הסכמי אברהם

באתר זה מה זה (זהמהזה) zemaze.co.il, מיזם שיתופי חברתי להעלאת סרטונים מכל העולם עם כתוביות בעברית תמצאו סרטונים תחת הערך הסכמי אברהם.

למה הדת מניעה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני

הסכסוך הישראלי-פלסטיני

למה הדת מניעה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © Unpacked. הערוץ יוצר סרטונים קצרים החוקרים שאלות גדולות ומפרקים נושאים מורכבים. כל המידע הדרוש כדי להסתכל על ישראל והיהדות.

הסרטון הפעם – בחברון ההיסטוריה והאמונה מתנגשות והופכות את האדמה המקודשת למיקרוקוסמוס של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אתרים קדושים משמשים זירת קרב ליראה ושליטה כאחד. כאן, מורשתו של אברהם מלבה את המתחים של ימינו כאשר זהות ודת משתלבות בפוליטיקה.

מנחה הסרטון הוא ירמיהו דנציג. ירמיהו הוא ישראלי יליד קליפורניה, בן למשפחה ירושלמית שורשית שעלתה ארצה כבר עם תלמידי הגר"א. הוא מתעקש על ההגדרה העצמית המאתגרת, שמחייבת קריאה לחיים משותפים בלי לוותר על הציונות.

האמונה מניעה כל צעד

ירמיהו דנציג:

כמעט מאה שנה, ישראלים ופלסטינים מצויים בעימות חריף, כששני הצדדים מתחרים על אותה פיסת אדמה קטנה. אבל זה לא רק מאבק על גבולות או משאבים. זה מאבק על עצם ההיסטוריה. ומעט מאוד מקומות כל כך רוויים בהיסטוריה כמו העיר העתיקה חברון, או בערבית – אל-ח'ליל. שמה של העיר פירושו "חבר" או "אחדות" בעברית ובערבית – שם אירוני לעיר שמופרדת ומדממת. כאן, שתי עלילות מתנגשות, כשהמאמינים הקנאיים ביותר תובעים עליה בעלות. כאן, האמונה מניעה כל צעד, כל נשימה, כל החלטה, לעיתים עם תוצאות קטלניות, הן לישראלים והן לפלסטינים. האם הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא בעצם מלחמת דת?

היסטוריה משותפת בחברון

כדי להיות ברורים, אני לא טוען שלסכסוך הישראלי-פלסטיני יש סיבה אחת בלבד. מעט מאוד דברים בחיים הם פשוטים כל-כך. אבל אין זה מקרי שאתרים קדושים עמדו במרכזם של כמה מהפרקים המדממים ביותר בהיסטוריה של שני העמים. אחת האירוניוֹת הטרגיות של הסכסוך הזה היא ששני הצדדים חולקים דנ"א משותף ושניהם מייחסים את מוצאם לאותו אדם. ליהודים זהו אברהם אבינו, ולמוסלמים אִבְרָהִים חֲלִיל אַלְלָּה. ההיסטוריה הקדושה של חברון מתחילה איתו.

אחד משטרי הקניין העתיקים ביותר שמתועדים בהיסטוריה

חברון מוזכרת בתנ"ך בשמה 87 פעמים. אבל ההזכרה השנייה היא החשובה ביותר, כי מדובר באחד משטרי הקניין העתיקים ביותר שמתועדים בהיסטוריה. לעיני עדים רבים, אברהם משלם 400 שקל כסף בתמורה למערת המכפלה, המקום בו הוא קובר את אשתו שרה. שני פרקים אחר כך, הוא מצטרף אליה ונקבר שם גם הוא. לימים, כל שושלתו תיקבר באותו מקום. לא מפתיע אם כך שמדובר באחד האתרים הקדושים ביותר בדתות האברהמיות. כאן שוכב אבי שלוש הדתות, בשקט ובדממה, בעוד העולם סביבו גועש. במשך מאות שנים, המקום לא היה יותר ממערה. עד שמלך יהודה הורדוס בנה מעליה מבנה מרשים, כשגגו פתוח לשמיים. המבנה הזה עדיין עומד מאחורי, אבל ייעודו השתנה במהלך הדורות. לאורך ההיסטוריה, לבני אדם יש נטייה לבנות אתרי קודש אחד על גבי השני. כאשר הנצרות הפכה לדת השלטת באזור, הביזנטים הפכו חלק מהמקום לכנסייה אבל אפשרו ליהודים להמשיך להתפלל שם. לאחר הכיבוש הערבי, שוב שונה המקום. המבנה הוסב לבית תפילה מוסלמי, ממש כמו קודם.

ההיסטוריה שלי, הסיפור שלי הוא הכי תקף

ישי פליישר, דוברו הבינלאומי של היישוב היהודי בחברון:

"האיזור הזה חושב היסטורית. הוא חושב דתית. חשוב לאנשים לדעת מי היה אברהם. הם צריכים לדעת שהם מצאצאיו ושהם אחראים למערת אברהם. בירושלים השאלה היא את מי אלוהים מעדיף? אלוהי היהודים או אלוהי המוסלמים? ובחברון? מי הוא הבן הנבחר של אברהם?"

ירמיהו דנציג:

אבל מאז מותו, אברהם שותק בשאלה הזו, ומשאיר לכל שליט חדש של חברון להחליט בעצמו. וכך עברה הבעלות על חברון מידי יהודים, לנוצרים, למוסלמים, שוב לנוצרים ושוב למוסלמים. כל חילוף שינה את מאזן הכוחות בעיר הקדושה. למרות תקופות של רדיפה, שליטים מקומיים תמיד אפשרו ליהודים להתפלל באתר הקדוש. עד שהגיעו הממלוכים, שאסרו לחלוטין על לא-מוסלמים להיכנס למערה.

ישי פליישר:

"במשך 700 שנה, לא הורשינו להיכנס למבנה שלנו. מערת המכפלה היא מבנה הורדוסי שנבנה ע"י מלך יהודי על קבר יהודי. תחת שלטון האסלאם, נאסר עלינו להיכנס לשם במשך 700 שנים".

ירמיהו דנציג:

רוב השנים הללו עברו בשקט יחסית עבור יהודי חברון, שחיו בקרב שכניהם המוסלמים מעמד שני, אבל קיימים. הקהילה נותרה קטנה, ענייה ויראת שמיים. ואז הגיעה מלחמת העולם הראשונה והיא טרפה את הקלפים. האימפריה העות'מאנית התמוטטה, אדמותיה חולקו בין הבריטים לצרפתים.

המנדט הבריטי

הבריטים, ששלטו בפלסטינה, לא התכוונו להישאר שם זמן רב. הם הבטיחו הבטחות עמומות גם לערבים וגם ליהודים. אבל שני הצדדים חשו אי נוחות גוברת. בזמן המלחמה, הבריטים שקלו הקמת מדינה ערבית עצמאית, אבל הרעיון נותר בגדר אפשרות בלבד. שנתיים לאחר מכן, הם הכעיסו את העולם הערבי כשהבטיחו ליהודים "בית לאומי בארץ ישראל". הערבים של פלסטין צפו בדאגה בזרם היהודים העולים לארץ, קונים קרקעות ובונים יישובים חדשים. למרות כל הסערה, חברון נותרה שקטה יחסית בשנות ה-20, בערך…

דו-קיום מורכב

לציפי שליסל שלמשפחתה שורשים עמוקים בעיר חברון הסבירה לי שהדו-קיום היה מורכב הרבה יותר ממה שנדמה.

ציפי שליסל:

"היה מיתוס שהיו יחסים טובים. בתוך כל זה, כשנכנסים לרזולוציה יותר מדויקת, היו כל הזמן תקלים".

ירמיהו דנציג:

יהודים היו מיעוטים במולדתם במשך מאות שנים, תלויים בגחמות של שכניהם ומנהיגיהם. כמו אחיהם במזרח התיכון, צפון אפריקה ואירופה, לא הייתה להם כמעט הגנה מרדיפות. הכול השתנה עם הופעת הציונות המדינית, תנועה שזעזעה את היהודים בכל העולם והזכירה להם שגורלם בידיהם, שעליהם להגן על עצמם. שהם זקוקים למדינה יהודית, לצבא יהודי, כדי להגן על זכויות שנמנעו מהם זמן כה רב, כולל הזכות להתפלל באתרים הקדושים.

עד בוא המשיח

אבל יהודי חברון בשנות ה-20 לא היו ציונים מדיניים. הם היו דתיים מאוד. להם, ההגנה באה מאלוהים, לא ממדינה או צבא. ולכן, עד בוא המשיח, הם ניסו להסתדר עם מה שיש. אבל לגורל היו תכניות אחרות. במהלך המאה הבאה, הם וצאצאיהם יצפו שוב ושוב באותו סיפור מתרחש מחדש.

טבח חברון 1929

בסוף העשור, קהילתה היהודית העתיקה של חברון תיעלם. הניצולים וצאצאיהם ישנו את דעתם לגבי עוצמת הציונות. אבל כאנשים יראי שמיים, ציונותם תקבל גוון דתי – כזה שילך ויתחזק עם כל טבח, מלחמה ועוול. הסבך הזה של אמונה דתית ושכנוע פוליטי לא היה נחלת היהודים בלבד. גם בצד המוסלמי הופיעו הדהודים לכך. צעיר לוהט בשם חאג' אמין אל-חוסייני היה הדמות המרכזית הראשונה בסכסוך הזה ששילב בין אמונה לאומית לאלימות. מבחינתו, לא הייתה כל סתירה בין אמונתו הדתית לבין נחישותו לטהר את פלסטין מיהודים.

החוסיינים באו ממשפחה של מנהיגים דתיים ואזרחיים, כולל 13 מראשי העיר ירושלים. הם התנגדו לציונות מההתחלה. חאג' אמין אף נמלט מירושלים לזמן קצר לפני שהבריטים הספיקו לעצור אותו על הסתה לאלימות נגד יהודים. אבל משפחת חוסייני הייתה חשובה ובעלת השפעה, והבריטים הבינו שאם ברצונם לשמור על השקט, עליהם לשמור על יחסים טובים עם האליטות הערביות בפלסטין. לכן, למרות שידעו שחאג' אמין הוא מסית, החליטו הבריטים שדרך ההרגעה הטובה ביותר היא… להעניק לו עוד כוח? כן, גם לי זה לא נשמע הגיוני, אבל בדיעבד הכול ברור יותר.

הנציב העליון הבריטי ביטל את האישומים נגדו והעניק לו תואר רשמי מפואר – "המופתי העליון של ירושלים". מופתי הוא מנהיג דתי מוסלמי, ותפקיד כזה קיים כמעט מראשית האסלאם. אבל התואר "המופתי העליון" היה המצאה בריטית, כמו גם "המועצה המוסלמית העליונה", שעליה שלט כעת המופתי. ייתכן שהתואר הומצא, אבל בפועל חאג' אמין היה כעת האדם החזק ביותר בפלסטין שאינו בריטי, הן מבחינה דתית והן אזרחית. הוא השתמש בסמכות הזו כדי להסית למלחמה דתית.

ירדנה שוורץ, מחברת הספר "רוחות רפאים של מלחמת קודש":

בשנת 1928, החל חאג' אמין להפיץ שמועה שהמשיכה להיות עיקשת גם עד היום, שהיהודים בפלסטין זוממים להרוס את מסגד אל-אקצא כדי לבנות מחדש את בית המקדש היהודי.

ירמיהו דנציג:

אל-אקצא, או הר הבית, אינו נמצא בחברון אלא בירושלים. בעבר עמדו שם שני בתי מקדש יהודיים. הכותל המערבי המפורסם הוא הקיר שהקיף את הצד המערבי של מתחם המקדש. במשך מאות שנים, זה היה המקום הקרוב ביותר שבו יכלו יהודים להתקרב לאתר הקדוש ביותר להם. אבל גם למוסלמים זהו מקום קדוש. לפי המסורת האסלאמית, מוחמד ערך מסע פלאי ממכה לירושלים על גבו של יצור מכונף. מהר הבית עלה מוחמד לשמיים. כאשר הצבאות המוסלמים כבשו את ירושלים, בנה הח'ליף כיפה מפוארת ישירות על גבי האתר הקדוש, כהכרה בקדושתו, ובכדי לסמן שלא משנה מהי ההיסטוריה. הר הבית שייך כעת לאסלאם. ככל הנראה הוא לא שיער שההחלטה הזו תוביל למאה של שפיכות דמים.

כאשר חאג' אמין התמנה למופתי העליון, המתיחות בין יהודים לערבים הייתה בשיאה. כל שינוי בסטטוס קוו היה עלול להצית את פלסטין. חאג' אמין הוסיף ממד רוחני לסכסוך כאשר הר הבית הפך לחזית הלחימה. תחת שלטונו, אתרים קדושים כבר לא היו רק מקומות פולחן, הם הפכו לסמלים של השאיפות הלאומיות של שני הצדדים, למבחן הלגיטימיות של זכות הקיום בארץ. אבל יותר מכך – הם הפכו לסמלים של "איזו היסטוריה נכונה יותר". של "מי צודק יותר". אז חאג' אמין אל-חוסייני החל בסדרת שיפוצים ממש מעל הכותל. יהודים נאלצו להתכופף כדי לא להיפגע מאבנים שנפלו בעת התפילה.

במקביל, הקריאות למואזין הלכו והתגברו בעוצמתן. צעירים ערביים יידו אבנים לעבר המתפללים היהודים. ואכן, היו יהודים שדרשו שליטה בלעדית בכותל. אבל רוב היהודים ורבים מהערבים חששו מלערער את הסטטוס קוו. כן, האתרים הקדושים היו חשובים לכולם, אבל לא כולם רצו להילחם עליהם, אלא אם הרגישו פרובוקציה מהצד השני. קיצוניות מזינה קיצוניות, וחאג' אמין היה מוכן להסלים.

בכל קיץ יהודים צמו ב-ט' באב, יום צום לזכר חורבן בית המקדש. ב-1929, ההכנות כללו תהלוכה בת כ-6,000 יהודים בתל אביב, שצעקו "הכותל שלנו!" מאות נוספים הגיעו לכותל, חלקם עם אלות. אף אחד לא נפגע, אבל המסר היה ברור: "היינו כאן קודם – ואיננו מפחדים מכם". אבל אולי היה עליהם לפחד. חאג' אמין התכונן לרגע כזה. העלונים כבר היו מודפסים, ובהם טענות שהיהודים לא רק מתכננים להשתלט על הכותל, אלא גם חיללו את כבוד האסלאם. תוך זמן קצר, פרץ המון מוסלמים צעירים ועצבניים מול הכותל. צעירים יהודים הקימו צוותי הגנה כדי להגן על המתפללים אבל זה היה מאוחר מדי. כל הארץ בערה. רוכבים ערביים בזזו חנויות, הכו עוברי אורח ובזזו בתים. בחברון, מספר קילומטרים משם, הקהילה היהודית כלל לא חששה.

ירדנה שוורץ:

כאשר ההגנה ביקרה בחברון והציעה הגנה או פינוי, מנהיגי הקהילה היהודית סירבו ואמרו: "ערביי חברון הם ידידינו. הם שכנינו. הם לעולם לא יפגעו בנו".

ירמיהו דנציג:

הם טעו. המהומות הגיעו לחברון. אבל בשלב הזה, זו כבר לא הייתה מהומה. זה היה טבח.

ירדנה שוורץ:

"נשים ונערות נאנסו לעיני בני משפחותיהן לפני שנרצחו. הורים נטבחו בידי שכניהם מול עיני ילדיהם. תינוקות נשחטו בזרועות אמותיהם. אנשים נשרפו למוות. והקהילה היהודית של חברון, אחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם, שהתקיימה שם במשך אלפי שנים, חוסלה ופונתה בידי הבריטים ששלטו בפלסטין. נאמר להם לא לשוב לעולם".

ירמיהו דנציג:

הטבח לא רק חיסל קהילה עתיקה, הוא גם הרס כל שביב של אמון או תקווה לדו-קיום. רבים מיהודי חברון הלא-ציוניים, שהאמינו בשכניהם, הפכו לציונים. אם מאות שנים של דו-קיום חלקי לא הגנו עליהם, שום דבר לא יגן, פרט לאלוהים ולמדינה יהודית חזקה. כוחות ההגנה היהודיים, שהגנו על יישובים יהודיים בפלסטין, החלו לקחת את תפקידם ברצינות רבה יותר. במהלך שני העשורים הבאים, יתאחדו הכוחות הללו ויהפכו לצבא החזק ביותר במזרח התיכון. ובמהלך המאה הבאה הם וצאצאיהם יצפו באותו סיפור חוזר שוב ושוב.

המדינה המתהווה של ישראל

19 שנה לאחר טבח חברון, ישראל הכריזה על עצמאותה. למחרת, חמישה צבאות ערביים פלשו. לאחר שנה של מלחמה, המדינה היהודית יצאה פצועה ומוקטנת, אבל חיה. ירדן כבשה את הר הבית ואת הגדה המערבית. היא מנעה מכל היהודים גישה למקומות הקדושים שלהם. לא מישראלים, אלא מיהודים. כמעט שני עשורים חברון, כמו שאר הגדה המערבית, הייתה ריקה מיהודים ומלאה בפליטים ערבים. ואז הגיעה מלחמת ששת הימים.

חזרת היהודים לחברון

בשבוע אחד, ישראל נטלה שליטה על מזרח ירושלים והגדה המערבית מירדן, על סיני ועזה ממצרים ועל רמת הגולן מסוריה. ולאחר 40 שנה, יהודי חברון החלו לשוב הביתה.

ישי פליישר:

"וזה היה רק טבעי שאחרי ששחררנו את העיר, שנחזור קודם כל לכאן. הייתה משיכה עצומה חזרה לרכוש שלנו, וגם חזרה לקרבה אל האבות והאמהות".

ירמיהו דנציג:

הקרבה הזו להיסטוריה ולמקומות הקדושים מושכת סוג מסוים של אנשים. כאלה שאכפת להם מאוד מאוד מהעבר, וששמים את עצמם בחזית כדי לוודא שהוא לא יחזור על עצמו. אפשר לקרוא לאדם כזה קיצוני – והם אולי יענדו את התואר הזה בגאווה.

ישי פליישר:

מי מגיע ליחידות העלית בצבא? מי מגיע לשם? אנשים קיצוניים. והאנשים שחיים כאן הם בדיוק כאלה. הם סוג מסוים של עלית. הם מסורים בצורה קיצונית. הם מסורים להיסטוריה היהודית, לתנ"ך, לזכויות היהודיות. והם מבינים שיש להם תחושת מאבק שתמיד התקיימה, וכעת יש להם את היד, את היכולת לדחוף בחזרה נגד המתעללים שלנו. הם למדו היסטוריה ומחשבה יהודית, ויש להם תחושת זכויות חדה. וכן, יש כאן אנשים קשוחים".

זה מה שצריך להיות במזרח התיכון

ירמיהו דנציג:

בהתחלה, לממשלת ישראל לא הייתה כוונה לאפשר ליהודים לחזור לחברון. זו הייתה מרכז אוכלוסיה ערבי חשוב וקדוש לשלוש דתות. למעשה, הממשלה אף הטילה הגבלות על יהודים שביקשו להתפלל במערת המכפלה, מחשש לעורר את האוכלוסייה המקומית. אבל בסופו של דבר, כשמספיק יהודים עברו לחברון, הממשלה הקלה את ההגבלות. האמת היא שאף אחד לא ידע מה יקרה לגדה לאחר המלחמה. היו שתמכו בהחזרה חד צדדית שלה, אחרים דרשו לשמור על אזורים אסטרטגיים חיוניים לביטחון או לזהות הלאומית.

גם דוד בן גוריון

אפילו דוד בן גוריון, חילוני מובהק שתמך בהחזרת רוב השטחים, האמין שחברון צריכה להישאר בשליטה ישראלית. כך חשובה העיר לא רק לדתיים, אלא לדמות הישראלית ולסיפור היהודי כולו. אבל ככל שמקום מקודש יותר, כך הוא נוטה יותר להפוך לנקודת עימות. והחיים בחברון נותרו מתוחים לאורך שנות השמונים והתשעים.

הסכמי אוסלו והאינתיפאדה הראשונה

ב-1993, מנהיגים ישראלים ופלסטינים הכירו זה בלגיטימיות של זה לראשונה וחתמו על הסכם שנועד להוביל לשלום. שלום מעולם לא הגיע. במקום זאת, באו פיגועים גל של טרור והתרחבות ההתנחלויות.

הטרור והאלימות נמשכו

מאחורי דלתיים סגורות, יושב ראש אש"ף עודד ג'יהאד, גם כשחייך ולחץ ידיים עם ישראלים. כשאוטובוסים ובתי קפה התפוצצו, והאלימות התפשטה, רבים בשני הצדדים איבדו אמון. במיוחד עשרות אלפי ישראלים שחיו בגדה. הם חששו – האם ממשלתם תעקור אותם מבתיהם כדי לפנות מקום למדינה פלסטינית? ואם כן – האם זה יביא שקט או עוד פיגועים? אבל אחת המתקפות המזעזעות ביותר לא באה מחמאס או ג'יהאד איסלאמי, אלא מיהודי.

טרור יהודי

בקיץ 1980טרוריסטים יהודים, מודאגים מהסכם השלום עם מצרים וזועמים על פינוי ההתנחלויות בסיני, החלו לתקוף ערבים בגדה. ברוך גולדשטיין לא התחיל כחלק מהמחתרת הזו, אף שדתיותו הקצינה לחזון אפוקליפטי של יהודים כלוחמים קדושים. ביום-יום הוא היה רופא, שטיפל ביהודי קריית ארבע. ב-25 בפברואר 1994, קם מוקדם בבוקר, טבל במקווה, ויצא למערת המכפלה, שם קבורים אבותיו. באותה שנה חפפו חג פורים וחודש הרמדאן, והמסגד מעל הקבר היה עמוס מתפללים בתפילת שחר. ואז גולדשטיין שלף נשק אוטומטי, וירה שוב ושוב בקהל של 800 מוסלמים שהתפללו.

קטע משידורי הטלוויזיה:

"צפירה בלתי פוסקת של אמבולנסים פילחה את הבוקר הישראלי כאשר גופה אחר גופה הוצאה ממסגד איברהימי. היה זה זמן קצר לאחר הזריחה כשהמתקפה החלה. המתפללים כרעו בתפילה. לפתע, ד"ר ברוך גולדשטיין, מתנחל יהודי מניו יורק, נכנס, חסם את היציאה היחידה ופתח באש".

ירמיהו דנציג:

זה היה טבח. 29 פלסטינים נהרגו. הירי פסק רק כשהקהל הכה את גולדשטיין למוות. אלימות פרצה בכל רחבי הגדה במחאה על הטבח.

הסכם חברון

ובכל זאת, השיחות לשלום המשיכו בקושי. שלוש שנים אחר כך, ישראל ואש"ף חתמו על הסכם שעדיין בתוקף. אש"ף קיבלה שליטה על 80% מחברון, המכונה כיום H1. צה"ל שולט ב-20% הנותרים, הכוללים את המערה, אלפי יהודים, ועשרות אלפי פלסטינים.

הגבלות תנועה ואיום הטרור

במשך שלושה עשורים, סבלו פלסטינים באיזור H2 מהגבלות חמורות על חירויות בסיסיות, בין היתר בעקבות האלימות שפרצה לאחר טבח גולדשטיין. הממשלה והקהילה היהודית בחברון טוענים שההגבלות נובעות מאיום הטרור המתמיד.

הטרור הוא בעיה אמיתית בחברון  

ציפי שליסל יודעת את זה היטב:

ציפי שליסל:

"ואבא בעצם נהרג בבית שלו, נרצח לעיניה של אימא. והיא אמרה – איך אני אשאר עכשיו בבית אחרי מה שראיתי מול העיניים? מה אני אעשה עכשיו? מצד שני היא אמרה – אם אני אעזוב עכשיו את חברון זה ייתן מוטיבציה להרוג עוד יהודים".

ירמיהו דנציג:

רבים מהפלסטינים טוענים שההגבלות הן תירוץ להשתלטות על קרקע, לגרום לסבל כזה עד שיעזבו מרצון.

אבו חסן, פלסטיני תושב חברון:

"אנחנו אלה שזקוקים להגנה, לא להיפך. יש להם חיילים שמגנים עליהם. האנשים שלנו צריכים הגנה, לא מהחיילים, אלא מהמתנחלים. יש לי רכב עם לוחית צהובה. אני לא יכול לנהוג פה כי אם יגלו שאני פלסטיני תהיה בעיה".

ירמיהו דנציג:

ויש לך תעודת זהות כחולה.

אבו חסן:

"בדיוק. אני תושב ישראל. אני לא יכול להיכנס לפה ברכב כי אני ערבי. אתה מדבר על יותר מ-35,000 פלסטינים בצד ההוא. הם לא יכולים לנוע ברכב. הם צריכים לסחוב הכל ברגל, מהבית לצד השני, לקניות וכל דבר אחר. וכל ערב, בשמונה, הכל נסגר".

ירמיהו דנציג:

והם לא יכולים לנסוע ברכב?

אבו חסן:

"לא. הם לא יכולים".

הטרדות הדדיות

ירמיהו דנציג:

פלסטינים בחברון מתארים מציאות של הטרדות מצד יהודים, כלכלה חנוקה, ותחושת חנק מתמדת מההגבלות.

פלסטינית מתלוננת על המצב:

"קשה מאוד לחיות כאן. אנחנו מאוימים כל הזמו במחסומים. מתייחסים אלינו לא יפה. בעלי והילדים.הוחזקו על ידי הצבא במשך 20 ימים. כאן זה הבית שלי ונאסר אלינו לחצות את השטח הזה. יש לנו בעיות עם המחסומים מדי יום".

ירמיהו דנציג:

באופן מוזר, גם יהודי חברון מדווחים על תחושת חנק דומה. אף שהצבא מגן עליהם, הם יודעים שהישארותם בעיר תלויה בנוכחות צבאית כבדה, שמפרידה בינם לבין רוב חברון. הם מודעים לכך שבלי ההגנה הזו לא הייתה קיימת קהילה יהודית בעיר.

ישי פליישר:

"הצבא הבין שיש כאן מתיחות גדולה, ויצר אזור סטרילי. מה שהיה פעם הגטו היהודי, חזר להיות גטו סטרילי, שמאפשר לקהילה שלנו לחיות פה, בלי הטרדות ופגיעות. לצערי, הג'יהאדיזם מקיף אותנו. השנאה לישראל מקיפה אותנו. אני מרים ספר לימוד שילדים ערבים זרקו לרצפה, ואני לא יודע ערבית, אבל יש לי גוגל לנס ובינה מלאכותית. אני מתרגם. אתה לא תאמין. אתה לא תאמין לרמת השנאה שמושרשת בתוך החינוך הפלסטיני. שתיים ועוד שתיים שווה ארבעה יהודים מתים. זו המתמטיקה".

ציפי שליסל:

"המחבל שרצח את אבא שלי בחסות הסכם חברון ברח כמה מטרים לרשות הפלסטינית ולא תפסו אותו. הוא עשה אחר כך עוד פיגוע וברח ולאחר מכן עוד פיגוע בבאר שבע ושם תפסו אותו.השופט נתן לו שלושה מאסרי עולם ואמר שזה לא אנושי לנסות שוב ושוב להרוג יהודים. ואז הוא קם ואמר 'למה אתה אומר שאני לא אנושי? אני אדם טוב. אני עבדתי אצל יהודים, הפ סמכו עלי, הם נתנו לי את המפתחות של הבית. והוא תאר שהוא שמע דרשה על הר הבית ואז החליט שהוא הולך להרוג יהודים. וזה מה שקרה בפרעות תרפ"ט. הערבים שחיו כאן יחד שמעו את דרשות ההסתה ואת הטיעונים הדתיים והם קמו ורצחו את היהודים".

ירמיהו דנציג:

בחברון, ההיסטוריה נוכחת בכל צעד, בכל מבנה, בכל מפגש. אין פה 'עבר', אין 'היה'. זה כאילו אברהם עדיין מוסר את 400 השקלים. כאילו גרזני 1929 עדיין קוטעים איברים. כאילו קליעי 1994 עדיין יורים בקהל. זה כמו להיכנס לתוך התמצית המזוקקת ביותר של הסכסוך הזה – עז, מר, ובלתי נמנע.

רוב הישראלים והפלסטינים אינם מסוגלים לקבל את הנרטיב של הצד השני, את האמת של האחר

אבו חסן:

"כן, הטבח קרה, אבל הוא לא קרה נגד יהודים. אף משפחה יהודית לא נפגעה. הם נולדו פה. אף אחד מהם לא נפגע. רק היהודים שבאו עם אידיאולוגיה שונה, זה מה שקרה להם".

ירמיהו דנציג:

זה אולי מה שאבו חסן מאמין, אבל היהודים הראשונים שנהרגו היו ילידי המקום דוברי ערבית. וקהילת חברון לא הייתה ציונית. זה לא היה משנה אם היו ספרדים או אשכנזים, אם משפחותיהם גרו בעיר מאות שנים או אם הגיעו לישיבה ובמה האמינו. ההמון לא שאל אם מישהו ציוני לפני שרצח אותו. אבל זה נרטיב לא נוח. קל יותר להאמין שלטבח ב-1929 הייתה סיבה מעבר לקנאות דתית עיוורת. מן הצד השני, יש יהודים המאמינים שברוך גולדשטיין ידע מראש על טבח מתוכנן.

קטע משידורי הטלוויזיה:

"הוא הקריב את חייו, את אשתו וילדיו, כי ידע מה הולך לקרות במערת המכפלה".

ירמיהו דנציג:

הם טוענים שהוא הגן על יהודי חברון. גם אם עשה זאת בדרך שרוב היהודים מגנים. אבל אין שום ראיה לכך. זה סיפור נוח – לא אמיתי. יש מי שמתייחסים אליו כאל גיבור ואף עולים לקברו.

 קטע משידורי הטלוויזיה, 3 עדויות של ישראלים:

"הדבר הכי מטריד זה לא שהערבים נהרגו, אלא שד"ר גולדשטיין נהרג".

"הוא עשה את מה שהיה צריך לעשות כדי להראות לעולם, לעם היהודי, שלא נסבול את הממשלה הזו".

"הלוואי וגם לי היה האומץ לעשות את זה".

אנשים נאמנים לנרטיב שלהם

ירמיהו דנציג:

אלו האנשים שמאמינים בנרטיבים הנוחים. הם אומרים שגולדשטיין היה צדיק, רופא עדין שטיפל בכולם. אבל כבר בצבא הוא סירב לטפל בלא-יהודים, כולל דרוזים ששירתו איתו. הם מצדיקים אותו באומרם שנשבר לאחר שחברו מת בזרועותיו. אבל רבים איבדו אהובים מול עיניהם ולא הלכו לטבוח בחפים מפשע. אנשים מאמינים בסיפורים שמתאימים לנרטיב שלהם, שמאשרים שהם "צודקים". אבל הנרטיבים השולטים בעיר מלאים סתירות ואמיתות חלקיות לא נוחות. האם גורל תושבי חברון נחרץ? האם יש דרך שמאפשרת לשני העמים לחיות בכבוד, ללא פחד או שנאה, באדמת אבותיהם? איך מתגברים על הסכסוך?

אבו חסן:

"אנחנו חייבים למצוא דרך שקשורה לבית שנולדנו בו. או שנחיה יחד – או שנמות יחד. אין דרך אחרת".

ירמיהו דנציג:

האם ייתכן שאבותינו הקבורים מתחת לאדמה הם אלו שיובילו לפתרון?

אבו חסן:

"המוסלמים מאמינים שאברהם הוא הנביא של כולם. הוא אבי כל הנביאים. הם מאמינים שהוא אב לכולנו. ואל תשכח, אברהם הביא לעולם שני בנים: יצחק וישמעאל. כלומר, יהודים ומוסלמים הם בני דודים, לא? נכון. ואנחנו מאותו המקום".

ישי פליישר:

"אחת הדרכים שלי לגשר בין יהודים לערבים היא לומר – יש לנו אב משותף. יש לנו משהו שאנחנו באמת יכולים להסכים עליו, לחלוק ולאהוב".

כשחיים בצלם של "שהידים", נעשים נוקשים

ירמיהו דנציג:

התהלכתי ברחובות העתיקים של חברון, מלווה בישראלים ופלסטינים. כל אחד מהם מוכן לספר את סיפורו. אבל נוכחות בלתי נראית פסעה מאחורינו: רוחם של כל היהודים והערבים שמתו כאן, איש על ידי רעהו. תושבי חברון גדלו רדופים. לא בידי הדמויות המקראיות שמקדשות את המקום אלא בזעקות יקיריהם שנרצחו. וכשחיים בצלם של "שהידים", נעשים נוקשים, הן בזיכרון העבר והן בחזון העתיד.

אולי יש דרך אחרת

אבל אולי יש דרך אחרת. דרך שמכבדת את העבר אבל מביטה קדימה.זה לא מקרה שההסכם ההיסטורי שהביא לנרמול היחסים בין ישראל למדינות המפרץ נקרא 'הסכמי אברהם'. האדם שהציב אותנו על מסלול ההתנגשות יכול להיות גם זה שישחרר אותנו. כולנו בניו של אברהם. כולנו שווים, חשובים, ואהובים. וככל שנכיר בכך, זה בזה, יש תקווה. לחברון ולאזור כולו.

לסרטונים נוספים מערוץ Unpacked עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן לעברית לחצו על הקישור

 

מיהם החות'ים

מיהם החות'ים. סרטון מערוץ היוטיוב © Unpacked. הערוץ יוצר סרטונים קצרים החוקרים שאלות גדולות ומפרקים נושאים מורכבים. כל המידע הדרוש כדי להסתכל על ישראל והיהדות.

מיהם החות'ים

אנחנו צכירים אותם כשודדי טרור תימנים שונאי אמריקאים ויהודים שמועדון המעריצים שלהם כולל משפיענים של טיקטוק. אבל מי הם  ומה הם רוצים?

חות'ים הם שיעים זיידיים, או זיידייה . המוסלמים השיעים הם קהילת המיעוט בעולם האסלאמי וזיידים הם מיעוט של שיעים, שונים באופן משמעותי בדוקטרינה ובאמונות מהשיעים השולטים באיראן, עיראק ובמקומות אחרים (המכונים לעתים קרובות שנים-עשר על אמונתם ב-12 אימאמים).

הזדייה

הזדייה לוקחים את שמם מזייד בן עלי, נכדו הגדול של עלי, בן דודו וחתנו של מוחמד, שכל השיעים מכבדים אותו. זייד בן עלי הוביל מרד נגד האימפריה האומיית בשנת 740, האימפריה השושלת הראשונה בהיסטוריה האסלאמית, ששלטה מדמשק. זייד נשא קדושים במרד שלו, ומאמינים שראשו נקבר במקדש לו בקרק, ירדן. זיידיס מאמינים שהוא היה דגם של ח'ליף טהור שהיה צריך לשלוט במקום האומיים. החות'ים הפכו את הלחימה בשחיתות למרכז התוכנית הפוליטית שלהם, לפחות באופן נומינלי.

המאפיין המבחין בביוגרפיה הזכורה של זייד הוא שהוא נלחם נגד משטר מושחת. הסונים והשיעים מסכימים שהוא היה צדיק. הזיידי מעלים אותו להיות התגלמות סמל הלחימה בשחיתות. החות'ים הפכו את הלחימה בשחיתות למרכז התוכנית הפוליטית שלהם, לפחות באופן נומינלי. הזאידים אינם מאמינים באייתוללות כמו השנים-עשר השיעים – שהם הכת השיעית באיראן וברוב העולם המוסלמי – ואינם מתרגלים את תורת ה-Twelver האחרת של תקייה (התפכחות), המאפשרת לאדם להסוות את אמונתו הגנה עצמית.

בקיצור, הם כת שונה מאוד מהגרסה האיראנית לשיעה שהאמריקאים למדו להכיר מאז המהפכה האיראנית ב-1979.

חסידי זייד התבססו במאה התשיעית בהרים הסלעיים של צפון תימן. במשך אלף השנים הבאות, נלחמו הזיידים על השליטה בתימן בדרגות שונות של הצלחה. רצף של אימאמים זיידיים שלטו בקהילה וזיידים היו רוב האוכלוסייה בהרי הצפון. הם נלחמו הן נגד העות'מאנים והן נגד הווהאבים במאות ה-18 וה-19.

עם התמוטטות האימפריה העות'מאנית ב-1918, ממלכת זיידי תפסה את השלטון בצפון תימן בשם ממלכת המוטוואקיליטית. השליט, או האימאם, היה גם שליט חילוני וגם מנהיג רוחני. הממלכה שלהם נלחמה והפסידה במלחמת גבול עם סעודיה בשנות ה-30, ואיבדה שטחים למדינה הסעודית. הם גם נהנו מהכרה בינלאומית כממשלה הלגיטימית של צפון תימן. בירתם הייתה בטאיז.

לסרטונים נוספים מערוץ Unpacked עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן לעברית לחצו על הקישור

 

סופו של המשטר באיראן קרב

סופו של המשטר באיראן קרב. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © The Tom Nash Report

הערוץ של טום נאש מתמקד בגיאופוליטיקה, עניינים בינלאומיים אקטואליים, דינמיקה פוליטית, כלכלית וחברתית גלובלית. הערוץ שואף לספק הבנה מעמיקה יותר על האופן שבו אירועים גיאופוליטיים מעצבים את עולמנו, תוך מתן נקודות מבט לנושאים החל מעימותים בינלאומיים ליחסים דיפלומטיים, מדיניות כלכלית. מעבר לכך הערוץ משמש משאב רב ערך לכל מי שמתעניין בנוף הפוליטי הגלובלי ומבקש להישאר מעודכן לגבי ההתפתחויות האחרונות והשלכותיהן הרחבות.

בסרטון הפעם נאש מפקפק ביכולת של משמרות המהפכה של איראן לשרוד אחרי מתקפת השביעי באוקטובר.

חמאס הוא רק כלי משחק בידיה של איראן

איראן עשתה טעות קריטית שעשויה למעשה לסיים את קיום משמרות המהפכה. אולי המשטר הזה פשוט ירה לעצמו ברגל. אתם רואים את מתקפת ה-7 באוקטובר על ישראל שהיוו מבוכה עצומה לכישלון מסיבי של המודיעין הישראלי. הייתה כאן גם תרמית ענקית שהושמעה בתקשורת ברחבי העולם. אף אחד לא נתן לך את התמונה הגיאופוליטית המלאה של מה שבאמת קורה. בזמן שחמאס תקף בשביעי לאוקטובר הוא היה רק ​​קבלן משנה וכלי במשחק שחמט הרבה יותר גדול.

הסדר העולמי הישן מת

להבנת משחק השחמט הזה צריך להבין את העולם החדש שמתהווה כעת לנגד עינינו. צריך להפסיק להקשיב לתקשורת המיינסטרים. הפלישה של רוסיה לאוקראינה הייתה השלב הראשון של הסיום הסמלי לסדר העולמי הקודם שהיה לנו במשך 80 השנים שהתחילו עם סיום מלחמת העולם השנייה. הסדר העולמי הקודם הבטיח לכולם גישה למשאבים בהתבסס על פלטפורמת הגלובליזציה הענקית שנוהלה על ידי ארה"ב, האו"ם, קרן המטבע וכן הלאה.

סדר עולמי חדש

רוסיה היא אחת המדינות הראשונות שהבינו שהסדר העולמי הקודם מת. הפלישה לאוקראינה לא קרתה בעקבות התפשטות נאט"ו ולא כדי להגן על אזרחים רוסים בצד המזרחי של אוקראינה שחיו שם 30 שנה ואף אחד לא התייחס אליהם. מה שקרה זה תהליך דה-גלובליזציה הדורש בריתות חדשות, אויבים חדשים, הסדרים ומהלכים חדשים כדי להבטיח השפעה והגנה.

בריתות חדשות

תהליך הגלובליזציה החדש הזה אומר שהמשאבים לא יהיו זמינים לכולם באותו זמן. אז בגלל זה נוצרה לנו אסיה חדשה, כדי ליצור את הברית החדשה הזאת, כדי להבטיח בעצם את עמדתם נגד ארצות הברית והמערב. כאמור, מה שקרה באוקראינה לא היה בגלל התפשטות נאט"ו, זאת רק תעמולה רוסית, הם שילמו לכמה אנשים שיספרו לכם שזה קשור להגנה על העם הרוסי במזרח אוקראינה ושאין קשר למשאבים שיש שם. אוקראינה היא מספר 7 בעולם בהפקת ברזל, מספר 6 בטיטניום. יש לה את מאגר הגז השני בגודלו באירופה אחרי רוסיה, שדות ליתיום עצומים ואספקה ​​מסיבית של חיטה ותירס. כל הדברים האלה  נמצאים בחלק המזרחי של המדינה שפוטין לקח. יש סיבה לכך שפוטין לא  כבש את המערב או את מרכז אוקראינה, הוא לקח את המשאבים שזה כל מה שהוא צריך.

העימות בין סין לטייוואן

המהלך של סין על טייוואן מבוסס על אותם גורמים. זה לא קשור ללאומיות סינית, זאת רק תעמולה וקשור למשאבים. 60% מאספקת המוליכים למחצה העולמית מגיעה מטייוואן מ- TSMC (קבלנית ייצור השבבים הגדולה בעולם). העולם כפי שאנחנו יודעים היום בנוי על מוליכים למחצה, כל דבר בבית שלך צריך מוליכים למחצה והסינים רוצים להחזיק 60% ממנו. למרות המראה היפה הזה של סיפורי המדורה שמספרים לך בתקשורת המיינסטרים. ומה שקרה ב- 7 באוקטובר בישראל הוא צעד נוסף באותה הברית של רוסיה וסין.

טייוואן, אוקראינה ועכשיו גם המזרח התיכון

כעת איראן עושה את הצעד שלה והמזרח התיכון, הילד אולי המסובך מכולם, מצטרף. משמרות המהפכה האסלאמית אינה דמוקרטיה אבל יש בעולם  הרבה משטרים לא דמוקרטיים פופולריים כמו איחוד האמירויות או הסעודים שיש להם מונרכיה מאוד פופולרית. משמרות המהפכה האסלאמית לא פופולרית, רוב האנשים באיראן שונאים אותה ואם אתה יודע משהו על ההיסטוריה, כדי שמשטרים לא דמוקרטיים ישרדו הם צריכים שהרחוב יאהב את המלך. זה לא  המקרה באיראן, או שהם צריכים לשלוט בעם בכמות עצומה של כוח והרתעה וזה לא קל כשיש לך חלוקה אתנית כזאת רחבה. באיראן קיימים הרבה מתחים אתניים והמצב הסוציו-אקונומי ממש גרוע בגלל הסנקציות, המצב הכלכלי על הפנים. בנוסף לכך יש את ההפצצות של דאעש. איראן היא דיקטטורה מאוד לא פופולרית מה שהופך אותה לפגיעה מאוד בסופו של דבר, והם מבינים שברגע שהמשטר נגדנו הוא לא פופולרי ויש בו אנשים עניים וכועסים,

השאיפה המתמדת של איראן

זה המקום שבו ארצות הברית מגיעה עם האביב הערבי ומהפכות הצבעים ומה לא. והם דוחפים את החבר'ה האלה מהשלטון והם מחליפים אותם במישהו יותר ידידותי. זה הפחד הגדול של משמרות המהפכה כי זה מסכן המטרה היחידה של הארגון היא להישאר בשלטון בכל מחיר. הפתרון שלהם לבעיה הזאת הוא פשוט מאוד – בואו נגיע למעמד של פצצה גרעינית והמערב לא יתערבו במדינה שלנו. אנחנו רוצים את אותו מצב כמו שיש לצפון קוריאה. גם אנחנו צריכים ליצור אויב משותף לאנשים ברחוב שישנאו את ישראל. אנחנו צריכים לעקוף את הסנקציות מהמערב ולמכור את כמויות הנפט המסיביות כדי להכניס קצת כסף לכלכלה שלנו, לסחור עם סין ולמכור להם נפט זול (בשלוש השנים האחרונות סחר הנפט האיראני הסיני שילש את עצמו). אם נהיה הבוס של המזרח התיכון והבעלים של ההשפעה באזור נוכל למנוע מראש הרבה מהתהליכים נגדנו לפני שהם קורים. אז בשביל זה האיראנים צריכים לדחוף את הסעודים מהתפקיד הזה ולהשתלט על זה.  זאת הפכה לתוכנית האיראנית לפני שנים.

השאיפות של ארצות הברית

ארה"ב מצידה עוברת בשנים האחרונות שינוי משלה. בעצם האמריקאים אומרים  שהם רוצים לצאת מהמזרח התיכון אבל עדיין רוצים לשלוט בו ולשמור על השפעה. יש לאמריקאים דגים גדולים יותר לטגן – את אוקראינה וטייוואן. גם הם כבר לא כל כך מתעניינים בפוליטיקה גלובלית כי הסדר העולמי הישן גוסס והם כבר לא צריכים להיות השוטרים של העולם. בנוסף לכך האמריקנים כבר יצואנים של אנרגיה נטו אז הם עבר לא כל כך מעוניינים  להיות נוכחים פיזית במזרח התיכון. אבל איך האמריקאים ישמרו מרחוק על הכוח וההשפעה באזור הזה? הם אומרים לעצמם בואו נמצא כמה אנשים שאינם מאוד ידידותיים עם איראן, שלוש המדינות שהכי מאוימות מאיראן הן סעודיה ישראל ואיחוד האמירויות. בואו נחבר אותם יחד בהסכם ברית אזורית אחד, נקרא לזה הסכמי אברהם וברגע שהם יחתמו על הסכמי נורמליזציה עם הישראלים שאר העולם הערבי ילך אחרי הסעודים ואיראן תהיה מבודדת. בנוסף ארה"ב מתכננת  מסדרון כלכלי מהודו לסעודיה דרך ישראל ועד ליוון שבעצם תנתק את איראן מסחר האנרגיה בעולם ותבודד את איראן באופן מוחלט הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מדינית וצבאית.

ברית הגנה אווירית של המזרח התיכון

ברית הגנה אווירית של המזרח התיכון תהיה דומה מאוד לנאט"ו אבל רק במזרח התיכון. הברית עם הישראלים הסעודים ואיחוד האמירויות תאפשר לארה"ב  לשמור על מידע באזור הזה. כמובן שארה"ב תצטרך לחמש את הסעודים והישראלים עד לשיניים אבל היא תוכל לשלוט באזור הזה, לבודד את איראן ולהפיל משמרות המהפכה בלי להיות שם פיזית. כמובן שהאיראנים מסתכלים ואומרים שהם לא עומדים לקבל את זה, הם הולכים להיות המפסידים הגדולים אם הם לא יעצרו את זה הם יאבדו את השלטון. אז האיראנים משתמשים בפרוקסי שלהם, חמאס, סוג של חקלאות שהם טיפחו ב-30 השנים האחרונות.

מתקפת השביעי באוקטובר

האיראנים מימנו מערכת שגידלה חבורה של פסיכופתים רצחניים עם מטרה אחת, להרוג ישראלים ולמות. הם אימנו אותם וציידו אותם וחיכו עד לשליפת הקלף הפראי הזה. ב- 7 באוקטובר. האיראנים דחקו את הישראלים לפינה. אחרי רצח של 1,400 אזרחים ביום אחד ומטח רקטות לצפון ישראל וכמה מאות אלפי ישראלים שפונו מבתיהם לישראלים אין ברירה אלא לצאת למלחמה. לממשלת נתניהו אין דרך להחזיר 200,000 אנשים לבתיהם בלי לנקות את האיום העזתי. אבל החמאס מוטמע לחלוטין בתוך האוכלוסייה האזרחית, המשמעות היא אובדן חיים עצום של אזרחים בלתי מעורבים. התוצאה תיהיה שהישראלים יהיו לא מקובלים בעיני העולם ושראל כבר לא תתפס כשותפה פוטנציאלית עבור הסעודים. הבונוס הפוטנציאלי עשוי להיות שהישראלים יהיו  חייבים  להתמודד עם הרבה ערבים כועסים בעלי אזרחות ישראלית, מה שלא קרה מעולם, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי. אז איראן הייתה קצין התפעול הראשי של המבצע הזה, הקטארים היו סמנכ"ל הכספים, האיראנים ציידו ואימנו  את חמאס שהיה עובד המפעל שלחץ על הכפתור. כמו הומר סימפסון. הפלסטינים לא הבינו שהם גודעים את התקוות שלהם לדו-קיום בשלום עם הישראלים תוך קידום האינטרס של מישהו אחר כסתם פיון.

השעיר לעזאזל הם הפלסטינים

בעבר הפלסטינים כבר שיחקו עבור ה-ק.ג.ב. וברית המועצות, עכשיו האיראנים משתמשים בהם בתור אביזר לשימוש חד פעמי. בעוד שקטאר הצליחה לשמור על גישת הכחשה סבירה, האיראנים פשוט חשפו שהם חלק מזה. ובניגוד לקטארים לאיראנים אין כסף. האיראנים בבעיה עמוקה והדרך בה הטעות הזו קרתה די מעניינת. כשהמלחמה התחילה משמרות המהפכה האיראניות ידעו שחמאס די גמור. אבל הם לא התכוונו להקריב את חזבאללה כדי לעזור לחמאס. האיראנים רצו להציל את חזבאללה כהרתעה נגד ישראל כדי שיוכלו להמשיך לגרעין. הם רק הקשו על ישראל כדי להסיט את המיקוד מעזה עם כמה רקטות של החות'ים.

המורדים החות'ים

12% מנתיבי השיט בעולם נחסמים על ידי חבורת אנשים בסנדלים שחוסמים שרשרת אספקה גלובלית. זה הופך לבעיה שלכולם אכפת ממנה. פתאום כולם רוצים לדעת מה לעזאזל קורה, איך זה שהשמפו שלי התייקר ב-20%? למה האינפלציה עולה והאנשים פה דורשים ממני להתפטר אם אני איזה פוליטיקאי? למה החבר'ה האלה חוסמים את תעלת סואץ במלחמה שאין לה שום קשר אליהם? האם החות'ים מאוהבים בפלסטינים שמעולם לא הייתה להם שום מערכת יחסים? המורדים החות'ים הם פרוקסי איראני ברור, הרבה יותר מאשר חזבאללה. הם לגמרי בלי עצמאות, אלה  רק איראנים בתימן בתחפושת של מורדים.

מה עושים עכשיו האיראנים

כשהאיראנים חוסמים את תעלת סואץ זה אומר שאיראן קשורה ישירות למתקפת ה 7 באוקטובר. הדוקטרינה של איראן ושל משמרות המהפכה  היא להישאר בצל. זה המלך על לוח השחמט שזז לעתים נדירות כשכל הפיונים מתרוצצים. האיראנים יושבים מאחור. בסוף, עם המורדים החות'ים שחוסמים את תעלת סואץהם הם פישלו. בשונה מהקטארים שהזרימו כסף, הקשר בין איראן לפיגועי ה-7 באוקטובר ברור. משמרות המהפכה סימנו את עצמם כיעד ענק. זאת הסיבה להתאחדות מדינות המערב שמאפשרת לישראלים לבצע תקיפות בסוריה ובלבנון. ישראל מוציאה כעת מהמשחק שחקנים איראנים, מה שהיה אסור להם במשך שנים .

ההתחלה של הסוף של משמרות המהפכה באיראן

זאת הסיבה שאנחנו תוקפים את המורדים החות'ים בתימן. בנוסף לזה הקואליציה הימית של ארה"ב בעצם הבעלים של מיצרי טיראן ונקודות הגישה לתעלת סואץ.

ברגע שמשמרות המהפכה הפלילו עצמם במעורבות במלחמה הזאת הם כבר לא מאחורי הווילון. הם סימנו את עצמם במטרה ענקית על הגב. ומכיוון שלאיראנים אין את הכסף הקטארי ואת ההשפעה הקטארית אף אחד לא יעזור להם. ארצות הברית והמערב יגיעו אליהם, זאת רק שאלה של זמן. זאת ההתחלה של הסוף של משמרות המהפכה באיראן, הם פשוט עדיין לא יודעים את זה.

 

 

 

מלחמה עם איראן היא בלתי נמנעת

מלחמה עם איראן היא בלתי נמנעת. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © The Tom Nash Report

הערוץ של טום נאש מתמקד בגיאופוליטיקה, עניינים בינלאומיים אקטואליים, דינמיקה פוליטית, כלכלית וחברתית גלובלית. הערוץ שואף לספק הבנה מעמיקה יותר על האופן שבו אירועים גיאופוליטיים מעצבים את עולמנו, תוך מתן נקודות מבט לנושאים החל מעימותים בינלאומיים ליחסים דיפלומטיים, מדיניות כלכלית. מעבר לכך הערוץ משמש משאב רב ערך לכל מי שמתעניין בנוף הפוליטי הגלובלי ומבקש להישאר מעודכן לגבי ההתפתחויות האחרונות והשלכותיהן הרחבות.

בסרטון הפעם נאש מחזיר אותנו לאימרה של ביל קלינטון "זאת הכלכלה, טמבל" It's the economy, stupid. (הסלוגאן במהלך מסע הבחירות של ביל קלינטון לנשיאות ארצות הברית בשנת 1992 מול ג'ורג' בוש). לפי נאש ישראל היא רק פיון במשחק הגיאופוליטי כלכלי הגדול.

המלחמה הבאה של ישראל

המלחמה בעזה, עד כמה שהיא נוראית היא רק קדימון. זה לא הדבר האמיתי אלא טריילר לסרט האמיתי. סרט שהולך להיות גדול יותר, גרוע יותר ובקנה מידה גדול. המלחמה הבאה של ישראל הולכת להיות הרבה יותר גרועה מהמלחמה בעזה והיא מתקרבת.

ישראל היא חלק ממשחק שחמט גדול יותר

כשנמלה הולכת על מגרש כדורגל, כל פיסת דשא ניראת דומה לאחרת. כשאתם יושבים ביציע אתם רואים את מגרש הכדורגל כולו. מה שחשוב זאת התמונה הגדולה. התקשורת והמיינסטרים מביאים לכם את התמונה של פיסת הדשא. ישראל היא חלק ממשחק שחמט גדול יותר.שמתרחש בין איראן, רוסיה וארה"ב. איראן שואפת לדומיננטיות אזורית במזרח התיכון והאיראנים מתכננים את זה כבר עשרות שנים. איראן רוצים  כדי להשיג את מטרתה להיות הבוס של המזרח התיכון איראן שואפת לעשות שלושה דברים. ברגע ששלושת הדברים האלו יקרו איראן תהפוך לבעלים של המזרח התיכון:

1- להסיר את ההשפעה של ארצות הברית מהאזור.

2- לסלק את ישראל, בעלת הברית הגדולה ביותר של ארצות הברית ואת המאחז דה פקטו במזרח התיכון.

3- להגיע לפצצה גרעינית, אז אף אחד לא יוכל יותר לאיים על איראן.

מדיניות ארה"ב

מדיניותו של הנשיא אובמה התאימה לחלוטין למטרות הספציפיות האלו. מה שממשל אובמה עשה זה לצאת מהמזרח התיכון ויחד עם הסכם הגרעין סלל את הדרך של איראן לפצצה גרעינית. כשהגיע ממשל טראמפ כל זה התהפך. ג'ארד קושנר, חתנו של טראמפ שינה בעצם את הדרך שבה ארצות הברית מסתכלת על החלק הזה של העולם ובצדק. וזה לא קשור לישראל או לחמאס. זה קשור לסין, איראן ורוסיה. אז הסינים נמצאים עמוק בתוך יוזמת 'החגורה והדרך' שיש לה נתחים עצומים והשפעה עתידית במזרח התיכון. רוסיה ואיראן בונות מסדרון כלכלי משלהן הכולל את אזרביג'ן, רוסיה, איראן והודו שיעמוד כנגד ההשפעה של ארה"ב באזור. אז הסינים עוברים ברוסים והאיראנים נכנסים פנימה ובעצם משתלטים על המזרח התיכון.

עידן טראמפ

קושנר והצוות שלו אמרו בעצם שכדי להתמודד עם סין אנחנו צריכים להתמודד עם רוסיה ואיראן. איראן הייתה סוג של מחשבה מאוחרת כי מדובר ברוסיה ובסין וישראל היא רק נקודה קטנה בספר ענק. האמריקאים בעצם אמרו – תראו אנחנו צריכים למצוא דרך להתמודד עם הדברים האלה כי הם עומדים לכבוש לא רק את המזרח התיכון, כי כל המסדרונות האלה שהם בונים מובילים גם להודו שאנחנו רוצים שתיהיה בצד שלנו. ההודים עדיין מתלבטים. הם נוטים להיות בצד של ארה"ב אבל הם לא. הודו היא הכלכלה הגדולה הבאה שתתפוצץ אם הם יפתרו הרבה מהבעיות הפנימיות שלהם.

להודים יש דמוגרפיה מצוינת, יש להם הרבה יתרונות ופוטנציאל עצום. אז יש קרב בין סין, רוסיה וארה"ב על השליטה וההשפעה על הודו וזו הסיבה שארה"ב הכריזה בספטמבר 2023 על המסדרון הכלכלי של תוכנית IMEC (מסילת השלום) שעומד להיות מהאיחוד האירופי לישראל דרך ערב הסעודית והודו והמסדרון הכלכלי הזה אמור להיות משקל הנגד ליוזמת החגורה של סין ולמסדרון הכלכלי הרוסי עם איראן והודו. (הרעיון השאפתניכ הוכרז לאחרונה בוועידת ה-G20, כעשור לאחר הניסיון הסיני לחדש את דרך המשי. המסדרון התחברותי ייצא דרך הים מחופי הודו דרך מיצרי הורמוז לדובאי, ימשיך במסילת רכבת עד חיפה דרך סעודיה וירדן, בנתיב תעבורה ימית עד פיראוס משם יהיה שינוע במשאיות עד צפון אירופה. היבוא לתת-היבשת ההודית מאירופה ינוע באותה הדרך). 

איראן נשארת מאחור

המדינה העיקרית שהייתה אמורה להידפק מכך היא איראן. יוזמת הדרכים של סין לא הולכת להיהרס על ידי המסדרון הכלכלי הזה, היא תהיה מתחרה, אבל היא תשרוד. מצד שני, רוסיה והודו ימשיכו להיות  שותפות סחר במשך עשרות שנים, המדינה היחידה שתפגע מזה זאת איראן.

האם איראן מאבדת את יכולתה לייצר תזרים מזומנים ויחסי מסחר שלא היו לה במשך שנים בגלל הסנקציות עם המסדרון הזה? אם ארה"ב באמת תצליח לעשות מה שהיא רוצה לעשות, לבנות את המסדרון המתוכנן איראן היא היחידה שתפגע. מזה. האיראנים לא טיפשים, הם התכוננו לזה במשך שנים. אי אפשר לזלזל באיראן, האיראנים ם יודעים מה הם עושים, הם בנו רשת של פרוקסי בכל מדינה באזור שיש לה ממשל חלש. לבנון, המורדים החות'ים בתימן שמשתלטים על המדינה, אותו דבר בסוריה אותו דבר בעיראק.                                                                     

התוכנית האסטרטגית האיראנית להשתלטות על מדינות במזה”ת

יש לאיראנים באזור את כל הפיונים האלה אותם הם יכולים להפעיל בכל זמן נתון והסונים הם חלק מזה. למרות שהאיראנים הם שיעים ולא ממש אוהבים סונים הם אימצו את חמאס שהוא ארגון סוני מוחלט בגלל אותה יכולת מודל להסב נזק לתנופת שלטון חלשה בישראל. חמאס משתלט על עזה, הם מעיפים את הרשות הפלסטינית ועכשיו הם הבעלים של עזה והם ממומנים על ידי איראן אז זה קשור לסונים ושיעים ודתות והכל עניין של פוליטיקה. המטרה הייתה לבנות טבעת אש מסביב לישראל. האיראנים בנו רשת של שליחים סביב הישראלים במטרתם להרוס את ישראל.

במשך 20 שנה באמצעות חזבאללה, חמאס, המיליציות הסוריות והמיליציות העיראקיות, בכל נקודה נתונה הם יכולים לאלץ את ישראל לצאת למלחמה חזיתית מדרום ומצפון מבחוץ ועם קצת עזרה מערביי ישראל אולי הם באמת יכולים לדחוף את ישראל לסף האבדון שהכינו. כולם קיבלו מימון כולם עברו הכשרה אבל אז יצאה ארצות הברית בספטמבר 2023 עם התוכנית לשרשרת אספקה ​​לוגיסטית ענקית שתעבור כל הדרך מהודו לארה"ב דרך האיחוד האירופי וזה  הולך להוציא את איראן ואת משמרות המהפכה לגמרי מהתמונה. אם אתם חושבים שזה צירוף מקרים שאחרי ההכרזה בספטמבר הישראלים הותקפו באוקטובר, תמיד יש סיכוי שזה יכול להיות יד המקרה אבל אני לא מאמין גדול בצירופי מקרים כשמשהו בסדר גודל כזה קורה. האיראנים מחליטים שהם צריכים לעצור את זה. אפשרות אחת היא לנסות להרוס את ישראל, אחת מהחוליות בשרשרת של אותו מסדרון. אפשרות שנייה היא להקריב פיון. חמאס הוא פיון סוני מה שהופך אותו עוד יותר מתאים להקרבה.

תפקידו של חמאס בדינמיקה האזורית

הרעיון הוא לגרום לחמאס ליצור מתקפה ענקית על ישראל ולגרום לישראלים להגיב בצורה כזו שתעשה דה-לגיטימציה לישראל שהסעודים עומדים לעשות איתם עסקים להפוך ללא מקובלת על העולם הערבי, ככה אתה גם הורג את היוזמה הזאת כי אם הישראלים לא מספיק טובים אם הם נגועים אם הם רדיואקטיביים הסעודים לא ישחקו עם זה והמסדרון הזה מת. אז הם בוחרים באפשרות מספר שתיים כי זה גם מתאים יותר לרעיונות שעל פיהם פועלים האיראנים.

האיראנים הרבה יותר ערמומיים מ- "כוח גס". ראינו איך זה התנהל בספטמבר, אחרי ההכרזה של ארצות הברית, באוקטובר הישראלים הותקפו ויצאו למלחמה עם חמאס, מה שכמובן גרם להם להיות מאוד לא פופולרים בעולם ועכשיו חמאס בעצם לא מנצח במלחמה אלא מפסיד אבל הם עדיין בחיים ואיראן מושכת כל שקר אחד שיש לה כדי לחלץ את חמאס איכשהו ממנו. הם רואים בזה את החמאס כטמבל שהם צריכים להציל. הם לא יכולים לתת לזה ליפול, הם ישתמשו באל ג'זירה, הם יממנו ארגונים שונים, הם מושכים כל דבר שיש להם קטאר הם יודעים שאם הם לא יצילו את חמאס המלחמה הבאה תהיה הרבה יותר גרועה.

האינטרסים של ארה"ב ואיראן בעיכוב הסכסוך

האיראנים ילכו לשלב הבא שהוא לגרש את ארה"ב מהמזרח התיכון עכשיו הם לא יכולים לעשות את זה בכוח. הם יכולים להשתוות לכוח האמריקני ולצי אז הם צריכים להיות ערמומיים  והם כבר התחילו את מה שאתם רואים עכשיו עם החוטים שאין שום קשר לישראל.וצרו על תעלת סואץ שחסומה כעת, בכך הם גורמים נזק כלכלי עצום למצרים שחיה בעצם מתעלת סואץ. אז בעלת הברית הגדולה ביותר במזרח התיכון של ארצות הברית היא בהחלט ישראל, אבל מצרים היא בעלת ברית ענקית של ארצות הברית במזרח התיכון. אם ארה"ב תוכל להסיר את המצור עם הכוח הבינלאומי שהם יצרו הכל ייפתר אבל אם ארה"ב לא תהיה יעילה בהסרת המצור למצרים לא תהיה ברירה אלא ללכת לאיראן להיטיב עם איראן. זאת הולכת להיות המלחמה השנייה שארה"ב תיאלץ להילחם על הבמה הגיאופוליטית עם הצי. ברגע שאיראן תתקדם לגרעין, הם יודעים שהישראלים יראו את זה כאיום קיומי עצום ובצדק,

ישראל ואיראן במסלול התנגשות

ברגע שאיראן תדחוף לשלב הבא שהוא להשיג פצצה גרעינית, הישראלים יתקפו. הישראלים לא יתנו לאיראן להגיע לפצצה גרעינית וזה תרחיש מלחמה נרחבת. האיראנים שועטים אל הגרעין זה אומר שכרגע האיראנים והישראלים במסלול ההתנגשות. הישראלים לא יאפשרו לזה לקרות אז המלחמה תגיע. בתרחיש כזה כשישראל תנסה למנוע מהאיראנים להגיע לגרעין זה אומר מלחמה ישירה בין ישראל לאיראן. המלחמה תחייב את איראן להשתמש בתוכנית טבעת האש שלה דה פקטו שתביא את כל החזיתות הללו לקרוס על גבי ישראל. השאלה הגדולה, יש לאיראן את חזבאללה, המיליציות בסוריה ואת החות'ים, האם גם את חמאס? אם חמאס ישרוד לשלוש עד ארבע או חמש השנים הבאות זה משחק אחר לגמרי.

להשמיד את חמאס

מהסיבה הספציפית הזו,ישראל מבינה שאסור לחמאס לשרוד. לאיראנים ולארצות הברית יש אינטרס זהה כרגע וזה לא לטובת ישראל. מצד אחד האיראנים אומרים – תראו אנחנו עדיין בונים את הכוח שלנו למלחמה הענקית ההיא. האיראנים צריכים רק לעצור את הסכמי אברהם כדי שהסדר הכלכלי לא יקרה בשנה-שנתיים הקרובות. בינתיים הם מנצלים את הזמן כדי להתחמש מחדש באספקה ​​ולהתכונן למלחמה. האיראנים לא רוצים מלחמה אזורית היום אלא בעוד שנתיים. ארה"ב לקראת שנת בחירות וכבר מממנים מלחמה אחת באוקראינה גם הם לא מעוניינים במלחמה כרגע. בעוד שנתיים יהיה לישראל הרבה יותר קשה עם המלחמה הזו מאשר עכשיו. אבל כחלק מהתהליך להרגיע את העניינים ולמנוע מלחמה אזורית הישראלים עשויים להשאיר את חמאס בחיים.  בטווח הארוך זה עשוי לדפוק את הישראלים.

אז יש דמיון בין האינטרסים של ארה"ב ושל איראן שלא לתת לדברים להתפוצץ כרגע. וזה עובד הפוך בכיוון הישראלי. ברור שהישראלים לא יכולים לכפות מלחמה על הצדדים, הם שחקן משני והם לא השחקן העיקרי. מה שהם יכולים וחייבים  לעשות זה לוודא שהם יחסלו את חמאס. כי מה שלא יקרה, אסור להם לתת לחמאס לצאת מזה. אם חמאס ישרוד וייתחמש יראו את זה בטבעת האש האזורית וזה יהיה משחק אחר לגמרי.

מסקנה

כל עוד הם לא הולכים לפתוח במלחמה אזורית, הישראלים משחקים בגבולות מה שמותר להם לעשות. כדי לנצח את טבעת מלחמת האש אסור להם לאפשר לשאריות  של חמאס לשרוד.

 

 

ערב הסעודית, סיור בעיר מדינה

ערב הסעודית, סיור בעיר מדינה. סרטון מערוץ היוטיוב © WildLens by Abrar  של אבראר חסן, וולוגר טיולים שרוכב על האופנוע שלו מסביב לעולם. אבראר נולד בכפר קטן ליד ננקנה סהאב במחוז פנג'אב בפקיסטן. הוא בעל תואר ראשון בהנדסת אווירונאוטיקה וחלל מהמכון לטכנולוגיית חלל IST באיסלמבאד ותואר שני במכניקה חישובית שעשה בגרמניה. לאחר המעבר לגרמניה התחיל לטייל בעולם וביקר ביותר מ-80 מדינות.

האם סעודיה תכיר בישראל

האם סעודיה תכיר בישראל. סרטון מערוץ היוטיוב © Prof James Ker-Lindsay של פרופסור ג׳יימס קר-לינדזי, דוקטור בניתוח סכסוכים בינלאומיים. קר-לינדזי הוא עמית מחקר בבית הספר לכלכלה של לונדון ופרופסור אורח באוניברסיטת קנט. בסרטוניו תמצאו מבט מושכל על יחסים בינלאומיים, סכסוכים, ביטחון ומדינה. ג'יימס פירסם למעלה מתריסר ספרים על סכסוכים אתניים וסכסוכים טריטוריאליים.  

ביוני 2023 דווח שארצות הברית עושה מאמצים שסעודיה תכיר בישראל. אם זה  יקרה זה יהיה ניצחון דיפלומטי ענק לוושינגטון ובעל פוטנציאל לשנות את היחסים הבינלאומיים של המזרח התיכון. אך מדיווחים עולה כי ריאד מבקשת מחיר גבוה כדי לנרמל את היחסים עם ישראל. אז האם זה באמת יכול לקרות ועד כמה זה באמת יהיה משמעותי? מאז הכריזה על עצמאותה ב-1948 ישראל התמודדה עם עוינות עמוקה מצד העולם הערבי ומדינות מוסלמיות. בעוד שמדינות ערביות מעטות ישקלו כעת מלחמה נגד ישראל, רבות  מתנגדות עדיין למדינה היהודית. היום ישראל עדיין אינה מוכרת על ידי 27 מדינות, החשובה שבינהן היא סעודיה. סעודיה נושאת שליטה מוסרית ופוליטית משמעותית על פני חברות רבות אחרות בליגה הערבית. זה הופך את סעודיה לפרס יקר ערך עבור ממשל ביידן שניסה נואשות לבנות על הצלחתו הדיפלומטית של ממשל טראמפ, שהבטיח ארבע הכרויות חדשות לישראל בשנת 2020, כולל איחוד האמירויות הערביות, בחריין, סודאן ומרוקו. אך בעוד המאמצים הדיפלומטיים נמשכים, נראה כי ריאד מבקשת כמה ויתורים גדולים בתמורה להכרה.

מנאמה, בחריין

מנאמה, בחריין. הביקור הראשון של ראש ממשלה ישראלי בבחריין. בתאריך 14/02/202, שבוע לאחר ביקורו של שר הביטחון בני גנץ, נפתלי בנט התקבל בידי שרי החוץ והתעשייה של בחריין. ב- 15/02/2022 בנט נפגש עם המלך חמד אבן עיסא אל ח'ליפה ועם יורש העצר. הצצה מהירה למנאמה, העיר הגדולה ביותר, עם אוכלוסייה של 200,000 תושבים. מתוך ערוץ היוטיוב של Bald Guy

לאור נוכחות תשתיות טרור במדינה קיים סיכון ממשי לביטחונם של ישראלים המבקרים/שוהים בבחריין. בתאריך 17/02/2022 פורסמה אזהרת מסע של המטה ללוחמה בטרור להימנע מביקור ולצאת את המדינה בהקדם האפשרי.