לא נעים. כשהחיידק פוגע בתפקוד התקין של הקיבה ומשנה את החומציות, תהליך פירוק המזון הופך לפחות יעיל. מזון שלא התעכל כראוי עלול "לשבת" זמן רב מדי בקיבה ולעבור תהליכי תסיסה וריקבון, מה שמייצר גזים גופריתיים בעלי ריח רע. ממצא מעניין מראה שהליקובקטר פילורי יכול להתנחל לא רק בקיבה, אלא גם בחלל הפה. שם הוא מייצר תרכובות גופרית נדיפות, שהן הגורם הישיר לריח רע מהפה. במקרים כאלו, גם אם מטפלים בקיבה, הריח עלול להישאר אם לא מקפידים על היגיינת פה קפדנית.
- במקרים חמורים יותר יכולים להופיע תסמינים כמו הקאות דמיות וצואה שחורה.
איך נאבחן ונטפל בחיידק?
בגלל האחוז הגבוה של נשאים ללא תסמינים, ההמלצה הרפואית לרוב היא אינה לבצע בדיקות סקר כלליות לכל האוכלוסייה, אלא רק לאלו הסובלים מתסמינים או לאנשים בקבוצות סיכון.
אבחון החיידק נחשב לתהליך קל ומדויק. מכיוון שהחיידק משחרר גזים ספציפיים כתוצאה מהפירוק הכימי שהוא מבצע, הדרך הנפוצה ביותר לזהות אותו היא ע"י בדיקת נשיפה (C-14 Urea Breath Test), אותה ניתן לבצע בקופות החולים. דרכים נוספות הן בדיקת צואה או ביופסיה בזמן גסטרוסקופיה.
הטיפול המקובל מבוסס על שילוב של מספר תרופות במקביל (קוקטייל), כדי למנוע מהחיידק לפתח עמידות. הטיפול המומלץ: בשל עליית העמידות לאנטיביוטיקה, רופאים רבים רושמים שילוב של שני סוגי אנטיביוטיקה. (לרוב מוקסיפן ומטרוג'יל) ותרופה להורדת חומציות (כמו אומפרדקס או נקסיום במינון כפול). משך הטיפול: בדרך כלל בין 10 ל-14 ימים.
מומלץ ליטול פרוביוטיקה במהלך הטיפול ולאחריו כדי להפחית תופעות לוואי כמו שלשולים וכאבי בטן. בזמן הטיפול מומלץ להימנע ממאכלים חריפים, מטוגנים, אלכוהול וקפאין, שעלולים לגרות את הקיבה. יש לבצע בדיקת נשיפה חוזרת כ-4 שבועות לאחר סיום האנטיביוטיקה כדי לוודא שהחיידק הושמד.
דרכים להקטנת הסיכון להידבקות:
- היגיינה אישית: הקפדה על שטיפת ידיים במים וסבון אחרי היציאה מהשירותים ולפני הטיפול באוכל.
- היגיינת מזון: שטיפה יסודית של ירקות ופירות, והימנעות מאכילה במקומות עם רמת היגיינה מפוקפקת.
- מניעת הדבקה בבית: אם מישהו מבני הבית אובחן כחיובי, כדאי להימנע משיתוף כלי אוכל עד לסיום הטיפול.
האם יש דרכים טבעיות להחליש את חיידק?
למרות שלא הוכחה מדעית דרך טבעית לחיסול החיידק ללא אנטיביוטיקה, יש רכיבים טבעיים בעלי פוטנציאל להחליש אותו:
- דבש מנוקה (Manuka) – לדבש יש תכונות אנטי בקטריאליות חזקות שיכולות לעכב את צמיחת החיידק.
- שמן אורגנו – מכיל חומרים שעשויים לסייע במלחמה בחיידקים. אך הוא חזק מאוד ויש להשתמש בו בזהירות.
- ירקות מצליבים – מחקרים מצביעים על כך שנבטי ברוקולי, כרוב או כרובית יכולים להפחית את פעילות החיידק.
- פרוביוטיקה – החיידקים הטובים נצמדים לדפנות הקיבה ומונעים מההליקובקטר להתיישב שם.
- זעתר – מחקרים הראו שלשמנים האתריים המצויים בזעתר יש יכולת לעכב צמיחה של חיידקים שונים.
- ג'ינג'ר – נוגד דלקת עוצמתי. הוא מעולה להפחתת בחילות ומסייע בהגנה על רירית הקיבה.
- תה ירוק – עשיר בפוליפנולים (נוגדי חמצון) שנמצאו במחקרים כמעכבי צמיחה של הליקובקטר.
- שמן זית – מכיל חומצות שומן שיכולות לפעול נגד זנים מסוימים של החיידק.
- פירות יער – חמוציות, אוכמניות ופטל מכילים נוגדי חמצון שיכולים למנוע מההליקובקטר להיצמד לדפנות הקיבה.
- שום טרי – יכול להחליש את החיידק. אבל אם אתם סובלים מאולקוס או דלקות בקיבה מומלץ להימנע.
- קינמון – מחקרים הראו שקינמון יכול לעכב את התרבות החיידק בקיבה ולמנוע ממנו לייצר את האנזים שעוזר לו לשרוד בסביבה החומצית.
צפו בסרטון מערוץ היוטיוב © SGDrWellness של ד"ר צ'ן יימינג מסינגפור וגלו עוד פרטים מעניינים על החיידק.
ב-Zemaze אנחנו משלימים לכם את הפערים בזווית ייחודית. כאן תמצאו שילוב בין אסטרטגיה ללייף סטייל: אנחנו מנתחים לעומק טכנולוגיה, AI וגאופוליטיקה, לצד סקירות רכב ומדריכי טיולים שנבחרו בקפידה. הצטרפו אלינו כדי להבין את המגמות העולמיות מבלי לוותר על הדברים הקטנים של החיים. אתם במקום הנכון.
