איך הפכתי מאנטישמי לאוהד ישראל. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © Nikos Sotirakopoulos. המסע האישי של ד"ר ניקוס סוטירקופולוס, אקדמאי, סופר, עמית במכון איין ראנד ומרצה לשעבר באנגליה.
מיהו ניקוס סוטירוקופולוס?
עד גיל 28 ניקוס היה אנטישמי מובהק ועבר מסע אישי עמוק שהוביל אותו לשינוי מוחלט. היום הוא תומך נלהב בזכות קיומה של ישראל ובמאבק בטרור האסלאמי.
בסרטון של כמעט 40 דקות ניקוס מתאר את מסעו והפיכתו מאנטישמי קנאי לתומך נלהב של העם היהודי ולקיומה של ישראל.
אנטישמיות מוקדמת
ניקוס גדל ביוון, מדינה עמוסה באנטישמיות, גם מהכנסייה וגם מהשמאל והימין הקיצוני. בגיל צעיר ניקוס היה אנטישמי קנאי שהאמין בתאוריות קונספירציה ושנאה כלפי יהודים וישראל. השקפותיו עוצבו על ידי גורמים תרבותיים ביוון, שם גדל, שכללו קנאות דתית, אנטי-אמריקנית ואנטי-קפיטליסטית. הוא היה פעיל בחוגי נוער קומוניסטי ורדיקלי, שם שנאת ישראל הייתה נפוצה. במהלך התקופה הזו הוא לא שמע על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
תקופת השנאה
ניקוס האמין בקונספירציות על שליטת היהודים בעולם. הוא קרא את הפרוטוקולים של זקני ציון והאמין שהם אמת. הוא היה היה אובססיבי בהפגנות אנטי-ישראליות ושיתף תכנים אנטישמיים ברשת עם תמונות של ישראל כתמנון בעל זרועות חונקות.
במהלך התקופה הזאת היה פעיל בתנועות קומוניסטיות. הוא תמך בחמאס וראה בפלסטינים לוחמי חירות, כמו שהיו היוונים מול העות’מאנים.
שינוי הדרגתי
השינוי החל בשנת 2013. הוא החל להטיל ספק באמונותיו השמאלניות ורצה לחקור רעיונות חדשים.
ניקוס התחיל להתעניין בפילוסופיה ליברלית וכלכלה של האסכולה האוסטרית. הוא גילה את איין ראנד, ערכים של חירות, אינדיבידואליזם וחיים טובים. הוא הבין שאנטישמיות הייתה עבורו דרך להשליך כישלונות אישיים על האחר.
למרות זאת, נותרה בו חשדנותו כלפי הישראלים והוא עדיין ראה את ישראל כמדינה אגרסיבית ולא מוסרית. התפנית הגיעה כשהתחיל ללמוד על ההיסטוריה והעובדות של הסכסוך.
חשיפה לעובדות ולנרטיב אחר
ניקוס קיבל מידיד ישראלי את הספרDurable Peace מאת בנימין נתניהו.
התגליות המרכזיות ששינו את דעתו:
גודלה של ישראל
ניקוס הופתע לגלות עד כמה ישראל קטנה, מה שגרם לו להבין את הסיכון הקיומי שהמדינה עומדת בפניו.
מלחמת 1948
העובדה שחמישה צבאות ערביים פלשו לישראל ביום הכרזת העצמאות ולא להיפך. הערבים דחו את תוכנית האו"ם שהייתה נותנת להם מדינה.
השטחים הכבושים
ההבנה שהגדה המערבית ורצועת עזה לא היו שייכות לפלסטינים לפני 1967 אלא למצרים ולירדן. במהלך שליטתן המדינות הערביות לא הקימו מדינה פלסטינית.
הצעות שלום והחזרת שטחים
ההבנה שהפלסטינים קיבלו הצעות למדינה לפחות חמש פעמים ודחו אותן בכל פעם. ישראל החזירה שטחים עצומים למצרים במסגרת הסכם שלום.
המסקנה
ניקוס הפנים שהנרטיב ששלט בו במשך שנים היה שקרי ומעוות. הוא הבין שישראל אינה גוליית אלא דוד, מדינה שורדת מוקפת אויבים.
חשיפה למבצעים וערכים
מעבר לעובדות, הערצתו לישראל התגבשה דרך חשיפה למבצעים כמו וחילוץ יהודי אתיופיה בשנות ה־80 ו-'מבצע אנטבה'. הוא התחיל לראות את ישראל כמדינה עם ערכים של גבורה ואהבת חיים. היום ניקוס רואה בישראל מקום של "גיבורים מודרניים" המחויבים להצלת עמם.
ישראל כסמל מוסרי
התמיכה שלו בישראל נובעת לא מהיסטוריה מקראית או שייכות שבטית, אלא מערכים:
ישראל היא חברה חופשית יחסית.
יש בה שוויון עקרוני בין ערבים, נוצרים, יהודים ושחורים.
היא עומדת מול אויבים שמקדשים מוות וטרור.
היא המדינה היחידה במזרח התיכון שמאפשרת לאנשים לחיות חיים טובים ולרדוף אחרי חלומותיהם.
המסר הסופי
ניקוס מקווה שסיפורו יעודד אחרים לא לוותר על ניסיונות להגיע לאנשים ולשתף חזון חיובי של חיים, חירות וחתירה לאושר. ניקוס מודה שבעבר לא באמת דאג לפלסטינים, הם היו רק כלי לשנאתו את ישראל. כיום הוא מזדהה עם הסובלים באמת, ילדים ואזרחים תמימים. אם תקום מדינה פלסטינית היא צריכה להיות חופשית ודמוקרטית ולא מדינת טרור.
חזון חיובי לחיים, חירות וגבורה
מה שגרם לניקוס להשתנות אלה לא גינויים, צעקות או סרטוני זוועה אלא מפגשים עם רעיונות טובים יותר. ניקוס הגיע לשינוי באמצעות פילוסופיה, היסטוריה וסיפורים מעוררי השראה.
בסוף הסרטון ניקוס קורא לצופים לא להתייאש מהאפשרות לשנות אנשים. כל סיפור, כל שיחה, כל מעשה טוב יכול לשתול ספק אצל מישהו אחר. אפשר לצאת גם מהמקום הכי חשוך של שנאה ואי-רציונליות אם נחשפים לרעיונות טובים יותר שמלמדים לאהוב חיים, חירות ואמת.
כדי להישאר מעודכנים בתכנים חדשים הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו
