חלל

באתר זה מה זה (זהמהזה) zemaze.co.il, מיזם שיתופי חברתי להעלאת סרטונים מכל העולם עם כתוביות בעברית תמצאו סרטונים תחת הערך חלל.

איך תעבוד כיפת זהב?

פורסם בתאריך ספטמבר 18, 2025 ע"י זהמהזה

איך תעבוד כיפת זהב? תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © Real Engineering המעלה סרטונים עם תשובות מעניינות לשאלות פשוטות. הסרטון הפעם – במאי 2025 הנשיא טראמפ הודיע על פיתוח וייצור של "כיפת זהב", מערכת ההגנה האווירית האקטיבית. כיצד תתמודד המערכת עם איום הטילים הבליסטיים, כלי נשק היפרסוניים וטילי שיוט?

נותן החסות של הסרטון הוא Onshape. קבלו 6 חודשים של Onshape Professional בחינם דרך הקישור הזה

מה הופך את מערכת ההגנה מפני טילים לכל כך עוצמתית?

איך נראית מערכת הגנה מפני טילים? במאי 2025 קיבלנו מבט ממקור ראשון. זה קרה במהלך עימות בינלאומי גדול, כשישראל תקפה את איראן במפתיע וגרמה למתקפת תגמול. מערכת זו נקראת לעיתים קרובות "כיפת ברזל". אבל בפועל מדובר בשכבת ההגנה הנמוכה והזולה ביותר במערכת ההגנה הכוללת.

המערכת מורכבת מ-10 סוללות. כל אחת מהן עולה כ-100 מיליון דולר וכל טיל שמופעל על-ידה עולה כ-40 אלף דולר. זה עדיין נחשב זול בהשוואה למיירטי הפטריוט בארה״ב, שעלותו של כל אחד מהם מגיעה ל-4 מיליון דולר.

ארצות הברית החלה לתכנן לאחרונה מהלך לשיווק המערכת והחלה למתג אותה בשם חדש: "כיפת \זהב".

הבעיה

רקטת קסאם. הרקטה הנפוצה ביותר שמשוגרת מעזה היא רקטה קטנה הפועלת על סוכר ודשן אשלגן חנקתי. הרקטה עולה 800 דולר ופותחה על-ידי אנשים עניים בין חומות עזה. היא נועדה לטוס ללא הנחיה לטווח של 16 קילומטר בלבד. טיל היפרסוני לעומת זאת יכול להמריא מכל מקום בעולם, להגיע לקצה החלל, להנחות את עצמו בחזרה אל תוך האטמוספירה, לתמרן ולהתחמק ממיירטים בדיוק מדהים ולפגוע במטרה שנמצאת מעבר לים.

עד כמה "כיפת זהב" תוכל להגן על ארה"ב?

העלות הגבוהה של מערכת כיפת ברזל מתגמדת לעומת עלות מערכת שתצטרך להתמודד מול איומים גדולים ומתקדמים יותר. והצורך במערכת כזו קשה להצדקה, בהתחשב בכך שארצות הברית מעולם לא נדרשה להגן על שטחה מפני מתקפת טילים.

אז מהי מערכת "כיפת זהב"? איך היא תפעל? ועד כמה היא באמת יכולה להגן על מדינה עצומה כמו ארצות הברית?

איך זה עובד

מערכת "כיפת זהב" צפויה להתמודד עם מגוון רחב של איומים מתקדמים, כולל טילים בליסטיים, כלים היפרסוניים דואים וטילי שיוט. עלות הפרויקט צפויה לנוע בין 161 מיליארד דולר ל-542 מיליארד דולר לאורך תקופה של 20 שנה. זה שווה ערך ל-6 עד 27 שנות תקציב הפעולה של נאס"א כולה.

אז איך פועלות מערכות כאלו?

כיפת ברזל נועדה ליירט רקטות וארטילריה. בלב המערכת מכ"ם עצמאי שמסוגל לזהות ולעקוב אחר מגוון רחב של איומים. כשאיום מזוהה, המכ"ם שולח את המידע ליחידת ניהול ובקרה שמחשבת במהירות את מסלול המעוף של הטיל. אם המערכת מזהה שהוא פונה לעבר אזור מאוכלס היא מגיבה עם טיל יירוט מסוג 'תמיר'. ה- 'תמיר' מנחה את עצמו לעבר המטרה באמצעות מידע מהמכ"ם הקרקעי וחיישנים אופטיים משלו.

מערכת רב-שכבתית

נהוג לקרוא לכל מערכת ההגנה "כיפת ברזל", אבל למעשה מדובר רק בשכבת ההגנה האחרונה במערכת רב-שכבתית. כיפת ברזל מכסה רק את השכבה הנמוכה ביותר של הגובה. "קלע דוד" מטפלת באיומים בטווח בינוני, ומערכת "חץ" מתמודדת עם טילים בליסטיים בגובה רב ובטווח ארוך.

מערכת החץ

מערכת החץ נמצאת כעת תחת עומס כבד, כשאיראן מגיבה לתקיפות של ישראל עם טילים מסוימים שחודרים את ההגנה כשמערכת היירוט מוצפת. כשמלאי הטילים המיירטים מידלדל, המצב עלול להחמיר. לפי הדיווחים, ישראל מוציאה כ-285 מיליון דולר ביום כדי להחזיק את המערכת בפעולה, כאשר כל טיל מיירט של מערכת החץ עולה כ-3 מיליון דולר.

ה-'פאתח'

אחד מהטילים החדשים של איראן הוא הפאתח. הם מגדירים אותו כטיל בליסטי היפרסוני אבל מדובר בהגזמה מסוימת. טילים "היפרסונים" הן רקטות מתמרנות שטסות נמוך באטמוספירה ויכולות לשנות כיוון תוך כדי טיסה. הפאתח, לעומת זאת, נע במסלול קשת גבוהה כמו טיל בליסטי רגיל. הוא אמנם מגיע למהירות היפרסונית בעת הכניסה החוזרת לאטמוספירה אבל כך גם רוב הטילים הבליסטיים האחרים.

הפאתח יכול לתמרן מעט, אבל הוא לא ברמה של כלי טיס דואה היפרסוני. האתגר האמיתי נובע מהכמות. האסטרטגיה של איראן היא להמם את מערכות ההגנה באמצעות שיגור של 100 עד 400 טילים בבת אחת, יחד עם גלים של רחפנים זולים שמבלבלים את המכ"מים.

האתגרים של ארה"ב

כיפת ברזל מגנה על מדינה קטנה שבה הערים קרובות זו לזו. סוגי הטילים וההתקפות שיכולים להיות משוגרים נגד ארצות הברית מורכבים יותר ממה שמשוגרים לעבר ישראל. במקרה של מלחמה, ארצות הברית תצטרך להגן מפני טילים בליסטיים לטווח ארוך, איומים בין-יבשתיים ובאופן גובר גם כלי נשק היפרסוניים. הצו הנשיאותי האמריקאי מציג תכנית שאפתנית. היא לא מסתפקת בבניית חומת הגנה אחת אלא שואפת ליצור שכבות רבות של הגנה על שטחה של ארצות הברית היבשתית. כל שכבה נועדה להתמודד עם סוגי איומים שונים, כאשר כולן עובדות יחד כדי לעצור מתקפות מכל כיוון.

חלק מהתכנית מתמקד בשדרוג מערכות ההגנה הקיימות ושילובן לאסטרטגיה אחת מאוחדת. חלקים אחרים מציעים רעיונות נועזים ושנויים במחלוקת שעשויים לשנות את הגישה האמריקאית להגנה מפני טילים בעשורים הקרובים.

השלב האחרון: יירוט

הם מייצרים תמונה תרמית בשחור-לבן, שמאפשרת לטיל להינעל על המטרה. כל השלבים האלו יכולים להיות ארוזים בצורה יעילה בתוך מערכת אחת כמו מערכת Aegis המותקנת על משחתות וסיירות של הצי האמריקאי. הגרסה הקרקעית של Aegis היא מערכת THAAD. כל המערכות האלה משתפות מידע ויוצרות מפה תלת־ממדית דיגיטלית של שדה הקרב על פני כל כדור הארץ. הן משלבות נתונים מכל חיישן אפשרי, בין אם מדובר בלוויינים, מטוסים או מכ"מים. הנתונים הללו יכולים אפילו להיות מוזנים אל תוך קסדת המציאות הרבודה של מטוס F-35 כך שהטייסים יכולים לראות דברים שאף טייס אחר לא יכול לראות.

הגנה מפני איומים על ערכים אסטרטגיים

למעשה, לארצות הברית כבר יש מערכת הגנה די חזקה מפני טילים. אבל הצו הנשיאותי למערכת "כיפת זהב" שואף להרחיב משמעותית את כיסוי המערכת הזו. הוא כולל שורה אחת שמעוררת יותר שאלות מתשובות:

הצו קובע כי "כיפת זהב" צריכה להגן מפני איומים על ערכים אסטרטגיים (countervalue threats). איום כזה מתייחס למתקפה על מטרות בעלות חשיבות אזרחית, כלכלית או תרבותית כמו ערים, מרכזים תעשייתיים או תשתיות. המטרה אינה לנטרל כוחות צבאיים ישירות, אלא לגרום לנזק פסיכולוגי, כלכלי או אנושי מקסימלי.

שינוי בפרדיגמה

זה מסמן שינוי בסדרי העדיפויות. ממיקוד בהגנה על נכסים צבאיים, להגנה ישירה. על אזרחים. במקום להגן על כל שטח המדינה, התוכנית מוסיפה שכבת הגנה נוספת סביב ערים מרכזיות.

המשמעות – הממשלה תצטרך לקבוע סדרי עדיפויות

אילו ערים יוגנו? לפי איזה קריטריונים יוחלט אם יש צורך בהגנה נוספת? האם לפי גודל האוכלוסייה? ואם כן, מהו הסף? מיליון תושבים? אולי פחות? ייתכן שלא תשמעו על כך, אבל יום אחד תופיע פתאום מערכת הגנה מפני טילים בעיר הסמוכה לכם. הגישה הזו דומה לכיפת ברזל שנועדה להגן על אזורים מסוימים בשלבים האחרונים של מתקפה נכנסת.

מערכת THAAD

מערכת THAAD מטפלת באיומים בגובה רב ובטווחים ארוכים אבל אינה יעילה מול טילים שטסים בגובה נמוך, רחפנים או טילי שיוט. כאן נכנסת לתמונה מערכת פטריוט המכסה את השכבה הנמוכה יותר ומספקת "מגן אחרון" למטרות בסיכון גבוה.

מערכת פטריוט

כמו THAAD ו- Aegis, גם הפטריוט משתמשת במכ"ם מסוג Phased-array. מה שמייחד אותה זו היכולת להשתמש במספר סוגים של טילים מיירטים:

PAC-3 – פוגע ישירות במטרה ומשמיד אותה באמצעות אנרגיה קינטית.
PAC-2 – מתפוצץ סמוך למטרה ויוצר ענן של רסיסים מהירים להשמדתה.

באוקראינה, מערכות פטריוט מילאו תפקיד מרכזי ביירוט טילים בליסטיים וטילי שיוט והוסיפו שכבה קריטית למערך ההגנה האווירי של המדינה. אבל הפעלת המערכות הללו יקרה וכיסוי השטח שלהן מוגבל. כל טיל PAC-3 עולה כמעט 4 מיליון דולר ולכן כל שיגור צריך להישקל בכובד ראש.

שילוב ה- F-35

אמנם כל המערכות הללו ניידות טכנית אבל הן אינן ניידות במהירות. כאן נכנס לתמונה ה-F-35 שסוגר את הפער. מדובר ביותר ממטוס קרב. הוא מהווה נקודת קשר ניידת במיוחד במפת הקרב הדיגיטלית. הוא יכול לבצע את כל שלבי התהליך בעצמו. עם המכ"ם המתקדם שלו, ה-F-35 יכול לזהות שיגורי טילים בדרכים שמערכות נייחות אינן מסוגלות להן. הוא מסוגל לזהות את חתימת החום של מנוע טיל, או את עקבות המכ"ם של טיל שיוט בגובה נמוך. כיוון שהוא מסוגל לטוס קרוב ואף להיכנס למרחב האווירי של האויב הוא מסוגל לאתר ולעקוב אחרי האיומים הללו מוקדם יותר מכל מערכת קרקעית.

אבל ה-F-35 לא רק 'רואה' את האיום, הוא גם משתף את המידע. במסגרת "כיפת זהב" המטוס הופך למרכז פיקוד מעופף המעביר נתוני מעקב חיים למערכות אחרות דרך קישורי נתונים מוצפנים. ואם צריך, הוא גם יכול לירות. הוא מצויד בטילי אוויר-אוויר ומסוגל ליירט טילים בזמן טיסתם.

שדרוגים עתידיים

שדרוגים עתידיים עשויים לכלול לייזרים עתירי אנרגיה שיאפשרו להתמודד עם איומים, מבלי להסתמך על טילים מיירטים מסורתיים. זה אומר תגובה מהירה וגמישה מול רחפנים, טילי שיוט או איומים מהירים אחרים.

כיסוי יירוט גלובלי

כל הטכנולוגיות האלה כבר קיימות. אבל המקום שבו "כיפת זהב" הופכת שנויה במחלוקת הוא בדרישה הצפויה להצבת טכנולוגיות חדשות בחלל. למערכות הקיימות יש חולשה אחת גדולה: כולן פועלות רק אחרי שלב ההאצה (boost phase) של הטיל. ולכן, שורה אחת בצו הנשיאותי בולטת במיוחד: "הפיתוח והפריסה של יכולות ליירט טילים לפני שיגורם ובשלב ההאצה."

כיסוי יירוט עולמי

כדי לעשות זאת נדרש כיסוי יירוט עולמי. זה אומר שארה"ב תצטרך לחצות קו אדום – הצבת נשק בחלל. הדרך היחידה להבטיח יירוט מוצלח של טיל בשלב ההאצה בכל מקום בעולם היא להציב קבוצת לוויינים עם מיירטים במסלול לווייני נמוך (LEO) שיהיו מוכנים להגיב מיידית לכל שיגור. זוהי הדרך היחידה שמספקת מהירות וגם כיסוי מספיק כדי לעצור טיל ברגע הכי פגיע שלו.

לא רעיון חדש

רייגן רצה לעשות זאת בזמן המלחמה הקרה והציג פרויקטים שלא הושקו מעולם כמו "מקלות מאלוהים (rods from god) ו- "אבנים מבריקות" (brilliant pebbles). אלא שהיום העלות לשיגור ק"ג לחלל הצטמצמה משמעותית. ובכל זאת, זהו אחד החלקים הכי לא ברורים בתוכנית. לא ידוע איזה סוג מיירטים יוצבו בחלל, איך הם יתפקדו, עד כמה יוכלו לפגוע בטילים בשלב ההאצה ואולי הכי חשוב – איך העולם יגיב להצבת נשק בחלל. כדי לספק כיסוי עולמי, קבוצת הלוויינים תצטרך להיות עצומה. ההערכות נעות בין 1,300 ל-2,000 לוויינים במסלול לווייני נמוך.

מה שנחשב לבלתי אפשרי בשנות ה-80 היום כבר קיים

ל- Starlink כבר יש מעל 7,000 לוויינים במסלול. אבל לוויין מיירט יהיה מורכב ויקר בהרבה מלוויין תקשורת רגיל. לגבי מנגנון הפעולה, זה עדיין לא ברור. אבל ניתן להסתכל על העבר כדי לשער איך זה ייראה בעתיד. למשל, "אבנים מבריקות" (Brilliant Pebbles) היה רעיון מ-1980 שכלל יחידת תקיפה קינטית מוקפת במכלי דלק וחמצן שידחפו אותה לעבר המטרה ואז יתנתקו. במסלול, המיירט היה נמצא בתוך מגן שנקרא "אפוד הצלה" שכלל פאנלים סולאריים, מערכת מעקב כוכבים, ומערכת תקשורת לייזר. הפרויקט בוטל בזמן כהונתו של קלינטון בגלל מחסור בתקציב.

שורה תחתונה

הצבת טילי אוויר־אוויר בחלל לא תתקבל טוב בקהילה הבינלאומית. במיוחד כי אין ערובה שארה"ב לא תשתמש בהם למטרות התקפיות. אולי יש דרך פחות קיצונית להשיג את אותה מטרה – לייזרים.

לסרטונים נוספים עם תרגום תוכן לעברית או כתוביות בעברית בנושא 'איך זה עובד' לחצו על הקישור

איך לוויינים עובדים?

פורסם בתאריך ספטמבר 3, 2025 ע"י זהמהזה

איך לוויינים עובדים? ערוץ היוטיוב ArvinAsh© מעלה סרטוני הסברה קצרים על נושאים מורכבים ושאלות גדולות, בפשטות. הפעם, איך לוויין עובד? איך הוא משוגר לחלל? איך הוא נשאר במסלולו?

תרגום תוכן

כמה פעמים שמעתם מישהו מתאר קונספט קשה בביטוי "זה לא מדע טילים", כלומר, זה לא כל כך קשה להבנה כמו מדע טילים? מדע טילים הוא שם נרדף לנושאים מסובכים. לא היה נחמד להיות מסוגלים להגיד משהו כמו, "ובכן, אני למעשה מבין במדע טילים, ואני חושב שזה יותר קשה ממדע טילים"? לאחר שתצפו בסרטון של היום, אני חושב שבהחלט תוכלו להגיד בדיוק את זה, כי אני הולך להראות לכם איך לווייני תקשורת עובדים, ואיך הם משוגרים למסלול.

למרות שיש כמה סוגים שונים של לוויינים, הסוגים האלה הם ככל הנראה בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על חיינו היומיומיים. אבל כדי להבין מה הדברים האלה עושים ואיך הם משוגרים, תצטרכו ללמוד משהו על… ניחשתם נכון, מדע טילים. ואני מקווה שתגלו שזה באמת לא קשה כפי שזה נשמע.

אם אי פעם השתמשתם באפליקציית GPS למציאת מסלול, או אם בדקתם את מזג האוויר בעיר שלכם, או צפיתם בשידור טלוויזיה חי ממדינה זרה, יצרתם אינטראקציה עם לוויין. לוויינים משפיעים על חיי היומיום שלנו.

יש כמעט 3,000 לוויינים פעילים, בבעלות של יותר מ-100 מדינות שונות, המקיפים את כדור הארץ ממש עכשיו. ואלפים נוספים שמתוכננים לפעול בעתיד. כ-550 מהם נמצאים במה שנקרא מסלולים גאוסטציונריים. לווייני תקשורת נמצאים בדרך כלל במסלולים כאלה. זה אומר שהלוויין נראה נייח בהשוואה לסיבוב כדור הארץ. הוא נשאר באותה נקודה בשמיים בכל עת. במילים אחרות, אפשר לכוון את צלחת הלוויין שלכם שקולטת את תוכניות הטלוויזיה האהובות עליכם למצב אחד, ולעולם לא תצטרכו לשנות את הכיוון שלה.

חוקי קפלר וניוטון

אז השאלה היא איך מדענים מחשבים היכן למקם את הלוויין כך שישאר באותה נקודה בחלל? מכניקת מסלולים מבוססת על חוקי התנועה הפלנטרית של קפלר, שפורסמו כבר בשנת 1609. גם חוקי הגרביטציה האוניברסליים של ניוטון, שפורסמו ב-Principia Mathematica בסביבות 1687, ממלאים תפקיד בחישובים רבים.

חוקי קפלר מאפשרים לנו לחשב את המחזור והמהירות של לוויין כזה. המהירות היא שורש ריבועי של mu חלקי r, כאשר mu הוא הפרמטר הכבידה הסטנדרטי, שהוא קבוע הכבידה של ניוטון כפול מסת כוכב הלכת. r הוא רדיוס הלוויין ממרכז כדור הארץ. והמחזור מחושב לפי הנוסחה: T = 2π√r^3/mu. שימו לב שהמהירות והמחזור תלויים רק ברדיוס הלוויין, ולא במסה שלו.

מסלול גאוסטציונרי

מסלול גאוסטציונרי הוא מעגלי, ומכיוון שגובה הלוויין אינו משתנה, מהירותו חייבת להיות קבועה. אם תעשו את החישובים, תגלו שהמסלול הגאוסטציונרי נמצא במרחק של 35,786 ק"מ מקו המשווה. מחזור המסלול הוא 23.93 שעות, או 23 שעות ו-56 דקות. אולי תהיתם, למה זה לא בדיוק 24 שעות? ובכן, 23 שעות ו-56 דקות למעשה שוות ליממה סדרלית אחת. זהו הזמן שלוקח לכדור הארץ להשלים סיבוב אחד ביחס למסגרת ייחוס שאינה מסתובבת.

הסיבה שאנחנו בדרך כלל סופרים 24 שעות כיממה אחת, היא מכיוון ש-24 שעות זה הזמן המדויק שהשמש חוזרת לאותה נקודה בשמיים מדי יום. אבל אתם צריכים לזכור שכדור הארץ נע ביחס לשמש. כדור הארץ נע ב-1/365 מהמעגל סביב השמש בזמן הזה. זה בערך 4 דקות. במילים אחרות, כדור הארץ צריך להסתובב עוד קצת, בערך 4 דקות, כדי שהשמש תהיה בדיוק מעליו. אבל סיבוב מלא סביב צירו נמשך בפועל 4 דקות פחות מכך.

איך הלוויין מוכנס למסלול

כעת השאלה היא איך לוויין תקשורת מוכנס למסלול כזה? השלב הראשון הוא לשגר את הלוויין על טיל שיש לו קיבולת מטען כדי לשאת את הלוויין למסלול זה, ויכול להעניק את המהירות הדרושה כדי לשמור על מסלול זה. בארצות הברית, הטיל המרכזי למשימה זו הוא האטלס V.

טיל זה שוקל כ-317,000 ק"ג בזמן השיגור ויכול לשגר כ-12,700 ק"ג למסלול גאוסטציונרי. 90% ממשקלו הוא הדלק, שזה אופייני לטילים. המנוע הראשי מופעל על ידי חמצן נוזלי ו- RP-1, שהיא צורה מזוקקת מאוד של נפט, בדומה לדלק סילוני.

איך הטיל עובד

איך טיל עובד? ראשית, טיל לא זקוק לאטמוספירה כדי לחמצן את הדלק כמו שמנוע סילון עושה. הסיבה לכך היא שהוא נושא את המחמצן שלו. זה מאפשר לו לתפקד בחלל החיצון שבו אין אטמוספירה. מנוע סילון לא יעבוד שם כי אין חמצן זמין לשריפת הדלק.

מנועי טילים הם יישום של החוק השלישי של ניוטון, לכל פעולה, יש תגובה שווה והפוכה. שריפת הדלק גורמת לגזי פליטה בלחץ גבוה להיפלט במהירות על-קולית. התאוצה לאחור של מסת הדלק העוזבת את הזרבובית של הטיל גורמת לתגובה השווה וההפוכה של דחף קדימה שמניע את הטיל קדימה או כלפי מעלה במהלך השיגור. צורת הזרבובית של הטיל מתוכננת להגביר את מהירות גזי הפליטה עוד יותר כדי להגביר את הדחף שלו. הדחף הגבוה ביותר מושג כאשר קצב זרימת המסה של הדלק ומהירות היציאה של ההנעה גבוהים על פי משוואה זו.

הדלק צריך להיות מסופק בנפח ובלחץ גבוהים כדי לקבל את הדחף הנדרש להרמה. לחץ זה מסופק על ידי משאבות דלק שמגבירות את לחץ הגזים לפני כניסתם לתא הבעירה. מכיוון שמשאבות אלו יכולות להגביר את הלחץ, אין צורך לדחוס את הדלקים בלחץ כל כך גבוה. וניתן להפחית את עובי מיכלי האחסון שלהם, מה שגורם לחיסכון במשקל, וקיבולת מטען מוגברת.

איך עובדות משאבות הדלק

כעת אולי תשאלו, איך מופעלות המשאבות הללו? הן מופעלות בדרך כלל על ידי שימוש בכמות קטנה של דלק כדי להניע טורבינה שמניעה את המשאבה. שמירה על טיסה יציבה וישרה היא אתגר. בעבר, טילים יוצבו באמצעות סנפירים גדולים. לשם טיסה יציבה, מרכז הלחץ, שבו פועל הכוח האווירודינמי, חייב להיות נמוך יותר ממרכז הכובד. הסיבה לכך היא שאם זווית ההתקפה שלו משתנה ביחס לנתיב הטיסה שלו, הכוח הפועל מתחת למרכז הכובד יכול להחזיר את היציבות שמיישרת מחדש את חרטום הטיל.

עם זאת, טילים מודרניים לא משתמשים בסנפירים, בגלל המשקל הנוסף והגרר האווירודינמי שהם גורמים. היציבות מגיעה מסיבוב זרבובית הדחף כדי לשמור עליה יציבה. זה נקרא דחף ממוזער.

שינוי המסלול

מסלול גאוסינכרוני מושג בשלבים. בדרך כלל, הטיל ייקח את הלוויין לגובה המסלול שלו, אבל המסלול ההתחלתי הוא אליפטי. מסלול אליפטי זה צריך להשתנות למסלול מעגלי כדי להפוך לגאוסטציונרי.

אז לדוגמה, מסלול אליפטי עשוי לקחת את הלוויין לגובה של 150 ק"מ, בנקודה הנמוכה ביותר שלו, הנקראת פריגיאה. ולמסלול הגיאוסטציונרי של 35,786 ק"מ בגובה הגבוה ביותר שלו, ה-אפוגיאה. אנחנו יכולים להשתמש בחוקי קפלר כדי לחשב את המהירויות שיהיו לו בנקודות אלה – כ-36,500 קמ"ש בפריגיאה, ו-5,800 קמ"ש באפוגיאה.

הלוויין ממשיך במסלול אליפטי עד שמשהו משנה את מסלולו. שינוי זה נעשה ע"י האצת הטיל בדיוק בזמן הנכון כדי להפוך את המסלול בהדרגה למעגלי. המנועים צריכים להיות מופעלים בדיוק באפוגיאה כדי להאיץ את החללית מ-5,800 קמ"ש ל-11,000 קמ"ש. זו המהירות שהיא צריכה כדי לשמור על מסלול גאוסטציונרי מעגלי.

"נדל"ן" מוגבל

כפי שאתם יכולים כנראה להבין, יש רק מסלול גאוסטציונרי אחד. והוא נמצא בגובה של 35,786 ק"מ מעל קו המשווה של כדור הארץ. אין מסלול גאוסטציונרי אחר. ויש 500 לוויינים בגובה הזה. ה-"נדל"ן" הזה, אפילו בחלל, הוא מוגבל. ההיקף הכולל הזמין הוא כ-265,000 ק"מ. זו לא הייתה בעיה אם כל אחד מ-500 הלוויינים היה ממוקם במרחק שווה זה מזה והיה מרווח של 500 ק"מ ביניהם.

אבל זו לא הדרך שבה העולם עובד. יש הרבה יותר לוויינים מעל האזורים המפותחים של כדור הארץ. הם לפעמים במרחק של פחות מ-10 ק"מ זה מזה. והמהירות שבה הם צריכים לנוע היא 11,000 קמ"ש, או 3 ק"מ בשנייה, אין הרבה מקום. הם מרוחקים פחות מ-4 שניות זה מזה. לכן זה שטח נדל"ני יקר, כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם. והוא מנוהל על ידי ארגון האיגוד הבינלאומי לטלקומוניקציה (ITU) שמקצה לכל לוויין מיקום ספציפי במסלול.

קו המשווה

בנוסף, אם הטיל לא משוגר מקו המשווה, המסלול שלו לא יהיה באמת גאוסטציונרי. מכיוון שהוא לא יהיה בקו ישר או באותו מישור ביחס לקו המשווה. אז לדוגמה, כאשר לוויינים משוגרים מקייפ קנוורל, פלורידה, שנמצא בקו רוחב של כ-28.5 מעלות צפון, המסלול יהיה נטוי ב-28.5 מעלות מקו המשווה. מה שדורש תיקון = שימוש ביותר דלק.

לכן, זה מועיל למדינות לשגר את הטילים שלהן קרוב ככל האפשר לקו המשווה כך שפחות דלק טילים נדרש כדי לבצע התאמה כזו. בנוסף, שיגור קרוב לקו המשווה נותן לטיל אינרציה נוספת בגלל מהירות הסיבוב הגדולה יותר של כדור הארץ ליד קו המשווה, כך שהטיל המשוגר כבר ינוע במהירות הסיבוב של כדור הארץ בקו המשווה לפני השיגור.

שימו לב שלא כל לווייני התקשורת ממוקמים במסלולים גאוסטציונריים. חלקם ממוקמים גם במסלול נמוך סביב כדור הארץ. לווייני מסלול נמוך (LEO) סביב כדור הארץ יכולים לשרת את אותה פונקציה, אבל צריכים להשתמש בהרבה מהם כשהם נעים במהירויות כה גבוהות. וחייבת להיות העברה מתמדת של שידורים מלוויין אחד למשנהו. אבל היתרון הוא שלוויינים אלה זולים יותר לשיגור וזולים יותר לייצור מכיוון שהם לא צריכים להיות חזקים כל כך, מכיוון שמרחקי השידור קצרים בהרבה.

מה קורה לאחר הצבת הלוויין במסלול?

אז מה קורה עכשיו, כשסוף סוף יש לנו את הלוויין שלנו במסלול סביב כדור הארץ, התאמנו אותו כדי שיהיה לו מסלול גאוסטציונרי מעגלי, הצבנו אותו במקום הנכון שהוקצה על ידי ה-ITU והתאמנו את זווית המסלול שלו כך שיהיה באותו מישור כמו קו המשווה?

הדבר הראשון שקורה הוא שלוחות סולאריים נפרשים כדי לספק ללוויין כוח. הפונקציה העיקרית של הלוויין היא לקלוט אותות מכדור הארץ בעיקר בצורת שידורי רדיו, להגביר אותם, ולשדר אותם בחזרה בתדר שונה אל פני כדור הארץ. השינוי בתדר משמש למניעת הפרעה של אותות נכנסים עם אותות יוצאים.

מכיוון שגלי רדיו הם צורה של קרינה אלקטרומגנטית, כמו אור, הם לא מתעקמים הרבה עם קימור כדור הארץ. אחרי הכל, הפוטונים מהירים מדי. תפקיד הלוויין הוא לשדר גלי רדיו למרחקים ארוכים. אחרת, זה ידרוש שרשרת של אלפי תחנות ממסר על פני כדור הארץ כדי לבצע את אותה משימה.

לוויינים אלה בדרך כלל כוללים לפחות שתי אנטנות שעשויות להיות מכוונות לשתי נקודות שונות בקרקע. כל אחת מהן משמשת הן לשידורים נכנסים והן לשידורים יוצאים. אנטנות אלה בדרך כלל גדולות ככל האפשר כדי לקלוט אותות חלשות יותר מכדור הארץ. אבל הקוטר מוגבל ל- 3 מטרים, עקב מגבלות הגודל בתוך הטיל.

מסלול גאוסטציונרי נקרא לפעמים "מסלול קלארק", על שם סופר המדע הבדיוני ארתור סי קלארק, שכתב את "2001: אודיסיאה בחלל". הוא היה האדם הראשון שפירט את התועלת של מסלול כזה בסיפור שכתב עוד בשנת 1945. זה אומר לכם שמדע בדיוני יכול לפעמים לחזות עובדות מדעיות עתידיות.

בפעם הבאה שאתם צופים בטלוויזיה לווינית, משתמשים ב-GPS, מאזינים לרדיו או בודקים את מזג האוויר. תחשבו על מדע הטילים והטכנולוגיה המדהימה שמאפשרת לנו ליהנות מהטכנולוגיות המדהימות האלה.

נורת'רופ B-2 ספיריט

פורסם בתאריך יולי 11, 2025 ע"י זהמהזה

ההיסטוריה של ה- B-2. סרטון מערוץ היוטיוב © DroneScapes הלוקח אותנו לחקר מרגש של היסטוריית התעופה. הערוץ מציע ראיונות מומחים ואנימציות מפורטות.

הסרטון הפעם – הכנף המעופפת של ג'ק נורת'רופ, התפתחותה ומתחרותיה. פרי מוחו של ג'ק נורת'רופ הפסיד ל-B-36 לאחר מלחמת העולם השנייה אבל פרופיל המכ"ם הנמוך של עיצוב הכנף המעופפת חזר עשרות שנים מאוחר יותר בדמות מפציץ החמקן B-2 Spirit.

היחיד שיכול לשאת נשק רב עוצמה

ה-Northrop , B-2 Spirit (לימים Northrop Grumman) הידוע גם בשם מפציץ החמקן, הוא מפציץ אסטרטגי כבד אמריקאי הכולל טכנולוגיית חמקנות נמוכה לצפייה שנועדה לחדור הגנות נ"מ צפופות. הכנף המעופפת עם צוות של שני אנשים עוצבה במהלך המלחמה הקרה. המפציץ הוא תת-קולי ויכול לשאת נשק קונבנציונלי וגם תרמו-גרעיני. מדובר ב- שמונים פצצות Mk 82 JDAM מונחות GPS במשקל 230 ק"ג, או שש עשרה פצצות גרעיניות B83 במשקל 1,100 ק"ג. ה-B-2 הוא כלי הטיס המוכר היחיד שיכול לשאת נשק רב עוצמה מסוג אוויר-קרקע בתצורת חמקנות.

2 מיליארד דולר למטוס

הפיתוח החל במסגרת פרויקט "מפציץ הטכנולוגיה המתקדמת" (ATB) בתקופת ממשל קרטר. ביצועיו הצפויים היו אחת הסיבות של הנשיא לביטול מפציץ ה-B-1A בעל יכולת מאך 2. פרויקט ה-ATB נמשך בתקופת ממשל רייגן, אבל החשש לעיכובים בהשקתו הוביל לחידוש תוכנית ה-B-1. עלויות התוכנית עלו לאורך הפיתוח. המטוס תוכנן ויוצר על ידי נורת'רופ, לימים נורת'רופ גרומן ועלותו הממוצעת של כל מטוס הסתכמה ב-737 מיליון דולר (בדולרי 1997). עלויות הרכש הכוללות הסתכמו בממוצע ב-929 מיליון דולר למטוס, הכוללות חלקי חילוף, ציוד, שיפוץ ותמיכה בתוכנה. עלות התוכנית הכוללת, שכללה פיתוח, הנדסה ובדיקות, הסתכמה בממוצע ב-2.13 מיליארד דולר למטוס בשנת 1997.

מתוכנן לטוס עד 1932

בשל עלויות ההון והתפעול הניכרות שלו, הפרויקט היה שנוי במחלוקת בקונגרס האמריקאי. סיום המלחמה הקרה בתחילת שנות השמונים הפחית באופן דרמטי את הצורך במטוס, שתוכנן במטרה לחדור למרחב האווירי הסובייטי ולתקוף מטרות בעלות ערך גבוה. בסוף שנות ה-80 וה-90 קיצץ הקונגרס את התוכניות לרכוש 132 מפציצים ל-21. בשנת 2008 מטוס B-2 נהרס בהתרסקות זמן קצר לאחר ההמראה, אם כי הצוות נפלט בשלום. נכון לשנת 2018, עשרים מטוסי B-2 נמצאים בשירות חיל האוויר של ארצות הברית, המתכנן להפעיל אותם עד 2032, אז אמור ה-Northrop Grumman B-21 Raider להחליף אותם.

ביצועים ללא תחרות

ה-B-2 מסוגל לבצע משימות תקיפה בכל גובה עד 15,000 מטר (50,000 רגל). טווח של יותר מ-6,000 מיילים ימיים (11,000 ק"מ) על דלק פנימי ומעל 10,000 מיילים ימיים (כ-18,520 קילומטרים) עם תדלוק אחד באוויר. הוא נכנס לשירות בשנת 1997 כמטוס השני שתוכנן לאחר מטוס התקיפה לוקהיד F-117 נייטוק. למרות שתוכנן במקור בעיקר כמפציץ גרעיני, ה-B-2 שימש לראשונה בקרבות הטלת תחמושת קונבנציונלית, לא גרעינית. במלחמת קוסובו בשנת 1999. מאוחר יותר הוא שירת בעיראק, אפגניסטן ולוב. לאחרונה עלה שוב לכותרות במבצע 'פטיש חצות' באיראן ביוני 2025 בזמן מבצע 'עם כלביא'.

ה- CIA חושף: חייזרים הפכו חיילים לאבן

פורסם בתאריך אפריל 18, 2025 ע"י זהמהזה

ה- CIA חושף: חייזרים הפכו חיילים לאבן. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © news.com.au.

ערוץ היוטיוב הרשמי של אתר החדשות מספר אחת באוסטרליה מספק חדשות בידור, נסיעות, סגנון חיים, ספורט, עסקים, טכנולוגיה, כסף ונדל"ן. הערוץ נותן זווית חלופית לחדשות שכוללת הומור.

תוכן הערוץ שואף להיות מבדר, רענן ולתת מבט ייחודי וצבעוני על חדשות באוסטרליה, ברחבי העולם וברחבי האינטרנט.

הסרטון הפעם – הדיון על עב"מים וחיים חוץ-ארציים אינו תופעה חולפת של עניין ציבורי, אלא שילוב מורכב של מדע, אתיקה וסקרנות אנושית עמוקה. ככל שאנחנו נכנסים לעידן של חקירה מחודשת, הגילויים והתיאוריות סביב מפגשים אלה עשויים לעצב את הבנתנו את היקום ואת עצמנו. השילוב בין אמונה, ספקנות והאפשרות לגילוי ממשיך להזין את הקסם סביב מה שמעבר לגבולות עולמנו.

מפגש עב"ם מתקופת המלחמה הקרה

דו"ח מסווג של ה-CIA חושף מפגש בין חיילים סובייטים לעצם בלתי מזוהה באוקראינה, שבו פגיעת טיל הובילה להשלכות מטרידות.

בדיון האחרון בנוגע לעצמים בלתי מזוהים (עב"מים) ומפגשים אפשריים עם ישויות חוץ-ארציות, דו"ח מסווג של סוכנות הביון המרכזית, ה- CIA מתקופת המלחמה הקרה עורר עניין מחודש. הדו"ח מפרט מפגש לכאורה בין חיילים סובייטים לבין עב"ם באוקראינה, שלכאורה הסתיים בכך שהחיילים הפכו לאבן.

הדו"ח מתאר כיצד טיל ששוגר על ידי החיילים פגע בעב"ם, מה שהוביל למפגש קטסטרופלי שבו חמישה יצורים חוץ-ארציים יצאו מהעב"ם ולאחר מכן הפכו לאובייקט כדורי שהתפוצץ והפך 23 חיילים שנכחו באירוע לאבן. התופעה הזאת מעוררת שאלות מצמררות על יכולות חוצניות.

הסיפור הזה מעלה שאלות בנוגע למציאותם של עב"מים, לטכנולוגיה שייתכן שברשות ישויות חוץ-ארציות, ולהשלכות האפשריות על האנושות אם תיאורים מסוג זה נכונים.
עם עלייה בדיווחים על תצפיות עב"מים ותיאוריות על חוצנים, במיוחד לאחר הקמת כוח המשימה של משרד ההגנה בנושא, תופעות אוויריות בלתי מזוהות (UAP) בשנת 2020 הסקרנות הציבורית ממשיכה לגדול לגבי קיומם של חיים לא-אנושיים.
הדיון סביב עב"מים נע בין ספקנות לבין קסם, ומשקף את חיפוש האנושות אחר ידע והבנת היקום.

מעורבות הק.ג.ב

לאחר האירוע, הק.ג.ב. אסף לכאורה את החיילים שהפכו לאבן ואת שרידי העצם, מה שמעיד על הסתרה אפשרית בקנה מידה גדול.

השערות מדעיות

מדענים סובייטים שיערו שהפיצוץ האינטנסיבי עשוי היה לאדות את הלחות שבגוף החיילים, מה שהוביל להפיכתם לאבן גיר, שילוב של מדע ועל-טבעי.

חקירה מודרנית של עב"מים

הקמת כוח המשימה בנושא תופעות אוויריות בלתי מזוהות (UAP) מצביעה על שינוי בגישה הממשלתית לשקיפות בנוגע לתצפיות ודיווחים על עב"מים.

עניין ציבורי

הדיון על חיים חוץ-ארציים משתלב באמונות ותיאוריות חברתיות, ומשקף את המשיכה המתמשכת של האנושות אל הבלתי נודע.

הסתברות סטטיסטית

רבים מאמינים כי בשל גודלו העצום של היקום, הסבירות שהאנושות היא היחידה בו נמוכה. דבר שמצית מחדש את הוויכוח על קיום חיים מעבר לכדור הארץ.

תובנות עיקריות

שקיפות ממשלתית חסרת תקדים

פרסום מסמכים מסווגים, כולל הדו"ח על העב"ם, מסמן שינוי משמעותי בגישת הגופים הממשלתיים לנושא. העניין מעודד עניין ציבורי וחקר מדעי של תופעות אוויריות בלתי מזוהות. ההכרה בעב"מים ברמה הזו עשויה לקדם פתרונות לתעלומות ותיקות בנוגע לביטחון לאומי ולהשלכות האפשריות של טכנולוגיה חוצנית.

השפעה תרבותית של נרטיבים על עב"מים

השיח המתמשך סביב עב"מים משפיע רבות על התרבות הפופולרית, קולנוע, ספרות ותפיסות הציבור בנוגע לחקר החלל. ככל שסיפורים על חיים חוץ-ארציים מגיעים לקהל רחב יותר, הם מעוררים דמיון קולקטיבי שמטשטש את הגבול בין מדע בדיוני לבין מציאות אפשרית.

המדע של הלא מוסבר

ההשערות המדעיות בנוגע למפגשים עם עב"מים מדגישות את הצורך בגישה רב-תחומית להבנת התופעה. תיאוריות על שינויים קיצוניים בגוף האדם, כמו התאבנות, מרחיבות את הדיון המדעי בנוגע לתגובות ביולוגיות לאנרגיות או חומרים בלתי מוכרים, ודורשות חקירה קפדנית.

החיפוש האנושי אחר קשר

הרצון לתקשר עם חיים חוץ-ארציים משקף כמיהה אנושית עמוקה להבנה ולקשר שמעבר לכדור הארץ. כאשר האנושות מתמודדת עם שאלות קיומיות, הרעיון של מפגש עם ישויות אחרות משמש קטליזטור לבחינת מקומנו ביקום, ולשאיפה להבין את תכליתנו.

ספקנות מול אמונה

ככל שתצפיות בעב"מים מתרבות ודיווחים עולים, האיזון בין ספקנות לאמונה מעצב את הדיון הציבורי. הדגש על בדיקה רציונלית לצד פתיחות עשוי לעודד מחקרים מקיפים יותר על תופעות אוויריות בלתי מזוהות ועל השלכותיהן האפשריות על הציוויליזציה האנושית, תוך עידוד ספקנות בריאה שמחזקת חקירה אמיתית.

השלכות רחבות ליקום כולו

הדיון בטכנולוגיות שמעבר להבנת האדם מעלה השלכות משמעותיות על ביטחון לאומי ועל שיקולים אתיים בנוגע למפגשים עתידיים עם חיים תבוניים. קיומן האפשרי של טכנולוגיות מתקדמות מעלה שאלות על מוכנותנו ותגובותינו, בין אם מדובר במפגש עוין או ידידותי.

תובנות סטטיסטיות לגבי חיים מחוץ לכדור הארץ

הטענה כי גודלו של היקום מעיד סטטיסטית על קיום חיים תבוניים אחרים מהווה נדבך מרכזי בדיון באסטרוביולוגיה. קביעה זו לא רק מזינה ויכוחים פילוסופיים, אלא גם מדגישה את שאיפת הקהילה המדעית לחקור, לגלות ואולי אף ליצור קשר עם חיים חוץ-ארציים ומעודדת את האנושות להרחיב את גבולות החקר.

קייטי פרי וגייל קינג טסות לחלל

פורסם בתאריך אפריל 15, 2025 ע"י זהמהזה

קייטי פרי וגייל קינג טסות לחלל. גייל קינג, קייטי פרי ו-4 נשים נוספות הוטסו לחלל. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © Inside Edition.

Inside Edition הוא מגזין החדשות הוותיק ביותר, בעל הדירוג הגבוה ביותר והנצפה ביותר בחדשות ופוליטיקה בארה"ב.

הסרטון הפעם – הרפתקאת החלל של קייטי פרי ו- 5 נשים נוספות בחודש אפריל 2025. הנשים חוו ארבע דקות של חוסר משקל לפני שחזרו בשלום לכדור הארץ.

רקע

הטיסה של גייל קינג, קייטי פרי וחברותיה היא הרבה יותר ממסע אישי. היא סמל לתחילתו של עידן חדש שבו החלל הופך לזירה של טכנולוגיה, יוקרה, כלכלה ופוליטיקה. בעתיד הקרוב, לא רק מדינות יחתרו לירח ולמאדים אלא גם תאגידים, אנשים פרטיים, ואולי גם אנחנו.

הטיסה הזו לא הייתה טיסה שגרתית של נאס״א אלא חלק מהתוכנית המסחרית של חברת Blue Origin שבבעלות מייסד אמזון, ג'ף בזוס. החברה שואפת להפוך את טיסות החלל לחוויה זמינה לא רק לאסטרונאוטים מאומנים, אלא גם לאזרחים פרטיים, סלבריטאים ומשקיעים.

הטיסה הספציפית הזו שהתקיימה בקפסולת 'New Shepard' כללה לראשונה צוות שכולו נשים. ההרכב הזה אינו מקרי. יש כאן הצהרה עוצמתית על הכללת נשים, העצמה נשית וחזון של עתיד שבו גם נשים לוקחות תפקידים מובילים בחלל – לא רק מאחורי הקלעים, אלא בקדמת הבמה.

גייל קינג היא עיתונאית מוכרת וידידתה הקרובה של אופרה ווינפרי. הבחירה בה להמריא – למרות פחד טיסות ידוע – משדרת מסר של התמודדות עם פחדים, שבירת גבולות, והשראה לאנשים מכל תחום חיים.

קייטי פרי, זמרת הפופ האמריקאית, הביאה איתה לחלל סמל אישי – פרח חיננית עבור בתה דייזי – מה שמוסיף נופך רגשי לסיפור ומחבר בין הבלתי מושג (החלל) לבין האינטימי והאנושי ביותר (אימהות, אהבה).

תיירות חלל הופכת למציאות יומיומית

מה שבעבר היה נחלת מעטים מאוד, הופך לאט לאט לחוויה שאנשים "רגילים" יכולים לחלום עליה, במיוחד סלבריטאים ואנשים בעלי ממון. ייתכן שבתוך עשור או שניים, נוכל לראות "חופשות חלל" כחלק מהתיירות הגלובלית עם מלונות בחלל ואפילו תחנות עצירה על הירח.

נשים בחלל – לא רק סמל

בעוד בעבר נשים הוצגו יותר כסמל או חריגות בתחום גברי, כיום הן ממלאות תפקידים שוויוניים. החזון של צוותים מגדריים מגוונים בחלל משקף מגמה רחבה של שינוי במבנה החברתי־טכנולוגי.

חיבור בין תרבות פופ וחלל

שילוב של דמויות תרבותיות כמו קייטי פרי, אופרה ווינפרי, או ויליאם שאטנר (שכבר טס עם Blue Origin) יוצר עניין ציבורי עצום וגורם לציבור הרחב ובעיקר לצעירים להתעניין מחדש במדע, טכנולוגיה וחלל.

טכנולוגיות בטוחות ונגישות

כל שיגור מוצלח מוסיף ביטחון בטכנולוגיה, מקרב משקיעים ומאפשר שיפור מתמיד. ככל שהשיגורים יהיו שגרתיים – המחירים ירדו, הביקוש יעלה, והגישה לחלל תהפוך דמוקרטית יותר.

ההשלכות הפוליטיות – כלכליות של טיסות חלל פרטיות

שינוי במשוואה הגאו־פוליטית

בעבר, חקר החלל היה ביטוי לעוצמה לאומית, בעיקר של מדינות כמו ארה"ב, רוסיה וסין. היום, כשחברות פרטיות כמו SpaceX של אילון מאסק, Blue Origin של ג'ף בזוס ו-Virgin Galactic של ריצ'רד ברנסון לוקחות את המושכות, עוצמה טכנולוגית כבר לא נובעת רק ממדינות אלא מהון פרטי.

שיתוף פעולה בין נאס״א ל- SpaceX

נאס״א הסתמכה בשנים האחרונות על SpaceX כדי לשגר אסטרונאוטים לתחנת החלל הבינלאומית, מה שהיה בעבר תפקיד בלעדי של הממשלה.

המשמעות היא שחברות פרטיות עשויות להפוך לגורם מכתיב סדר עולמי חדש. זה כולל שליטה בתקשורת לוויינית, בתחבורה חללית ואפילו במשאבים חוץ-כדוריים כמו כרייה בירח או במאדים.

תחרות על המשאב הבא – החלל החיצון

החלל מתחיל להיתפס כטריטוריה כלכלית פוטנציאלית עם משאבים יקרי ערך כמו מתכות נדירות באסטרואידים, אנרגיה סולארית ממסלולים קבועים, ועוד. מי שישיג שליטה טכנולוגית מוקדמת ייהנה מעוצמה כלכלית ופוליטית עצומה.

סין וארה״ב כבר בתחרות

סין מתקדמת במהירות עם תחנת חלל משלה, תוכניות לירח ולמאדים. ארה"ב משקיעה דרך NASA וגם דרך חברות פרטיות. כל אחת שואפת ל- "דריסת רגל ראשונה" שתקנה לה יתרון אסטרטגי.

האם אנחנו בעיצומו של עידן חדש של "קולוניאליזם חללי"?

נראה שכמו שבמאה ה־15 התחיל מירוץ הקולוניאליזם בין מעצמות אירופה כעת קורה דבר דומה לגבי החלל. מי יקבע למי מותר לכרות? למי יש זכות על קרקע בירח? מה קורה כשחברה פרטית תקים תחנת דלק מסחרית במסלול?

אמנת אחריות החלל של האו"ם (1967)

אמנת החלל של האו"ם קובעת שהחלל הוא רכוש משותף של האנושות, אבל לא ברור איך היא תתממש בפועל כשתאגידים חזקים יתחילו לפעול שם ברווח של מיליארדים.

התחרות הגדולה בין 3 החברות

SpaceX ספייס אקס

היתרון הבולט של החברה – טכנולוגיה מתקדמת ורקטות חוזרות לשימוש. המטרה המרכזית – מושבה על מאדים ושיגורים מסחריים

Blue Origin בלו אוריג'ין

היתרון הבולט של החברה – עיצוב בטיחותי ומיתוג יוקרתי. המטרה המרכזית – תיירות חלל ותשתיות לחלל מסחרי.

Virgin Galactic וירג'ין גלקטיק

היתרון הבולט של החברה – חוויה תיירותית נגישה יותר. המטרה המרכזית – טיסות תת־מסלוליות לציבור הרחב.

מי מנצח בינתיים?

בינתיים אין מנצחים. שלושת החברות מתקדמות במהירות. המצב נכון להיום:

SpaceX מובילה בטכנולוגיה ובכמות שיגורים. היא משתפת פעולה עם נאס״א, ומשגרת לוויינים וציוד קבוע.

Blue Origin מתמקדת בשלב זה בחוויה. היא מכוונת לאליטה תרבותית (כמו קייטי פרי וגייל קינג) כדי ליצור הד ציבורי.

Virgin Galactic פתחה את השערים לתיירים פחות אמידים, אבל עדיין נתקלת בעיכובים טכניים.

תרגום הסרטון

גייל קינג מנגבת דמעה בזמן שהיא נוסעת, יחד עם קייטי פרי ועוד ארבע אסטרונאוטיות נוספות, לעבר כן השיגור. אחת אחת. הן מצלצלות בפעמון כאן. גייל, שפוחדת מטיסות, נראית מפוחדת. זוהי התגברות על חומת פחד, מחסום.

אני חושב שזה יהיה עבורה חוויה מטהרת במובנים רבים.

צוות הנשים כולו אוחז ידיים בתפילה. ואז מגיע הזמן להיכנס לקפסולה.

"אישור לשיגור."
"כן, בייבי. אישור לשיגור."
"המילים האהובות עליי."

בשעה 9:30 בבוקר, השיגור. הרקטה המריאה לחלל. הרקטה חצתה את גובה 80,000 רגל, במהירות של 1,300 מייל לשעה (2,092 ק"מש)

אופרה נרגשת

אופרה צופה בחברתה הטובה יוצאת לחלל. היא וארוסה של קייטי פרי, אורלנדו בלום, ניחמו זה את זו.

הנשים חוו ארבע דקות של חוסר משקל. קייטי הרימה חיננית (פרח) מול המצלמה.

הן צפות. הן חסרות משקל. הן חוות אפס כבידה בפעם הראשונה בחייהן. הן הוצפו מהנוף שראו.

"הו, תראו את הירח, חבר'ה. אני פשוט חייבת להגיד לכם… תראו את הירח. תראו."

ואז הגיע הזמן לחזור לכדור הארץ.

"ברוכות השבות לכדור הארץ"

מייסד אמזון, ג'ף בזוס, חווה רגע מביך, נפל עם פניו קדימה בזמן שבדק את הקפסולה. ארוסתו, לורן סאנצ'ס, הייתה הראשונה לצאת.

גייל הרימה את ידיה לשמיים. "אני פשוט צריכה רגע עם הקרקע." היא כרעה על ברכיה ."רק להוקיר את הקרקע לרגע" ונשקה לאדמה.

קייטי הרימה את החיננית היחידה שלה לעבר השמיים. היא לקחה את הפרח לחלל כדי לכבד את בתה בת ה-4, דייזי, שקראה לה במהלך הנחיתה.

ג'סטין קייטי, כוכבת הפופ, גם היא נשקה לקרקע.

"החוויה הזו היא רק שנייה להיותי אמא "

במסיבת עיתונאים שאלו את גייל על המבט המפוחד שהיה על פניה.

גייל:

"ברגע ההוא הייתי כל כך מפוחדת. רק רציתי להיכנס למושב שלי. רק להיכנס לקפסולה ולשבת. בחיים – בחיים – לא חשבתי שאוכל לעשות דבר כזה. וואו."

לסרטונים נוספים מערוץ © Inside Edition עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן לעברית לחצו על הקישור

תחנת החלל הבין-לאומית

פורסם בתאריך פברואר 23, 2025 ע"י זהמהזה

תחנת החלל הבין-לאומית. תרגום תוכן, סרטון מערוץ היוטיוב © DOCUMENTARY TUBE

הסרטון מסביר כיצד פועלת תחנת החלל הבינלאומית (ISS) מבחינה טכנית ותפעולית.

הסבר מעמיק עם אנימציות וקטעי וידאו מתוך התחנה עצמה, ומאפשר להבין איך היא מתפקדת כמעבדה מתקדמת בחלל.

התוכן עיקרי בסרטון:

מבנה התחנה

כיצד המודולים השונים מחוברים יחד. כולל מגורי האסטרונאוטים, מעבדות המחקר, לוחות סולאריים ומערכות התמיכה בחיים.

מסלול וניווט

התחנה מקיפה את כדור הארץ כל 90 דקות במהירות של כ-28,000 קמ"ש. מוסבר כיצד היא מתמרנת כדי להימנע מהתנגשויות עם פסולת חלל.

ניסויים מדעיים

מחקרים בתחומי הרפואה, הפיזיקה והביולוגיה מתבצעים בסביבה של חוסר כבידה.

חיי היום-יום

כיצד אסטרונאוטים ישנים, אוכלים, שומרים על כושר ומתמודדים עם היגיינה אישית בחלל.

אספקה ותחזוקה

כיצד חלליות מטען מספקות ציוד חדש. כיצד צוותי האסטרונאוטים מבצעים תחזוקה שוטפת, כולל הליכות חלל.

אנרגיה ומערכות תמיכה

כיצד התחנה מייצרת חשמל באמצעות לוחות סולאריים וממחזרת אוויר ומים.

שיתוף פעולה בינלאומי

תפקידן של סוכנויות החלל כמו נאס"א, רוסקוסמוס, סוכנות החלל האירופית וגורמים נוספים בניהול התחנה.

תרגום הסרטון

סוניטה ויליאמס המכונה "סוני" עורכת לצופים סיור של חצי שעה בתחנת החלל.

שלום, אני סוני וויליאמס, אני כאן בתחנת החלל הבינלאומית. זהו מודול Node 2, מודול ממש מגניב. לרוב המודולים יש ארבעה צדדים, והם מחוברים כך שנוכל לעבוד על משטח שטוח – קיר, רצפה, קיר נוסף או תקרה. אבל כל מה שצריך לעשות זה פשוט להסתובב, ואז נקודת ההתייחסות שלך משתנה.

אני מזכירה את זה כי כאן ארבעה מתוך ששת האסטרונאוטים ישנים. אנשים תמיד שואלים איך זה לישון בחלל – האם שוכבים? האם יש מיטה? לא ממש, כי זה לא משנה. אין לך ממש תחושה של שכיבה – אתה פשוט נמצא בתוך שק שינה.

תחנת שינה

הנה תחנת שינה אחת. אני נכנסת פנימה, אתם יכולים לעקוב אחרי אם אתם רוצים.

אז אני בפנים. זה קצת כמו תא טלפון קטן, אבל די נוח. יש כאן שק שינה שאנחנו ישנים בו, כדי שלא נתעופף לכל עבר בזמן השינה. אבל אפשר לישון בכל כיוון – אני ישנה כך שאני מרגישה כאילו אני עומדת, אבל בעצם אני על הרצפה. וזה לא משנה – אם אני מסתובבת ו"ישנה הפוך", אני לא מרגישה שום תחושה בראש שמראה לי שאני הפוכה.

תחנת השינה היא גם כמו משרד קטן – יש לנו כאן מחשב, כמה חפצים אישיים, ספרים, בגדים ודברים אחרים שהופכים את המקום ליותר ביתי.

ליד כל זה יש עוד שלוש תחנות שינה – אחת נוספת מולי, אחת בתקרה (אם נקרא לזה כך) ואחת על הקיר השני. כך שכולנו ישנים בסוג של מעגל קטן.

חדר הרחצה

אני יודעת שיש הרבה שאלות על איך משתמשים בשירותים ואיך חיים בחלל בצורה רגילה. אז הנה השירותים שלנו.

בבוקר, אנחנו משתמשים בערכת טיפוח אישית עם דברים בסיסיים – מברשת שיניים, משחת שיניים, מברשת שיער וכו'. תראו איך המברשת ממש לא עוזרת לסדר את השיער שלי, הוא פשוט עומד ישר למעלה בגלל חוסר הכבידה!

צחצוח שיניים

משחת השיניים דביקה, כך שהיא נשארת על המברשת בלי ליפול. מים גם נדבקים למברשת – אם אני מוציאה קצת מים, הם יוצרים בועה גדולה בגלל מתח הפנים. ואז אפשר פשוט לשתות אותם.

אז מה עושים עם משחת השיניים אחרי הצחצוח? יש שתי אפשרויות – אפשר לבלוע אותה (כמו שטיפת פה, רק עם טעם לא משהו), או לירוק אותה למגבת נייר ולזרוק. אני לא ממליצה לבלוע משחת שיניים על כדור הארץ, אבל כאן אני רק לארבעה חודשים, אז זה לא נורא.

ועכשיו – לשאלה הכי חשובה: איך משתמשים בשירותים בחלל?

השירותים בחלל

ברוכים הבאים ל"כתר" – השירותים של תחנת החלל. יש אפילו ציור קטן של ירח על הדלת!

יש כאן שני חלקים – השירותים הקטנים למספר שתיים, שצריך לכוון אליהם ממש טוב כי הם קטנים. ויש גם צינור נפרד למספר אחת (שתן). אפשר לעשות את שניהם יחד, אם מחזיקים את הידיות הנכונות.

המערכת גם מקודדת בצבעים כדי שלא תתבלבלו – צינור השתן צהוב, למשל.

מערכת יניקה לניקוז

ומה עם נייר טואלט? יש לנו כמה סוגים – מגבונים רוסים (שהם די מחוספסים), טישו רך, מגבונים לחים למקרה הצורך, ואם המצב יוצא משליטה – גם מגבונים מחטאים.

כמו שהראיתי קודם עם המים, אם לא מכוונים נכון,

גם נוזלים אחרים יכולים לרחף לכל עבר. ולכן יש כאן מערכת יניקה שמבטיחה שהכל ילך לכיוון הנכון. אבל לפעמים, ובכן, קורות תקלות.

מחוץ לשליטה

אם אתה מחוץ לשליטה ומתחיל לרחף סביב, יש לנו הרבה ציוד מגן. וכמובן, יש לך פרטיות – יש כאן דלת קטנה כך שאנשים אחרים ידעו שאתה בפנים.

המטבח

זהו מקום ממש מגניב, קצת כמו בבית, שבו כולם נפגשים בבוקר. אחרי שאתה שוטף פנים ומצחצח שיניים, אתה מחפש משהו לאכול לארוחת בוקר – וזה המטבח שלנו.

אתה יכול לשים לב שיש כאן כל מיני סוגי מזון – זה כמו לפתוח את המקרר. יש לנו משקאות, בשרים, ביצים, ירקות, דגנים, לחם, חטיפים (זה המקום שבו תמצא את כל הממתקים), תוספות ואפילו חטיפי אנרגיה קטנים למקרה הצורך.

אוכל בשפע

חלק מהמזון מיובש ולכן עלינו להוסיף לו מים כדי להכין אותו, ואילו אחרים מוכנים לאכילה וצריך רק לחמם אותם. למשל, כאן יש לי "ברביקיו ביף בריסקט" – די טעים!

לא רק שיש לנו אוכל מארה"ב, יש לנו גם אוכל יפני, והרבה אוכל רוסי – אפשר לראות שכל המכלים האדומים מלאים במזון שהגיע מרוסיה. חוץ מזה, יש לנו גם מאכלים מיוחדים שהמשפחה שלנו יכולה לשלוח לנו. במקרה שלי, אני אוהב כריכי "פלפר נאטר" (שילוב של חמאת בוטנים וממרח מרשמלו), אז שלחו לי קצת מרשמלו מוקצף כדי שאוכל להכין אותם. יש לנו כאן הרבה אוכל, אז אין בעיה בכלל!

המעבדות

עכשיו אנחנו נמצאים במעבדה היפנית – אחת מכמה מעבדות בתחנת החלל הבינלאומית. אם הייתי מדמיין את התחנה כגוף שלי שטס בחלל, המעבדה היפנית הייתה בצד השמאלי שלי.

כעת עברנו לצד הימני של התחנה, שם נמצאת המעבדה האירופאית "קולומבוס". כאן מבצעים הרבה ניסויים מדעיים, בעיקר בתחומים רפואיים.

וכאן אנחנו במעבדה האמריקאית, שיש בה המון ניסויים מדעיים לאורך כל הקירות. חוץ ממחקר, אנחנו גם עושים כאן פעילות גופנית – דבר חשוב מאוד כי בחלל אנחנו מאבדים מסת עצם ומסת שריר בגלל חוסר כוח המשיכה.

חדר כושר אמיתי

כדי לשמור על הכושר, יש לנו אופני כושר, הליכון ומכשיר הרמת משקולות. הנה האופניים – אתם יכולים לראות את הפדלים עם קליפסים, כך שכל מה שצריך לעשות הוא להכניס את הרגליים ולהתחיל לדווש. שימו לב שאין כאן מושב, כי הרי אנחנו לא באמת יושבים! למעשה, לא ישבתי במשך חצי שנה!

אולי שמתם לב שהאופניים זזים קצת כשאני מזיזה אותם. הסיבה לכך היא שתחנת החלל עצומה, ויש לה גם לוחות סולאריים גדולים. אם נכניס כוחות ישירות למבנה התחנה, זה יכול לגרום ללוחות הסולאריים לרעוד. לכן, מכשירי הכושר מתוכננים לנוע מעט כדי למנוע השפעה על המבנה החיצוני של התחנה.

תא האוויר

נמצאים כאן איתי שני החברים שלי – אלה חליפות חלל שמוכנות ליציאה להליכה בחלל במקרה הצורך.

לעיתים יש צורך בתיקונים חיצוניים, בדיוק כמו בפנים. יש לנו הרבה ציוד אלקטרוני, מכונות ולוחות סולאריים בחוץ ולפעמים משהו לא עובד כמו שצריך. בחלל הטמפרטורות משתנות באופן קיצוני – מאוד חם או מאוד קר, ובנוסף מדובר בריק ללא לחץ. לפעמים הציוד פשוט מפסיק לעבוד, ואז אנחנו צריכים לצאת ולתקן אותו.

מאחורי יש את הפתח שממנו יוצאים ישירות אל החלל. כרגע הוא מלא בכמה חליפות חלל נוספות ובכלי עבודה, אבל ממש כאן זה המקום שבו אנחנו יוצאים אל הריק.

חליפת החלל

חליפת החלל גדולה ומסורבלת, קצת כמו מדים של שחקן פוטבול. הסיבה לכך היא בעיקר התרמיל בגב – הוא מכיל את כל מה שצריך כדי לשרוד: חמצן, מערכת סילוק פחמן דו-חמצני, מערכת ויסות חום וקור, ואפילו מחשב שמעביר לנו נתונים על מצב החליפה.

אני קוראת לחליפה הזו "חללית אישית", כי היא באמת מכילה את כל מה שצריך כדי לשרוד בחלל הפתוח. יצא לי להשתמש בה כמה פעמים וזה עבד בצורה מושלמת – מזל טוב שכך!

הקסדה

אולי תרצו לראות איך הקסדה נראית – היא די מגניבה! בדרך כלל אנחנו לא יוצאים לחלל כשהקסדה פתוחה, אבל כך אפשר לראות איך זה נראה מבפנים.

כשאתה בתוך הקסדה, הראש שלך יכול לזוז בפנים, אבל הקסדה עצמה נשארת יציבה. זה בעצם מה שקובע את שדה הראייה שלך.

מכיוון שבחלל השמש מאוד חזקה, יש לנו "משקפי שמש" מיוחדים שמובנים בתוך הקסדה. הם פשוט נמשכים מטה כמו מגן עיניים ומגנים עלינו מהאור החזק.

המצפה (Cupola)

ועכשיו לחלק הכי מדהים – ה"קופולה"!

זהו חלון תצפית מיוחד שבולט מחוץ לתחנת החלל, קצת כמו סירה עם תחתית מזכוכית.

זה אחד המקומות שבהם הכי כיף לבלות – כל הזמן אתה מוצא את עצמך שם פשוט מתבונן בכדור הארץ.

הרבה אנשים שאלו אותי מה אנחנו עושים בזמננו הפנוי, ואני חייבת לומר – כשיש לך נוף כזה, אתה לא יכול שלא להסתכל עליו!

ואי אפשר שלא לרצות פשוט להגיע ל"קופולה" ולהסתכל החוצה כמה שיותר. הרבה אנשים משחקים משחק עם עצמם – מנסים לנחש מעל איזה אזור בכדור הארץ אנחנו טסים. אחרי זמן מסוים פה, אפשר להתחיל לזהות אזורים – סוגי עננים שונים ביבשות שונות, סוגי קרקעות שונות. בואו נראה…

לצפות בכדור הארץ מלמעלה

כמובן, יש גם הרבה אוקיינוס, אז בדרך כלל כשמביטים החוצה, רואים מים. מבט אחד, ואני אגיד לכם תוך רגע איפה אנחנו נמצאים…

הנה, עכשיו אנחנו ממש מעל אפריקה. קצת מעונן, כמו שאפשר לראות, אבל אנחנו בדיוק מעל היבשת האפריקאית.

היי, מה זה? נראה כמו חללית סויוז! זו החללית שתחזיר אותנו לכדור הארץ! וואו, אולי נלך להציץ עליה… זה די מגניב. היא קצת יותר קטנה משאר התחנות, אז נראה שיהיה שם די צפוף, אבל בואו נלך לראות.

החלק הרוסי של התחנה

אם תביטו אחורה, תוכלו לראות את החלק הרוסי של התחנה. אם תביטו קדימה, תוכלו לראות את המעבדה היפנית, המעבדה האירופית והמעבדה האמריקאית, ואז שוב את הלוחות הסולאריים שהתחלנו מהם בבוקר כשצפינו מהחלון היפני.

שאלות נוספות שקיבלנו היו על מקצועות – איזה מקצוע כדאי לבחור אם רוצים להיות אסטרונאוט? ואילו אנשים מתאימים למקצוע הזה?

צוות מגוון

ובכן, אנשים שאוהבים לחקור, כמובן. גם אנשים שאוהבים מתמטיקה ומדעים – כי זה מה שהעבודה הזאת עוסקת בו. אצלנו בצוות יש רופאים, מורים, וטרינרים, מהנדסים, טייסים – כל מיני אנשים עם רקעים שונים. אבל נראה שאם אתם אוהבים הרפתקאות ודברים מגניבים, כנראה שתתעניינו בלהיות אסטרונאוטים.

דבר אחד שדיברתי עליו אבל לא הראיתי לכם – ציוד הכושר שלנו! אחד המכשירים המרכזיים כאן הוא ה-ARED (מכשיר כושר מתקדם עם התנגדות), זה הדבר שאתם רואים כאן.

כדי להשתמש בו, צריך להכין אותו כמו כל מכשיר כושר בחדר כושר רגיל… רגע…

ציוד הכושר מגניב

הנה, עכשיו אני יכולמ להראות לכם איך זה עובד. אפשר לשנות את הזווית שלך פשוט על ידי מעבר ממודול אחד לשני.

עם המכשיר הזה, אפשר לעשות "הרמות משקל" באמצעות התנגדות של ואקום – ממש כמו להתאמן בחדר כושר. למשל, אם אני רוצה לעשות סקוואט, אני עושה את זה כך… רגע, אני צריכה לשים קצת משקל, כרגע זה קל מדי.

אפשר לעשות דברים כאן שאי אפשר לעשות בכדור הארץ! למשל, סקוואט עם רגל אחת בלבד, כי אין סכנה שתיפול. אפשר גם לעשות לחיצות חזה – יש לנו גם ספסל מיוחד שמתחבר למערכת.

חור ענק

היי, אקי, מה אתה עושה שם למטה? (הוא מוחץ דברים…)

זה אחד הדברים המגניבים בחלל – זה נראה כאילו יש פה חור ענק, אבל אף אחד לא חושב על זה פעמיים. פשוט אפשר לקפוץ מעליו… או, אם רוצים, אפשר פשוט לקפוץ לתוך החור! אני נכנסת!

(נוחת בתוך הפתח)

ווווש! ואז אפשר לעלות בחזרה למעלה…

כמו סופרמן!

ווווש!

לרחף בתוך תחנת החלל

אנחנו ברי מזל שיש לנו תחנת חלל כל כך גדולה שאפשר ממש לעוף בתוכה. החלק שבו אני נמצאת עכשיו נקרא PMM – אולי ראיתם אותו מהחלון. זה בעצם המחסן שלנו – או הארון הגדול שלנו, אם תרצו.

יש לנו שם אוכל נוסף, בגדים נוספים, ואפילו מקום שבו אנחנו אוגרים את האשפה שלנו. הכול מסודר ומאורגן, כך שכל מה שאנחנו צריכים בזמן העבודה נמצא שם. וזה גם מקום ממש כיפי לשחק בו!

אבל עכשיו אנחנו עוברים לחלק הרוסי של התחנה… תהיו מוכנים – לא צריך דרכון!

אולי זה נמשך הרבה יותר אחורה מזה… נצא לטיול ונגיד שלום לחבר'ה שם בעוד רגע, אבל קודם נעשה את זה ואז נמשיך לסויוז בסוף.

הנה יוג'יני! היי!

אנחנו עושים סיור קטן

זהו ה- FGB ומה שמיוחד במודול הזה הוא שהוא למעשה החלק הראשון של תחנת החלל שהועלה לחלל בשנת 1998. התחנה קיימת בערך 12 שנים עם צוותים מאוישים, אך היא הייתה בחלל כ-14 שנים. זה היה החלק הראשון והוא כמו ה-PMM של הרוסים – יש בו המון אחסון, כמו שאתם יכולים לראות.

הפוסט המרכזי

כאן אנחנו נמצאים בלב תחנת החלל, זהו מודול השירות. זהו ה"פוסט המרכזי". ובמקרה של בעיות כמו שריפה, ירידת לחץ בגלל פגיעת מיקרומטאוריט שיצר חור, או זיהום רעיל – זה המקום אליו אנחנו מגיעים.

אחד מהחומרים שאנחנו משתמשים בהם הוא אמוניה, שהיא קריטית לרדיאטורים שלנו, אך אם היא תיכנס לחללית, זה יהיה מסוכן עבורנו. במקרה של בעיה כזו, אנחנו מתכנסים כאן בפוסט המרכזי שהוא בעצם הלב של התחנה.

המחשבים הראשונים שהפעילו את תחנת החלל

זה גם המקום שבו נמצאים המחשבים הראשונים שהפעילו את תחנת החלל. מאחורי הקיר הזה יש את המחשבים העיקריים. כאן הצוות בין שלושה לשישה אנשים מחליטים כיצד להתמודד עם הבעיה. לכבות את האש, לאטום את החור, או לפתור את הדליפה הרעילה.

המודול הזה מיוחד כי יש לו חלונות מצוינים שפונים לכדור הארץ, וגם יש כאן מערכת שליטה שמאפשרת לנו להפעיל חלליות מבקרות במקרה הצורך. יש כאן גם מחשבים רוסים ואמריקאים שמאפשרים לנו לשלוט בכל מה שצריך בתחנת החלל.

הצוות והמורשת

כמה מחברי הצוות שלנו נמצאים כאן – אולג נוביצקי מימין ויורי מלנצ'נקו משמאל.

מאחוריהם אפשר לראות תמונות של גיבורים מתוכנית החלל – סרגיי קורוליוב, המהנדס הראשי של תוכנית החלל הרוסית, ויורי גגארין, האדם הראשון שטס לחלל.

חללית הסויוז

בואו נבדוק במהירות שהסויוז שלנו מוכנה להמראה.

בתוך המודול הרוסי, ניתן לראות כמה חלקים שמתחברים לכלי רכב מבקרים אחרים. בחלק הזה של התחנה יש תא אוויר לפעילויות חוץ-רכביות (הליכות חלל) של הרוסים, ויש כאן גם חליפת חלל רוסית.בנוסף, יש כאן רכב אספקה שהביא פירות וירקות, ולאחר מכן ישמש כמתקן לאיסוף אשפה לפני שהוא ישתחרר מהתחנה ויישרף באטמוספירה.

כניסה לסויוז

הכניסה לחללית קצת מסובכת, אבל בואו נכנס פנימה.

כאן נמצא מנגנון העגינה – המערכת שמאפשרת לסויוז להתחבר לתחנת החלל. הקונוס הזה הוא החלק שנכנס לראשונה לתוך התחנה ולאחר מכן מוחלף במערכת של תופסנים, שמחזיקים את החללית במקום.

תא המגורים בסויוז

כאן אנחנו בתא המגורים של הסויוז, שנקרא ברוסית "בּוֹיט" (Boyik)

יש כאן שירותים, אבל הם לא טובים כמו אלה שבתחנה, אז אנחנו משתדלים לא להשתמש בהם יותר מדי. יש כאן גם מי שתייה אם צריך.

כמו כן, החלק הזה משמש לאחסון מטען – אספקה שמובאת לתחנה וגם דברים שנחזיר איתנו לכדור הארץ.

ברגע שנחזור לאטמוספירה, החלק הזה יהפוך לאשפה – הוא יתנתק מהחללית ויישרף לחלוטין.

תא החזרה לכדור הארץ

אבל המקום שבו אנחנו באמת נמצאים בזמן השיגור והנחיתה הוא תא החזרה – Descent Module. זה קצת צפוף, אבל איכשהו אנחנו מצליחים להיכנס. לכל אחד יש מושב מותאם אישית שנוצר במיוחד עבורו. כאן יש את לוח הבקרה שבו אנחנו מבצעים את רוב הפעולות, וגם יש בקרי יד שבעזרתם אפשר לנווט את החללית. מאחורינו יש ציוד הישרדות – אם ננחת במקום מבודד בלי צוות חילוץ מיידי, יש לנו את כל מה שצריך כדי לשרוד.

הם חשבו כאן על הכל! בתוך 12 שעות מהיום – אנחנו כבר נהיה חזרה על כדור הארץ. די מדהים לחשוב על זה!

נשק הלייזר הישראלי כבר מוכן לפעולה

פורסם בתאריך יוני 28, 2023 ע"י זהמהזה

ישראל היא אחת המדינות המוגנות ביותר על פני כדור הארץ. צה"ל מניף מטריית הגנה אווירית רב-שכבתית הכוללת את כיפת ברזל, חץ 2, חץ 3 וקלע דוד. כולם יעילים ביותר, שילוב המערכות האלו מגן על ישראל ממגוון רחב של טילים, מרגמות, כטב"מים ואיומים אחרים. אבל קיים איום חדש בלתי ניתן לניהול, טילים היפר-סוניים מתמרנים הטסים במהירות של פי חמישה ממהירות הקול, מה שהופך אותם לזריזים ליירוט על ידי כל אחת ממערכות ההגנה האווירית הקיימות של ישראל. זאת בעיה לישראל מכיוון שלפי הדיווחים לאיראן יש טילים היפרסוניים.

שיתוף פעולה בין ארה"ב וישראל

ישראל תיכננה להשקיע 225 מיליון דולר להגנת מפני טילים היפרסוניים. עם המימון הזה ישראל פנתה לייצור הנשק המהיר לידו כלי נשק היפרסוניים נראים איטיים – הלייזר. במרחק של 10.800 קילומטרים משם, ארצות מתמודדת מול איומים היפרסוניים דומים מרוסיה ומסין. כתוצאה מכך ארצות הברית וישראל חברו יחד כדי ליצור את הלייזר החזק ביותר, כלי נשק שלא העולם ולא סרטי מדע בדיוני ראו אי פעם. אחרי שנים של עבודה הלייזרים כאן. לישראל ולארה"ב יש כעת נשק לייזר קרוב יותר מתמיד להיות מבצעי.

הנשק הישראלי כבר נבדק בסדרת ניסויי יירוט בנגב. הסרטון בוחן את נשקי הלייזר האלה ואיך הם נולדו לאחר עשורים של ניסיונות לפיתוח לייזר.

הכל התחיל עם סיבים אופטיים

אחרי עשרות שנים של עמל ומבוי סתום החלום של נשק לייזר מבצעי עומד להפוך למציאות. נראה שהכל התחיל בסיבים אופטיים. בשנות ה-90 התגלה שלייזר הנוצר בסיבים אופטיים יעיל מאוד בהמרת כוח חשמל לעוצמה אופטית. התברר שהוא יכול להתמקד, לספק עוצמה גבוהה ולצלות ולקדוח רכיבי מתכת מיקרואלקטרוניים. אבל זה היה דבר אחד לחתוך מתכת ממרחק של סנטימטרים ולפגוע בנשק מרגמה ממרחק שלושה קילומטרים. היה צורך להגדיל את הלייזר באופן מסיבי כדי שיוכל להגיע לרמה כזו של כוח נשק. אבל במשך שנים לא הייתה דרך חסכונית לעשות את זה עד שהגיעה לוקהיד מרטין. במקום לבנות לייזר יחיד בהספק גבוה, מה שדורש ציוד בגודל של מטוס, לוקהיד ריכזה זרם של לייזרים מרובים לתוך קרן אחת באיכות גבוהה. הדבר הזה ידוע כשילוב קרן ספקטרלית וזאת הייתה החדשנות ששינתה את הכל.

יעילות במינימום עלויות

פתאום נשק לייזר יכול להיות כל כוח שנדרש על ידי הוספת חוטי לייזר מבלי להוסיף ציוד כבד. זה איפשר לנשק הלייזר להיות נייד ומתאים לנשיאה מספינות, מטוסי קרב ומשאיות צבאיות. היום מערכות נשק לייזר יכולות להשתלב עם כלי נשק ומערכות לחימה מדור קודם, לעבוד בסינרגיה ולהבטיח יעילות קטלנית משופרת בפעולות מבצעיות. הישראלים והכוחות האמריקאים יוכלו כעת גם לבחור בין שימוש בנשק אנרגיה קינטית ונשק אנרגיה מכוון בהתאם לאיום העומד על הפרק. עבור מספר רב של איומים בעלות נמוכה, תגובה ע"י יירוט באמצעות טילים יקרה מדי, לכן ייפרס נשק הלייזר.

הנה דוגמה מהחיים האמיתיים: מערכת כיפת ברזל בישראל בעלות של 50 מיליון דולר. המערכת חמושה בטילי יירוט בשווי שמונים אלף דולר ומשמשת נגד רקטות זולות מעזה בשווי 1,000 דולר. אף כלכלה לא יכולה לשרוד עם תגובות לא פרופורציונליות. כאן מגיע לחילוץ נשק הלייזר החדש של ישראל הפוגע באותן מטרות בעלות של 3.5 דולר, מחיר של כוס קפה. הנשק החדש הזה נקרא "מגן אור" (המערכת שקראה בתחילת פיתוחה "קרן ברזל")

מגן אור

מגן אור היא מערכת הגנה אקטיבית מבוססת נשק לייזר. המערכת יכול לרכוש באופן אוטונומי מטרות ולעקוב אחריהן ממרחק של יותר מ- 6.5 ק"מ, לייצב את קו הראייה שלה ולמקד לייזר באנרגיה הגבוהה ולא רק לקרוע חור דרך המטרה אלא גם דרך החלל והזמן.

ללא ספק מערכת מגן אור היא המיטב בחומת ההגנה של ישראל ומציגה סוג חדש של יכולות עליהן יכלו הקודמים לה רק לחלום – תחמושת ללא הגבלה.

רובים ומשגרי טילים, ככל שיהיו קטלניים, מוגבלים באופן משמעותי על ידי כדורים וטילים. כשהם אוזלים הם חסרי שיניים יותר מאשר חרב מימי הביניים. והם אכן נגמרים ומשאירים את המפעילים שלהם במצב קצת מעורער. עם מגן אור זה לא אותו דבר. כדי לגרום נזק הנשק לא מסתמך על קליעים אלא על האנרגיה שמגיעה עם לייזרים. עם מקור כוח אמין במצב המתנה מגן אור ממשיכה לירות ומבטלת לחלוטין את הצורך לטעינת ארטילריה צבאית מחדש ומציגה התחמשות מחודשת ללא הגבלה וירי יעיל במיוחד.

התקפה במהירות האור

לייזרים הם סוג של אנרגיית אור, למעשה המילה לייזר היא ראשי תיבות של "הגברת אור על ידי פליטת מעוררת של קרינה". 150 קילוואט הלייזרים משני רובי לייזר נפרדים ינועו למטרות במהירות של קרוב ל- 300,000 ק"מ לשנייה, מהירות האור, הדבר המהיר ביותר ביקום.

על קולי או היפרסוני זה לא משנה, מזל"ט, טיל או מטוס קרב אין סיכוי להתחרות בנשק הזה. זה נותן ללמערכות מגן אור כמעט 100% הצלחה. בנוסף לכך,קרן הלייזר מגיעה אל היעד כמעט מיידית, זה מבטל את הצורך לחשב יירוט כפי שטילי יירוט חייבים לעשות כל זה מפשט את תהליך המודיען נגד איומים באופן משמעותי.

מגן אור הינו נשק אינטליגנטי שעושה את עיקר עבודתו בלי התערבות אנושית. בני אדם לעולם לא יוכלו לעמוד כנגד איומים הנעים במהירות הקול. את זה מגן אור עושה תוך הפעלה אוטומטית של זיהוי, מעקב ויירוט איומים.

ישראל מתכננת להציב יחידות מסודרות של מערכות מגן אור במטרה למנוע מאיומים לחצות את גבולותיה. זה יבטיח שינה רגועה לתושבי ישראל ולצבא יהיו פחות פעולות הגנה ישירות.

ארה"ב גילתה עניין רציני במערכת מגן אור

מגן אור תאפשר לבעלות בריתה של ישראל לפרוס את הנשק במהירות לאינטגרציה מיידית בכל מקום שיידרש. לוקהיד מרטין עם 40 שנות ניסיון עם נשק אנרגיה מכוונת שיתפה פעולה עם רפאל. הגרסה המשותפת תעבוד עם ההרכב המרשים ממילא של מערך כלי נשק הלייזר האמריקאי. ארה"ב מוציאה בסביבות מיליארד דולר בשנה לפיתוח מכוון של נשק אנרגיה מכוון. חיל האוויר האמריקני, הצי והצבא כולו עובדים על פיתוח כלי נשק כאלה. בשיתוף פעולה עם לוקהיד מרטין וקבלנים אחרים כולם מתקדמים בפיתוח.

IFPC-HEL

הצבא הוא זה שיעזור להפעיל את המקבילה האמריקאית של מגן אור. בנוסף לנשק החדש הצבא דוחף ל-2 נשקי לייזר אחרים, שניהם מהפכניים בפני עצמם. הראשון הוא IFPC-HEL (ראשי התיבות של indirect fire Precision capabilities יכולות דיוק אש עקיפה) הוא נשק לייזר של 300 קילוואט שתוכנן לנטרל איומים כבדים כמו טילי שיוט. זאת תוצאה של פרויקט של שלוש שנים לפיתוח טכנולוגיות שיגנו על אתרים קבועים וקבועים למחצה.

ה- IFPC-HEL היא מערכת שלמה ניידת עם בקרת קרן וניהול רכיבים תרמי. בשנת 2022 לוקהיד מרטין סיפקה למשרד ההגנה לייזר של 300 קילוואט. זהו הלייזר החזק שלוקהיד מרטין ייצרה עד היום והוא להיות משולב עם ה-IFPC-HEL.

d e m shorad

הנשק השני, ה- d e m shorad (short-range air defense laser weapon, נשק לייזר להגנה אווירית קצרת טווח). זהו נשק יותר יום-יומי שיורה יריות לייזר של 60 קילוואט לניטרול מל"טים ומטרות בגודל דומה ממרחק של 8 קילומטרים. ה- d e m shorad פועל על ידי סינוור חיישנים וגורם לכשל אווירודינמי, השבתת מנועי המטרה, השבתת אספקת הדלק או פיצוץ מטען הנפץ בטרם עת.

תכונה מעניינת של ה- d e m shorad היא רמת המודיעין שלו. מול מטרות מרובות המערכת תקבע באופן אוטונומי איזו מהן להשמיד קודם לפי מידת האיום והדחיפות.

לקח לצבא ולטכנולוגיות הליבה פחות משנתיים לפתח את ה- d e m shorad. לאחר השלמתו הנשק יורכב על כלי רכב משוריינים של חיל הרגלים.

איום הטילים ההיפרסוניים הוא כעת המציאות. ארה"ב וישראל התחייבו לפיתוח נשק שימנע טילים היפרסוניים ויעשה את זה בקלילות שומטת לסתות.

איך החללית אפולו עובדת

פורסם בתאריך דצמבר 26, 2019 ע"י זהמהזה

איך החללית אפולו עובדת. סרטון מערוץ היוטיוב של ג'ארד אואן © (Jared Owen). בערוץ תמצאו סרטוני אנימציה בתלת ממד המסבירים איך דברים עובדים. הסרטון הפעם – איך החללית אפולו עובדת.

לסרטונים נוספים של ג'ארד אואן עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן לעברית לחצו על הקישור

לסרטוני 'איך זה פועל' נוספים עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן לעברית לַחֲצוּ על הקישור

לסרטוני 'הסבר פשוט' נוספים עם כתוביות בעברית או תרגום תוכן לעברית לחצו על הקישור