סין כבר לא שותפת המסחר הגדולה ביותר של ארה"ב. חיווט מחדש של מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין משנה את מפת הסחר העולמי. בעוד ארה"ב מבקשת לצמצם את תלותה בסין וביריבות גיאופוליטיות אחרות ולהתחיל להשיג יבוא מקרוב לבית, מקסיקו מתחילה לזרוח. מקסיקו עקפה את סין כספקית הסחורות הגדולה ביותר לארצות הברית.

פטריק בויל הוא מנהל קרן גידור, פרופסור באוניברסיטה ובנקאי השקעות לשעבר. בערוץ היוטיוב שלו © Patrick Boyle סרטונים עדכניים על מה שקורה בשווקים בעולם. בין היתר תמצאו בערוץ מידע על מסחר בכלים כמותיים ומימון תאגידי. בערוץ גם ראיונות עם האנשים המעניינים ביותר בתעשייה הפיננסית.

יחסי הסחר של ארה״ב, סין ומקסיקו

מאז 2018, ארה״ב הטילה סבבים של מכסים על סין במטרה לצמצם את הגירעון הסחרי וליצור הסכמי סחר דו-צדדיים.

זה הוביל לעסקי ייצור רבים שעוברי מסין למקסיקו, מה שמכונה “nearshoring” עקב קרבה גאוגרפית, כוח עבודה מיומן ותשתיות טובות במקסיקו.

מקסיקו נהנית מהסחר עם ארה״ב, תוך גידול ביצוא והשקעות זרות ישירות, כולל תעשיות כמו רכב וטכנולוגיה.

אולם, למקסיקו יש אתגרים רבים: שחיתות, תשתיות מוגבלות, בעיות במים וחשמל, ורכסי הרים שמקשים על הלוגיסטיקה.

למרות המעבר החלקי ל- nearshoring, סין עדיין שולטת בתשתיות המייצור העולמיות, במיוחד בתחום התשתיות התחבורתיות והנמלים.

יש גם תחושה שחלק מהייצור שנראה כמגיע ממקסיקו בפועל משתמש עדיין במרכיבים סיניים, כך שהמעבר אינו תמיד “נקי” מבחינת התלות בסין.

הממשל האמריקאי מעודד את מקסיקו דרך סובסידיות (למשל במסגרת חוק “הפחתת האינפלציה”) למשוך ייצור תעשייתי ירוק כמו סוללות לרכבים.

עם זאת, יש ספק אם ה- nearshoring ממקסיקו הוא בגודל משמעותי ועדיין קיימים פערים בין מה שמוצהר לבין מה שמתקיים במציאות.

בנוסף, קיימות מגבלות סביבתיות וכלכליות במקסיקו שעלולות לעכב צמיחה: מחסור במים, חשמל לא יציב, ומונופולים ממשלתיים שמרתיעים השקעות.

באופן כלכלי רחב יותר, המעבר מתמקדות רק במעורבות מחיר (ייצור זול) לעבר אסטרטגיה יותר מתוחכמת שמערבת גם חסינות אספקה, ביטחון לאומי וקשרי ברית.

לסרטונים נוספים של פטריק בויל עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן לעברית לחצו על הקישור