אחמד א-שרע

באתר זה מה זה (זהמהזה) zemaze.co.il, מיזם שיתופי חברתי להעלאת סרטונים מכל העולם עם כתוביות בעברית תמצאו סרטונים תחת הערך אחמד א-שרע.

תקיפת חיל האוויר בסוריה

העליונות האווירית של ישראל

תקיפת חיל האוויר בסוריה. סרטון מערוץ היוטיוב © Max Afterburner של ריאן, הידוע גם כ-"מקס אפטרברנר" וגם כ- "טייס הקרב של השכן" הוא טייס קרב לשעבר. בערוץ היוטיוב שלו הוא מעלה סרטונים על תעופה, טכנולוגיה צבאית וגיאופוליטיקה.

מטוסים שהוטסו על ידי ריאן: ססנה 172, ססנה 182, ססנה T-37, נורת'רופ T-38C טאלון, F-15E סטרייק איגל,\ F-16 C/D פייטינג פלקון, בואינג 737, איירבוס A220.

מבצע "חץ הבשן"

הסרטון הפעם על תקיפת חיל האוויר בסוריה ב- 16/07/2025. מטוסי ה-F-35 של ישראל ביצעו תקיפה הרסנית על דמשק, חיסלו את הליבה הצבאית של סוריה ופגעו במתחם הנשיאותי. טייס קרב אמריקאי מפרט את הטכנולוגיה המתקדמת, טקטיקות החמקנות ואת המשמעות של ההסלמה הזו עבור האזור.

תרגום הסרטון

היי לכולם, ב-16 ביולי, ישראל תקפה את סוריה. נדבר על הסיבות העומדות מאחורי התקיפות הללו ולאן אנחנו הולכים מכאן. ב-16 ביולי 2025 בשעה 02:00 השמיים ניצתים. מטוסי חיל האוויר הישראלי תוקפים ומכים בחוזקה בגופי הצבא הסורי ומכוונים לבניינים במתחם הנשיאותי. היום אנחנו צוללים פנימה אל הפשיטה הנועזת של חיל האוויר הישראלי שהותירה חלקים מדמשק ואזורים אחרים בסוריה בהריסות.

כמו רוח רפאים

זה למעשה כאילו שישראל משתמשת במטוסי ה- F-35 שלה כדי לחרוט את שמה בשמי המזרח התיכון באש ובפלדה. היום נפרט את המערכות ההיי-טקיות, כיצד ישראל חדרה למרחב האווירי הסורי כמו רוח רפאים, ומה משמעות הפגיעה במתחם הנשיאותי. זו תהיה סקירה מלאה של טייס קרב על מה שקורה הלאה. האם הפשיטה הזו תצית סופת אש גדולה יותר?

המתקפה הישראלית

חיל האוויר הישראלי פתח בתקיפה חשאית, שהתחילה ככל הנראה עם נחיל מל"טים שהציפו את משרד ההגנה הסורי כדי לרכך את המטרה, כמו טורף העוקב אחר טרפו. לאחר מכן ישראל השתמשה במטוס הקרב המפחיד ביותר שלה. ככל הנראה ה- F-35 אדיר חבר למטוסי ה- F-16 וה- F-15. המטוסים האלו רעמו בחבילת תקיפה וביצעו ארבע תקיפות מדויקות שהקריסו את כניסת המתחם הנשיאותי. כשדמשק מתעוררת לכאוס עשן חונק את הכיכר.

גולת הכותרת – ישראל כיוונה למבנים במתחם הנשיאותי, רק 100 מטרים ממזרח לארמונו של הנשיא אחמד א-שרע, הפגנה חצופה של יכולותיהם. בעצם הישראלים מגיעים לנשיא ואומרים -"היי, יכולנו, אבל לא עשינו זאת". אבל בואו נהיה ברורים – המערכות המדויקות שבהן נעשה שימוש אינן מאומתות עדיין. חיל האוויר הישראלי שומר את הקלפים קרוב לחזה. וזה ברור, כי כמעט כל גיחה שלהם היא למעשה גיחה קרבית.

איך זה קרה?

בהתבסס על דפוס הפעולה האחרון שלהם באיראן ועל פעולותיהם הקודמות, כך זה כנראה קרה: מטוסי F-35i אדיר, בעלי חמקנות ודיוק, היו המובילים. הם שולבו עם רחפני הרון (Heron TP) שיכולים לאתר ולשבש את מערכות ההגנה האוויריות של האויב ומשמשים כמערכות לוחמה אלקטרונית שמגנות על ה- F-35, ה- F-16 וה- F-15 מכל סוג של הגנה אווירית סורית.

מטרת המבצע

מטרת מבצע "חץ הבשן" הייתה להגן על הדרוזים בסואידה אחרי התנגשויות עם מיליציות סוריות שהרגו למעלה מ- 300 איש, מתוכם 138 חיילים. המהומות החלו עם חטיפה בין שבטים בדואים סונים לפלגים דרוזים והסלימו כאשר כוחות סוריים בזזו ושרפו בתים באזור. ישראל, תוך ציון קשרים לקהילה הדרוזית שלה, תקפה כדי לאכוף אזור מפורז ליד גבולה. חיל האוויר לא רק פגע במטרות, הם הכתיבו מחדש את שדה הקרב באש ובפלדה. הם לא ירו יריית אזהרה בלבד, הם נכנסו בזעם ובאש. אנחנו נגיע לסיבות הסבירות לכך בהמשך. אז אני חושב שהמשטר החדש הזה שתפס את מקומו של בשאר אל-אסד מבין שישראל היא שחקנית באזור. זה למעשה כאילו ישראל נכנסת ואומרת – "היי, חזרנו".

המשמעויות הטכנולוגיות וההשלכות האסטרטגיות

אבל העלילה מסתבכת. הפגיעה במתחם הנשיאותי שולחת מסר ברור למשטר של אחמד אל-שאר. הם מתויגים כ-"ג'יהאדיסטים בחליפות". זה מה שישראל אמרה. אז הם אומרים שישראל יכולה לתקוף את מרכז הכוח של סוריה. כפי שאתם רואים, יש כבר דם רע בין ישראל לנשיא סוריה. וזה רק כמה חודשים לאחר שהנשיא נכנס לתפקידו. הוא תפס את מקומו של בשאר אל-אסד בינואר 2025. משרד החוץ הסורי כינה זאת "הסלמה מסוכנת", אבל חיל האוויר נעלם אל תוך הלילה, והותיר את דמשק מבולבלת עם כדורי אש בכל מקום. זו לא הייתה רק תקיפה, זו הייתה הצהרה, והטכנולוגיה שמאחוריה היא קסם טהור. וזהו מודל הפעולה של ישראל. הם למעשה משתמשים במכונות ההיי-טק הגבוהות ביותר המיוצרות בארה"ב שלאחר מכן מותאמות למצבם הייחודי במזרח התיכון.

מכונות המלחמה שהפכו לטכנולוגיה הקטלנית של ישראל.

החומרה שככל הנראה גרמה לסוריה להזיע החלה עם ה- F-35 אדיר. זוהי חיית החמקנות של ישראל המותאמת אישית. אורכו 15.6 מטר עם מוטת כנפיים של 10.6 מטר. הוא מונע על ידי מנוע 'פראט אנד וויטני' F-135 המפיק 43,000 ליברות דחף. ואם זה לא מרגש אתכם, אני לא יכול לעזור לכם. הוא מגיע למהירות של 1.6 מאך, אבל ב- F35i מהירות אינה העיקר אלא חמקנות. הוא נועד לחמוק ממכ"מים בדיוק כמו לחמוק מבוס ביום שישי אחר הצהריים. ציפויים בולעי מכ"ם ותכנון נראות נמוך הופכים אותו לרוח רפאים עבור חיישני האויב. מכ"ם ה-AN/APG81 הממוקם בתוך ה- F-35i מצוות למערכת הצמצם המבוזרת שלו ושש מצלמות אינפרא אדום. הדבר הזה זה מזין לטייסים תצוגת שדה קרב של 360 מעלות בזמן אמת ומזהה איומים כמו טילים או מל"טים ממרחקים. תצוגת הקסדה מקרינה נתונים ישירות לתוך עיני הטייס, כמו בסרט מדע בדיוני ומאפשרת להם לעקוב אחר מטרות מבלי לסובב את ראשם.

נשקים

חה"א ככל הנראה השתמש בפצצות GBU-39 בקוטר קטן, בעלות ראש נפץ של 110 ליברות וטווח של 145 מייל. הדברים האלה יכולים לרחף ולחכות עד לרגע המדויק בו אתה רוצה שהם יפגעו. הם מונחים על ידי GPS וניווט אינרציאלי כדי לפגוע בטווח של מטרים, לפעמים עוברים דרך החלון המדויק דרכו אתה רוצה שהם יעברו. אלה אידיאליים למטרות עירוניות, במיוחד כמו המתחם הנשיאותי שהיה מטרה. לאחר מכן יש את ה- "ספייס 2000". זוהי פצצה שהוסבה במשקל 2,000 ליברות המונחית בדיוק. היא משתמשת בחיישנים אלקטרו-אופטיים לדיוק מרבי גם בסביבות חסומות GPS. טיל השיוט "דלילה" הוא אפשרות נוספת עם ראש נפץ של 500 ליברות וטווח של 155 מייל. הוא יכול לרחף שעות ואז פוגע בדיוק כירורגי.

ארסנל קטלני

אני מסתכל על הנשקים שחיל האוויר מביא לקרב, הארסנל שלהם כל כך קטלני בשלב זה, שזה למעשה כמו שהם מביאים פטיש למשחק שחמט. וכאשר מדובר בפתרונות נשק, אתה מנסה להשתמש בנשק הקטן ביותר שיהיה יעיל על המטרה שאתה הולך להשתמש בה. אבל במקרה הזה, מי יודע? ישראל אולי פשוט התחילה בגדול כדי להעביר את המסר באופן ברור ונחוש כבר מההתחלה. לפעמים צריך לרוץ לפני שלומדים ללכת.

כטב"מים מתאבדים

ישראל ככל הנראה השתמשה גם במל"טי "הרון", שהם כטב"מים מתאבדים עם ראש נפץ של 51 ליברות. לאלה יש טווח של 620 מייל וזמן שהייה באוויר של 6 שעות. הם טובים כדי לפתוח את הדרך עבור מטוסי החמקן שנכנסים. אז המל"טים החמקניים האלה צוללים לאתרי מכ"ם או שיירות. הם מונחים על ידי חיישנים אלקטרו-אופטיים וכוונת אנטי-קרינה כדי להוציא מהפעלה פולטים. ה- ALQ250 של ה- F-35i זאת חבילת הלוחמה האלקטרונית. זוהי תוספת ישראלית מותאמת אישית שחוסמת מכ"מים של האויב על פני תדרים מרובים. היא מעוורת את ההגנות של סוריה, והדבר הזה מצוות למל"טי ה- "הרון" ובעצם משתמש בהם כבני לוויה קטלניים כאשר ישראל חודרת לסוריה. השילוב הזה של המל"טים והמשבשים פינה את הדרך למטוסים לתקוף ללא תחרות.

ככה ישראל שלטה בשמי סוריה  

הם למעשה חדרו למרחב האווירי הסורי כאילו זו הייתה נסיעה של יום שבת. הם היו בקורבט שלהם בדרך הררית אקראית. ספר הפעולה של חיל האוויר הוא קורס אמן ב-SEAD שפירושו "דיכוי הגנה אווירית של האויב". שלב ראשון שלהם הוא חדירה בלתי מזוהה. פרופיל החמקנות של ה- F-35i עם חתימת מכ"ם קטנה יותר מכדור גולף הופך אותו לכמעט בלתי נראה עבור המכ"מים המיושנים של סוריה. ישראל יכלה גם לטוס נמוך דרך רמת הגולן תוך שימוש בהסתרת שטח כדי להתחבא מחיישני קרקע. אבל זה יהיה יותר מהלך של ה- F-16i, ה-F-15i. הF-35i אמור להיות מסוגל לפעול כמעט בכל גובה שהוא רוצה, במיוחד בכל מקום מעל 25,000 רגל, אולי אפילו הרבה יותר גבוה מזה. והוא יכול לממש את יתרון החמקנות שלו מאותו גובה. ישראל ככל הנראה פעלה גם בזכות פער כיסוי המכ"ם של סוריה שנוצר על ידי התקיפות שלהם בשנת 2024 בזמן שבשאר אל-אסד היה נשיא. התקיפות האלו הרסו 86% ממערכות הפנטסיר S1 של סוריה, חיסלו 80% ממטוסי המיג 29 שנמצאו בסוריה ובעצם הותירו את חיל האוויר הסורי בהריסות.

השלב השני – נטרול האיום

שלב שני עבור ישראל הוא נטרול האיום. אז מל"טי ה-"הרון" ששוגרו מפלטפורמות ניידות ליד הגבול ככל הנראה פגעו קודם כל באתרי מכ"ם. הכטב"מים האלה משתמשים בהכוונת מכ"ם פסיבית כדי להתאפס על פולטים פעילים כמו מכ"מי ה- P35 וה- P14 של סוריה, שהם ישנים מכדי להתמודד עם חמקנות או שיבוש. בהמשך משבשי ה–AN/ALQ250 של ה- F-35i הציפו אז חיישנים שנותרו ברעש ששיבש את טילי ה- נ"מ S-200 שיש להם טווח של כ-150 מייל, אבל הם איטיים ופגיעים. מערכות הבאק M1 ו M2 הממוקמות בבסיס חיל האוויר מזה בסוריה בעלות טווח של כ-28 מייל עם מהירות שיא של 3 מאך.

השלב שלישי – לתקוף בדיוק מוחלט ובלתי מעורער

ה- F-35i הטס בתצורת טקטית ככל הנראה השתמש בקישורי נתונים מוצפנים כדי לתאם עם מל"טים ששיתפו את המודיעין שלהם בזמן אמת. הבינה המלאכותית המובנית שלהם עיבדה נתוני חיישנים, תיעדפה מטרות כמו משרד הביטחון ומתחם הנשיאות. ייתכן שיחידה 8200, יחידת לוחמת הסייבר של חיל האוויר פרצה לרשתות הפיקוד של סוריה ועיכבה את זמן התגובה שלהם. אז בסך הכל, להגנות של סוריה אפילו לא היה סיכוי. זה היה כמו לנסות לעצור צונאמי עם מגבת נייר. אז המטוסים והמל"טים של ישראל פעלו כמו צוות צלפים. אחד מאתר את האחר יורה, ומשאיר את טילי הנ"מ של סוריה עיוורים ושרופים.

מה עכשיו?

אז הנה דעתי על מה שיקרה אחר כך. פשיטת חיל האוויר הישראלי על דמשק, במיוחד הפגיעה במתחם הנשיאותי, הייתה קורס אמן בדיוק. היה כאן גם מסר חזק מאוד למשטר של אחמד אל-שאר. זה צועק – "אנחנו יכולים לפגוע בפתח ביתכם מתי שנרצה". אז כאשר הצבא הסורי מרוסק ואחמד א-שרע נאבק לאחד פלגים, התקיפות האלו יכולות להסלים אם המתיחות תזלוג לסואידה או אם איראן וחיזבאללה יצטרפו.

השלכות הפשיטה

אז בואו נצלול קצת יותר עמוק להשלכות הפשיטה הזו ואני אתן לכם את הפרספקטיבה האסטרטגית שלי כטייס קרב שעבר בתי ספר רבים לאסטרטגיה בצבא ארה"ב. מה סוריה עשויה לעשות, מי תומך בה, איך שליחי איראן יכולים לערבב את הקלפים, מה ישראל מתכננת אם סוריה תגיב, ומה משמעות התנקשות בנשיא סוריה.

תגובה פוטנציאלית של סוריה וטכנולוגיית נשק

זה מאוד מעניין. הצבא הסורי הוא צל של עצמו לאחר שתקיפות ישראל ב-2024 השמידו את רוב טילי הקרקע-אוויר שלה, מטוסי ה- מיג-29 שלה, ומערכות רבות אחרות בצבא הסורי. המשטר החדש תחת אחמד אל-שאר גינה את הפשיטה של 16 ביולי כהסלמה מסוכנת. ברור, כלומר, הם תקפו ממש ליד חדר השינה הנשיאותי. זה מרמז על סוג של תגמול. אבל הייתי אומר שאפשרויותיה של סוריה מצומצמות ביותר. האפשרויות הנותרות של סוריה כוללות את טילי ה- S-200 SAM שדיברנו עליהם. אלה ניתנים לשיבוש בקלות בוודאות. סוריה יכולה גם לפרוס טילי SA-17 Grizzly SAM לאלה יש טווח של כ-25 מייל. יש להם כמה עם מכ"מים משופרים, אם כי רובם ככל הנראה ניזוקו מאותה תקיפה ב-2024. אבל מבחינה התקפית, סוריה יכולה לשגר טילי סקאד D אם נותרו כאלה בארסנל שלה. לאלה טווח של כ-435 מייל, ראש נפץ של 1,000 ליברות, אבל יש להם דיוק ירוד ביותר. אז זה הופך אותם יותר למחווה סמלית מאשר יעילה. אבל, כפי שראינו בעבר, איראן לא מפחדת לעשות זאת. אז אם סוריה תחליט לאמץ משהו מספר הפעולה של איראן ולשגר טילים אלה בשיטת ה -"התז וקווה", שאני אף פעם לא ממליץ עליה, אבל אם הם ישגרו טילים אלה לעבר ישראל, קיים סיכוי שהם יוכלו לגרום נזק כלשהו.

יכולות ההגנה של ישראל

לישראל יש את מערכת הגנה מטילים "חץ" שסביר להניח שתוכל לנטרל את כל טילי הסקאד שעשוים להיות ברשות סוריה. נחילי מל"טים קטנים, זה יהיה המהלך העיקרי הצפוי כאשר משטרים כמו המשטר החדש של סוריה יחפשו תגמול. הם ראו את מה שעשתה איראן, שיגור של כ-100 מל"טים פלוס לעבר ישראל בזמנים שונים במהלך השנים האחרונות. הם עשויים לקחת משהו מספר הפעולה הזה והם עשויים לבצע נחיל מל"טים קטן או נחיל מל"טים גדול, גדול ככל שהם יכולים להשיג. זה יהיה דומה לאלה ששימשו את המורדים הסורים והם יכולים לשאת חומרי נפץ קלים להתקפות הטרדה ליד אזור רמת הגולן. חיל האוויר הסורי צומצם לכמה מטוסי מיג-23 וסוחוי-22. הם לא יכולים באמת להתחרות ב- F-35i של ישראל. כל תגובה תוגבל ככל הנראה לשיגורי טילים או התקפות בסגנון מורדים, שכן סוריה חוששת מכוח האש המכריע של ישראל. הם כנראה לא יעשו שום דבר מטורף מדי.

בעלות הברית של סוריה

בואו נדבר קצת על בעלות בריתה הקרובות ביותר של סוריה ומעורבותם הפוטנציאלית מאז הדחתו של אסד בדצמבר 2024. המשטר החדש של סוריה תחת אל-שאר יישר מחדש את בעלי בריתה. טורקיה היא השחקן המוביל התומך בצבא הלאומי הסורי (SNA) כדי לאבטח את צפון סוריה. מטרותיה של טורקיה כוללות ריסון ההשפעה הכורדית והחזרת 2.9 מיליון פליטים סורים. טורקיה יכולה לספק לסוריה מטוסי אימון TAI לסיורים אוויריים או פוטנציאלית, וסביר יותר, מל"טי TB2. לאלה יש טווח של 300 מייל, אולי אפילו יותר. הם מסוגלים לשאת פצצות מונחות מדויקות והוכיחו את עצמם באוקראינה. תקיפותיהם היו יעילות מאוד נגד כוחות רוסיים. אבל טורקיה זהירה מאוד. היא רוצה לאזן את חברותה בנאט"ו ולהימנע מעימות ישיר עם ישראל. וגם, ארה"ב אומרת שיש לה 900 חיילים בסוריה התומכים בהתנגדות הכורדית, הכוחות הדמוקרטיים, או ה-SDF נגד דאע"ש. זוהי בעלת ברית משנית עבור סוריה. ארה"ב תיווכה בשיחות בין סוריה לישראל כדי להפחית את ההסלמה, אבל ארה"ב ככל הנראה לא תתערב עוד אלא אם כן דאע"ש יתחזק, כאשר מטרת ארה"ב באזור היא לרסן את הקיצוניות ואת דאע"ש באזור. מדינות המפרץ כמו סעודיה מציעות כספי שיקום כדי להתמודד עם השפעת איראן, אבל הן ככל הנראה לא יספקו נשק או חיילים ויתמקדו במנוף כלכלי. מעורבות בעלות הברית מסעודיה תוגבל ככל הנראה לכמות קטנה של נשק, מודיעין או לחץ דיפלומטי, שכן טורקיה וארה"ב מתעדפות יציבות על פני כניסה לסכסוך חם.

הקשר של סוריה לאיראן ותפקידי הפרוקסי שלהן

בואו נדבר על זה. המשטר החדש של סוריה ניתק באופן פומבי את קשריו עם איראן. זוהי הפסקה חדה מתקופת אסד בסוריה שהייתה אבן יסוד בציר ההתנגדות של איראן. איראן שמרה על 55 בסיסים ו-515 נקודות צבאיות בסוריה עד דצמבר 2024. אבל ממשל אל-שאר תפס למעלה מ-40 משלוחי נשק איראניים שנועדו לחיזבאללה, מה שמסמל עוינות לשליחי טהראן. עדיין, שרידים של קבוצות הנתמכות על ידי איראן כמו כוח קודס של משמרות המהפכה ויחידות חיזבאללה פועלות באזורים כפריים בסוריה, אם כי מוחלשות קשות. חיזבאללה, עם כ-2,000 לוחמים שנותרו בסוריה, יכול לפתוח במתקפות רקטות. תחשבו על קטיושות או רקטות פאג'ר 5 עם טווח של 45 מייל נגד צפון ישראל או רמת הגולן.

משמרות המהפכה

משמרות המהפכה האיראניים, עשויים להבריח מל"טים או טילי נ"ט לשליחים האלה. אבל קווי האספקה שלהם משובשים. כל פעולה של שליחים תהיה ככל הנראה בקנה מידה קטן כמו מארבים או ירי רקטות בקנה מידה נמוך, שכן איראן מתמקדת בבנייה מחדש של השפעתה בסוריה במקום להסלים ישירות עם ישראל.

הצעד של ישראל אם סוריה לא תשתף פעולה  

הצעד של ישראל אם סוריה לא תשתף פעולה עלול להפתיע אתכם. אם סוריה או שליחיה יגיבו תגובת ישראל תהיה מהירה ועצימה. ככל הנראה חיל האוויר יפתח בתקיפה מדויקת נוספת המכוונת לנכסים צבאיים סורים שנותרו. מדובר למשל במשגרי סקאד או עמדות פיקוד כדי לחסל כל יכולת התקפית. המבצע יזכיר את הפשיטה הנוכחית עם מטוסי F-35 ומל"טי "הרון". הם ישתמשו בפצצות GBU-39 או ספייס 2000 כדי לפגוע במטרות בעלות ערך גבוה, אולי עמוק יותר בשטח סוריה כמו בסיסי חיל האוויר בחלב או חומס. מערכות "קלע דוד" ו-"חץ" של ישראל יתמודדו עם כל תגמול טילים. ולאחר מכן גם מתקפות הסייבר יתגברו. המטרה הסופית של ישראל תהיה להרתיע הסלמה נוספת תוך הימנעות מפלישה קרקעית. הטכנולוגיה המדויקת של חה"א מבטיחה שהם יפגעו חזק ומהר, וייעלמו לפני שסוריה תוכל להגיב.

מה אם ישראל תנסה להתנקש באחמד א-שרע  

אם ישראל תנסה להתנקש באחמד א-שרע זה יהיה מהלך בסיכון גבוה עם השלכות עצומות. המבצע ככל הנראה יכלול תקיפת F-35i חשאית. זה ייעשה באמצעות טילי שיוט 'דלילה' או פצצת 'ספייס 2000'. כל זה יהיה בתמיכת מודיעין בזמן אמת מהמוסד או מיחידה 8200. מל"טים כמו ה"הרון" יוכלו לנטרל את ההגנות האוויריות סביב דמשק ויבטיחו שהדרך למטוסים תהיה פנויה. התקיפה תכוון למקום ידוע כמו מעונו או מרכז הפיקוד של אחמד אל-שאר. הם ככל הנראה ינסו להימנע מנפגעים אזרחיים המוניים. אבל חיסול אל-שאר  יערער את יציבות המשטר השביר של סוריה. סביר להניח שזה יצית כאוס בין הפלגים המתחרים על השלטון. מצד שני זה יכול להועיל לישראל על ידי החלשת אויבה.

מסר תזכורת לאיראן

עם זאת, זה ישלח מסר מצמרר לאיראן. אם ישראל יכולה לפגוע במנהיג סוריה, נשיא טהראן אינו מחוץ לתחום ואינו בטוח. איראן עלולה להגיב בהתקפות פרוקסי שישגרו רקטות או מל"טים לעבר ישראל. ארה"ב וטורקיה ככל הנראה יפעלו להפחתת הסלמה כדי למנוע מלחמה אזורית. אבל איראן יכולה להכפיל את חימוש השליחים ולהסלים את המתיחות. מבצע כזה באמצעות טכנולוגיית החמקנות והדיוק של חה"א יהיה הימור כירורגי בסיכון גבוה.

אז מה הלאה?

מנקודת מבט אסטרטגית, הנה דעתי. פשיטת חיל האוויר על דמשק, במיוחד הפגיעה במתחם הנשיאותי, הייתה קורס אמן בדיוק. היה כאן גם  מסר חזק למשטר של אחמד אל-שאר. זה צועק -"אנחנו יכולים לפגוע בפתח ביתכם". כל זה קורה כשהצבא הסורי מרוסק ואחמד א-שרע נאבק לאחד את הפלגים. התקיפות האלו יכולות להסלים אם המתיחות תזלוג לסואידה. אם איראן וחיזבאללה יצטרפו התקיפות על מתחם הנשיאות מעלות את ההימור.

ישראל מאותתת על אפס סובלנות

ישראל מאותתת על אפס סובלנות לאיומים ליד גבולה. אבל ישראל מסתכנת בדחיפת האסלאמיסטים של סוריה לתגמול. האזור הוא חבית אבק שריפה וחיל האוויר מחזיק גפרור. מה לדעתכם יקרה בסכסוך הזה בשבועות הקרובים? כאן ריאן, המכונה גם "מקס אפטרבורנר", המכונה גם "טייס הקרב מהשכונה".

ישראל בצומת דרכים

עסקת החטופים והשלכותיה

ישראל בצומת דרכים. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב ©  Friends of the IDF – FIDF (ידידי צבא ההגנה לישראל). הארגון הוקם בשנת 1981 על ידי קבוצת ניצולי שואה. הארגון דואג לחינוך ורווחת הגברים והנשים המשרתים בצה"ל וכן משפחות הנופלים. המטה הראשי בעיר ניו יורק, FIDF הוא תאגיד ללא מטרות רווח שמפעיל 15 משרדים אזוריים בארצות הברית ובפנמה. FIDF מחויבת לספק לחיילי צה"ל אהבה, תמיכה וטיפול במאמץ להקל על הנטל שהם נושאים.

מעודכן לתאריך 16/02/2025

על הדיון שהתקיים ב-16 בפברואר 2025

מפגש הזום שהתקיים ב-16 בפברואר 2025 עסק באתגרים הביטחוניים המרכזיים של ישראל ובמדיניות האזורית והעולמית המשפיעה על מצבה.

לסטיבן וייל, מנכ"ל FIDF, הצטרף ד"ר ג'ונתן שאנצר (Jonathan Schanzer), סגן נשיא בכיר למחקר של הקרן להגנה על דמוקרטיות (FDD).

הדיון היה על צומת הדרכים בה נמצאת כעת ישראל כשברקע עסקת שחרור החטופים והסכם הפסקת האש. ד"ר שאנצר הציג ניתוח מעמיק של ההתפתחויות האחרונות והשפעתן על ביטחון ישראל, תוך התמקדות בהמלצות לשיפור עמדתה האסטרטגית של המדינה בזירה האזורית והבינלאומית.

הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD)

הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD) היא מכון מחקר לא מפלגתי שבסיסו בוושינגטון. הארגון נוסד זמן קצר לאחר הפיגועים ב-11 בספטמבר 2001. המכון מתמקד בביטחון לאומי ומדיניות חוץ. המכון אינו מקבל תרומות מממשלות זרות. הקרן מבצעת מחקרים מעמיקים ומייצרת ניתוחים מדויקים בזמן אמת. הקרן מזהה גם פעילויות בלתי חוקיות במטרה לחזק את הביטחון הלאומי של ארה"ב. המחקרים נעשים על ידי מומחים ממגוון רקעים – ממשל, מודיעין, צבא, מגזר פרטי, אקדמיה ועיתונאות.  

ד"ר ג'ונתן שאנצר

ד"ר ג'ונתן שאנצר הוא סופר אמריקאי וסגן נשיא בכיר למחקר בקרן להגנה על דמוקרט ג'ונתן מפקח על עבודתם של המומחים והחוקרים של הארגון. שאנצר ידוע כתומך בישראל וכמבקר חריף של משטרים וגורמים הפועלים נגדה, במיוחד איראן, חמאס וחזבאללה. הוא מתמחה במזרח התיכון. בין הנושאים – מימון טרור, מדיניות ארה"ב באזור וקשרי גורמים פלסטיניים ואיראניים עם קבוצות קיצוניות.בנוסף, הוא תומך בחיזוק הבריתות של ארה"ב עם ישראל ועם מדינות ערביות מתונות המתנגדות להשפעת איראן.

האתגרים הביטחוניים המרכזיים של ישראל

המפגגש עסק באתגרים הביטחוניים המרכזיים של ישראל ובמדיניות האזורית והעולמית המשפיעה על מצבה.

סטיבן וייל וג'ונתן שאנצר דנו על הסכם הפסקת האש וחילופי בני הערובה הנוכחיים בין ישראל לחמאס. ד"ר שאנצר סיפק תובנה בלעדית לגבי כוונותיהם ומטרותיהם של גורמים ישראלים שסייעו בגיבוש העסקה. הוא הרחיב את ההשלכות הגיאופוליטיות האזוריות הרחבות יותר של המשך העסקה או חידוש המלחמה. בנוסף הוא דיבר על השפעת הממשל האמריקאי החדש על המצב. סטיב וג'ונתן מדברים גם על המלחמה בין ישראל לחזבאללה ועל הצפוי עם סיום הפסקת האש הנוכחית. לבסוף, השניים דנים בתרחישם הצבאיים העתידיים בין ישראל, איראן והחות'ים בתימן.

עיקרי תוכן הדיון

  • אתגרי הביטחון של ישראל:
    • האיום האיראני: תוכנית הגרעין של איראן, תמיכתה בארגוני טרור כמו חיזבאללה וחמאס והשפעתה על חוסר היציבות באזור.
    • חיזבאללה ולבנון: עליית המתיחות בצפון ישראל והיערכות צה"ל להתמודדות עם איום אפשרי.
    • עזה: התפתחויות לאחר העימותים האחרונים, שיקום חמאס והשלכות ביטחוניות.
  • היחסים האסטרטגיים בין ישראל לארה"ב:
    • הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל, כולל מימון מערכת כיפת ברזל ושיתופי פעולה טכנולוגיים.
    • בחינת מדיניות הממשל האמריקאי כלפי ישראל, כולל השפעתו על יחסי ישראל עם מדינות ערב.
  • הסכמי אברהם ובריתות אזוריות:
    • התקדמות בנורמליזציה עם מדינות ערב, כולל הסכמים עם איחוד האמירויות, בחריין וייתכן שגם סעודיה.
    • שיתוף פעולה מודיעיני וצבאי אזורי נגד השפעת איראן.
  • המצב ברשות הפלסטינית:
    • חוסר היציבות הפוליטית ברשות, תפקידה של הרשות במניעת טרור והאפשרויות להסדר עתידי.
  • איומי טרור ולוחמה היברידית:
    • התפתחות איומי טרור באמצעות לוחמה קיברנטית, תקיפות רחפנים ושיטות לחימה מתקדמות.
    • הקשרים בין גורמי טרור במזרח התיכון לקבוצות ג'יהאד עולמיות.
  • המלצות מדיניות:
    • חיזוק הברית האסטרטגית עם ארה"ב ושמירה על יתרון צבאי איכותי.
    • הצורך בהגברת הלחץ הבינלאומי על איראן.
    • קידום יציבות אזורית דרך שיתופי פעולה צבאיים וכלכליים עם מדינות ערביות מתונות.

תרגום תוכן הדיון 

סטיבן וייל:

ג'ונתן הולך לתת לנו ניתוח אסטרטגי מדהים של המצב הכולל הרבה משתנים וכל כך הרבה גורמים. איך העסקה נראית ומהן ההשלכות, הן במונחים של עזה וגם בפוטנציאל למלחמה רב-חזיתית.

ג'ונתן שאנצר:

מה שאנחנו רואים עכשיו זה מצב מאוד נזיל. ברור שאני חושב שזה מצב חיובי שדונלד טראמפ אמר שהוא רוצה את כל החטופים יוצאים עכשיו. ונתניהו כמובן מאוד שמח לראות שזאת התוצאה הישירה של השיחות שהתקיימו בינו לבין טראמפ בבית הלבן. אבל אני חושב שישנם כמה דברים שצריך לציין.

דבר ראשון, כפי שהבנתי משיחות עם שני ישראלים ממחברי העסקה התלת-שלבית הזו. ישראל, או לפחות אלה שחיברו את העסקה, לא רצו לעבור לשלב ב'. במילים אחרות, שלב א' היה לשחרר את הנשים, ילדים, קשישים, חולים ופצועים שלא היו מעורבים בסכסוך הצבאי. שלב ב' היה שחרור חיילי צה"ל והשלישי יהיה בעיקר החזרת גופות. אבל בכניסה לשלב ב' ישראל הייתה אמורה להסכים לסיום המלחמה, סוף הסכסוך. הישראלים לא רצו לעשות את זה. למי שרוצים לראות את צה"ל מפרק את חמאס, שלב ב' היה פשוט בלתי נסבל. אז הגענו למקום שהיה צפוי במידה רבה כשחושבים על המטרות הישראליות. מנהלי המשא ומתן בדוחא לא קיבלו אור ירוק מביבי להמשיך לנהל משא ומתן ליישום שלב ב'. זה בסופו של דבר מה שאנחנו רואים עכשיו. חמאס מסרב לשחרר בני ערובה נוספים. מה שלא ציפינו זה שטראמפ ייצא ויגיד שכל ההימורים הסתיימו ושהוא ייתן לישראל אור ירוק מלא להיכנס לעזה כדי לפרק את חמאס ואולי לסיים אחת ולתמיד את האיום מחמאס. אבל אני חושב שיש רמות נוספות של ניתוח שעלינו להסתכל עליהן.

אם המלחמה תתחיל שוב, אני כמובן חושב שזה דבר חיובי מאוד שלישראל יש אור ירוק לפרק את חמאס. אבל באותו הזמן ראינו הצהרות המגיעות מהחות'ים בתימן למשל, שהם הפעילים ביותר מבין השלוחים של איראן במהלך החודשים האחרונים.

החות'ים מסוגלים שוב לירות על תל אביב ומקומות אחרים בישראל. הם לא מפחדים מההשלכות כמו שהיה כשארה"ב וישראל היכו בהם אחרי ששלחו את הרקטות והטילים לעבר ישראל. השאלה הגדולה כרגע היא כשדונלד טראמפ מזהיר את החות'ים באזהרת המאה מתגובה. לא ברור היכן אנחנו עומדים.

זה יהיה העימות הראשון של טראמפ עם ארגון הטרור הנתמך על ידי איראן. אבל אלה לא רק החות'ים שעלולים להוות איום על ישראל. יש לנו חזית פוטנציאלית חמה בלבנון. צה"ל היכה בחזבאללה אבל לא לגמרי. אני מתכוון שעדיין יש מנהיגים צבאיים ומפקדים שמסוגלים להילחם בישראל. האם הם יבחרו בכך? אנחנו יודעים שהם כבר חלשים ואולי לא ירצו לסבול יותר נזק. ארסנל הטילים, מזל"טים ורקטות שהיה לחזבאללה הוערך בתחילת המלחמה בכ-150,000 עד 180,000 טילים. לפי הדיווחים ששמעתי מישראלים, ישראל השמידה שני שליש מהארסנל הזה. אלה כמובן חדשות נהדרות. אבל זה אומר שלחזבאללה יש עדיין יש 50,000 עד 60,000 חימושים. הם עדיין יוכלו להשתמש בהם נגד ישראל אם יבחרו בכך.

לאיראן יש עדיין שלוחים הפועלים בגדה המערבית. ראינו פעילות צבאית עצומה בגדה המערבית אפילו במהלך הפסקת האש הזו. אני מודאג מכך שחמאס, הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני וקבוצות אחרות יתגייסו לעסוק באלימות מתואמת יותר נגד ישראל. ויש לנו את עיראק עם עשרות מיליציות שיעיות חמושות בטילים ומזל"טים שיכולות גם הן לתקוף את ישראל. ואז יש לנו גורם בלתי צפוי חדש בסוריה. עם ממשלה חדשה שמנוהלת על ידי קבוצת היאת תחריר א-שאם HTS  א-נוסרה, אל קאעידה לשעבר. הם אומנם נשבעו שהם רוצים להישאר מחוץ למלחמה הזאת אבל זו תהיה הפעם הראשונה שאבו מוחמד אל-ג'וּלַאנִי, מנהיג HTS יתמודד עם הדילמה אם להצטרף למלחמה הזו נגד ישראל.

גורם בלתי צפוי נוסף מנקודת מבט צבאית היא איראן עצמה. אנחנו יודעים שעוד באוקטובר 2024 ישראל השמידה, במפגן מרהיב של כוחות צבאיים, כמעט את כל ההגנה האווירית האסטרטגית, אם לא את כולה וגם את יכולות ייצור הטילים הבליסטיים של איראן. יש להם עדיין משהו כמו 2,000 או יותר טילים בליסטיים שעומדים לרשותם. הם יכולים לירות אותם לעבר ישראל אם הם ירצו. אז השאלה היא, בזמן שלישראל יש תוכנית להשמיד את חמאס וללא ספק לצה"ל יש תוכנית כזאת, השאלה היא מה התוכנית של איראן ואיך זה אמור להתקדם עכשיו.

דבר אחרון סטיב, אני רק אציין שכולנו דיברנו הרבה על ההערות של טראמפ בנוגע ליום שאחרי בעזה. אני טוען שהדברים שהוא כבר אמר שיש לאפשר לתושבי עזה לעזוב את רצועת עזה אם הם רוצים בכך אלה דברים חיוביים. לאפשר בנייה מחדש של רצועת עזה. לא בטוח שאני אוהב את הרעיון שארצות הברית תיקח על עצמה את מלוא הנטל. בהחלט אני לא רוצה לראות אנשי שירות אמריקנים פרוסים בעזה. אני מעדיף אפילו לא לראות שם קבלנים אמריקנים. הייתי רוצה לראות את העולם הערבי לוקח אחריות על מה שקרה. לאורך שנים הם פינקו את חמאס והקלו עליו. הם לא דרשו את פירוקו, הם לא דחקו את חמאס מהתמונה מבחינה פוליטית. הם אימצו אותו ולכן אני חושב שהמצרים, הסעודים, האמירויות והירדנים כולם נושאים כאן באחריות כלשהי. ואני חושב שזה טוב שדונלד טראמפ דוחף אותם לקחת קצת אחריות.

אני חושב שהדבר השני שמאוד חיובי כאן הוא שדונלד טראמפ מנפץ איזו חשיבה לאומנית ערבית ארוכת שנים עוד ממלחמת העצמאות של 1948 ו-1949. בזמנו כל מדינות ערב התאחדו בדעה שהפלסטינים לא יועברו למקום אחר והם לא יורחקו משטח הארץ אותו הם ראו כחלק מהפרויקט הפלסטיני, מה שדונלד טראמפ אומר עכשיו זה שזה לא בר קיימא ברצועת עזה. אנחנו צריכים לטפל בזה, אנחנו צריכים לאפשר לאנשים לעזוב. זאת חרב שאתה לא רוצה שתיפול עליך. יש לך אינטרסים אחרים. ואנחנו מתחילים להכריח את העולם הערבי לפחות להתחיל לחשוב מחוץ לקופסה ולהראות גמישות מסוימת. אני לא אומר שבסופו של יום דונלד טראמפ הולך לפרק את הלאומיות הפלסטינית או להוציא בכוח פלסטינים משטח בו הם רוצים לחיות. אבל אני חושב שמה שהוא עושה זה לומר לעולם הערבי ולפלסטינים שאם אנשים רוצים לחיות חיים אחרים שבהם הם לא נאלצים להיות סמלים חיים של המטרה הפלסטינית יש כעת חלון לעשות זאת. כי נשיא ארצות הברית כפה את הנושא. אז אני חושב שזה חיובי.

עכשיו, לצד החיובי השני, אני רק אציין שהסעודים ייצפו. הם חלק מקואליציית מדינות ערב שדחו את קריאתו של דונלד טראמפ לפינוי העזתים מרצועת עזה. העובדה שהסעודים התנגדו לזה, כמה אנשים אמרו שזה יחזיר את הנורמליזציה. הייתי טוען כאן שזהו העניין הפותח בדיאלוג שהיה בלתי נמנע בין ארצות הברית לסעודיה. הסעודים רוצים דברים מסויימים מארצות הברית. הם רוצים את הזכות להעשיר אורניום על אדמתם. הם רוצים הסכם הגנה עם ארצות הברית, הם רוצים הגנה אווירית, הם רוצים יכולות התקפיות. אולי הם ירצו את ה- F35. הם רוצים למכור נפט לשאר העולם והם רוצים שאמריקה תוודא שהמדינה שלהם בטוחה מאיומים סביבה. זו רשימה ארוכה. אז ארה"ב אומרת לסעודיה שהיא צריכה להתקדם בהקשר לעזה. ובכך מתחילה האפשרות לשיחות לעסקת נורמליזציה אפשרית עם ישראל וסוג של הסכם עם ארצות הברית. אז אני לא רואה את הדחייה של ערב הסעודיה כרגע כשלילית. אני רואה את זה כתחילתה של שיחה שנעצרה כאשר דונלד טראמפ הפסיד בבחירות בשנת 2020. ג'ו ביידן החזיר אחורה את הסיבה לנורמליזציה שנים אחורה. אבל עכשיו אנחנו מקבלים הזדמנות לצפות מקרוב במוחמד בן סלמאן יורש העצר של ערב הסעודית ודונלד טראמפ מחדשים את מה שהתחילו בזמן הכהונה הראשונה של טראמפ.

אז יש סיכונים משמעותיים ויש הזדמנויות משמעותיות. כשאנחנו מסתכלים כעת על מספר השבועות הראשונים של ממשל דונלד טראמפ ומערכת היחסים המחודשת שלו עם נתניהו.

סטיבן וייל:

תודה ג'ונתן. כמה שאלות על 50,000 הרקטות הפוטנציאליות שעדיין בידי חזבאללה ברחבי לבנון. מה אנחנו יודעים על הכוח שלהן? לפני המלחמה ה -CIA אישר שהיו להם יותר מ-2,000 טילים מונחים מדויקים. יש להם לטווח ארוך, יש להם טווח בינוני ויש להם רקטות קצרות טווח. מה מהארסנל עדיין קיים? האם זה בעיקר רקטות קצרות טווח או שחלק מהרקטות הן לטווח ארוך?

ג'ונתן שאנצר:

זה שניהם. ברור שהישראלים עשו עבודה טובה רבה בדרום לבנון. צה"ל נפרס ועדיין פרוס שם וממשיך למצוא ולהשמיד כלי נשק. הרקטות קצרות הטווח לא יתרוקנו לגמרי. אבל אני חושב שהרבה מהן נמצאו והן הושמדו או נשלחו למקום אחר. שמעתי דרך אגב שלפחות היה רעיון לשלוח כמה מהם לאוקראינה למשל כדי לאפשר להם להשתמש בהם במלחמה נגד רוסיה. זה רעיון שאני אאמץ לחלוטין, אני חושב שזו דרך חיובית שישראל יכולה לתרום למאמץ הזה מבלי להכניס סיכון נוסף למשחק.

מה שמדאיג אותי זה מה שקיים מעל לנהר הליטני. אלה רקטות לטווח בינוני וארוך יותר. ככל שאתה מתקדם יותר צפונה כך זה יהיה יותר קשה לישראל למצוא את הרקטה האחרונה בין אם היא מונחית ומדוייקת, שמעתי שכרגע יש אולי 1,500 מהן שנשארו, אולי פחות. אנחנו יודעים שהישראלים עשו הרבה תקיפות מדויקות ברחבי לבנון כדי לנסות לשחוק את היכולת הזו. אבל היא לא נעלמה. ולכן מה שיש לנו כרגע הוא עדיין איום.

כעת נשאלת השאלה האם חזבאללה מעוניינים לאתגר את ישראל, בידיעה שצה"ל יגרום להם נזק משמעותי נוסף. זה יתווסף לפעולות הביפר והסיכולים הממוקדים של מנהיגיה הבכירים והשמדת הארסנלים שלהם. חזבאללה במצב גרוע.

אבל אני אגיד שיש כמה דברים מסוכנים שקורים עכשיו שיכולים להסלים סכסוך בין חזבאללה לישראל. אחד מהם הוא סופה של הפסקת האש. אני חושב שזה עומד לקרות בקרוב, אנחנו מצפים לזה בשבת הבאה. אנחנו נראה אם ​​יקרה משהו שישנה את המסלול של זה. הדבר השני זאת השיחה ממורגן אורטגוס, סגנית השליח למזרח התיכון שעובדת עם סטיבן ויטקוף. היא הודיעה שישראל חייבת לסגת מדרום לבנון ב-18 בפברואר. זה בשבוע הבא. והכוחות המזוינים הלבנוניים לא קיבלו שליטה על שטח שהיה פעם בשליטה מלאה של חזבאללה מדרום לנהר הליטני. אם הם לא יעשו את זה הם ייכשלו.

אנחנו מדברים על יישום החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם כבר עשרות שנים. במשך שנים אנחנו מדברים על איך הכוחות המזוינים הלבנונים צריכים לפרוס את כוחותיהם, איך יוניפי"ל צריכים לשמור על חזבאללה ולמנוע מהם להתפרס מחדש בכל אזור דרום לבנון. זה לא יקרה עכשיו. הכוחות המזוינים של לבנון לא מוכנים. הממשלה החדשה של לבנון, אלה לא אנשים שמוכנים. אין להם רצון פוליטי ואין להם את היכולת להיכנס למאבק ולהסתבך עם חזבאללה.

אני מוסיף לטעון שהממשלה החדשה שהוקמה זה עתה בלבנון, כולם מדברים על איך שהיא יותר פרגמטית ושהיא באמת רוצה להפוך את השולחן על חזבאללה ולשנות את הסטטוס קוו בלבנון. הרשה לי רק להבהיר היטב, נשיא לבנון ג'וזף עאון, ראש הכוחות המזויינים לשעבר, לא עשה כלום במשך שנים, ישב וצפה בחזבאללה משתלט על המדינה שלו. צבא לבנון, שותף למשבר שאנחנו רואים כעת בלבנון, ראש הממשלה החדש נוואף סלאם זהו האיש שהיה נשיא בית הדין הבינלאומי וכשהוא עמד בראש הגוף הזה הוא התחיל להעמיד לדין את ישראל על הפשע של הגנה עצמית. אני לא מצפה שהוא ירים אצבע על חזבאללה בכל דרך משמעותית. ועומדים עכשיו להיכנס ארבעה, אולי חמישה חברים ממפלגת אמל שתהיה חלק מהממשלה הזו.

מפלגת אמל הם בעלי ברית פוליטיים של חזבאללה. זאת לא ממשלה עליה אנחנו יכולים לסמוך. אני חושב שנוכל עדיין לנסות לחוקק רפורמה, אנחנו עדיין יכולים לנסות לדחוף את הממשלה הזו להשתפר. אבל לא הייתי מצפה שהממשלה הזו בלבנון תמנע מחזבאללה להשתלט בחזרה על העמדות שהתפנו מדרום לליטני שם ממשיכים הישראלים לשלוט כרגע. אני רוצה לראות את צה"ל נשאר שם ואני חושב שזה יהיה מאוד מעניין לראות איך הדיון הזה מתפתח בין עכשיו ל-18 בפברואר.

סטיבן וייל:

לגבי מעורבות איראן, אם איראן תתערב הם יזמינו תגובה מישראל שברור שתהיה. לישראל יש את היכולת לעשות נזק משמעותי מאוד לנכסים האסטרטגיים שלהם. בין אם תקיפת מתקני העשרת האורניום, בין אם תקיפת המחסנים של הטילים הבליסטיים. אז יש סבירות גבוהה שאיראן עצמה לא תתערב. היא תשתמש במקום זאת בפרוקסי שלה. האם יש סיכוי שבמשוואה זו כשאיראן משתמשת בפרוקסי שלה מול ישראל וארצות הברית זה ייחשב כמעורבות ישירה של איראן ונכרות את ראש התמנון? האם שמעת שיחות בכיוון הזה?

ג'ונתן שאנצר:

אתה שואל את שאלת מיליון הדולר סטיב. ואני חושבים שהישראלים, אנחנו יודעים איפה הם נמצאים, אני חושב שהם רואים את ההזדמנות. אין להם את כל המערכות שהם צריכים כדי לעשות את כל הנזק שהם היו רוצים לעשות לתוכנית הגרעין האיראנית למשל. חלק מהמתקנים הללו נמצאים בין הרים קבורים עמוק מתחת לאדמה. אלו דברים להם הישראלים יזדקקו לארה"ב ואין דבר שהישראלים רוצים יותר, שהאמריקאים יעשו חלק מההעבודה הזאת בזמן שהם עושים אולי את השאר.

אבל אני חושב שיש שאלה גדולה שמסתמנת כרגע. אם תסתכל מקרוב על הרטוריקה של הנשיא, מה שהוא בעצם אמר זה שהלחץ המקסימלי נגד המשטר כבר מתנהל נכון. אנחנו מחזירים את הסנקציות האלה ולישראל יש אור ירוק לתקוף את חמאס. ודרך אגב כנראה גם לפגוע בכל השלוחים שאיראן מפעילה כנגד ישראל.

פגיעה באיראן עצמה לא נראית כמו משהו שהנשיא מתלהב ממנה כרגע. הוא כבר הזכיר בכמה הזדמנויות את התפיסה הזו שאולי ירצה לנסות להשיג עסקה עם איראן. בעיני זאת תפיסה מאוד קיצונית ומסוכנת. דבר ראשון, זה נותן חבל הצלה למשטר שמבין שכל עוד הוא מנהל משא ומתן הוא בטוח. זאת הייתה בעצם האסטרטגיה שלהם במהלך שנות אובמה ובמידה מסוימת אפילו במהלך שנות ביידן. למרות שהעסקה מעולם לא הושלמה.

אז מה שהייתי אומר כרגע הוא שהישראלים צריכים להיות זהירים מאוד מהמצב העדין הזה. הם לא יכולים להכעיס את נשיא ארצות הברית כשהם צריכים לעבוד עם ארצות הברית. הם צריכים להיות סבלניים ולדעתי יינסו להביא את הנשיא לעמדתם, אבל כרגע לא נראה שהנשיא מכוון לתקיפה באיראן. אולי הוא ייתן לישראלים אור ירוק לעשות את זה בעצמם. אבל כרגע הוא נראה כאילו הוא רוצה להפעיל לחץ על המשטר להביא אותם להסכמה. וכידוע לנו זו דרך מסוכנת אותה כבר עשינו בעבר.

סטיבן וייל:

השאלה השנייה לגבי חזבאללה והחות'ים. באירוע בו חזבאללה ייצטרפו לחמאס ולשאר השלוחים של איראן. יש מיטה חמה של חזבאללה בעמק הבקאע.

יש מיטה חמה של חזבאללה בשכונות הדרומיות של ביירות. כל אלה יהיו מגרש המשחקים אם הקרבות ייתחדשו. היו תקיפות אוויריות באזורים האלה אבל לא היו קרבות משמעותיים במהלך המלחמה באוקטובר ובנובמבר. זאת השאלה הראשונה. השאלה השנייה היא אם החות'ים יתחילו לירות רקטות. וזה ברור שאין אזור אחד מרוכז ממנו הם יורים. הם משתמשים במקומות מרוחקים וכו'. האם אתה יכול לראות אולי חיילים אמריקאים ומעורבים אחרים יגיבו לשלוחים במקרה שהם יתחילו לתקוף את ישראל?

ג'ונתן שאנצר:

אלה שאלות מרתקות למחשבה. תראו, היו הרבה מטרות שנפגעו. הישראלים היו מאוד זהירים במלחמה. הם נלחמו בניסיון לא להסלים. שים לב שהנשק שהוחזק על ידי ממשל ביידן כבר שוחרר ע"י טראמפ. זה אומר שפצצות ה- MK-84 החזקות האלה ששוקלות 2,000 פאונד, יכולות לשמש נגד חזבאללה במיקומים האלה שציינת. ולכן אני חושב שיש פוטנציאל לעשות נזק גדול לחזבאללה אם יחליטו להיכנס לפעולה.

אני חושב שזאת שאלה פתוחה אם הם יעשו את זה. אני חושב שכרגע הם מלקקים את הפצעים שלהם. כשאני מנסה להבין, אני חושב שהם עסוקים בלבנות מחדש את ההנהגה שלהם, שישראל הוציאה להם את הקרביים. לדרגים הבכירים שלהם נלקחו הרבה מהיכולות. ודרך אגב אם תקשיבו לשר הביטחון לשעבר גלנט שפשוט יצא לאחרונה ודיבר על התוכניות שהיו לישראל ל-11 באוקטובר, ממש ארבעה ימים אחרי מתקפת השביעי באוקטובר, הייתה תוכנית לגרום אפילו לנזק גדול יותר לחלק מהיכולות של חזבאללה. סביר מאוד שזה עדיין קיים.

אז הייתי צופה בזהירות רבה אם חזבאללה מחליט ללכת בכיוון הזה. יש לישראל הזדמנות לגרום לחזבאללה נזק משמעותי נוסף. הבעיה כמובן היא שככל שתרחיב יותר את המלחמה הזו, כך ייגרם לך יותר נזק בכל מה שקשור ללבנון. ושם אני חושב שתתחילו לראות את הקהילה הבינלאומית זועקת ומנסה למנוע את הנזק הקטסטרופלי הנרחב שיתרחש ללא ספק אם מלחמה כזו תמשך שם.

אבל אני חושב שחזבאללה מאוד זהיר וכנראה גם איראן זהירה כרגע, איראן מנסה לבנות מחדש את מה שהיה הפרוקסי החזק ביותר שלה. הוא כבר לא כל כך חזק.

בהקשר לתימן, אני חושב שזאת שאלה מרתקת והסיבה שאני חושב שזה מרתק היא שהחות'ים הפכו לסוגיה מפלגתית כאן בארצות הברית. אם אתה זוכר, כשדונלד טראמפ עזב את תפקידו בתקופת הטרור במהלך הקדנציה הראשונה שלו, הוא הגדיר את החות'ים כארגון טרור. במשרד החוץ, תוך ימים של ביצוע ההצעה, המינהל נכנס והם מחקו את זה מהרשימה. למה הם עשו את זה? בגלל שהם היו צריכים לוודא שסיוע הומניטרי יכול לעבור לתימן, שזה דבר שטותי.

יש לנו קבוצות אחרות שהגדרנו כארגוני טרור, כולל חמאס דרך אגב, שם הסיוע ממשיך לזרום לרצועת עזה. למרות שהיו בשליטה והם שולטים באופן נומינלי. אין לנו בעיה לספק סיוע למקומות שכן נשלטים על ידי קבוצות טרור. אבל מה שקרה כתוצאה מההכתרה המופרכת הזאת של החות'ים, הנושא נהיה למפלג פוליטי שבו ראה טראמפ מדיניות שגוייה של ביידן וביידן ראה מדיניות שגויה של טראמפ. אז עכשיו החות'ים חזרו, דונלד טראמפ הוסיף אותם בחזרה לרשימה. אבל אני חושב שאם נתחיל לראות אותם מתעסקים שוב בפעולות איבה, לא רק תוקפים את ישראל בטילים בליסטיים אלא גם מטרידים ספינות בים האדום, יכול להיות שזה יהיה הגורם שיוביל למעורבות גדולה יותר של ארה"ב.

תיאורטית כבר יש קואליציה בינלאומית שנמצאת בים האדום כדי להגן על נתיבי שייט. במציאות, הם לא עשו כלום. אני מתכוון לצי האמריקני. ראיינתי בפודקאסט שלי סרן מנושאת המטוסים אייזנהאואר שאמר שהספינה שלו ספגה אש והיה מעורב ביותר פעולות איבה מכל קרב אחר מאז מלחמת העולם השנייה, ולא היינו בהתקפה. נקטנו פעולה התקפית נגד החות'ים אבל אפילו לא התחלנו לגרד את פני השטח מבחינת היכולות האמריקאיות. אז שם יש אפשרות אמיתית לכך.

אבל תראה, הנשיא עומד בראש מפלגה רפובליקנית במיוחד שחווה סכיזופרניות מסוימת. אם תרצו, ישנם כרגע אינטרנציונליסטים שצברו כוח משמעותי בתוך ממשל טראמפ. אני חושב על אנשים כמו מרקו רוביו, מייקל וולץ, אליס סטפניק ואחרים. אלה אנשים שמתעסקים בכוח האמריקני ומשתמשים בו, מה שמפעיל את אמריקה. ואז יש אחרים בממשל החדש, אותם הייתי מכנה ניאו בדלנים שיתנגדו לפריסה של כוחות אמריקאים אפילו נגד מעצמת טרור בינונית כמו החות'ים. כי הם לא רוצים לראות את אמריקה מעורבת בהסתבכויות זרות.

לכן אני חושב שלנשיא יש כמה אפשרויות מעניינות והוא ינהל כמה ויכוחים מרתקים בחדר הסגלגל אם וכאשר יהיה מדובר בתרחיש כזה שאתה מצייר עם החות'ים סטיב.

סטיבן וייל:

האם יש לנו מודיעין טוב יותר היום שנוכל מבחינת הפוטנציאל להכות את החות'ים בצורה מסוימת שתוכל לשתק אותם? אני מתכוון, נראה שעד לנקודה זו כל מה שנעשה לא הצליח להשפיע על היכולת לתקוף את ישראל.

ג'ונתן שאנצר:

זו שאלה מצוינת. שאלתי את אותו הדבר כשהייתי בישראל ודיברתי עם לבכירים שם. התשובה היא כן. התשובה היא שהיכולת המודיעינית רק זינקה לשחקים מבחינתה של ישראל. תזכור שבישראל חיים המון יהודים ממוצא תימני. אלו אנשים שמתגייסים כעת לשירות בגלל שהם מבינים את השפה ומסוגלים להבין את הנאמר. זה המידע המודיעיני שמעובד כעת על ידי דוברי תימנית בישראל.

אבל זה מעניין כי אתה יודע, כשהייתי לפני מספר בערב הסעודית ושאלתי את הסעודים מה הסיכויים שהחות'ים יתקפו את ישראל? ומה ששמענו אז, וזה היה נכון במשך מספר שנים, זה שהחות'ים לא היו מעוניינים לתקוף את ישראל. כנראה שמשמרות המהפכה האסלאמית אמרו להם שהם צריכים לתקוף את ישראל, יועצי חזבאללה שהוזעקו לתימן ניסו לעודד את החות'ים לירות לעבר ישראל. החות'ים סירבו. לאחר ה- 10/07 הדברים השתנו. הם הביטו בדם של יהודים שנשפך על אדמת ישראל והתחילו להבין שזו פתיחת העונה נגד ישראלים ונגד יהודים במזרח התיכון. כך הם ראו את זה. ולכן לא היה צריך הרבה כדי שהם התחילו לעסוק בהתקפות הטילים הבליסטיים הללו.

ומה שאנחנו רואים מתימן כרגע זה מדהים. אני לא חושב שבהיסטוריה של הטרור הייתה אי פעם קבוצת טרור בעלת יכולות לשיגור טילים בליסטיים כמו שיש כרגע לחות'ים, בכל קנה מידה.

לצורך העניין, ראינו טילי סקאד ודברים לטווח בינוני כמו אש"ף בלבנון למשל. או חלק מהמיליציות השיעיות בעיראק או בסוריה. מדובר בטילים למרחקים ארוכים שעוברים 1,400 קילומטרים כשהם חוצים את פני כל חצי האי ערב בדרכם לתקוף את ישראל בדייקנות יחסית. זה סוג הדברים עליהם אנחנו צריכים לצפות בזהירות רבה, זאת דינמיקה מסוכנת שאנחנו לא יכולים לנרמל.

אז אני חושב שוב שזה המקום שבו ארה"ב עשויה לרצות לשקול. אבל הוויכוח הזה שציינתי קודם הוא דיון קשה, אני לא יודע איך הוא יזעזע את 2 הפלגים המרכזיים הללו בתוך ממשל טראמפ. יהיו ככל הנראה סיכויים לגבי מבצעים שכאלה. אבל לא משנה מה יקרה, אני יכול להבטיח לך שאת המודיעין החדש הזה על החות'ים, הישראלים מתחילים לאסוף. זה ישחק גורם בכל מה שנפגע בו בעימותים חיצוניים עתידיים.

סטיבן וייל:

השאלה האחרונה שלי תהיה המונח שהנשיא השתמש בו ועכשיו שר החוץ הישראלי ישראל כ"ץ משתמש בו, "ששערי הגיהנום ייפתחו". האם יש למישהו מושג מה התרגום של זה במונחים אסטרטגיים, במונחים טקטיים? איך זה נראה?

ג'ונתן שאנצר:

תראה, אני חושב שאף אחד לא באמת יודע מלבד אולי האנשים הכי קרובים לנשיא שמדברים איתו מדי יום ביומו. אני חושב שבעצם הנשיא שם את זה על השולחן, שישראל תהיה מסוגלת לעשות את מה שהיא רוצה לעשות ברצועת עזה.

זה הולך להיות פחות מעוכב. כי עכשיו הוצאתם את הרוב המכריע של בני הערובה, נשים למשל, קשישים, אלה שאני חושב שהישראלים הכי דאגו להם. עכשיו אני חושב שזאת שאלה מעניינת מה עושה ישראל כשיש עדיין כמה גברים בגיל הלחימה שהיו אזרחים כשהם נחטפו. כולל גם חיילי צה"ל שנמצאים שם.

ישראל נכנסת ומתחילה להילחם בנטישה. במילים אחרות האם ישראל תפסיק. אני מתכוון, אם אתה מסתכל על זה, מלחמה שבה אני חושב שישראל נלחמה בגבורה ובמומחיות בשנה וארבעה חודשים האחרונים. הישראלים נלחמו עם יד אחת מאחורי הגב כי הם כל כך פחדו לתקוף את המנהרות, הם פחדו להרוג חטופים. וכך אם הישראלים יחזרו עכשיו פנימה ודונלד טראמפ נתן להם אור ירוק מלא לעשות את זה והם השיגו את רוב האזרחים, מה זה אומר על ישראל?

אנחנו הולכים לראות את הישראלים נכנסים במלוא העוצמה. במילים אחרות, אין יותר ידיים כבולות מאחורי הגב שלהם. נראה שזה האור הירוק שהנשיא נותן לבנימין נתניהו. מה שאני חושב שמעניין כרגע סטיב, וזה אתה יודע קשור ישירות למשימה שלך. יכול להיות שלצה"ל יהיו אולי הסתייגויות מדברים כאלה. בעוד שלדרג הפוליטי אין חששות כלשהן מה שלא יהיה. ויש מין שאלה כמו היזהר במה שאתה מאחל לו. קצת כמו 'הכלב שסוף סוף תופס את הדוור'. כאשר סוף סוף יש לך את ההזדמנות הזאת ממש מולך, האם אתה לוקח אותה או שאתה ממשיך להילחם במלחמה הזו שהיא פשוט לחזור לשלוט בציר נצרים, לחזור לשלוט באזורי הגבול סביב עזה, לשלוט במעבר רפיח ולהמשיך לדרדר באיטיות את חמאס. או להעצים את המלחמה ולנסות להביא לסיומה המהיר.

זאת צומת הדרכים בה אני חושב ישראל תמצא את עצמה עכשיו. והיא כבר לא נבדקת על ידי ממשל ביידן שאמר לישראל שהיא לא יכולה לעשות מספר דברים. עכשיו הם בצומת הדרכים שבה הם יכולים באמת להגביר את הלחימה בחמאס או להמשיך את המלחמה ברובה כפי שהיו נלחמים בעבר. אני חושב שזאת צומת הדרכים בה צה"ל עלול למצוא את עצמו בשבת הקרובה. ואני לא חושב שהתשובה פשוטה.

סטיבן וייל:

יש  לזה השלכות במונחים של מי ישלוט באוכל, מי ישלוט על הרפואה. זה אומר לא לאפשר לחמאס להמשיך לגנוב מזון ולהשתמש בכוח ומניפולציות במזון שמגיע בתרופות שנכנסות. צריך בעצם לאלץ מישהו אחר לשלוט בז ושהאוכלוסייה תקבל שירותים בצורה שונה מאוד.

ג'ונתן שאנצר:

זה היבט אחד של זה. אבל זה מחזיר אותנו לשאלת הנורמליזציה הסעודית. הסכמי השלום שיש לישראל עם ירדן, מצרים ואיחוד האמירויות. איך ישראל מתנהלת בשדה הקרב הזה? וראינו את זה לאורך כל הדרך איך היא מתנהלת בשדה הקרב הזה. אכן מתרחש כאן שדה קרב של דיפלומטיה אזורית. ולכן אם ישראל רוצה לקיים או לפתח חלק מהיחסים הללו היא צריכה להיזהר מהמסר שהוא משדרת לגבי המבצעים הצבאיים שלה בעזה או בלבנון לצורך העניין.

מה שמעניין הוא שאתה רואה את כל המדינות הערביות האלה שמעריכות את החוזק של ישראל בשדה הקרב. הם רוצים שישראל תנצח מול הפרוקסי של איראן. אבל מה שהם לא רוצים זה לראות סצנות של הרס. הם לא רוצים לראות הקזת דם ברחבה בקנה מידה גדול, אז מה שהם בעצם מבקשים מישראל לעשות זה ללכת על החבל הדק הזה ולהתפתל בנחישות אבל לא לראות אסון מתפשט ברצועת עזה.

זו כבר הייתה מלחמה אכזרית. מלחמות הן כמובן אכזריות. אבל ישראל הלכה על החבל הדק הזה עד עכשיו. אני חושב שזאת אחת הסיבות שצה"ל אולי לא ירצה לצאת למערכה מלאה שפשוט תשטח את עזה. אבל אני לא יכול לחזות כרגע באיזו דרך אנחנו הולכים. אבל כשיש לך אור ירוק זה לא תמיד אומר שזה חכם לקחת אותו כשניתנת לך הזדמנות לעשות משהו. כפי שאני מבין את זה כרגע, זה חלק מהוויכוח שמתרחש כעת בתוך מערכת הביטחון הישראלית.

סטיבן וייל:

תקופות מאתגרות ככל שיהיו, ישראל נמצאת במקום שונה מאוד מהמקום בו הייתה ב-7 באוקטובר. והיא כנראה נמצאת במקום שונה מאוד ממה שהיה ב-20 שנים האחרונות. אני חושב שהאדם הממוצע על פני כדור הארץ לא העריך באיזה מצב מסוכן ישראל הייתה עם טבעת האש של תשעת השלוחים שעוטפת אותה. השלוחים האיראניים, בין אם השלוחים השיעים או החמאס – השלוחים הסונים כיום. למרות שהמקום בו ישראל המאותגרת נמצאת היום שונה מאוד מזה בו הייתה ב-20, 25 השנים האחרונות. אז אם יש לך את האתגרים האלה, הקשים בצורה מדהימה, אתה מעדיף לקבל אותם מעמדה של כוח מאשר מהעמדה שהיינו בה ב-7 באוקטובר.

ג'ונתן שאנצר:

אני חושב שזה נכון. וסטיב, בשיחה עם בכירים ישראלים בביקורי האחרון רק לפני כמה שבועות שמעתי נקודת מבט שונה מאוד מזו ששמעתי בנסיעות קודמות שעשיתי.

אחרי המתקפה של השביעי באוקטובר ואחרי מטחי הטילים הבליסטיים שאיראן ירתה למרחב האווירי שלהם, הישראלים ממש רעדו והיו מזועזעים. אני חושב שהישראלים צודקים כשהם רואים כעת הזדמנות לשרטט מחדש את מפת המזרח התיכון באופן שיבטיח את ביטחון המדינה היהודית בעשורים הבאים.

זה דומה באופיו למלחמת ששת הימים. הרעיון הזה, 'וואו תראו את הכוח הזה שיש לנו. איך אנחנו מפעילים אותו בצורה כזו שנותנת לנו ביטחון לטווח ארוך?'. זה חלק מהדיון שאנחנו שומעים עכשיו ושוב, זה מה שהופך את צומת הדרכים הזאת לכל כך מרתקת. יש להם כרגע אפשרויות. יש להם את היכולת לעשות הרבה נזק לאויבים שלהם. השאלה היא באיזה מחיר ובאיזו נקודה אתה פונה לכיוון הדיפלומטי.

אני לא יודע מתי הרגעים האלה מתרחשים. אני לא יודע איפה ההזדמנויות האלה. אבל עכשיו אנחנו מתחילים במסלול עם דונלד טראמפ והכוח שדוחף לתוצאות דיפלומטיות אבל מחזיק באיום של כוח ועוצמה, גם שלנו וגם של הישראלים. וכך צריך להיות המשא ומתן להיערך. נראה לאן זה יוביל אותנו.

סטיבן וייל:

ג'ונתן, בשם כולנו, חברים לרעיון, תודה על הניתוח, תודה על התובנות ותודה שנתת לנו את ההקשר כי אתה לא יכול לעשות ניתוח אם אין לך את ההקשר ואתה תמיד עושה את זה. אנחנו מאוד אסירי תודה לך ולעבודה הטובה שאתה והצוות שלך ב- FDD עושים.

ג'ונתן שאנצר:

תודה רבה לך סטיב אני מעריך את כל מה שאתה עושה ותמיד נהנה לדבר איתך. שבוע נהדר.