מעבר למיתוס: הדרך המרתקת של בריז'יט בארדו.

העולם נפרד היום מבריז'יט בארדו. היא הייתה סמל של חופש, מרד ויופי בלתי מתפשר. אך מתחת לתהילת הקולנוע והפלאשים של הפפראצי, הסתתרה אישה אחרת. בארדו חיפשה משמעות רחוקה מאוד מאור הזרקורים של פריז.

מהבלט לשער של מגזין Elle

בארדו לא תכננה להיות כוכבת קולנוע. היא גדלה במשפחה בורגנית שמרנית ולמדה בלט בקונסרבטוריון הלאומי. בגיל 15 בלבד, היא כבר עיטרה את שער מגזין "Elle" בזכות יופייה הייחודי. שם גילה אותה הבמאי רוז'ה ואדים. הוא הפך לבעלה הראשון ועיצב את דמותה הקולנועית בסרט "ואלוהים ברא את האישה" (1956).

הנקודה הישראלית: האהבה והמחלוקת

בארדו מעולם לא ביקרה בישראל לצרכי עבודה, אך הקשר שלה עם הקהל המקומי היה מורכב. מצד אחד, היא הייתה נערצת בבתי הקולנוע בתל אביב של שנות ה-60. מצד שני, המאבק שלה למען בעלי החיים יצר חיכוך. קריאותיה נגד שחיטה יהודית בצרפת עוררו ביקורת רבה בקהילות היהודיות באירופה.

המוזיקה והילד הרע של פריז

אחד הפרקים המרתקים בחייה היה שיתוף הפעולה עם סרג' גינסבורג. בארדו הייתה המוזה שלו. יחד הם הקליטו שירים שהפכו להמנונים. הסרטון שנביא כאן מציג את הביצוע המיתולוגי ל-"Bonnie and Clyde". שיר זה מתמצת את הרוח הבוהמיינית של צרפת בסוף שנות ה-60.

המהפכה האחרונה: הקול של אלו שאין להם קול

בגיל 40, בשיא תהילתה, בארדו עשתה צעד נועז ופרשה מהקולנוע. היא מכרה את תכשיטיה האישיים כדי להקים קרן למען בעלי החיים. ב-50 השנים האחרונות היא נאבקה בציד כלבי ים וניסויים בחיות. "נתתי את נעוריי ויופיי לגברים," אמרה פעם. "עכשיו אני נותנת את חוכמתי וניסיוני לחיות."

בריז'יט בארדו וסרג' גינסבורג – בוני וקלייד

צפו: בריז'יט בארדו וסרג' גינסבורג – "Bonnie and Clyde" (הקליפ המקורי, 1968) בביצוע הזה, שצולם עבור הטלוויזיה הצרפתית, אפשר לראות את הכימיה המיוחדת בין בארדו לגינסבורג. היא מביאה את הזוהר והנוכחות הכובשת, והוא את החיספוס והקול העמוק, במה שהפך לאחד הרגעים המזוהים ביותר עם תרבות הפופ הצרפתית.